צוואה בכתב יד

צוואה בכתב יד הינה צוואה אשר נכתבת כולה בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך כתוב בידו של המצווה וחתומה בחתימתו של המצווה.

הערת המחבר:
קיימת חשיבות רבה לכך שצוואה בכתב יד תיכתב כולה בכתב ידו של המצווה. כלומר, כל שלושת האלמנטים {צוואה אשר נכתבת כולה בכתב ידו; נושאת תאריך כתוב בידו; חתומה בחתימתו} צריכים להיות כתובים בכתב ידו של המצווה.

הדרישות שמנינו לעיל, מעבר לכך שיכולות הן לשמש כאמצעי זיהוי יכולות הן גם לוודא את גמירת-דעתו ההחלטית של המצווה שכבר אינו בחיים.

התאריך בצוואה, הוא חשוב לשאלות נוספות כמו כשרות המצווה, זיהוי ודאי של תאריך עשיית הצוואה, כאשר עלול להתעורר ספק אם מדובר בצוואתו האחרונה של המצווה.

הערת המחבר:
(1) כאשר התאריך נעדר מהצוואה יש קושי גדול לעמוד אחר כשרותו של המצווה לעשות צוואה ובפרט כאשר ישנן טענות - מצד המתנגד - כי המצווה לא היה כשיר בסמוך למותו ובכלל.
(2) כאשר נרשם תאריך שאינו נכון ואינו תואם את מועד חתימת הצוואה. כך למשל, נרשם כי הצוואה נערכה בשנת 1911 ולא בשנת 2011. גם אם אין ספק כי הצוואה לא נערכה בשנת 1911 אין לקבל הטענה כי מדובר בטעות קולמוס גרידא כפשוטה שכן, ייתכן כי העובדה שהמנוח כתב בשגגה כי השנה הינה 1911 ולא 2011 עשויה להעיד על מצבו הקוגניטיבי של המנוח לעת עריכת הצוואה וייתכן כי פגם זה עשוי בהצטרפו לשאר הנסיבות העובדתיות של המקרה להטיל ספק באשר לאמיתותה של הצוואה {מכל מקום, סעיף 25 לחוק הירושה אינו עושה הבחנה בין חומרת הפגמים ובמקרה הנדון, לאור קיומו של הפגם בצוואה יורה בית-המשפט על העברת נטל הבאת הראיות להוכחת אמיתותה של הצוואה על כתפי המבקש לקיים את הצוואה}.

הרעיון העומד מאחורי הדרישה שהצוואה כולה תיכתב ותיחתם בכתב ידו של המצווה הוא משום שזהו סימן ההיכר המשמעותי ביותר של הצוואה בכתב ועל ידו ניתנת לנו ודאות ביחס לאמיתות הצוואה. כתב היד הוא למעשה תנאי מקדמי אשר בלעדיו המסמך לא יוכל להיחשב כצוואה בכתב יד {ת"ע (ת"א) 6292/00 מ' ר' נ' מ' ל', תק-מש 2003(2), 409 (2003)}.

הערת המחבר:
אם יובא לבית-המשפט מקרה שבו האחרון יתבקש להכיר בצוואה בכתב יד, שבה המצווה הדפיס חלק מצוואתו ואת ההוראות המהותיות השלים בכתב יד כגון: סכומים, שמות וכדומה, נראה כי בית-המשפט יפסול צוואה זו.
סעיף 19 לחוק הירושה {העוסק בצוואה בכתב יד} קובע את תנאי הצורה בכלליות. אך הסעיף אינו מציין פרטים כגון: אם יש לחתום בשם מלא; אם אפשר לחתום בשם ספרותי; באיזה אופן ובאיזה חלק מן הצוואה יש לציין את התאריך ורישום מקום עשיית הצוואה.

הכלל הוא שבמקום שהחוק דורש שצוואה תיחתם בידי המצווה מתמלאת דרישת החוק, בעניין זה, בחתימתו של המצווה על הדף האחרון המיועד לחתימה ואין לדרוש כי חתימת המצווה תימצא על כל אחד מדפי הצוואה {ע"א 681/77 מרק נ' שאבי, פ"ד לג(1), 7, 8 (1978)}.

כלומר, היעדרה של חתימה על כל אחד ואחד מדפי הצוואה אינו מטיל כשלעצמו, מבחינה משפטית, פגם בצוואה. כך גם אין חובה כי החתימה של המצווה תהיה במקום מסויים {ראה גם ת"ע (משפחה ת"א) 105320-09 {ל' פ' ואח' נ' מ' ק' ואח', תק-מש 2010(2), 376, 377 (2010); ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2), 89 (1991)}.

הערת המחבר:
(1) על-אף שאין כל חובה לחתום על כל עמוד ועמוד, רצוי כי מצווה אשר כותב צוואה בכתב יד יחתום על כל עמוד ועמוד ולו רק כדי למנוע העלאת הטענה כי לא חתם על כל עמוד ועמוד. (2) רצוי כי המצווה אף ימספר את העמודים {כגון: עמוד 1 מתוך 3"} או יציין את מספר העמודים הכולל של צוואותו.

כפי שעולה מהוראת סעיף 19 לחוק הירושה אין כל חובה כי המצווה יחתום על הצוואה דווקא בחתימתו הרגילה. הדרישה היא לחתימה בכתב יד המצווה וצורת החתימה איננה מדרישות הסעיף.

דרישת סעיף 19 לחוק הירושה היא שהצוואה תהיה נושאת תאריך בכתב יד המנוח איננה שוללת שבצוואה יהיה יותר מתאריך אחד שכן, לעיתים קורה שאדם איננו כותב את צוואתו ברצף אחד ואז יכול שהוא מציין תאריך נפרד בכל עת שהוא מוסיף פרק לצוואתו. בהקשר זה נעיר כי מנוסח החוק ברור שאין כל דרישה צורנית שצוואה בכתב יד תיערך ברצף אחד או שייכתב בה רק תאריך אחד {ראה למשל ת"ע (חי') 1088/82 רז נ' מזרחי, פ"מ התשמ"ה(ב), 169 (1985)}.

מצד אחד, יש המחזיקים בדעה כי צוואה בכתב יד היא הצוואה החזקה ביותר שכן כתב היד של המצווה וחתימתו הם הערובה הטובה ביותר לאמיתותה של צוואה ולגמירות-הדעת של המצווה {ראה למשל ע"א 796/87 מוסד אריאל ואח' נ' ציפורה דוידי ואח', פ"ד מה(2), 473 (1991)}.

מצד שני, יש המחזיקים בדעה כי צוואה בכתב יד היא דווקא הצוואה החלשה ביותר, מכל שאר סוגי הצוואות, בכל הנוגע לגמירת-דעתו של המצווה, וזאת משום שחסרים בה סימני ההיכר הקיימים בצוואות אחרות כגון: אין צורך בנוכחותם של עדים {ראה למשל ע"א 1978/05 אדית קרביס נ' יהודית קרביס ואח', תק-על 2007(1), 538 (2007)}.

הערת המחבר:
בבואנו לכתוב צוואה בכתב יד עלינו ליתן את תשומת-ליבנו לדברים הבאים:
(1) לעיתים, אין זה ברור אם אותן תרשומות אישיות שכתב המנוח בינו לבין עצמו הגיעו לדרגה של צוואה ממש או שמא הן הינן בגדר בקשה והבעת משאלה גרידא.
(2) צוואה בכתב יד ניתנת לזיוף ביתר קלות.
(3) צוואה בכתב יד נעדרת את כל אותם המנגנונים הקיימים בסוגי צוואות אחרות שנועדו לשמור אותה מפני התערבות חיצונית, דוגמת הפעלת לחץ פסול על המנוח.
(4) צוואה בכתב יד חסרה את המימד הטקסי, שתכליתו הינה, בין היתר, לגרום לכותב הצוואה לחשוב היטב על מעשיו ועל השלכותיהם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צוואה בכתב יד