מנהל מיוחד

1. מבוא
סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"23. מנהל מיוחד (תיקון: התשמ"ג)
(א) ראה הכונס הרשמי של נכסי חייב, שטיב נכסי החייב או עסקיו, או טובת הנושים דרך-כלל, מצריכים מינוי מנהל מיוחד לנכסים או לעסקים, זולת הכונס, רשאי הוא, למנות להם מנהל ולהגדיר את סמכויותיו; מנהל שנתמנה כאמור ישמש בתפקידו עד שהכונס, או הנאמן אם נתמנה, ישחררו אותו או יעבירוהו מכהונתו לפי שיקול-דעתם.
(ב) המנהל המיוחד יתן ערובה ודו"חות בדרך שיורה הכונס הרשמי.
(ג) המנהל המיוחד יקבל שכר כפי שיצווה הכונס הרשמי."

מנהל מיוחד אינו אלא "זרועו הארוכה" ועושה דברו של בית-המשפט. על מנהל המיוחד לנהוג בהגינות מירבית ובחובת זהירות מוגברת לטובת כל נושיה והקשורים בה.

יוער כי, המנהל המיוחד אינו "צד עצמאי" או "צד רגיל" להתדיינות משפטית, ואינו נשוא אינטרסים אישיים עצמאיים {פש"ר (ת"א-יפו) 2043/01 יוחאי פלג נ' גן אורנים, תק-מח 2002(2), 4796, 4798 (2002)}.

בעבר, מינוי המנהל המיוחד היה מותנה בבקשתו של נושה, אולם דרישה זו בוטלה, וכיום גם לכונס הרשמי שיקול-הדעת להחליט כי יש צורך במינוי מנהל מיוחד אף ללא כל בקשה חיצונית.

דוגמה לשיקול הכונס הרשמי למנות מנהל מיוחד ניתן למצוא ב- פש"ר (י-ם) 191/96 {בנק ירושלים ונושים שונים נ' לקס, תק-מח 97(2), 991 (1997)}. באותו מקרה קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי בנסיבות המקרה "עשוי להיווצר מצב של ניגוד עניינים מסויים בין הבנק כנושה מובטח לבין הנושים הרגילים לגבי תנאי מכירת הדירה. הסיבה לכך היא כי מכירת הדירה באופן מהיר בתמורה פחותה מערכה המלא עשויה עדיין לכסות את מלוא החוב המובטח לבנק, בעוד הנושים הרגילים באופן טבעי מעוניינים במימוש מלוא ערך הדירה גם במחיר של שיהוי במכירה כדי שתיוותר יתרה לפירעון גם להם".

נוכח שיקולים אלה, קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי בשלב זה יפעל הכונס הרשמי כנאמן והוא יהיה רשאי לפנות לבית-המשפט בבקשה להורות על מינוי נאמן אחר או מנהל מיוחד תוך התייחסות לשיקול האמור, אם וכאשר ימצא לנכון לעשות כן, ובעצה אחת עם הנושה המובטח והנושים הרגילים.

על-פי סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל, מינוי מנהל מיוחד על-פי הפקודה יעשה על-ידי הכונס הרשמי ולא על-ידי בית-המשפט.

על-אף האמור לעיל, רואים אנו כי הלכה למעשה, מוגשת בקשה על-ידי הכונ"ר לבית-המשפט לאשר את מינוי המנהל המיוחד {פש"ר (מחוזי חי') 989-08 סיגל אברהם נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2008(4), 13613 (2008); פש"ר (מחוזי חי') 1177-07 כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה נ' יצחק דוד קרויטורו, תק-מח 2008(4), 12371 (2008)}.

במקרים אחרים, רואים אנו כי מוגשות בקשות מטעם הנושים למנות מנהל מיוחד, ולצורך זה הכונ"ר נדרש ליתן הסכמתו או אי-הסכמתו למינוי {פש"ר (מחוזי חי') 505-08 משרד האוצר-אגף מס הכנסה נ' זאנה שמואל סטפן, תק-מח 2008(4), 14509 (2008); פש"ר (מחוזי חי') 349/08 משיטה שלום חי (החייב) נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2008(2), 14728 (2008)}.

נעיר כי מעיון בתקנות פשיטת הרגל לא מצאנו כל התייחסות לתנאי כשירות למנהל המיוחד. זאת ועוד. סמכות המנהל המיוחד נקבעת על-ידי הכונס הרשמי ובהסתמך על פקודת פשיטת הרגל.

2. מסגרת הנכסים עליהם מופקד המנהל המיוחד
למנהל המיוחד בפשיטת רגל, מוקנים נכסי החייב בלבד, ולא מעבר {ע"א 414/85 המועצה להסדר הימורים נ' עורך-דין ישראל גפני, פ"ד מא(4), 410 (1987)}. כלומר, אין למנהל המיוחד אלא מה שיש לחייב.

3. הכרעה בתביעות חוב
עצם הסמכות להכריע בתביעות החוב גוררת אחריה, באופן אינהרנטי, את הסמכות להכריע בכל בקשה אחרת הקשורה או נלווית לכך, כגון בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

יחד-עם-זאת, בעיקרון, דומה כי אין משמעות הדבר כי המנהל המיוחד מוסמך לדון בבקשה לביטול החלטתו בעניין תביעת החוב או בעניין בקשה להארכת מועד להגשתה.

המנהל המיוחד, הוא מעין "ערכאה דיונית" בתביעות החוב, וככל ערכאה דיונית אחרת, גם הוא אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו, וספק אם ניתן "לעקוף" הליך ערעורי על דרך הגשת בקשה לביטול החלטתו, בדיוק כשם שלא ניתן להגיש לערכאה הדיונית בקשה לביטול החלטה במקום להגיש ערעור לערכאה שמעליה, ככל שאין המדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד {בש"א (מחוזי ת"א) 18557/06 סימקין ליאוניד נ' מזור אדוארד, תק-מח 2008(2), 11187 (2008)}.

ב- פש"ר (ת"א-יפו) 1199/01 {דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עורך-דין דוד גולדבלט-לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין ואח', תק-מח 2004(1), 8100 (2004)} דנה כב' השופטת ורדה אלשייך בערעורה של חברת דנבר צבעי ישראל בע"מ {להלן תיקרא: "המערערת"}, על החלטת המנהל המיוחד לנכסי החייב יוסף אדלשטיין לבטל החלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעת חוב המערערת.

עיקר טענתה של המערערת הינו, כי המנהל המיוחד אינו מוסמך לדחות את תביעת החוב שהגישה כנגד החייב, תביעה המבוססת על תביעה כספית, חוזית ונזיקית גם יחד, הסמכות לבדיקת תביעת חוב מסורה אך ורק לכונס הנכסים הרשמי או לנאמן, כמשמעותו בפקודת פשיטת הרגל.

אף לגופה, נטען כי ההחלטה ניתנה בלא הנמקה ראויה. לחילופין, עותרת המבקשת להתיר לה להגיש, כנגד החייב, תביעה אזרחית בגין חובה הנטען.
המשיב וכונס הנכסים הרשמי {להלן ייקרא: "הכנ"ר"} מתנגדים לבקשה, וטוענים, בין היתר, כי הסמכות לבדיקת תביעות חוב הואצלה למנהל המיוחד כדין מהכונס הרשמי, וכי בנסיבות העניין, היתה הנמקת ההחלטה ברורה וטובה די הצורך.

המנהל המיוחד דחה את תביעת החוב, מאחר ולא מצא בה כל ראיה או אסמכתא הקושרת את החייב באורח אישי לנזקים הנטענים, זאת להבדיל מהחברה שבשליטתו.

לטענת המערערת, סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מיחד "באופן מפורש ודווקני" את מלאכת תביעות החוב לכונס הנכסים הרשמי או לנאמן, ואילו למנהל מיוחד, שסמכויותיו מוגדרות בסעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל כ"שמירה ותחזוק" המצב הקיים ומניעת הפסדים והוצאות לקופת פשיטת הרגל, אין סמכות עניינית לדון כלל ועיקר בתביעות החוב.

כב' השופטת ורדה אלשייך דחתה טיעון זה וקבעה כי:

"לשונם של סעיפי החוק, קל וחומר מהותם, אינה תומכת כלל ועיקר בטענה גורפת זו של המבקשת. סעיף 71(ב) לפקודה אינו אומר אלא כי הכונס הרשמי או הנאמן רשאים להאריך את המועד להגשת תביעת חוב, מטעמים מיוחדים שירשמו. תקנות 92 ו-93 לתקנות פשיטת הרגל אינן קובעות, אלא כי כאשר התמנה נאמן, יעביר לו הכונס הרשמי את תביעות החוב, ואילו הנאמן יבדוק את תביעות החוב ויעביר בתוך פרק הזמן שנקצב בדין את החלטתו המנומקת...

יגעתי ולא מצאתי, מהיכן שאבה באת-כוחו המלומדת של החייב את טענתה הנחרצת, כי בדיקת תביעות-חוב על-ידי מנהל מיוחד היא חריגה מסמכות עניינית, וזאת לאחר שכונס הנכסים הרשמי ובית-המשפט של חדלות-פירעון הסמיכוהו לכך בהחלטה מפורשת.

לעניין לשון החוק, יאמר; לשון סעיף 23 נוקבת במפורש בחלופה של "טובת הנושים" – שאינה אלא "סעיף סל" כללי. זאת, ככל שאמורים הדברים במניע ובצורך העומדים מאחורי המנהל המיוחד. כבר מכאן יוצא, כי פרשנותה של באת-כוחה המלומדת של המערערת תמוהה, וחסרת כל אחיזה בלשון החוק, בכל האמור במניעים ובתכלית העומדים מאחורי המינוי.

לעניין הסמכויות אשר ניתן להקנות במינוי, הרי שהדיבר "נכסי החייב ועסקיו" (אליהם מפנה המילה "להם"), הינו מושג כללי, הנתון לפרשנות שיפוטית תכליתית, ואין כל מניעה לקבוע, כי בתור "נכסי החייב", יכנסו גם תביעות החוב המופנות כנגד אותה מסת נכסים עצמה. לכן, אמור מעתה: הסמכות לטפל במסת הנכסים עשויה (אך אינה חייבת) לכלול בתוכה, במשתמע, אף סמכות לטפל במצבת התביעות אשר מופנות כנגד אותה מסת נכסים עצמה.

דברים אלו מתחזקים עוד יותר, כאשר אנו בודקים אותם על רקע תכלית הדין; מן המפורסמות הוא, כי בחלק ניכר מפשיטות הרגל, אין הכונס הרשמי ובית-המשפט מצליחים למצוא מועמד מתאים, המוכן לכהן כנאמן קבוע לנכסי החייב, וכונס הנכסים הרשמי נותר לכהן כנאמן מראשית הליכי פשיטת הרגל ועד סיומם.

על רקע זה, התפתחה הפרקטיקה, כי הכונס הרשמי מאציל חלק מהתפקידים, בעיקר כאלו הדורשים עבודה מאומצת וממוקדת, לבעל תפקיד ספציפי, הנושא את השם "מנהל מיוחד" – כאשר נפוץ ביותר, כי בין עניינים מועברים אלו, יהיה גם ובמיוחד ההליך של תביעות חוב.

עניין לנו בהליך, אשר הדין דורש כי ינוהל במהירות, ביעילות ותוך השקעת מאמץ משפטי זהיר ומושכל. מן המפורסמות הוא, כי כונס הנכסים הרשמי, אשר מצבת כוח האדם הקבוע העומדת לרשותו הינה מצומצמת ביותר, מטפל באלפים רבים של הליכי פשיטת רגל, אשר ברבים מהם לא ניתן למנות נאמן קבוע. האם טרחה באת-כוחה המלומדת של המערערת ושקלה בדעתה, מה היה מתרחש בפועל, לו היה הדין כטענתה?

הכיצד יכול היה כונס הנכסים הרשמי, על עורכי-הדין המעטים המועסקים בין שורותיו, לטפל בעשרות אלפים של תביעות חוב – זאת, לצד התפקידים הרבים והמגוונים המוטלים עליו בדין?! אך ברור היה, כי במקרה זה, היתה מלאכת הבדיקה, אף של תביעות חוב פשוטות יחסית, מתארכת על פני שנים ארוכות. כל זאת, תוך פגיעה אנושה בעובדים ונושים אחרים, הנזקקים לכספי הדיבידנד. זאת, בלא שמצאתי כל טעם ענייני, אשר מצדיק את טענתה הפורמליסטית של באת-כח המערערת. על רקע זה, נוהג הכונס הרשמי, ובדין הוא עושה כן, להאציל את סמכות הבדיקה לעורך-דין או רואה חשבון חיצוני, אשר מסוגל להשלים את מלאכתו באופן מעמיק ויעיל יותר. מה נגרע ממנה, מן המערערת, בכך כי תביעת חובה נבדקה על-ידי מנהל מיוחד, ולא על-ידי כונס הנכסים הרשמי עצמו – דבר אשר לא היה מביא אלא לאותה תוצאה (באשר הכנ"ר מסכים עם הנאמן ואף מעלה טענות נוספות כנגד התנהלות המערערת), אולם לאחר פרק זמן ארוך בהרבה?

זאת וגם זאת; ההכרעות בתביעות החוב מובאות לידיעתו, והכנ"ר יודע גם יודע, אם סבור הוא שראוי הדבר, לחלוק על התוצאה ולהביע עמדתו בפני בית-המשפט.

סוף דבר; עניין לנו בטענת סרק, אשר מנוגדת לכל אמת-מידה של פרשנות תכליתית, חוטאת למטרות שבסיס ניהול הליך פשיטת הרגל, וטוב היה לה אלמלא נטענה כלל."

כאמור, סמכות אינהרנטית לתפקיד הינה הסמכות לאשר או לדחות תביעות חוב, באם הוסמך לכך המנהל המיוחד.

ב- בש"א (חי') 2836/04 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה ואח', תק-מח 2005(2), 2263 (2005)} נדון ערעור על החלטת המנהל המיוחד, שלפיה נדחתה תביעת החוב שהגיש בנק לאומי לישראל בע"מ, על שני חלקיה.

על-פי טענת הבנק, בית-המשפט הורה על מתן צו כינוס נגד החייב ב- פש"ר 235/00, על-כן הוגשה תביעת חוב של הבנק נגד החייב בסכום כולל של 1,658,129.87 ש"ח.

חובות החייב לבנק נובעים משני חשבונות: חוב שוטף בחשבון פרטי המתנהל על-שם החייב וחוב בגין ערבות החייב לחשבון עסקו.

לטענת הבנק אין בטוחה להבטחת פירעון החובות הנ"ל, למעט משכנתה וערבויות אישיות אשר אינן בגדר בטוחה.

המנהל המיוחד פנה לבנק בבקשה להמציא לו מסמכים לבדיקת תביעת החוב, והמסמכים אכן צורפו, אולם המנהל המיוחד השיב כי אין במסמכים הללו די.

בתגובה טען הבנק כי ישלח את המסמכים הנוספים, אולם הדבר יארך זמן בשל הקושי להשיגם. לאחר השלמת איסוף המסמכים נדחתה תביעת החוב ועל כך הוגש הערעור.

לטענת הבנק לתביעת החוב דנן צורפו אסמכתאות רבות ועל-כן, לגישתו, לנימוקי דחיית תביעת החוב אין כל בסיס עובדתי ובוודאי שלא קיים בסיס משפטי.

אשר-על-כן עותר הבנק לקבל את הערעור ולהורות על קבלת תביעת החוב או לחילופין, להורות למנהל המיוחד לפרט באופן ספציפי מהן האסמכתאות הנוספות הנדרשות מהבנק, אותן ניתן להמציא וזאת בשים-לב לנסיבות תביעת החוב ולאסמכתאות שכבר הועברו לידיו.

מאידך טוען המנהל המיוחד כי ניתנו לבנק מספר הזדמנויות לביסוס תביעת החוב, אשר לא נוצלו על ידו ופניות המנהל המיוחד לא זכו למענה ועל-כן ולאור החומר המועט שהיה בידיו, חומר שלא היה בו כדי לאשר תביעתו, נדחתה תביעת החוב.

כב' השופט כ' סעב קיבל את הערעור וקבע כי הבנק המציא למנהל המיוחד חומר רב שהיה בו כדי לבסס את תביעת החוב ועמד בדרישות הדין ובעיקר בדרישות הקבועות בתקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל. על-כן, היה על המנהל המיוחד לקבל את התביעה.

טענה נוספת שהועלתה על-ידי מערערת שתביעת חובה נדחתה, היתה כי המנהל המיוחד לא ביקש מסמכים הנדרשים לאישור תביעת החוב.

בעניין זה קבעה כב' השופטת ו' אלשייך ב- פש"ר (ת"א-יפו) 1199/01, בש"א (ת"א-יפו) 21668/03 {דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עורך-דין דוד גולדבלט-לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין ואח', תק-מח 2004(1), 8100 (2004)} כי סמכותו של המנהל המיוחד באישור או דחיית תביעות החוב הינה סמכות שיפוטית, ולדבריה:

"בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב אינו אלא ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, ודומה בסמכותו והכרעותיו לשופט ערכאה דיונית. האם סבורה המערערת ברצינות, כי ניתן היה לתקוף, דרך-משל, פסק-דין כספי של בית-משפט שלום, בטענה כי טעה כב' השופט כאשר לא ביקש מהתובע לתקן את כתב התביעה ולצרף אליו ראיות נוספות?

נקל לראות, כי טענה כזאת הינה חסרת שחר. טענה כזו נדונה ונדחתה במפורש בעניין פש"ר 2347/99, בש"א 29582/00 בעניין מוריאנו נ' מיכל מס (טרם פורסם), בתפקידה כנאמנת של החייבת מרים מעודד, כדלקמן:

'נטל ההוכחה בדבר קיום החוב הינו תמיד על הנושה, זאת משום שהנושה הוא זה הטוען לקיום חוב, קרי, הוא זה המבקש להוציא מחברו. בניגוד לסכסוך משפטי בין נושה לחייב סולבנטי, העובדה כי החייב מודה בחוב פלוני אינה מקבלת בהכרח משקל מכריע... אין כל חיוב המוטל על הנאמן בדין, "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו. אם עשתה כך הנאמנת, הרי שפעלה לפנים משורת הדין. קל וחומר, שאין "לתפוס" נאמן על רשימת מסמכים שדרש, כאילו היתה זו "הודאת בעל דין" כי אין הוא זקוק למסמכים נוספים, או שלמסמכים אלו משקל מכריע, ולא ניתן אלא לקבל את הוכחת החוב אם יוגשו.'

אמור מעתה: על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת-חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו; אם לא עשה כן, אין לו, לנושה, כל "זכות קנויה" כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו, ויניחו לו לבצע "מקצה שיפורים".

אמנם, אין חולק כי הדין מעניק לבעלי התפקיד, זכות מפורשת לדרוש פרטים נוספים. לעניין זה, אין אני רואה עין בעין עם גישתו הדווקנית מדי של הכונס הרשמי בעניין זה; עיקרון השיוויון בין הנושים הוא עיקרון מהותי בעיקרו, ולא עיקרון דווקני מתחום דיני הפרוצידורה. אם מתרשם בעל התפקיד כי נושה תם-לב העומד בפניו טעה, וקיימת סבירות גבוהה כי בהעדר מסמך פלוני עשוי להוביל לעיוות דין בלתי-מוצדק, רשאי בעל התפקיד להפעיל את סמכותו ולבקש פרטים נוספים. איזון זה נקבע בידי המחוקק, ואין ליתן לו פרשנות מצמצמת מדי, שתרוקן אותו מתוכן אמיתי.

אלא מאי? עניין לנו בסמכות רשות המצויה בשיקול-דעתו של הנאמן, ואין לנושה שהתרשל ולא טרח לגבות את תביעת חובו בראיות מתאימות, כל זכות או עילה לדרוש כי פסק-דינו של בעל התפקיד יהפך, וזאת בשל העובדה כי הוא עצמו לא פעל כדין. דין אחר, היה מניח לנושה להנות מרשלנותו הוא. זאת ועוד; אף בפני לא הובהר כלל ועיקר, אלו ראיות מכריעות היו בידי המערערת, בכדי להסתייע בהם ולעבור את המכשול המשפטי הלא פשוט כלל ועיקר הניצב בדרכה. אף אם, בנסיבות חריגות וקיצוניות במיוחד, עשוי בית-המשפט לחרוג מהכלל הרגיל ולהורות לנאמן לקבל ראיות חדשות חרף החלטתו שלא לעשות כן, הרי אך ברור הוא כי לא כך יעשה, מקום בו מסתפקת המערערת בטענות כלליות בלבד."

לעניין סמכותו של המנהל המיוחד הפועל כנאמן על-פי דיני פשיטת רגל לבדוק אף פסקי-דין המוגשים אליו כתביעות חוב נקבע כי "דיני פשיטת הרגל מאפשרים לנאמן הדן בתביעת חוב "להציץ" מאחורי פסק-דין שניתן כנגד החייב כדי לברר "מה היתה התמורה לחוב פסוק": סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980. אחד מן הטעמים שבעטיים מוסמך הנאמן בפשיטת רגל להרהר אחר פסק-הדין המוגש לו, הוא החשש מפני קנוניה בין החייב לבין מקורביו: שכן על-ידי השגתו של פסק-דין לטובת מקורביו, בדרך מלאכותית, יכול החייב להבריח את רכושו ולהרחיקו מהישג ידם של נושיו האמיתיים" {ראה ע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר ואח', פ"ד מו(4), 353 (1992)}.

4. שכרו של המנהל המיוחד
בכל הנוגע להליכי מינוי מנהל מיוחד על-פי פקודת פשיטת רגל, קובע סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל כי הכונס הרשמי, הוא שקובע את שכרו של המנהל המיוחד.

על-פי פקודת פשיטת הרגל, המנהל המיוחד נמצא במעמד של "נציג" כפי שהוא מוגדר בסעיף 142א לפקודת פשיטת הרגל, והקובע:

"(א) הכונס הרשמי רשאי לבצע תפקיד מתפקידיו גם באמצעות אדם שלא מבין עובדי המדינה (להלן: נציג) ולשלם את שכרו.
(ב) נציג יפעל לפי הוראות הכונס הרשמי ובפיקוחו, אך אין בכך או בתשלום שכרו על-פי סעיף-קטן (א) כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין הנציג לבין הכונס הרשמי או המדינה.
(ג) הכונס הרשמי רשאי, לפני מינויו של נציג או אחרי-כן, לדרוש שהנציג ישעבד נכסים או ייתן ערובה להבטחת מילוי תפקידו וחובותיו, ורשאי הוא בכל עת לדרוש מן הנציג ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה."

שיעור הוצאותיו ושכרו של הנציג, נקבעו בתקנה 113 לתקנות פשיטת הרגל לפיה "הכונס הרשמי רשאי לשלם לנציג שכר בשיעור הנהוג או המקובל בעד השירות שהוא נתן וכן רשאי הוא לשלם לו את הוצאותיו הממשיות בגבול המוסכם עמו, ככל שהוסכם."

העובדה כי בקביעת שכרו של המנהל המיוחד מעורבים בית-המשפט והכונס הרשמי, ללא זכות טיעון לנושים, הובאה לדיון ב- פש"ר (ת"א-יפו) 590/97 {ניצולת הקרטל נ' עורך-דין אליעזר, תק-מח 2000(4), 691 (2000)} בו נדונה בקשתה של ניצולת הקרטל בע"מ אליה מצטרף עורך-דין איתן ארז {להלן: "המפרק הנוכחי"), של "החברות הצלבניות" והבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.

הסעד לו עתרה המבקשת הוא, ביטול פסיקת שכר-טרחה והחזר הוצאות לזכות המפרק הזמני לשעבר והמנהל המיוחד לשעבר של 6 החברות הצלבניות, עורך-דין אליעזר וולובסקי עבור פעולותיו כמפרק זמני וכמנהל מיוחד של החברות הצלבניות.

עורך-דין וולובסקי כיהן כמפרק זמני של 6 החברות הצלבניות ולאחר מכן כמנהל מיוחד של 6 החברות בפירוק במשך תקופה של כ- 21 חודשים, החל מתאריך 28.10.97 ועד לתאריך 13.7.99. עבור התקופה הנ"ל נפסק על-ידי בית-המשפט לזכות עורך-דין וולובסקי שכר-טרחה והחזר הוצאות, בסכום כולל של -.665,000 ש"ח + מע"מ. שכר-הטרחה האמור נפסק לבקשת המנהל לשעבר בהסכמת הכנ"ר, או לפי בקשתו של הכנ"ר, ונקבע שעורך-דין וולובסקי יהיה זכאי לגבות את הסכומים שנפסקו בעדיפות ראשונה מהתקבולים הראשונים של החברות הצלבניות.

לאחר שהוגשה בקשת ניצולת הקרטל בע"מ ב- בש"א 32847/99 לביטול ההחלטות דלעיל, ניתנו על-ידי בית-משפט זה החלטות נוספות בקשר לשכרו של עורך-דין וולובסקי ביניהם ההחלטה מתאריך 30.3.99 בבקשת הכנ"ר, בש"א 34912/99 (להלן: "החלטה 4"), לפיה הוארך מינויו של עורך-דין וולובסקי בתפקיד המנהל המיוחד של 6 החברות בפירוק לתקופה נוספת של 3 חודשים באותם סמכויות, תנאים ושכר, קרי, נפסק לעורך-דין וולובסקי שכר-טרחה בסך של 50,000 ש"ח + מע"מ לחודש (ובסה"כ 150,000 ש"ח + מע"מ), עבור מילוי תפקידו כמנהל מיוחד של 6 החברות בפירוק בתקופה 13.4.99 – 13.7.99.

5. שחרור וסיום תפקיד המנהל המיוחד
תקנה 23(א) לפקודת פשיטת הרגל קובעת כי "מנהל שנתמנה כאמור ישמש בתפקידו עד שהכונס, או הנאמן אם נתמנה, ישחררו אותו או יעבירוהו מכהונתו לפי שיקול-דעתם."

בהוראת סעיף 23 לפקודה אין התייחסות לרצונו של המנהל המיוחד להתפטר מתפקידו.

כיוון שמינויו של המנהל המיוחד, על-פי פקודת פשיטת הרגל, אינו בידי בית-המשפט, הרי שבית-המשפט יוכל להשפיע בבקשת המנהל המיוחד להתפטר על-ידי מתן הוראה לכונס הרשמי או הנאמן.

כך גם לא קיימת התייחסות לגבי האפשרויות שעומדות בפני המנהל המיוחד להתנגד להחלטת הכונס או הנאמן להעבירו מתפקידו או להסתייג מהשפעת ההחלטה עליו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מנהל מיוחד