ממעשה פשיטת רגל ועד להכרזתו של החייב כפושט רגל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מיהו חייב
- התראת פשיטת רגל
- תכנה של התראת פשיטת רגל
- מעשה פשיטת רגל
- סמכות למתן צו כינוס
- עילות לבקשת נושה
- בקשת נושה מובטח
- אין פשיטת רגל בחברה או באגודה שיתופית
- אימות והמצאה
- ראיות נחוצות
- זכות להעיד את החייב
- חקירת תוקף החוב ותמורתו
- עילות לדחיית הבקשה
- דחייה או עיכוב בגלל ערעור
- עיכוב הליכים מחמת הכחשה
- בקשת חייב
- צו כינוס נכסים לבקשת חייב
- מועד הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- תשלומים עתיים ומגבלות על החייב
- חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים
- חוות-דעת הכונס הרשמי
- החלטת בית-המשפט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- אין חזרה מבקשה שהוגשה - אלא ברשות בית-המשפט
- פשרה או הסדר לפני צו כינוס
- פעולת צו כינוס ועיכוב הליכים
- כונס זמני
- עיכוב הליכים
- צו זמני לבקשת חייב
- מנהל מיוחד
- פרסום צו כינוס ואסיפת נושים
- דו"ח לאחר מתן צו כינוס
- אסיפת נושים ראשונה
- בקשה לחקירה פומבית וחקירתו של החייב
- פשרה או הסדר אחרי צו כינוס
- צו הכרזה על פשיטת רגל
- הגבלות על פושט רגל
- הנאמן על-פי פקודת פשיטת הרגל
- מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל
- פשרה או הסדר לאחר הכרזה; אישורו של בית-המשפט והסמכות לבטל ההכרזה
- פיקוח על החייב ועל נכסיו
- הפטר בפשיטת רגל
עילות לבקשת נושה
סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"7. עילות לבקשת נושה (תיקונים: התשנ"ו, התשע"א)
לא יוכל נושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד חייב אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1) החוב שחב החייב לנושה המבקש, ואם היו המבקשים שני נושים או יותר סך כל החובות שהוא חב להם, אינו פחות מ- 84,543 שקלים חדשים; בית-המשפט רשאי, לבקשת נושה ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מסך זה;
(2) החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע;
(3) מעשה פשיטת הרגל שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה;
(4) מקום מושבו של החייב הוא בישראל, או שתוך שנה לפני הגשת הבקשה גר ברגיל בישראל או היה לו בה בית מגורים או מקום עסקים או שניהל עסקים בישראל בעצמו או על-ידי מורשה או מנהל או היה חבר בחבר בני אדם או בשותפות שניהלו עסקים בישראל על-ידי שותף או שותפים או מורשה או מנהל."
סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל קובע התנאים שבהתקיימם רשאי נושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד חייב. כלומר, מלשון סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל ברור, כי די שאחד התנאים לא התקיים, על-מנת שבית-המשפט ידחה את הבקשה לצו כינוס, קרי, התנאים הקבועים בסעיף זה, מצטברים {בש"א (מחוזי חי') 8071/03 מרק סנופ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף המפרץ, תק-מח 2003(4), 2728 (2003); פש"ר (מחוזי חי') 339/02 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2003(4), 1897, 1898 (2003)}.
סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל קובע ארבעה תנאים מצטברים, שבלעדיהם אין נושה רשאי להגיש בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד מי שחייב לו גם לאחר שנעשה מעשה פשיטת רגל, ואלה התנאים: החוב שהחייב חב לנושה אינו פחות מ- 84,543 ₪ {סכום זה משתנה מעת לעת וכאמור להלן}; החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע; מעשה פשיטת הרגל עליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה; מקום מושבו של החייב הוא בישראל.
אחד התנאים, הקבוע בסעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל הינו, כי החוב שחב החייב לנושה המבקש אינו פחות מ- 84,543 ₪ {עדכון תשע"ב; לעניין הסכום נציין כי הסכום משתנה מידי פעם. רצוי לעקוב אחר סעיף הנ"ל, בטרם מגישים בקשה לפשיטת רגל כנגד החייב} ובשים-לב כי על-פי סעיף הנ"ל, בית-המשפט רשאי, לבקשת נושה ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מסך זה.
הרציונל העומד בבסיס התנאי האמור הינו, כי נוכח העלויות הכרוכות בהליכי פשיטת רגל, הגורמים האמונים עליהם: בית-המשפט המחוזי וכונס הנכסים הרשמי, ומשך הזמן בו הם נמשכים, אין לאפשר פתיחת הליכי פשיטת רגל בגין חובות הניתנים לפירעון במסגרת ההוצאה לפועל {ראה למשל בש"א (חי') 4851/98 נביל מטר נ' גרשון רוג'ה אסיאו ואח', תק-מח 98(3), 1173 (1998)}.
עוד עולה מלשון סעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל, כי בחינת גובה החוב נעשית במסגרת הדיון בבקשת פשיטת הרגל. ואולם, מטבע הדברים, אין מקום לאפשר המצאת התראת פשיטת רגל, במידה שהסכום נמוך מהסכום המינימאלי, ובהיעדר טעמים מיוחדים שיירשמו.
כאשר החייב עצמו מודה כי חתם על כתב הערבות ובו התחייב החייב לשלם למבקש את מלוא הסכומים שהלווה יהיה חייב וכאשר על-פי כתב הערבות סכום החוב יירשם ויהיה הוכחה מכרעת ובלתי-ניתנת לערעור לגבי נכונות החוב הכספי, אזי, במקרה זה, ניתן יהא לומר כי עסקינן בחוב שהוא סכום קצוב כאמור בסעיף 7(2) לפקודת פשיטת הרגל {ראה לעניין זה פש"ר (מחוזי נצ') 346/98 א.א. יבואני תבואות ומספוא (צנציפר) נ' אמנון טל, תק-מח 99(1), 1387 (1999)}.
ש' לוין ו- א' גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה), 88} כי החוב שעליו סומכת הבקשה צריך להיות בסכום קצוב. כאשר החישוב הסכום הוא עניין אריתמטי, שאינו מצריך שומה, ייחשב החוב קצוב. לפיכך, חוב בעילה נזיקית אינו קצוב כל עוד לא ניתן עליו פסק-דין {או הושג הסכם פשרה}.
כאשר "שילם פלוני דמי קדימה על חשבון רכישת נכס והעסקה נכשלה יהיה נשוא תביעת השבתם חוב קצוב. מעשה בחייב שקיבל מהנושה סכום כסף קצוב על-מנת להחזירו אם וכאשר יתמלאו תנאים מסויימים, שאז רשאי הנושה לבטל את החוזה ולהשבת כספו. החייב הסתבך בחובות, כך שעוד לפני הגיע המועד למילוי התנאים לא היה כבר מסוגל למלא אחרים; הנושה הגיש בקשה למתן צו כינוס נגד החייב, ללא מסירת הודעה על ביטול החוזה (שאף לא יכול היה לתתה לפי הוראות החוזה, כל עוד לא נתמלאו התנאים האמורים). נפסק שהבקשה אינה מבוססת על חוב קצוב והיא נדחתה" {ש' לוין ו- א' גרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שניה), 89}.
זאת ועוד. "אפשר לבסס צו כינוס גם על חוב שזמן פירעונו לא הגיע ובלבד שהוא אמור להיפרע בזמן עתיד קבוע. לווה החייב מהנושה סכום כסף והוסכם ביניהם שמועד פירעון החוב יוארך מפעם לפעם כנגד תשלום ריבית ומתן שטרות שקובלו על-ידי החייב, וביום הגשת הבקשה לצו כינוס טרם הגיע זמן פירעונו של השטר האחרון, רשאי בית-המשפט ליתן צו כינוס. הדרישה האמורה, בדבר חוב שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע, מונעת אף היא ביסוס בקשה לצו כינוס על עילה בנזיקין" {ש' לוין ו- א' גרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שניה), 89}.
בנוסף, "לשלושה מועדים יכולה להיות משמעות בכל הנוגע לגובה החוב ולהיותו בסכום קצוב: יום עשיית מעשה פשיטת הרגל, יום הגשתה של הבקשה לצו כינוס ויום הדיון. לאור הוראות סעיף 7 לפקודה נפסק כי סכום החוב ביום הגשת הבקשה חייב להיות גבוה מן השיעור המינימאלי ובאותו מועד חייב הסכום להיות קצוב. בית-המשפט העליון נטה לדעה שאף בשני המועדים הרלבנטיים האחרים צריכות להתקיים הדרישות האמורות" {ש' לוין ו- א' גרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שניה), 90-89}.
הנטל להוכיח כי החייב אכן עזב את הארץ, לדוגמה, בשלושת החודשים שקדמו לבקשה ו/או נשאר שם במטרה להתחמק מנושיו, מוטל על כתפי מבקש צו הכינוס.
חשוב להדגיש, כי הוכחת יסוד הזמן הוא תנאי-בלעדיו-אין לקבל הבקשה. קביעת מועד לאירוע מעשה פשיטת הרגל קבוע בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל נעשה באופן מפורש והינו מהותי, ומהווה "תנאי-בלעדיו-אין למתן צו כינוס" {ראה פש"ר (ת"א) 1515/04 ד"ר יוסף במירה נ' גרינברג שלמה ואח', תק-מח 2004(3), 888 (2004)}.
מגבלה זו נועדה, בין היתר, לצמצם את תקופת אי-הוודאות בגדרה ניתן להקנות את נכסי החייב לנאמן למפרע.
הדרישה באה להגביל את תקופת אי-הודאות שבגדרה אין יודעים מה יהיה מצב הבעלות על נכסי החייב, שכן אם ההליך יתקדם והחייב יוכרז פושט רגל יוקנו נכסיו לנאמן למפרע, ממועד עשיית פשיטת הרגל שבגינו ניתן צו הכינוס {ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה), 91}.
בתוך כך, מגבלת הזמן מאפשרת איזון בין זכותו של החייב לבצע עסקאות בנכסיו כראות עיניו לבין חששו של הנושה כי עסקאות אלו נועדו אך ורק כדי להבריח נכסים.
רוצה לומר, כי סעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע תנאי מפורש ובלתי-משתמע לשתי פנים, כי מעשה פשיטת הרגל הנטען חייב להתבצע שלושה חודשים לכל היותר טרם הגשת הבקשה למתן צו כינוס. הרציונל העומד מאחורי הגבלת זמן זו הינו כפול.
האחד, ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס להוכחה ישירה או עקיפה לחדלות פירעונו של החייב, הרי מן המפורסמות הוא כי חלוף הזמן עשוי לשנות את מצב החייב. כך למשל, ייתכן כי אדם אשר מצבו הכלכלי היה בכי רע התאושש בינתיים, ואין הוא חדל פירעון עוד.
השני, ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס ל"עזרה ראשונה" עבור הנושה, הרי חלוף הזמן, בלא שהנושה ממהר ומגיש בקשה למתן צו כינוס, מעיד כי לדעת הנושה עצמו, אין אותו מעשה או מחדל מבססים סכנה רצינית ליכולתו להיפרע מהחייב.
לחילופין, מרמז שיהוי כזה על התרשלות מצד הנושה, אשר די בה, להשקפת המחוקק, כדי למנוע ממנו את הסעד "מן הצדק" {הדומה במידת מה למתן צו מניעה}, אשר מעניק הדין לנושה, בדמות "פטור" מהוכחת חדלות פירעונו של החייב בשל מעשה פשיטת הרגל הנטען.
נדגיש כי ניתן להעיר כי חלוף הזמן, מאז המעשה הנטען, בלא שהנושה נוקט לאלתר בבקשה למתן צו כינוס, הינו שיהוי העשוי לגרום לחייב נזק ראייתי, באשר יקשה עליו להוכיח כי אין המעשה דנן מהווה מעשה פשיטת רגל, וגם לכך, ככל הנראה, כיוון המחוקק כאשר קבע את תקופת שלושת החודשים {פש"ר (ת"א) 1970/00 בנק איגוד נ' זהריר יצור יהלומים, תק-מח 2002(1), 821 (2002)}.
זאת ועוד. ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס ל"עזרה ראשונה" עבור הנושה, הרי חלוף הזמן, בלא שהנושה ממהר ומגיש בקשה למתן צו כינוס מעיד כי לדעת הנושה עצמו, אין אותו מעשה או מחדל מבססים סכנה רצינית ליכולתו להיפרע מהחייב.
על-אף האמור, על-מנת למנוע ניצול לרעה של הגבלת הזמן הקבועה בסעיף, קיים חריג מצומצם, יציר הפסיקה, המאריך את המועד הקבוע בחוק באותם במקרים לגביהם פעל החייב בהיחבא והסתיר את מעשיו. במקרה שכזה, חל הדין כי אין ליתן לאחראי למרמה ליהנות מעוולתו שלו ומיכולתו להסתיר את מעשיו הפסולים. אי-לכך, קבעה הפסיקה כי מניין שלושת החודשים יחל מן המועד בו נתגלה המעשה לנושה.
כמובן הוא, כי נטל ההוכחה להוכחת חריג המעשה הנסתר מוטל על המבקש, שכן דרך המלך מתייחסת למניין שלושת החודשים מיום שאירע המעשה ולא מיום שנודע עליו לנושה. כך, על המבקש להראות כי מדובר בניסיון הסתרה מכוון להסוות מטרה בלתי-כשרה.
כאשר עסקינן במעשיו של החייב, התנהגות מתמשכת, החוזרת ונשנית מדי יום ביומו כל עוד החייב אינו חוזר ארצה, לדוגמה, אזי, במקרה זה, עסקינן במעשה פשיטת רגל שאירע תוך שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה {לעניין זה ראה ע"א 505/68 בנק הפועל מזרחי בע"מ נ' הברפלד, פ"ד כג(1), 245 (1969)}.
באשר לסעיף 7(4) לפקודת פשיטת הרגל, הפסיקה פירשה סעיף זה בהרחבה. טול דוגמה: החייב ניהל משך עשרות שנים משרד והעסיק את המבקש כעובד שכיר במשרדו, עד אשר נטש את המשרד ולא שילם חובותיו למבקש.
במקרה זה, מבחינת עיתוייה, צריכה זיקת ניהול העסקים להתקיים תוך שלושת החודשים שלפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל, כאמור בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל ואף אם בתקופה זו חדל החייב מלנהל עסקים בישראל באופן אקטיבי, אין לומר כי זיקת ניהול העסקים חדלה, כל עוד לא פרע החייב את חובותיו בקשר לעסקיו {ראה גם ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2), 397 (1989); ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל, 393}.
ב- פש"ר (מחוזי חי') 278/04 {עדנה גירון נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2005(4), 2475 (2005)} קבעה כב' השופטת יעל וילנר כי מעשי פשיטת הרגל המיוחסים למשיבים מתייחסים למכירת נכסי מקרקעין, בטענה כי נעשו מתוך כוונת מרמה ו/או תוך העדפת נושים אסורה.
החוזים למכירת הנכסים נחתמו ביום 3.12.03, בעוד הבקשה למתן צו כינוס הוגשה ביום 5.5.04, לאחר שחלפו שישה חודשים. מכאן, שלא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל לפיו מעשה פשיטת הרגל אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה.
עוד נקבע כי בענייננו לא חל החריג לכלל שכן הסכמי המכר נחתמו ביום 3.12.04, נרשמו לגביהם הערות אזהרה עוד באותו החודש, וביום 14.1.05 כבר הושלם, בלשכת רישום מקרקעין, רישומה של עסקת הנכס בתימרת, ולגבי העסקה השניה הושלם הרישום ביום 28.1.05.
לשכת רישום המקרקעין מנהלת רישום גלוי ופתוח לציבור של העסקאות אשר נערכות במקרקעין. רישום הערת אזהרה מהווה הודעה לכולי עלמא על ביצועה של העסקה, ועל-כן אין בה כל דבר "נסתר". זאת, להבדיל, לדוגמה, ממצב בו נחתם הסכם אך הוא מוסתר על-ידי הצדדים, לא נרשמת לגביו הערת אזהרה, והוא אינו נרשם בלשכת רישום המקרקעין.
המשיבים פעלו בגלוי בעניין מכירת הנכסים וכאמור לעיל, רשמו הערות אזהרה וסיימו את רישום העסקה תוך זמן סביר. על-כן, לא מדובר ב"מעשה נסתר" ומניין שלושת החודשים מתחיל מיום שאירע המעשה, ולא מיום שנודע עליו לבנק.
בנוסף, הבנק טען כי איחר את מניין שלושת החודשים בזמן קצר בלבד, וכי במקרה בו מדובר באיחור קל, כאשר הבנק פעל תוך זמן סביר מיום שנודע לו על המעשים, הרי שאין לתקוע מסמרות בהגבלת הזמן ולאפשר הארכתה.
כב' השופטת יעל וילנר דחתה טענה זו וקבעה כי המעשים אליהם מתייחס הבנק, העברת הזכויות בנכסי המקרקעין, אירעו ביום חתימת הסכמי המכר, חצי שנה קודם להגשת הבקשה. זהו אינו איחור "קל", ואף לא קרוב לכך.
גם אם נניח לטובת הבנק כי מדובר באיחור "קל", אין בכך כדי להושיעו שכן, גם איחור "קל", הינו איחור החוסם את הדרך לקבלת בקשה להכריז על חייב כפושט רגל.
קביעת מועד של שלושה חודשים נקבע באופן מפורש בפקודה ללא שנקבעה בצידו סמכות בית-המשפט לשנות ולהאריך את המועד. לפיכך, מועד הקבוע בסעיף הוא המועד המיוחד הקבוע בו, ולא מועד כלשהו בסמוך לו.
לאור כל האמור לעיל, טענת הבנק כי המשיבים ביצעו מעשה פשיטת רגל בעריכת העסקאות בנכסי המקרקעין - נדחתה, מאחר ואלה לא אירעו בתוך תקופה של שלושה חודשים טרם הגשת הבקשה.
ב- פש"ר (מחוזי חי') 1190/07 {סונול ישראל בע"מ נ' ישעיהו איבי, תק-מח 2008(1), 155 (2008)} קבעה כב' השופטת חני הורוביץ כי במקרה דנן לא הוצגו ראיות לכך שהמשיב עזב את ישראל בשלושת החודשים שקדמו לבקשה ועשה כן מאימת נושיו.
כתובתו של המשיב ברורה וידועה למבקשת ולא יקשה עליה, במידת הצורך, להגיש נגדו תביעה ואף להבטיח ביצועה, בכלים הראויים כמו הטלת עיקולים.
לפיכך, אין מקום לאפשר למבקשת "לרתום את העגלה לפני הסוסים", בפתיחת הליכי פשיטת רגל, כבר עתה.
ב- פש"ר (מחוזי יר') 3083/06 {ליסקאר רם בע"מ נ' לוי איתן, תק-מח 2007(2), 11152 (2007)} קבעה כב' השופטת חנה בן-עמי כי אף לגופו של עניין ניתן היה להגיש הבקשה לכינוס נכסים נגד החייב, שכן ממסמך נתונים מלשכת ההוצאה שצירף החייב להתנגדותו, עולה כי פעולות שננקטו נגד החייב לגביית החוב במסגרת תיק ההוצאה לפועל - לא הועילו.
כמו-כן, לא נסתרה טענת המבקשת כי לא התגלו נכסים הרשומים על-שם החייב. מאידך, ממשיך החייב לנהל עסקיו כרגיל - כמנהל ובעל מניותיה העיקרי של החברה.
באלה יש כדי להוות "טעם מיוחד" להגשת בקשת פשיטת רגל על הסכום האמור, מה גם שסכום זה אינו נמוך באופן משמעותי מהסכום המינימאלי הקבוע בפקודה.
ב- פש"ר (מחוזי חי') 94/05 {יקואל אברהם נ' פניני יוסף, תק-מח 2005(4), 2165, 2167 (2005)} המבקש טען ל"טעם מיוחד" להארכת מועד שלושת החודשים בכך שהמתין בתום-לב לתוצאות ההליך בעניין החברה על-מנת שבעת הגשת הבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל תהיה בפני בית-המשפט תמונה נכונה לעניין גובה החוב.
כב' השופטת יעל וילנר, בדחותה את הטענה, קבעה כי אין לראות בכך "טעם מיוחד". דחיית הגשת הבקשה עד לאחר סיום ההליכים בתיק החברה אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד שלושת החודשים, שכן מדובר בעיכוב למשך תקופה בלתי-מוגבלת, שאינה ידועה מראש, ונמצאנו מאיינים את הגבלת הזמן שבסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל ומאפשרים לנושה להותיר על כנה את חרב בקשת פשיטת הרגל למשך תקופה ארוכה, גם אם השתנו הנסיבות אשר היוו בסיס לאישור המצאת ההתראה.
ב- פש"ר (מחוזי נצ') 123/05 {מוסא זאדה מנוצבר (מנשה) נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2005(1), 11065 (2005)} קבע כב' השופט בנימין ארבל כי התראת פשיטת הרגל נשוא בקשה זו נשלחה והומצאה לחייב עוד ביום 21.6.04.
על-כן, לנוכח הוראת סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל לא תוכל הנושה להשמיע בקשתה להכרזת החייב כפושט רגל, שכן חלפו למעלה משלושה חודשים ממועד המצאת ההתראה. על-כן, דחה בית-המשפט את הבקשה, ומבלי שנזקק לתגובת החייב.