botox
הספריה המשפטית
ממעשה פשיטת רגל ועד להכרזתו של החייב כפושט רגל

הפרקים שבספר:

הפטר בפשיטת רגל

1. בקשת הפטר והודעה
סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"61. בקשת הפטר והודעה (תיקון: התשמ"ג)
(א) פושט רגל רשאי בכל עת לבקש מבית-המשפט הפטר.
(ב) בית-המשפט יקבע יום לדיון בבקשה, והודעה על כך תישלח, ארבעה-עשר ימים לפחות לפני היום שנקבע, לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין כנושה בדו"ח החייב למצב עסקיו.
(ג) הבקשה תידון בדלתיים פתוחות, חוץ אם הורה בית-המשפט, בהתאם לתקנות לפי פקודה זו, הוראה אחרת."

הליך פשיטת הרגל קובע שתי מטרות עיקריות:

האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם במינימום הוצאות ובדרך מהירה והיעילה ביותר. השניה, לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו לאחר קבלת צו הפטר לחובותיו {פש"ר (חי') 617/03 אברהים ראיף נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2005(2), 2279 (2005)}.

מתן צו הפטר הוא פרי איזון שיקולים, בין המגמה ליצור שוויון בין הנושים בחלוקת נכסי פושט הרגל, בצד יישום העיקרון כי גם פושט רגל זכאי, בתנאים מסויימים, לפתוח דף חדש בחייו ובלבד שהתנהגותו לא הוכתמה בחוסר תום-לב {ראה הצ"ה לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3) וכן בש"א (נצ') 1728/04 פתחיה עודה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2004(4), 3335
(2004)}.

חייב שאיתרע מזלו ונקלע בתום-לב לחובות שאינו מסוגל להחזירם/לפורעם, יכול לבקש מבית-המשפט הפטר לחובותיו. בנותנו הפטר לחייב, פוגע בית-המשפט בזכויותיהם של הנושים ולכן בית-המשפט בדונו בבקשה לצו הפטר חייב לאזן בין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים, המוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, לבין האינטרס של פושט הרגל לקבל צו הפטר ולפתוח דף חדש בחייו.

בנוסף, בית-המשפט בדונו בבקשת חייב ליתן צו הפטר יביא בחשבון את הנקודות הבאות: תום-ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל; שיתוף פעולה של החייב עם הנאמן; האם החייב עומד בתשלומים העיתיים שנקבעו לו; היקף חובותיו של החייב; יכולת הפירעון העתידית של החייב; המסקנות שהובאו בתסקיר מטעם הכנ"ר; עמדתו של הנאמן; עמדתם של הנושים {ב- פש"ר (חי') 598/00 רייטר עופר נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(1), 4996 (2006), אשר יובא להלן, נתן בית-המשפט צו הפטר למרות התנגדותו של אחד הנושים בציינו כי שאר הנושים האחרים, 3 במספר, לא התנגדו למתן צו ההפטר}; התועלת שיש לנושים באם הליכי פשיטת הרגל יימשכו; גילו של החייב; מצבו הרפואי של החייב; האם לחייב קיים רכוש; האם החייב הציע לטובת נושיו, הצעה כלשהיא, אשר יש בה להעשיר את קופת פשיטת הרגל {זאת במקרה ובו בקופת הכינוס קיים סכום כסף זעום לעומת סך כל תביעות החוב שהוגשו ושאושרו}; האם בעלי החוב הגדולים התנגדו/תמכו ליתן לחייב צו הפטר {פש"ר (חי') 390/04 נחום סיגלית נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(2), 3210 (2006)}; משך הזמן הרב שחלף ממועד הכרזת החייב פושט רגל ועד להגשת הבקשה למתן צו הפטר מטעמו; אופי ההתנגדויות לצו ההפטר.

לאחר קבלת מענה לנקודות האמורות לעיל ובצירוף הראיות שהובאו בפניו - ייתן בית-המשפט את החלטתו בעניין ההפטר.

החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב {ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993)}.

סעיף 61(א) לפקודה קובע כי חייב רשאי לבקש בכל עת, הפטר לחובותיו. לאחר הגשת הבקשה להפטר יקבע בית-המשפט מועד לדיון. הודעה על מועד הדיון תישלח 14 ימים לפחות לפני היום שנקבע לדיון.

ההודעה תישלח לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין חוייב כנושה בד"וח החייב כאמור בסעיף 61(ב) לפקודה.

סעיף 61(ג) לפקודה קובע כי הבקשה להפטר תידון בדלתיים פתוחות, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת.

ב- בש"א (חי') 15974/02 {לייזר עדה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2007(1), 9876 (2007)} קבע בית-המשפט כי נוכח גילה של החייבת, התמשכות ההליך, וזכותה של החייבת לפתוח דף חדש בחייה, ניתן בזה הפטר מותנה לחייבת אם תשלם לקופת הפש"ר סך נוסף של 85,000 ש"ח, סכום המשקף את הצעתה בתוספת תשלומים חודשיים למשך שנה נוספת, וזאת בתוך שלושה חודשים מהיום. ההפטר ניתן על יסוד הצהרתה של החייבת כי אין לה זכויות בנכסים כלשהם ולא הבריחה נכסים מנושיה. אם יתברר בעתיד כי לחייבת זכויות בנכס שלא נרשם על שמה, יישקל ביטול ההפטר.

ב- בש"א (חי') 9394/05 {ח'לאילה קיפאח נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(2), 10503 (2006)} קבע בית-המשפט כי חוסר שיתוף פעולה מלא של החייבת עם הכונ"ר והתנהגותה המתוארת אף הם אינם מצדיקים מתן הפטר לחייבת. כאמור, מילוי קפדני של חובת התשלומים שהוטלו על החייבת אף הוא אחד השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בהחלטה על מתן הפטר.

ב- פש"ר (חי') 158/98 {אוחנה שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(2), 1846 (2006)} קבע בית-המשפט כי נוכח היעדר תועלת לנושים בהמשכת ההליכי הפש"ר; עמדת הכנ"ר; התנהגותו של המבקש לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל; מצבו הכלכלי כיום ובעתיד הנראה לעין; מחלתה של אשתו; מצבו המשפחתי; וכן נוכח הזמן הרב שחלף ממועד הכרזת החייב פושט רגל, ולאור מגמת הפקודה, יש להיעתר לבקשה למתן צו הפטר ויש לאפשר למבקש לפתוח דף חדש בחייו.

ב- בש"א (ת"א) 13671/03 {אלוני בנימין נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז תל-אביב, תק-מח 2004(4), 3162 (2004)} קבע בית-המשפט כי החייב הוכיח, כי אין בנכסיו הקיימים ובכושר השתכרותו הנוכחי והעתיד לבוא כדי לכסות אחר חובותיו לנושיו. במצב דברים זה, הליכי פשיטת הרגל יהיו תלויים כאבן ריחיים על צווארו של החייב, ולא תהיה בהם כל תועלת לנושים.



2. דיון והחלטה, צו מותלה, מותנה ומוחלט
סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"62. דיון והחלטה (תיקון: התשנ"ו)
(א) בית-המשפט בדונו בבקשה רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, ואת כל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון, והוא יביא בחשבון את תסקיר הכונס בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל.
(ב) בית-המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו- 64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לעניין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו - רשאי בית-המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר."

תקנות 42 ו- 43 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעות כדלקמן:

"42. צירופים לבקשת הפטר (תיקון: התשנ"ו)
הוגשה בקשה למתן הפטר, יגיש הנאמן לבית-המשפט את רשימת נושי החייב, את החובות בני התביעה לכל נושה שהכיר בהם ואת הסכום שנפרע על חשבון כל חוב.


43. הודעה על הדיון
הודעה על מועד הדיון בבקשה תישלח לנושים לפי טופס 18."

תקנה 42 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי במקרה והוגשה בקשה למתן צו הפטר - על הנאמן להגיש לבית-המשפט: רשימת נושי החייב; חובות בני תביעה לכל נושה שהכיר בהם הנאמן; הסכום שנפרע על חשבון כל חוב.

תקנה 43 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי הודעה לנושים, על מועד הדיון בבקשה למתן צו הפטר, תשלח חתומה על-ידי הכנ"ר וזאת כאמור בטופס 18 לתקנות פשיטת הרגל. להודעה זו יצורף העתק מן הבקשה למתן צו הפטר וכן יצויין שם החייב; יצויין שם בית-המשפט המוסמך לדון בבקשת ההפטר; יצויין כי באם הנושה מתנגד לבקשה למתן צו הפטר - עליו להגיש לבית-המשפט התנגדות מנומקת וזאת לפחות 3 ימים, לפני היום שנקבע לדיון בבקשה למתן צו הפטר.

סעיף 62 לפקודה מגדיר מהן סמכויותיו של בית-משפט בבואו להכריע בבקשה למתן צו הפטר לחייב. עוד קובע הסעיף כי בטרם יכריע בבקשה למתן הפטר, רשאי הוא לשמוע את הנאמן ואת הכנ"ר וכן כל נושה.

כמו-כן, רשאי בית-המשפט להציג לחייב שאלות ולקבל ראיות התומכות בבקשתו וכל זאת כפי שימצא לנכון.





תקנה 44 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"44. תסקיר הכונס הרשמי
חמישה-עשר ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון יגיש הכונס הרשמי לבית-המשפט תסקיר בדבר התנהגות החייב, חובותיו ונכסיו; העתק מן התסקיר יומצא לחייב."

בית-המשפט בטרם הכריעו בבקשה למתן צו הפטר יביא בחשבון את האמור בתסקיר שהוגש מטעם הכנ"ר וכן את התנהגותו של החייב במשך הליכי פשיטת הרגל.

הכנ"ר בתסקירו יכלול את המידע הבא: מספר תביעות החוב שהוגשו כנגד החייב וסכומם הכולל; מספר תביעות החוב שאושרו על-ידי הנאמן וסכום הוכחות החוב הכולל שאושר; האם הצטברו כספים בקופת הכינוס; התנהגותו של החייב בהליך פשיטת הרגל; הנכסים אותם מימש הנאמן; האם החייב הציע להפקיד סכום כסף נוסף לקופת הכינוס; האם הוגשו התנגדויות על-ידי מי מהנושים, לבקשת החייב למתן הפטר.

תקנות 45 ו- 46 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעות כדלקמן:

"45. השגות החייב
החייב רשאי להגיש לבית-המשפט השגה מנומקת לתסקיר הכונס הרשמי; העתק ההשגה יומצא לכונס הרשמי שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לבירור הבקשה.


46. התנגדות להפטר
נושה המתנגד להפטר החייב, יגיש לבית-המשפט התנגדות מנומקת שלושה ימים לפחות לפני היום שנקבע לבירור הבקשה והעתקים ממנה ימציא לחייב ולכונס הרשמי."

על-פי תקנה 45 לתקנות פשיטת הרגל רשאי החייב ליתן השגתו לתסקיר הכנ"ר. על ההשגה להיות מנומקת.

תקנה 46 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי נושה המתנגד למתן צו הפטר לחייב, יגיש לבית-המשפט התנגדות מנומקת לפחות שלושה ימים לפני הדיון. כמו-כן, ימציא הנושה עותקים ממנה לחייב ולכונס הרשמי.

ב- בש"א (נצ') 1580/04 {אסייג יוסף נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2005(2), 6461 (2005)} נפסק מפי כב' השופט בנימין ארבל:

"... בסמוך למועד הדיון, אשר התקיים ביום 6.06.05, הגיש עורך-דין גולדקורן התנגדות בכתב בשם בנק איגוד לישראל.

בהתנגדותו, הלין עורך-דין גולדקורן על התנהלות הנאמן, עורך-דין עראף, אשר לטענתו התייחס אל הנושים כאל מטרד, עד כי עד היום לא ידוע לו ולמרשהו, מהי תביעת החוב שאושרה להם, ומה גובה הסכום שהצטבר בקופת הכינוס. מן הטעם הזה מתנגד הנושה, הוא בנק איגוד, לבקשת החייב להפטר.

8. טעם זה לאו טעם הוא. הוכח לבית-המשפט, כי טענתו של עורך-דין גולדקורן, לפיה לא זכה לשיתוף פעולה מצד הנאמן, טענת שווא היא. במהלך הדיון, הוצג בפני בית-המשפט מכתב שיצא מאת הנאמן ביום 28.01.04 והופנה אל עורך-דין גולדקורן, ובו מפרט הנאמן מהו הסכום אשר אושר לנושה בנק איגוד, נכון ליום מתן צו הכינוס. על מכתב זה, מתנוססת תשובתו של עורך-דין גולדקורן מיום 12.02.04, בכתב ידו ובחתימתו. כך, שטענתו זו, בדבר חוסר שיתוף הפעולה ואי-ידיעתו, טוב היה לו לא נטענה כלל.

9. הואיל ופרט לאמור, לא הובאו נימוקים נוספים להתנגדות הנושה, על-כן, יש לטעמי לראות בהתנגדות זו משום התנגדות לא מנומקת, אשר הוגשה בניגוד לתקנה 46 לתקנות...

על-כן, למעשה לא הביא בנק איגוד כל נימוק של ממש מדוע זה לא יקבל בית-המשפט את הצעת החייב."

סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בית-המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 {סייגים למתן הפטר} ו- 64 {שינוי צו} לפקודה, לקבוע אחת משלוש: האחת, ליתן צו הפטר מוחלט וללא כל תנאי. השניה, להתלות את צו ההפטר. השלישית, להתנות את צו ההפטר בהתקיימם של התנאים, אשר הוגדרו על-ידי בית-המשפט.

בשים-לב, כי בית-המשפט מוסמך להתנות או להתלות את צו ההפטר בתשלום לקופת הכינוס וזאת לתקופה שלא תעלה על 4 שנים מיום מתן צו ההפטר. על-אף האמור, בית-המשפט רשאי להאריך את תקופת התשלום מעבר ל- 4 שנים ובלבד שיהיו טעמים מיוחדים שיירשמו.

במקרה והחייב לא עמד ו/או לא מילא אחר תנאי ההפטר שקבע בית-המשפט, רשאי בית-המשפט, מיוזמתו או לבקשת הכנ"ר, הנאמן, נושה החייב - לבטל את צו ההפטר.

ב- בש"א (נצ') 706/03 {שלום גיא נ' שרגיל ראובן עורך-דין ואח', תק-מח 2004(2), 8563 (2004)} נדונה בקשה לפיה מבקש המבקש מבית-המשפט להפעיל את סעיף 62(ב) לפקודה ולקבוע כי הכספים שגבה מן החייב באמצעות עיקול בהוצאה לפועל - יישארו בידיו.

בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט בנימין ארבל:

"14. נפסק אומנם, כי סעיף 62(ב) מאפשר לבית-המשפט, הנותן צו הפטר, להתנות את הצו בתנאים שונים, אך הדברים אמורים בתנאים אשר בית-המשפט רשאי להתנות בעת מתן הצו וכל עוד לא הופטר החייב סופית. על-פי הסיפא לסעיף זה, רשאי בית-המשפט לבטל את צו ההפטר רק במקרה אחד ויחיד, והוא כאשר פושט הרגל אינו ממלא אחר התנאים שנקבעו בצו.

בקשתו של המבקש דידן, אינה אלא בקשה לביטול חלקי של צו ההפטר, באופן שלא יחול על החוב אליו. ברור, כי בית-המשפט לא הוסמך לנהוג כך אלא אם יובאו בפניו נימוקים המצדיקים את ביטולו של פסק-דין סופי וחלוט - וכאלה לא הובאו.

15. לנוכח כל האמור, הרי על-פי הוראת סעיף 69(א) לפקודה, פוטר צו ההפטר את החייב מכל חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל...

בנסיבות אלה, לא זכאי היה המבקש לנקוט כל הליכי עיקול כנגד החייב בגין חובו אליו. על-כן, ממילא, העיקול אשר הטיל המבקש על כספי החייב נעשה שלא כדין.

16. לנוכח כל האמור אני דוחה את הבקשה." (ההדגשות אינן במקור)

ב- פש"ר (חי') 390/04 {נחום סיגלית נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2006(2), 3210 (2006)} בקופת פשיטת הרגל הצטבר סכום של כ- 39,000 ש"ח. החייבת הציעה, באמצעות קרובי משפחתה, להשלים סכום עד לסך של 50,000 ש"ח.

לאור הנ"ל, קבעה כב' השופטת חני הורוביץ כי יש ליתן לחייבת צו הפטר מותנה "בכך שהחייבת תפקיד בקופת פשיטת הרגל, כספים להשלמת הסכום בקופה עד לסך של 50,000 ש"ח וזאת בתוך 45 ימים" מיום ההחלטה.

ב- בש"א (ב"ש) 4645/05 {ווקניבן יעיש נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום ואח', תק-מח 2005(3), 4639 (2005)} הציע החייב להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסכום נוסף של 120,000 ש"ח. לאור הנ"ל, קיבלה כב' השופטת רחל ברקאי את הבקשה וקבעה על מתן הפטר מותנה לחייב והתנאי הוא שהחייב יפקיד סכום של 120,000 ש"ח כעצתו בקופת פשיטת הרגל.

ב- בש"א (ב"ש) 5133/04 {גלינה בוביס נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום, תק-מח 2005(1), 9221 (2005)} קבעה כב' השופטת רחל ברקאי כי יש ליתן הפטר לחייבת בכפוף לסילוק חוב הפיגורים בסך של 1,200 ש"ח לקופת פשיטת הרגל. כב' השופטת רחל ברקאי לקחה בחשבון את העובדה כי לחייבת 3 ילדים, אשר שניים מהם קטינים, החייבת ובעלה הפסיקו לעבוד, ביתם הגדולה חלתה בסרטן - דבר המצריך שהות ארוכה בבית החולים לצורך בדיקות וטיפולים קשים.

ב- בש"א (ב"ש) 5353/04 {רז יוסף נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום ואח', תק-מח 2005(1), 12172 (2005)} טען החייב כי אין ביכולתו כדי להעשיר את קופת פשיטת הרגל וכי המשך הליכי פשיטת הרגל כנגדו לא יניבו כל תועלת לנושים.

בדחותה את הבקשה קבעה כב' השופטת רחל ברקאי:

"החייב הינו יליד 1946 ואינו עובד ומשתכר מקצבת נכות בסך של 1,900 ש"ח לחודש נטו. אולם, אשתו משתכרת למחיית בני המשפחה ויש לקוות כי יצליח להגדיל את מקור הכנסתו בשנים הקרובות. צו הכינוס ניתן בחודש אפריל 2003 וטרם מוצו כל ההליכים להעשיר את קופת פשיטת הרגל בתיק זה. מן הראוי כי הליכי פשיטת הרגל ימשכו באופן שבו תמשיך קופת פשיטת הרגל להתעשר מכספיו של החייב. זה המקום להוסיף ולציין, כי במהלך ההליכים צבר החייב פיגורים בתשלומים בקופת פשיטת הרגל בסך של 1,100 ש"ח נכון ליום 31.12.04. כמו-כן, הכרזתו של החייב כפושט רגל הותנתה בתשלום בסך של 9,700 ש"ח, הנובע מחוב פיגורים. בפועל החייב לא הפקיד סכום זה לקופת פשיטת הרגל. אמנם בית-משפט בהחלטתו מיום 21.10.03 הכריז על החייב כפושט רגל אך ציין כי במידה והתשלום האמור לא יפרע תידון בשנית הכרזתו של החייב כפושט רגל. איש מהצדדים לא העלה לדיון את שאלת ביטול הכרזתו של החייב כפושט רגל ועל-כן נשארה הכרזתו בתוקף. אמנם אינני מוצאת לנכון להתערב בשאלת הכרזתו של החייב כפושט רגל בשלב זה של הדברים. יחד-עם-זאת, ניתן ללמוד מהתנהגותו זו על חוסר תום-ליבו בניהול הליכי פשיטת הרגל המהווה נדבך נוסף בשיקולים לדחיית בקשתו להפטר.

מכול הטעמים לעיל, הבקשה נדחית." (ההדגשות אינן במקור)

ב- בש"א (נצ') 1728/04 {פתחיה עודה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2004(4), 3335 (2004)} ביקשה החייבת כי יש להתלות את צו ההפטר בתשלום חוב הפיגורים בסך של 3,000 ש"ח.

בקבלו את הבקשה ואת הצעת החייבת קבע כב' השופט בנימין ארבל:

"19. בנסיבות אלה, מצאתי, כי מן הראוי לקבל את הבקשה, הואיל ולא הובאו בפני כל נסיבות שיהא בהן לשכנעני כי הבקשה הוגשה שלא בתום-לב - במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי המבקשת תהא בעלת יכולת, ביום מן הימים, לפרוע חובותיה. בנסיבות העניין אף לא מצאתי כל הצדקה לסייג את הצו בסייג כלשהו, כאמור בסעיף 63 לפקודה.

20. על-כן, מצאתי כי מן הראוי להיעתר לבקשה, ובתנאי שהחייבת תפרע, תוך 60 יום מהיום, את החוב שבפיגור בסך 3,000 ש"ח.

בכפוף לתשלום הסך האמור לקופת הכנ"ר, תופטר החייבת מכל חובותיה." (ההדגשות אינן במקור)


3. סייגים למתן הפטר
3.1 הדין
סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"63. סייגים למתן הפטר (תיקון: התשנ"ו)
(א) הואשם פושט הרגל והורשע בעבירה לפי פקודה זו או בכל עבירה הנוגעת לפשיטת הרגל שלו, או הוכחה עובדה מהעובדות המנויות בסעיף-קטן (ב), רשאי בית-המשפט להחליט כי ינהג באחת מאלה:
(1) לא יתן הפטר;
(2) יתלה את ההפטר לתקופה שימצא מתאימה;
(3) יתלה את ההפטר עד שישולם לנושים דיבידנד של 50% לפחות;
(4) ידרוש מפושט הרגל, כתנאי להפטרו, שיסכים למתן פסק-דין נגדו לזכות הכונס הרשמי או הנאמן על יתרת חובות בני תביעה בפשיטת הרגל שלא נפרעה עד יום ההפטר, ולתשלום היתרה מתוך רווחיו העתידים של פושט הרגל או מתוך נכסים שרכש לאחר שהוכרז פושט רגל, באופן ובתנאים שהורה עליהם בית-המשפט; אולם לא יינקטו הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין בלי רשות בית-המשפט, שתינתן על יסוד הוכחה שמאז הפטרו רכש פושט הרגל נכסים או הכנסה העומדים לתשלום חובותיו.
(ב) ואלה העובדות המסייגות מתן הפטר:
(1) במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום-לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;
(2) פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו;
(3) פושט הרגל קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פירעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו;
(4) בטל;
(5) פושט הרגל לא תירץ באופן מניח את הדעת מדוע היה לו הפסד או חסר כדי עמידה בחבויותיו;
(6) פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו בעסקאות נמהרות או מסוכנות, בפזרנות בלתי-מוצדקת באורח חייו, בהימור, או בהזנחה פושעת של ענייני עסקיו;
(7) פושט הרגל גרם לנושיו הוצאה מיותרת על-ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה בפני תובענה שהגישו נגדו בצדק;
(8) פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו כאשר נטל עליו הוצאה בלתי מוצדקת בהגשת תובענה קנטרנית או מרגיזה;
(9) תוך שלושת החודשים שקדמו לצו הכינוס, שעה שפושט הרגל לא היה יכול לפרוע את חובותיו במועדם, הוא העדיף נושה שלא כשורה;
(10) בטל;
(11) פושט הרגל הוכרז פושט רגל בחמש השנים שקדמו למועד מתן צו הכינוס;
(12) פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה."

3.2 בגין חוסר תום-ליבו של החייב
סעיף 63(ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר באם במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום-לב ובמטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל. כלומר, חייב יקבל צו הפטר ובלבד שהתנהגותו לא הוכתמה בחוסר תום-לב.

משילובם של סעיפים 17 {בקשת חייב} ו- 18ג {חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים} לפקודת פשיטת הרגל, עולה כי דרישת תום-הלב של החייב, חיה ונושמת בכל שלב של הליכי פשיטת הרגל לרבות בבקשה למתן צו הפטר.

במקרה ובית-המשפט ימצא כי החייב בהתנהגותו חסר תום-לב, יפסיד החייב את ההגנה הקבועה בהליך של פשיטת הרגל "שבישום הוראותיה, היא מגנה על זכויות הנושים ושומרת על האינטרסים שלהם" {ראה ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 769 (1994); ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (2003)}.

לעניין תום-הלב של החייב, יפים הם דברי בית-המשפט ב- פש"ר (י-ם) 179/91 {שאול ששון נ' כנ"ר, תק-מח 97(2), 988 (1997)} לפיהם "דרישת תום-הלב הינה אלמנט מהותי הן באשר לגיבוש זכותו של אדם להיכנס להליכי פשיטת רגל ולהיות מוכרז פושט רגל, והן כתנאי ליציאתו מהליכים אלה וקבלת הפטר. תום-הלב נדרש הן באשר לשלב יצירת החובות והן באשר למהלך פשיטת הרגל, ובהיותו יסוד מהותי, כאמור, יש להקפיד על יישומו הנאות."


יודגש, כי במעמד הדיון למתן צו הפטר לחייב, באם נטענת על-ידי מי מהנושים טענה של חוסר תום-לב של החייב - נטל הראיה להוכיח כי אכן החייב נהג בחוסר תום-לב רובץ על הטוענים, קרי הנושים {ראה נ' תל-צור הפטר בפשיטת הרגל (המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, 1999), 177 ואילך}.

ב- בש"א (נצ') 706/03 {שלום גיא נ' שרגיל ראובן עורך-דין ואח', תק-מח 2004(2), 8563 (2004)} נדונה בקשה לפיה מבוקש מבית-המשפט להפעיל את סעיף 62(ב) לפקודה ולקבוע כי הכספים שגבה המבקש מן החייב באמצעות עיקול בהוצאה לפועל - יישארו בידיו. עוד טוען המבקש, כי החייב חסר תום-לב בהיותו מפקיד כסף לקופת חיסכון בתקופת היותו פושט רגל.

בדחותו את טענת המבקש קבע בית-המשפט כי בהכרזתו של החייב כפושט רגל אין בכדי להופכו לפסול-דין. יתר-על-כן, במסגרת הליכי פשיטת הרגל מצופה מן החייב לשלם את התשלומים העיתיים שהושתו עליו ולעמוד בצווים שנתן בית-המשפט וכן מצופה כי החייב ימשיך לעבוד ולהשתכר תוך שהינו זכאי לעשות בכספו - כרצונו.

ב- בש"א (נצ') 2163/05 {ליטבק אינסה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח', תק-מח 2005(4), 9435 (2005)} קבעה כב' השופטת דיאנה סלע כי פיגור בתשלומים לקופת פשיטת הרגל איננה עולה בקנה אחד עם דרישת תום-הלב הנדרשת מן החייב.

ב- ה"פ (חי') 29404/97 {עמאשי עטייה נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2002(3), 12031 (2002)} נדונה בקשת חייב ליתן לו צו הפטר. בדחותה את הבקשה קבע כב' השופט עודד גרשון כי אחת הסיבות שהביאו אותו לדחות הבקשה למתן צו הפטר היא חוסר תום-הלב של החייב-המבקש.
עוד קבע כב' השופט עודד גרשון כי החייב זלזל בהחלטות בית-המשפט ולא שילם במועד את התשלומים שנפסקו למרות ההזדמנויות הרבות שנתן בית-המשפט לחייב.

ב- פש"ר (חי') 81/01 {עמרם לוי נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 13730 (2002)} נדונה בקשת חייב להכריזו כפושט רגל. בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט עודד גרשון כי לעניות דעתו אי-תשלום מזונות קטין, ובעוד שהחייב יכול היה לעשות כן, מראה את חוסר תום-ליבו - דבר המספיק כשלעצמו להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.

להלן מקרים נוספים בהם יהיה החייב חסר תום-לב: לא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש; נמנע מלהתייצב לחקירה; לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם על-ידי נציגי הכנ"ר; נמנע מלשתף פעולה עם הכנ"ר; צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל; חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו; נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו; נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה {פש"ר 508/05 חסין יגאל נ' הכונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

3.3 בגין אי-ניהול פנקסי חשבוניות כיאות
סעיף 63(ב)(2) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בית-המשפט יכול לסייג את מתן צו ההפטר באם פושט הרגל לא ניהל את פנקסי חשבוניותיו כהלכה, קרי, ניהול פנקסי חשבוניות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות של החייב. עוד קובע הסעיף הנ"ל, כי על החייב לנהל כיאות את פנקסי חשבוניותיו בתקופה של שלוש שנים לפני הכרזתו כפושט רגל.

ב- רע"א 2282/03 {ראובן גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2), 810 (2004); ראה גם פש"ר (נצ') 124/02 כרים שדאד נ' כונס הנכסים הרשמי - חיפה, תק-מח 2004(2), 9413 (2004)} קבע בית-המשפט כי אין לראות באי-ניהול פנקסי חשבוניות, בתקופה שקדמה לתקופת שלוש השנים קודם הגשת הבקשה, משום התנהגות שלא בתום-לב וכדי לבדוק באם החייב תם-לב או חסר תום-לב יהא על בית-המשפט לבדוק כל מקרה לגופו.

כב' השופטת א' חיות עסקה בשאלה האם במקרה הנדון ניתן לומר כי בקשתו של המערער-החייב הוגשה שלא בתום-לב?

בתשובתה לשאלה זו משיבה כב' השופט א' חיות וכדבריה:

"... לטעמי, אין בכך שהמערער לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה, כדי להצביע על חוסר תום-לב המצדיק את דחיית הבקשה. תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא בהוראת סעיף 63(ב) לפקודה, העוסקת בעילות המאפשרות לבית-המשפט לסייג הפטר, להתנותו בתנאים, או לשלול אותו לחלוטין (על הקשר שבין עילות אלה לבין השיקולים שיש לשקול בהכרעה בבקשת חייב לפשיטת רגל, ראו: עניין אשכנזי (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45, 58 (1993)). אחת העילות המנויות בסעיף היא העובדה כי פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו.

המחוקק ראה, איפוא, באי-ניהול פנקסי חשבונות בשלוש השנים שלפני פשיטת הרגל משום רשלנות או חוסר תום-לב, המצדיקים, על פניהם, סנקציות עד כדי שלילת הפטר, בכפוף לשיקול-דעתו של בית-המשפט על-פי נסיבות המקרה. מה דין אי-ניהול פנקסי חשבונות בתקופה שלפני אותן שלוש שנים? לכך לא התייחס המחוקק, ובכך גילה דעתו שלא ניתן לראות בכך, על פני הדברים, משום חוסר תום-לב. אכן, ייתכנו מקרים שבהם יהיה באי-ניהול פנקסי חשבונות כזה משום חוסר תום-לב, והכול תלוי בנסיבות הספציפיות, כגון הגורמים לאי-ניהול הפנקסים, מידת חוסר הוודאות שנוצרה בעקבות זאת, פרק הזמן שעבר בין אי-ניהול הפנקסים לבין ההסתבכות הכלכלית, ועוד. במקרה שבפנינו המערער טוען כי ניהל ספרי חשבונות, אלא שלא שמר עליהם, בשל העובדה שהחברות הפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה, ונראה לי כי בנסיבות אלה, לא ראוי לזקוף את הדבר לחובתו, עד כדי שלילת בקשתו לפשיטת רגל. גם העובדה שהמערער לא התגונן מפני שתי תביעות שהוגשו נגד חברות בשליטתו, וכן העובדה שחתם על ערבות לטובת חברה בה עבד, אין בהן, בנסיבות המקרה, כדי להצביע על חוסר תום-לב במידה המצדיקה דחיית בקשתו, נוכח ההסברים שמסר בהקשר זה, כמפורט לעיל. עוד אציין כי המערער הצהיר בפנינו שבינתיים, נוכח דוחו"ת שהוגשו לשלטונות המס בהתייחס לשנים האחרונות, פחת בכ-50% חוב המס שהינו חוב בדין קדימה. כמו-כן, הצהיר בפנינו המערער על נכונותו להציע הסדר לנושיו, ונראה כי שתי התפתחויות אלה אף הן מטות את הכף אל עבר התוצאה לפיה דין הערעור להתקבל." (ההדגשות אינן במקור)



3.4 בגין קבלת חבויות חדשות
סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר באם קיבל על עצמו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע כי הוא חדל-פירעון ומבלי שידע כי יוכל לעמוד בהתחייבויותיו.

ב- ה"פ (חי') 29404/97 {עמאשי עטייה נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2002(3), 12031 (2002)} הצהיר החייב בבקשתו כי "לעיתים נזקקתי להלוואות ואף בריבית גבוהה מהשוק האפור, לצורך מימון הסכומים הגבוהים שהוטלו עלי בפשיטת הרגל ושלא יכולתי לשלם. אך משהיה חשש לביטול הצו במידה ולא אשלם הסכומים שנקבעו, לא היתה לי ברירה אלא ללוות כספים שכולם הוחזרו. את זאת עשיתי מתוך רצון עז לשמור על הליכי פשיטת הרגל."

בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט עודד גרשון כדלקמן:

"סבורני כי מקום שהחייב עצמו מודה ביצירת חובות חדשים בגין הלוואות שנטל בשוק האפור, לרבות הלוואות "בריבית גבוהה", וכאשר הוא מודה גם בפרעונם של אותם חובות, הרי שהתנהגות זו לא זו בלבד שהיא ראויה לגינוי, אלא שבמקרה מתאים היא אף התנהגות המצדיקה את ביטולם של הליכי פשיטת הרגל בעניינו של פושט הרגל הרלבנטי."

ב- המ' (נצ') 4672/96 {אלון ישראל וציפורה נ' עורך-דין ארגוב, תק-מח 97(4), 433 (1997)} סוקרת כב' השופטת ד"ר נאוה דנון את היסטורית סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל. לאור חשיבות הדברים נביא את דבריה במלואם:

"3. סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל קבע כעובדה המסייגת מתן הפטר את המקרה בו פושט הרגל קיבל עליו חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל ולא הוכיח שאותה שעה היה לו יסוד סביר לצפות שיוכל לשלמו (סעיף 62(ב)(4) לפקודה).

לפני התיקון האחרון, ספר החוקים 1560 משנת התשנ"ו-1996. על-פי תיקון זה, יש לקרוא את סעיף 3 כדלקמן:

'פושט הרגל קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פירעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו;
אם התיקון הינו מהותי, איננו חל בענייננו, ועל פשיטת הרגל יחול הסעיף הקודם, אולם בכל מקרה, נראה לי כי נוסח שני הסעיפים הן הקודם והן המתוקן מתקיים בחייבים.'

החייבים ערבו לחובות של החברה הראשונה, בסכומים ניכרים, והמשיכו לערוב גם לחובות של החברה השניה, שהוקמה במתכונת החברה הראשונה על בסיס ציודה ולקוחותיה, בהיקף, כאמור של קרוב ל- 3,000,000 ש"ח, כאשר לא היה קיים סיכוי סביר, שיוכלו לממש את הערבויות, לאור מצב נכסיהם שהסתכם ב- 40,000 ש"ח ולאור העובדה שהחברות הללו הלכו מדחי לדחי כפי שעולה מתוך הראיות שבתיק.

ראה ספרו של ד"ר שלמה לוין, פשיטת רגל (ירושלים, 1984), 164.

'לדוגמה: החייב חתם על ערבות מבלי שהיה לו יסוד סביר לצפות שיהיה מסוגל לעמוד בה. נטל השכנוע בעניין זה חל על החייב.' ...

4. יש לזכור כי החייבים היו מיוצגים על-ידי עורכי-דין בעת הגשת הבקשה לצו כינוס ולפשיטת רגל. הם הצהירו על ערבויותיהם לחברות הנ"ל כסיבה לבקשתם. החברות הללו הינן חדלות פירעון ופורקו.

לומר שפשיטת הרגל המתנהלת מסוף 1992 ועד היום ושבמרוצתה התמידו החייבים לשלם תשלומים חודשיים באופן קבוע, נעשתה ללא כל יסוד - איננו נשמע כה סביר ולפחות ראוי לבחינה נוספת. בנוסף לכך התוצאה שהחייבים לא ישלמו מאומה לשום נושה על-פי הצהרתם שלהם, נראית לי כל-כך בלתי-צודקת שאני סבורה שאין לאשרה ללא בדיקה מחודשת של הוכחות החוב וטענת הערבות, וזאת מבלי לפגוע בהחלטות של הנאמן, שכבודן במקומן מונח.

העובדה שהוכח קיומו של הסייג לפי סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל היא הנותנת שיש מקום לבדיקה מחודשת על-ידי הנאמן של טענת הערבות על-פי הוכחות החוב שנדחו עקב הגשתן באיחור...

כאמור, לא שוכנעתי שהנושים יקבלו את כל המגיע להם בפשיטת הרגל אם ינתן צו הפטר ויוחזרו הכספים ששילמו החייבים לקופת הכנ"ר מבלי שנושה כלשהו יקבל תשלום, ללא בדיקה מחודשת של הוכחות החוב שלא נתקבלו עקב הגשתן באיחור.

הייתי אומרת, כי העובדות שהוכחו המסייגות מתן הפטר על-פי סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל הן המאפשרות את הצעד החריג של הבדיקה המחודשת.

6. לאור האמור לעיל, ניתן בזה לחייבים צו הפטר מיידי.

צו זה מסוייג בכך שהנאמן יחזור ויבדוק את החובות עליהם הצהירו החייבים בדוח שלהם, אשר לגביהם הוגשו תביעות חוב, שנדחו עקב אחור בהגשתן."

3.5 בגין גרימת הוצאות מיותרות
סעיף 63(ב)(7) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר במידה וגרם לנושיו הוצאות מיותרות וזאת על-ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה שהגיש כנגד תובענה שהוגשה כנגדו בצדק.

כאשר החייב מסרב לבצע אחר פסק-דין לפינוי שהוצע כנגדו תוך שהינו גורם לבנק, ללא כל סיבה ו/או הסבר, הוצאות מיותרות על-ידי התנהגותו הקנטרנית - יראה בית-המשפט בהתנהגות זו כהתנהגות הנכנסת לגדרו של סעיף 63(ב)(7) לפקודה, המאפשרת לבית-המשפט לסייג את מתן צו ההפטר {בש"א (נצ') 2163/05 ליטבק אינסה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח', תק-מח 2005(4), 9435 (2005)}.



3.6 כאשר פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות
ב- פש"ר (יר') 176/97 {איה בר-לב איש-שלום נ' איש שלום, תק-מח 98(2), 3628 (1998)} נדונה בקשה למתן צו כינוס והכרזתה של החייבת כפושטת רגל. הכנ"ר סבור כי לאור סעיף 63(ב)(12) לפקודה ניתן ליתן הפטר חלקי לחייבת. כלומר, הכנ"ר סבור כי יש ליתן לחייבת צו הפטר רק לחובות נשוא הסתבכותה הכלכלית ואין ליתן לה הפטר באשר לקנס כספי שהוטל עליה בגינה הורשעה.

הכנ"ר סבור, כי ניתן לעשות שימוש בסעיפים 63(ב)(12) או בסעיף 69 לפקודה דבר שיביא למתן הפטר חלקי לחייבת.

בקבלה את עצת הכנ"ר קבעה השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור:

"סעיף 63 קובע, כי אם יחולו אחד המקרים כמו זה המפורט בסעיף 63(ב)(12) שפושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה, כי אז או שלא יינתן הפטר או שההפטר יותלה בתשלום דיווידנד של 50% לפחות...

על-פי סעיף 63 לפקודה ניתן לסייג את ההפטר ועל-פי סעיף 69(א)(2) ניתן ליתן הפטר אך ורק על חלק מהחובות.

ההבדל הוא שמתן הפטר תוך סיווגו על-פי סעיף 63(ב)(12) נותן פתרון לכלל הנושים, ומתן הפטר והחלת סעיף 69(א)(2) נותן פיתרון רק לנושים שרומו.

הכנ"ר בדק את המצב המשפטי בארה"ב, בקנדה, באנגליה ובאוסטרליה.

בארה"ב סעיף 523 ל- BANKRUPTCY CODE מסייג את ההפטר הניתן לחייב מחובות שיש להם מעמד מיוחד, כמו מזונות, קנסות ומיסים ומחובות שנוצרו עקב מעשה מרמה ספציפי כלפי נושה מסויים.

ניתן לומר שסעיף 523 האמריקאי דומה במהותו לסעיף 69 הקיים בפקודת פשיטת הרגל.

המצב דומה אף בקנדה, באנגליה ובאוסטרליה, כאשר הרעיון העומד ביסוד המצב החוקי בכל אחת ממדינות אלה, כפי שהוא גם אצלנו, כי חובות כמו קנסות או חובות שנוצרו במרמה לא יחסו בצל כנפיו של ההפטר הניתן לחייב.

אין ספק שכאשר נהג החייב בחוסר תום-לב ביצירת חובותיו, לא יינתן לו הפטר.

פתרון אפשרי כאשר נוהג החייב במרמה הוא אי-מתן הפטר לחוב מוגדר תוך מתן הפטר ליתר החובות, או סיווג ההפטר בתשלום לכלל הנושים.

נראה לי במקרה שלפני, כי יש להבדיל בין אותם חובות שנעשו על-ידי החייבת במהלך עסקיה, ובתום-לב, ובאשר לחובות אלה ליתן לה הפטר ולהחיל את סעיף 69 לפקודה ולסייג ההפטר כך שלא יחול על קנס ועל חובות שנוצרו עקב המעשי הפליליים בגינם הורשעה החייבת.
אשר-על-כן, אני מורה כאמור לעיל. צו פורמלי יוגש לחתימה."

4. שינוי צו
סעיף 64 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"64. שינוי צו
עברו שנתיים מיום מתן צו הפטר, ופושט הרגל שכנע את בית-המשפט כי אין סיכוי סביר שיהיה במצב שיוכל למלא אחרי האמור בצו, רשאי בית-המשפט לשנות את האמור בו או בכל צו שבא במקומו, באופן ובתנאים שימצא לנכון."

תקנה 51 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"51. המשיבים בבקשת שינוי צו הפטר
הגיש החייב לבית-המשפט בקשה לשינוי צו הפטר, יהיו הכונס הרשמי, הנאמן וכל נושה שהוכיח את חובו משיבים לבקשה."

כאשר בית-המשפט קבע כי החייב יהיה מופטר בתנאים אלה או אחרים ועברו שנתיים מיום מתן צו ההפטר המותנה לחייב, ופושט הרגל שכנע את בית-המשפט כי לא יכול לעמוד ו/או למלא את הצו שניתן - רשאי בית-המשפט לשנות את האמור בצו ובתנאים שיראה לו.

זאת ועוד. על-פי תקנה 51 לתקנות כאמור, הכנ"ר, הנאמן והנושים יהיו צד לבקשתו של החייב (המשיבים) לשנות את צו ההפטר שנתן בית-המשפט.

5. תעודה לעניין חיקוקים פוסלים
סעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח משולב), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"66. תעודה לעניין חיקוקים פוסלים ((4)26)
בית-המשפט רשאי ליתן לפושט רגל, עם ההפטר, תעודה המעידה שפשיטת הרגל באה עקב כשל בלתי-צפוי שאין עמו התנהגות רעה מצידו, כדי להסיר ממנו כל פסלות מחמת פשיטת רגל הקבועה בחוק והניתנת להסרה בתעודה מבית-המשפט כאמור; סירוב ליתן תעודה כאמור נתון לערעור."

על-פי סעיף הנ"ל לאחר שבית-המשפט מעניק הפטר לחייב-פושט הרגל, רשאי הוא ליתן לחייב תעודה, המעידה שפשיטת הרגל של החייב קרתה עקב כישלון בלתי-צפוי מצד החייב ושאין בה משום התנהגות רעה וכל זאת בכדי להסיר מן החייב כל פסלות שהיא. יודגש, כי החלטת בית-המשפט ליתן תעודה כאמור, ניתנת לערעור.

ב- בש"א (חי') 3959/01 {רוזנברג ניקי נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2001(3), 23345 (2001)} נדונה בקשה למתן צו הפטר וכן ליתן תעודה לפי סעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל. בדחותו את הבקשה למתן צו הפטר וכתוצאה מכך דחייתה של מתן התעודה קובע כב' השופט עודד גרשון כדלקמן:

"7. דיון
א. לאחר ששקלתי את טענות באי-כוח הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה.

ב. אכן, החייב מתמיד בתשלומים שהושתו עליו. ברם, עובדה זו אינה מזכה אותו בקבלת פרס. אין החייב מנדב, בעשותו כן, כספי תרומה. החייב חב כספים רבים לנושיו ובתשלומים אלה הוא משלם רק חלק קטן מחובו. טיפין טיפין. מטבע הדברים שעצם הכרזתו של חייב פושט רגל, מגבילה את אפשרויותיהם של נושים להיפרע ממנו ופוגעת בזכות הקניין שלהם. מתן הפטר מנציח את הפגיעה באשר ההפטר הופך את הנגיסה ברכושם של הנושים ובזכותם הקניינית, בכך שלא יוכלו לקבל מן החייב את מה שמגיע להם - לסופית...

בענייננו, מדובר באיש במיטב שנותיו, בעל יכולת החזר לא מבוטלת. הוא מהנדס חשמל בהכשרתו. בנסיבות אלה אין כל סיבה ואין כל הצדקה למהר וליתן לו הפטר לאחר פחות מחמש שנים למן תחילת הליכי פשיטת הרגל, כאשר יש לנושיו סיכוי לראות חלק גדול יותר מכספם מוחזר להם.

ג. אכן, החייב זכאי לשקם את חייו. לשם כך, בין היתר, נועדו הליכי פשיטת הרגל. ברם, יש לזכור כי אל מול זכותו הנ"ל של החייב קיימות גם זכויותיהם של נושיו, ואין כל הצדקה, בנסיבותיו של המקרה הספציפי שלפני, להעדיף את זכויות החייב על פני זכויות נושיו.

בסופו של דבר הליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב אינם נמשכים תקופה ארוכה מדי. בנסיבות אלה, והואיל ולא שוכנעתי לקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות היענות לבקשה תוך "מחיקת" יותר ממחצית סכום נשייתם של נושי החייב, איני רואה הצדקה ליתן למבקש הפטר בשלב הנוכחי.

8. אחרית דבר אשר-על-כן ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה."

6. חובות פושט רגל שהופטר
סעיף 67 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"67. חובות פושט רגל שהופטר
פושט רגל מופטר חייב על-אף הפטרו לסייע לפי דרישת הנאמן במימוש נכסיו המוקנים לנאמן ובחלוקתם; לא עשה כן, יאשם בעבירה לפי פקודה זו ורשאי בית-המשפט לבטל את הפטרו, אך אין הביטול פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום וכל דבר אחר שנעשו כשורה אחרי מתן ההפטר ולפני ביטולו."

סעיף זה קובע כי למרות שהחייב קיבל הפטר מבית-המשפט, עליו להמשיך ולשתף פעולה עם הנאמן, קרי, לסייע לנאמן במימוש נכסיו והמוקנים לנאמן. אם החייב לא יסייע לנאמן - יעבור עבירה לפי פקודת פשיטת הרגל. כמו-כן, באם החייב לא יסייע לנאמן - רשאי בית-המשפט לבטל את צו ההפטר שנתן. יודגש, כי ביטול ההפטר לא פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כשורה לאחר מתן צו ההפטר ולפני ביטולו.

כלומר, חובותיו של החייב להמשיך לנהוג בתום-לב ובשיתוף פעולה עם בעלי התפקיד ממשיכים לחול גם לאחר הפטרו ואל לו לחייב לסבור שלאחר שקיבל את ההפטר - כרטיס הכניסה לחייו החדשים נטולי החובות - יכול הוא להתעלם מחובותיו והתחייבויותיו הקודמים טרם קבלת ההפטר ושעל פיהם, בגינם ובהסתמך עליהם ניתן ההפטר.
חייב שמבצע טעות שכזו עלול למצוא עצמו מושלך חזרה למעמד פושט הרגל, וחבל, שהרי ממילא כבר אין לחייב שליטה בנכסים אלה ועל-כן מן הראוי להיות חכם ולהתעלם מתחושות תסכול, אדישות ואחרות שיש בהם כדי לפגוע במה שהושג.

7. הפטר על-פי בקשת הכנ"ר
סעיף 67א לפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"67א. הפטר על-פי בקשת הכונס הרשמי (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) על-פי בקשת הכונס הרשמי ובהתחשב בדו"ח הנאמן לפי סעיף 148א, רשאי בית-המשפט לתת הפטר לחייב אם הוא סבור כי אין בהמשך ניהול פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים.
(ב) בית-המשפט יקבע יום לדיון בבקשה והודעה על כך תישלח, ארבעה-עשר ימים לפחות לפני היום שנקבע, לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין כנושה בדו"ח החייב על מצב עסקיו.
(ג) על הפטר לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 62, 66, 67, 69 ו- 226."

על-פי סעיף 76א לפקודת פשיטת הרגל הכונס הרשמי יכול אף הוא להגיש בקשה למתן צו הפטר. יודגש, כי הנימוקים עליהם מסתמך החייב, שונים מן הנימוקים עליהם מסתמך הכנ"ר {ת"א (ת"א) 2463/81 אלוני נ' סבירסקי, פ"מ התשמ"ו(ב), 45}. הנימוק היחידי שמצאנו בסעיף 76א לפקודת פשיטת הרגל הוא היעדר תועלת לנושים.
ב- ת"א (ת"א) 2463/81 {אלוני נ' סבירסקי, פ"מ התשמ"ו(ב), 45} קבע בית-המשפט כי "המסקנה מהאמור היא: במקרים בהם שילם פושט הרגל לנושים - ונכסיו חולקו, וכיום עקב גיל, מצב מיוחד וכדומה אין עוד סיכוי כי המשך פשיטת הרגל יועיל לנושים, והמשך הליכי פשיטת הרגל הם למעמסה על הכנ"ר, מבלי שהנושים יזכו בדבר, יבקש הכנ"ר את ההפטר".

עוד קבע בית-המשפט כי "הסמכות לבקש על סמך נימוק זה נמסרה לכנ"ר, כיוון שהוא ממונה על טובת הנושים, והוא שיכול מטעם כלל הנושים, בתוקף תפקידו ומנקודת ראות הנושים, להגיע למסקנה אם יהא זה ללא תועלת עבורם להמשיך בהליך. בעניין זה שיקולי הכנ"ר הם שיקולי הממונה על האינטרסים של הנושים".

ב- ע"א (ב"ש) 1128/99 {בורטניק ראובן נ' בנק המזרחי, תק-מח 99(3), 2590 (1999)} נקבע כי הפטר לפושט הרגל, ניתן, בדרך-כלל, כאשר בית-המשפט סבור, שאין בהמשך ניהול פשיטת הרגל, כדי להביא תועלת לנושים, כגון כאשר רוב רכושו של פושט הרגל מומש כבר או כדי לאפשר לפושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו על-מנת שלא יהיה נרדף על-ידי נושיו כל חייו.

8. פעולת ההפטר
סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"69. פעולת ההפטר
(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;
(3) חבות לפי פסק-דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.
(ב) צו הפטר יהיה ראיה חלוטה לפשיטת הרגל ולתקפות ההליכים בה, ובכל הליך שיוגש נגד פושט רגל שהשיג צו הפטר, בדבר חוב שממנו הופטר בצו, רשאי פושט הרגל לטעון כי עילת התביעה אירעה לפני שהופטר.
(ג) צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל או שהיה עמו יחד נאמן, מחוייב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו."

סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל. כלומר, עם ביצוע תוכנית ההפטר יהיה החייב פטור מתשלום כל חובותיו שנוצרו כתוצאה ממעשה פשיטת הרגל {המ' (נצ') 1202/98 חיים וחוה סלומון נ' רות אזולאי ואח', תק-מח 98(3), 231 (1998)}.





סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע מהו חוב "בר-תביעה" בפשיטת רגל:

"71. חובות בני תביעה (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל..."

ב- ת"ח 5/11/24/62 {זכריה נ' מימי מבואות ירושלים-אגודה, תק-גל 99(2), 1 (1999)} קבע המשקם עורך-דין משה שליט כדלקמן:

"7. המוריש דוד שמואלי ז"ל ורעיתו חזימה, הם ה"גורמים חקלאיים" כהגדרה בחוק.

איש מהם לא היה פושט רגל. גם עזבונו של המנוח לא הוכרז כפושט רגל.

מהנתונים שבפני, המנוח היה בר-פירעון שווי הנחלה עולה מונים על חובותיו.

משזכה הבן אילן שמואלי בירושה, ירש רק יתרת רכוש המוריש לאחר ניכוי חובותיו. אישית הוא לא היה חייב דבר מחובות אביו המנוח, ולא היה ערב להם.

הצהרתו בדו"ח שהגיש על מצב רכושו והתחייבויותיו כאילו ערב לחובות אביו לאגודה בטעות יסודה. ברם, גם אילו היה אילן שמואלי ערב לחובות אביו, ההפטר היה חל רק על ערבותו האישית לחוב כלשהו וכדבר הזה לא היה, אין להעלות על הדעת שינתן פטור לחובות המוריש, למי שירש את רכושו. לטעמי, ההפטר מתייחס רק לחובותיו שלו כפושט רגל, ולא לחובות המוריש. ראוי לצטט מפסק-הדין ב- ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993):

'אין מטרתו של הפטר, לאפשר למאן דהוא, לקבל זכות במקרקעין, שתנאי הסף לקבלתה הוא היעדר חובות לאגודה המאפשרת קבלתה של אותה זכות.'

8. הנני קובע כי חובות המנוח אינם בגדר חובות "בר-תביעה" כמשמעותו בסעיף 71 לפקודת פשיטת רגל והיורש אילן שמואלי מחוייב בפרעונם הוא הופטר רק מחובותיו שלו, ולא מחובות אביו. דין זה, חל גם על החיוב בגין "חלף ערבות" שהוא חיוב מכוח הדין ואיננו מזכה את היורש בפטור."

על-מנת שהפטרו של החייב יכלול את כל חובותיו, יהא עליו להוכיח כי החובות האמורים בבקשתו נכללים בגדר "חוב בר-תביעה בפשיטת רגל" כאמור בסעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל. לעניין זה, יפים הם דברי כב' השופט עודד גרשון ב- בש"א (חי') 1708/99 {אבו שקרה גסאן נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 99(4), 1481 (1999)}:

"1. א. המבקש הגיש בשעתו בקשה להכריזו פושט רגל (פש"ר 2058/86) ואכן, בית-המשפט הכריז עליו פושט רגל כמבוקש.

ב. לימים הגיש המבקש בקשה להפטר וביום 2.11.94 ניתן לו הפטר כבקשתו (המרצה 388/94).

ג. בבקשה שלפני עותר המבקש:

'א. להורות כי חוב המבקש לטופז בע"מ (המשיבה מספר 2. ע' ג') נכלל הוא בצו כינוס נכסים ופשיטת רגל אשר ניתן בתיק פש"ר 2058/86 ביום 30.12.86.

ב. לפטור את המבקש מתשלום חוב כלשהו ו/או סכום כלשהו הנטען על-ידי המשיב מספר 2 נגדו... '

4. דיון
א. לאחר שעיינתי בסיכומי טענותיהם של באי-כוח הצדדים, ובמכלול החומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ב. על-מנת שהפטרו של המבקש יכלול את חובותיו למשיבה 2 היה על המבקש להוכיח כי החובות האמורים נכללים בגדר "חוב בר-תביעה בפשיטת רגל" כאמור בסעיף 69 לפקודה.

והנה מסתבר כי למרות טענת המבקש בתצהירו כי 'החובות למשיב מספר 2 היו אחת הסיבות העיקריות שהביאו להגשת בקשה לפשיטת רגל', שמה של המשיבה 2 לא נזכר כלל בדין וחשבון על חובות ונכסים שהוגש על ידו יחד עם בקשתו להכריז עליו פושט רגל. אכן, המבקש הצהיר, בתצהירו מיום 23.8.92 כי נקב בשמה של "אופנת דוד" במקום "שוורץ טקסטיל בע"מ" משום שלדבריו היו לו 'הרבה נושים והתבלבלתי בשמות'. ברם, לכאורה נראה כי אין כל סיבה הגיונית להחליף בין השמות הנ"ל ולא הובאה בפני כל ראיה על כך שלא היה לחייב נושה אחר ששמו, אכן, "אופנת דוד". העובדה שגם כאן וגם שם היה מדוברעל חוב בסכום של 14,000 ש"ח, כשלעצמה, אין בה די כדי לשכנע שמדובר באותו חוב ממש...

החייב גם לא הודיע לכונס הרשמי, בכל העת שבה היה תיק פשיטת הרגל תלוי ועומד, על דבר קיומו של החוב למשיבה 2, וכך גם לא הודיע למשיבה 2 על דבר היותו פושט רגל.

ג. בא-כוח המבקש התייחס בסיכומיו להודעה ששלח הכונס הרשמי ללשכת ההוצל"פ בבת ים, וציין כי 'שם היה תיק קודם של המשיב מספר 2'. כאמור לעיל, המסמך הנזכר לא צורף לסיכומי המבקש. ברם, בא-כוח המשיבה 2 צירף לסיכומיו העתק מן המכתב שנשלח על-ידי הכונס הרשמי ללשכת ההוצאה לפועל בבת ים.

סבורני כי צודק בא-כוח המשיבה 2 בטענותיו על כך שהמבקש אינו יכול להבנות מן המכתב האמור של הכונס הרשמי: אין בפני כל ראיה המזהה את החוב נשוא תיק ההוצל"פ בבת ים או את הנושה באותו תיק...

6. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה" (ההדגשות אינן במקור)

ההבדל במתן הפטר על-פי סעיף 63(ב)(12) לבין הפטר והחלת סעיף 69(א)(2) לפקודה הוא בכך שהפטר על-פי סעיף 63(ב)(12) לפקודה נותן פתרון לכלל הנושים. לעומת זאת, הפטר והחלת סעיף 69(א)(2) לפקודה נותן פתרון רק לנושים שרומו {פש"ר (י-ם) 176/97 איה בר-לב איש-שלום נ' איש שלום, תק-מח 98(2), 3628 (1998)}.

צו ההפטר אינו מקנה לחייב "מטרייה" כנגד חובותיו לגרושתו ובנותיו לדוגמה, כאמור בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל {ע"א 6810/05 אברהם בר-הראל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-על 2005(3), 787 (2005)}.

המשמעות היא כי לבני המשפחה שפושט רגל חייב להם מזונות, אינטרס שונה מאשר זה של הנושים האחרים. כלומר, לאחר מתן צו הפטר לחייב, ניתן לאכוף את פסק-הדין אשר יינתן כפי שיינתן, וגם בקשר לסכום המזונות שנקבע ומועד פרעונו לפני פשיטת רגל, וגם סכומים שזמן פרעונם במהלך פשיטת הרגל, וכל זאת בכפוף לניכוי הסכום שהוקצה ואשר ישולם על-פי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל הקובע כדלקמן:

"128. הקצבה לזכאי למזונות (תיקון: התשמ"ג)
(א) לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על-פי פסק-דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית-המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.
(ב) הקצבה לפי סעיף-קטן (א), דינה כדין תשלום על-פי פסק-הדין.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו על-אף האמור בסעיפים 111 ו- 112."

ב- ע"א 6810/05 {אברהם בר-הראל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-על 2006(4), 2386 (2005)} נדונה השאלה האם ההפטר שקיבל המערער יחול על חובתו לשלם מזונות לבנותיו ולגרושתו?
כב' השופט א' גרוניס קבע כי על-פי סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל חוב המזונות יעמוד בתוקפו חרף מתן צו הפטר למערער.

ב- פש"ר (חי') 470/05 {דראגמה סאלח נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2006(1), 4974
(2006)} נדונה בקשת חייב להכריזו כפושט רגל. כב' השופטת חני הורוביץ דחתה את הבקשה להכרזתו של החייב כפושט רגל וזאת בשל אחת משתיים: האחת, חובותיו של החייב נוצרו שלא בתום-לב; השניה, חוב המזונות מהווה כ- 74% מכלל תביעות החוב.

כך גם נפסק ב- פש"ר (חי') 81/01 {עמרם לוי נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 13730 (2002)}. באותה פרשה הגיש החייב בקשה להכרזתו כפושט רגל. כב' השופט עודד גרשון דחה את הבקשה בקובעו כי החוב העיקרי של החייב הוא חוב המזונות, ועל-כן הכרזתו כפושט רגל הינה פרס לחייב.

זאת ועוד. כב' השופט עודד גרשון מציין כי ממילא אין טעם להכריז על החייב כפושט רגל שכן, על-פי סעיף 69(א) לפקודה נמנית "חבות לפי פסק-דין לחובתו {הכוונה לפושט הרגל - הערת המחבר} בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

בהערה לסיום, נדגיש כי לדעת כב' השופט עודד גרשון, אי-תשלום מזונות לקטין, ובעוד שהחייב יכול היה לעשות כן, מראה את חוסר תום-ליבו - דבר המספיק כשלעצמו להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 6914/05 {אומטיים הפצה בע"מ ואח' נ' המשביר לצרכן הישן בע"מ (בפירוק) ואח', תק-מח 2005(2), 5146 (2005)} מבחין כב' הנשיא השופט א' גורן בין נושי החייב אשר יכולים לתבוע אותו לאחר צו ההפטר לבין נושים שאינם יכולים לתבוע את החברה לאחר תום הליכי הפירוק וכדבריו:

"כמו-כן, חשוב לזכור, כי בעוד שבהליכי פשיטת הרגל יכולים נושים בעלי חובות שאינם בני-תביעה לתבוע את פושט הרגל לאחר מתן צו ההפטר (לפי סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל), בתום הליכי הפירוק, נושים אשר לא הגישו תביעותיהם עד לאותו שלב, לא יוכלו עוד לתבוע את חובם מן החברה..."

ב- ע"א (ב"ש) 1128/99 {בורטניק ראובן נ' בנק המזרחי, תק-מח 99(3), 2590
(1999)} נדונה השאלה האם הפטר שקיבל החייב, בהליכי פשיטת הרגל נגדו, פוטרים את הערבים של אותו חייב מחוב שהם ערבו לפרעונו כלפי צד ג'?

בדחותו את הערעור קבע כב' השופט גלעד גלעדי כי מתן צו הפטר לחייב, אין משמעותו ביטול חובותיו, אלא, יש בכך משום פטור אישי מתשלום החובות ועל-כן, ערב לחייב שפשט רגל, ממשיך להיות חייב על-פי ערבותו, גם לאחר שפושט הרגל קיבל צו הפטר מבית-המשפט.

וכך גם קבע בית-המשפט ב- ד"נ 4/82 {קוט נ' קוט, פ"ד לח(3), 197, 213 (1984)}:

"פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1986, קובעת, כי צו ההפטר פוטר את פושט הרגל, מכול חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל (סעיף 69(א)). עם זאת, נקבע, כי צו הפטר אינו פוטר את הערב (סעיף 69(ג)). נמצא, שהערב חייב בנסיבות שבהן החייב פטור... זו מטרתה של הערבות, שהיא באה, בין השאר, ל"בטח" את הנושה, מפני הסיכון שבפשיטת רגלו, פירוקו או מותו של החייב."

ב- בש"פ 373/89 {א' שטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2), 474 (1989)} הורשע המערער בעבירות מס ונידון, בין היתר, לקנס כספי או מאסר תמורתו. בבקשה דנן עותר המבקש כי בית-המשפט יורה כי הקנס ייחשב כחוב של המבקש וישולם במסגרת הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי.

בית-המשפט דחה הבקשה וקבע כי {בשל חשיבות הדברים נביא את דברי בית-המשפט במלואם}:

"2. משהוכרז החייב פושט רגל עת תלוי ועומד היה כנגדו חיוב של קנס, אין למדינה כנגדו אלא חוב בר-תביעה: ע"א 106/60, 111 שכטר נ' הנאמן בפשיטת רגל, פ"ד טו 173 (1961); מחד גיסא, יכולה המדינה לגבות את הקנס בדרך של הגשת תביעת חוב, ולפיכך לא ניתן להגיע לפי דיני פשיטת הרגל לתוצאה שיש להפעיל את עונש המאסר; מאידך גיסא, אין המבקש רשאי וגם אסור לו לשלם את הקנס למדינה משום שהתשלום יחשב במקרה כזה כהעדפת נושים בלתי-מותרת.

3. יש לציין שתיים אלה: ראשית, שגם אם המדינה לא תצליח לגבות את מלוא חוב הקנס בפשיטת הרגל, לא יצא אינטרס הציבור ניזוק משום שצו הפטר שינתן נגד החייב לא יפטור אותו מתשלום הקנס: סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"מ-1980; ולמעשה אין בצימצום אפשרויות הגביה של הקנס אלא השעיית תשלום חלק מהקנס לתקופה שבה פשיטת הרגל בעינה עומדת; שנית, אין יסוד מספיק לחששה של המדינה שהחייבים שנדונו לעונשי מאסר יזכו במקלט פשיטת הרגל כדי להתחמק מתשלום הקנס, שהרי מסור לבית-המשפט שיקול-דעת אם להיעתר לבקשת החייב אם לאו, בהתחשב "בשאר נסיבות העניין", כאמור בסעיף 18 לפקודה או על יסוד שימוש בשיקול-דעתו שלא להיעתר לבקשה שלא הוגשה בתום-לב." (ההדגשות אינן במקור)

וכך גם פסק כב' השופט בנימין ארבל ב- בש"א (נצ') 1206/04 {שיבלי ריזק נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004(1), 9500 (2004)}:

"החלטה
אכן הדין עם המבקש ועם הכנ"ר בתגובתו.

קנס כספי אשר הוטל במסגרת הליך פלילי הינו חוב בר-תביעה בהליכי פשיטת רגל, ככל חובותיו האחרים של החייב.

קנס כאמור, אשר הוטל קודם למתן הצו לכינוס נכסי החייב, יוגש בתביעת חוב רגילה, כאשר למדינה אין כל עדיפות על פני נושים אחרים.

בפסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- בש"פ 373/89 שטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2), 474 (1993), קבע כב' השופט (כתארו אז) שלמה לוין:

'משהוכרז החייב פושט רגל עת תלוי ועומד היה כנגדו חיוב של קנס, אין למדינה כנגדו אלא חוב בר-תביעה: ע"א 106/60, 111 שכטר נ' הנאמן בפשיטת רגל, פ"ד טו 173 (1961). מחד גיסא, יכולה מדינה לגבות את הקנס בדרך של הגשת תביעת חוב, ולפיכך לא ניתן להגיע לפי דיני פשיטת הרגל לתוצאה שיש להפעיל את עונש המאסר; מאידך גיסא, אין המבקש רשאי, וגם אסור לו, לשלם את הקנס למדינה, משום שהתשלום ייחשב במקרה כזה כהעדפת נושים בלתי-מותרת.'

על דברים אלה חזר בית-המשפט העליון אף ב- בש"פ 5625/92 גדבאן נ' מדינת ישראל, פדאור 93(1), 582 (1993):

'כל עוד פשיטת הרגל בעינה, חלה על עניין תשלום הקנס, הלכתו של בית-משפט זה ב- בש"פ 373/89 שטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2), 474 (1989), המדינה רשאית לתבוע את הקנס בין יתר חובותיו של המערער. אולם, היא אינה יכולה לבקש את הפעלת החלופה של המאסר.' (הדגשה אינה במקור – ב' א')

לנוכח האמור, לא היה מקום לבקש את מאסרו של החייב במסגרת ההליך הפלילי הננקט נגדו.

עם זאת, החייב נקט בהליך שאינו נכון, בפנייתו לבית-המשפט, במסגרת תיק פשיטת רגלו של החייב, במקום לערער על החלטתו של בית-המשפט קמא, במסגרת הליך של ערעור פלילי.

בית-משפט של פשיטות רגל אינו יושב כערכאת ערעור על בית-משפט שלום, וממילא אינו יכול לבטל את החלטותיו.

על-כן, מן הראוי כי המבקש יגיש את בקשתו לביטול החלטת בית-משפט השלום במסגרת הליך פלילי הולם" (ההדגשות אינן במקור)

ב- ע"פ 5625/92 {סאלח גדבאן נ' מדינת ישראל, תק-על 93(2), 1344 (1993)}. שם המערער נידון לקנס ולמאסר למקרה של אי-תשלומו. המערער לא שילם את הקנס. המערער העלה את הטענה כי משניתן צו פשיטת רגל הוא מנוע מלשלם את הקנס שהוטל עליו מכוח הוראותיה של פקודת פשיטת רגל ובנסיבות אלה לא ניתן להפעיל לגביו את המאסר בשל אי-תשלום הקנס. בית-המשפט המחוזי סבר אחרת ודחה את בקשתו ומכאן הערעור.

בקבלו את טענת המערער קבע כב' הנשיא (דאז) השופט מ' שמגר:

"כל עוד פשיטת הרגל בעינה, חלה על עניין תשלום הקנס, הלכתו של בית-משפט זה ב- בש"פ 373/89 שטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2), 474 (1989). המדינה רשאית לתבוע את הקנס בין יתר חובותיו של המערער. אולם, היא אינה יכולה לבקש את הפעלת החלופה של המאסר.

באת-הכוח המלומדת של המדינה הודיעה לנו כי כונס הנכסים הרשמי ביקש ביטול פשיטת הרגל, ובקשה זו עדיין תלויה ועומדת לפני בית-המשפט.

כמובן שאיננו נוקטים עמדה בשאלה אם יש לבטל את הצו בדבר פשיטת הרגל, אולם אם הצו יבוטל תעמוד חבותו של המערער בעניין תשלום הקנס על מכונה. כלומר, אם לא ישלם את הקנס תעמוד גם בעינה חלופת המאסר באי-תשלום קנס. אולם, כל עוד צו פשיטת הרגל עומד בתוקפו, אין להפעיל את המאסר. על-כן הוחלט לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 18.11.92."

יודגש, כי לאור הפסיקה הנ"ל, ברור הוא, כי במידה והחייב יקבל צו הפטר מבית-המשפט, אזי על-פי סעיף 69(א)(1) לפקודה, הקנס כאמור לא ייכנס בגדרו של צו ההפטר והמדינה תוכל לגבות מן החייב את יתרת הקנס שתישאר ובכך לא ייגרם כל נזק למדינה.

ב- ע"א 106/60, 111 {אברהם שכטר, פושט-רגל נ' הנאמן בפשיטת רגל ואח', פ"ד טו 173 (1961)} קבע בית-המשפט כי החוב נשוא הקנס איננו חוב בר-תביעה שכן הוא הוטל על החייב לאחר צו הכינוס.

ב- פש"ר 478/97, בש"א 13671/03 {אלוני בנימין נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)} נדונה בקשת חייב ליתן לו צו הפטר לפי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל. במקרה דנן, נדונה השאלה האם תשלומי המשכנתה הם בגדר חוב לנושה מובטח ושאינו נמנה על החריגים הקבועים בסעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל.

כב' השופט אורי גורן מקבל את הבקשה ונותן צו הפטר לחייב בכפוף לכך שהחייב ימשיך לשלם את תשלומי המשכנתה כסידרם. וכדבריו:

"תשלומי המשכנתה הם בגדר חוב לנושה מובטח. סעיף 69(א) לפקודה קובע, כי 'צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל'. הסעיף קובע מספר חריגים לכלל. חוב לנושה מובטח אינו נמנה על החריגים הקבועים בסעיף. עם זאת, אין בכך כדי לסתום את הגולל על מסקנה, לפיה צו הפטר אינו פוטר את הנושה מחובותיו לנושים מובטחים. מלכתחילה, השאלה אותה יש לבדוק היא - האם חוב לנושה מובטח הינו בגדר חוב בר-תביעה בפשיטת רגל.

סעיף 71(א) לפקודה מגדיר מהם חובות בני-תביעה ולפיו:

'חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל...'

ואילו סעיף 71(ב) קובע את המועד להגשת תביעת-חוב. עיון בהוראות הפקודה והתקנות מלמד כי מעמדו של הנושה המובטח בפשיטת רגל שונה ממעמדו של הנושה הרגיל. בעוד שהנושה הרגיל זקוק לאישור בית-המשפט על-מנת לפתוח בהליכים משפטיים כנגד החייב, הרי שהנושה המובטח זכאי לממש את ערובתו, מבלי שיידרש לקבל את אישורו של בית-המשפט (ראו סעיף 20 לפקודה). כמו-כן, אין בעיכוב הליכים בעת פשיטת רגל כדי לעכב נושה מובטח מלממש את ערובתו (סעיף 22(ד)(2) לפקודה). יתרונות אלה של הנושה המובטח הביאו לדעה, כי כאשר שווי הערובה שבידיו גבוה משווי החוב, הרי 'שמבחינתו הוא רשאי להתייחס אל פשיטת הרגל כאילו לא היתה קיימת' (א' פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (התשמ"ו), 152).

לנושה מובטח הרוצה לגבות את חובו נתונות ארבע אפשרויות:

'(א) לסמוך על ערובתו ולא להשתתף בתביעת החוב;
(ב) לממש את הערובה ולתבוע בתביעת החוב את ההפרש בין מה שהשיג במימוש הערובה לבין סכום החוב המגיע לו;
(ג) לשום את שווי הערובה ולתבוע את ההפרש בתביעת החוב, אחרי ניכוי סכום השומה;
(ד) לוותר על הערובה ולתבוע את מלוא חובו בתביעת החוב.' (ש' לוין, א' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שניה, התש"ס), 261).

האפשרות הרביעית, אותה מציינים המלומדים, נסמכת על הוראת תקנה 83 לתקנות הנמצאת בסימן ד' לתקנות שכותרתו "תביעת נושה מובטח". לפי תקנה 83 'נושה מובטח שויתר על ערובתו לטובת כלל הנושים, רשאי לתבוע את מלוא חובו'. מכלל האפשרויות העומדות לנושה המובטח המבקש לגבות את חובו עולה, כי השתתפותו בהליכי פשיטת הרגל על דרך הגשת תביעת-חוב מהווה, למעשה, ויתור על בטוחתו (צ' כהן פירוק חברות (התש"ס), 516 - לביקורת על גישה זו, ראו: מ' דויטש דיני קניין, כרך ב' (התשנ"ט) 96-93). אל ייפלא, אם-כך, כי בפועל נושים מובטחים אינם עושים שימוש באפשרות זו, הגורעת מהעדיפות הנתונה להם על-פי הדין. האמת ניתנת להיאמר, כי מסקנה זו, הנסמכת על האמור ב- ע"א 213/59 מ. וס. סלומון נ' מקבל הנכסים הרשמי בתור מפרק אורלוגין בע"מ, פ"ד יג 1228, 1231 (1959), אינה מתחייבת מלשון החוק או פסק-הדין (ראו: ע"א 456/71 מטילדה ושלמה פילוסוף נ' מדינת ישראל, פ"ד כה(2), 604, 610 (1971)). ברם, החשוב לענייננו הוא, כי, אם הנושה המובטח בוחר להגיש תביעת-חוב מבלי לוותר על הבטוחה שבידיו - תביעתו צפויה להיות מושבת ריקם, לאור הוראת תקנה 90 הקבועה בסימן ד' לתקנות ולפיה 'נושה מובטח שהפר הוראה מהוראות סימן זה לא יהא זכאי להשתתף בחלוקת דיבידנד' (ראו: ע"א (נצ') 128/98 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' שלמה ארגוב, עורך-דין, תק-מח 98(3), 1515 (1998)). כלומר, הנושה המובטח לא יורשה להשתתף בחלוקת הכספים המתבצעת על-ידי הנאמן ותביעתו לא תיענה (ראו: ע"א 277/73 כונס הנכסים הרשמי נ' "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד כט(1), 85 (1974), ע"א 456/71 הנ"ל).

היוצא מן האמור לעיל, כי מבחינה מעשית נושה מובטח אינו יכול לשמר את עדיפותו באמצעות הגשת תביעת-חוב. משום כך, אין לראות בחוב המובטח חוב בר-תביעה, אשר הפטר בפשיטת רגל חל עליו. מכאן, שאין מניעה לקבל את הבקשה להפטר בכפוף לחיובו של החייב לשאת בתשלומי המשכנתה. זאת בתוקף סמכותו של בית-המשפט מכוח סעיף 62(ב) לפקודה להתנות את ההפטר בתנאים שעל החייב לקיימם." (ההדגשות אינן במקור)

ב- ע"א 1128/99 {בבורטניק ראובן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (1994)} נדונה השאלה האם צו הפטר שקיבל החייב העיקרי פוטר את ערביו של אותו חייב, מחוב, שהם ערבו לפרעונו, כלפי צד שלישי?

בדחותו את הערעור קבע כב' השופט גלעד גלעדי כדלקמן:

"המערער שבפני, חתם על ערבות לגבי חובם של מריו פלציאר וקרלוס טלרמן (להלן "החייבים העיקריים"), כלפי בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן "המשיב").

משלא עמדו החייבים העיקריים, בפירעון חובם, תבע המשיב, הן את החייבים העיקריים והן את הערבים, כולל המערער.

ניתן פסק-דין נגד כולם ובשלב מסויים, הוכרזו החייבים העיקריים, פושטי רגל, והליכי ההוצאה לפועל נגדם עוכבו. המשיב, המשיך לגבות את החוב מהמערער וגם מערבים אחרים. בשלב מסויים נודע למערער, שהחייב העיקרי מריו פלציאר, קיבל הפטר, בהליכי פשיטת הרגל שלו ועל-כן הוא פנה לראש ההוצאה לפועל, וביקש להפסיק את גביית החוב ממנו, שכן, לטענתו, הפטר החייב העיקרי מבטל את החוב, ואם כך - גם הערב פטור.

2. כב' ראש ההוצאה לפועל, דחה את בקשת המערער ועל-כן, הוגש ערעור זה.

מסקנתי היא, שיש לדחות את הערעור.

הפטר חייב בפשיטת רגל, אין משמעותו ביטול חובותיו, אלא פטור אישי לפושטי הרגל, מתשלום החובות.

סעיף 69, לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן "הפקודה"), קובע:

'(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה: ...'

כדי להסיר ספק, נקבע במפורש, בסעיף 69(ג) לפקודה:

'צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכינוס, היה שותף עם פושט הרגל, או שהיה עמו יחד נאמן, מחוייב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו.'

הדברים ברורים: ערב לחייב שפשט רגל, ממשיך להיות חייב על-פי ערבותו, גם לאחר שפושט הרגל קיבל הפטר.

ההפטר לפושט הרגל, ניתן, בדרך-כלל, כאשר בית-המשפט סבור, שאין בהמשך ניהול פשיטת הרגל, כדי להביא תועלת לנושים, כגון כאשר רוב רכושו של פושט הרגל מומש כבר (סעיף 67א(א) לפקודה); או כדי לאפשר לפושט הרגל, לפתוח דף חדש בחייו, על-מנת שלא, יהיה נרדף על-ידי נושיו, כל חייו.

ב- ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פ"ד לח(3), 197 (1984), אמר כב' השופט - כתוארו אז - ברק (שם, בעמ' 213 ליד אות השוליים ו'):

'פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, קובעת, כי צו ההפטר פוטר את פושט הרגל, מכל חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל (סעיף 69(א)). עם זאת, נקבע, כי צו הפטר אינו פוטר את הערב (סעיף 69(ג)). נמצא, שהערב חייב בנסיבות שבהן החייב פטור... זו מטרתה של הערבות, שהיא באה, בין השאר, ל"בטח" את הנושה, מפני הסיכון שבפשיטת רגלו, פירוקו או מותו של החייב.'

היות ואין מחלוקת, כי ביום מתן צו כינוס הנכסים (נובמבר 1991), היה המערער ערב לחוב הנדון (ראה פסק-הדין, שעל פיו נפתח תיק ההוצאה לפועל), חלות הוראות סעיף 69(ג) הנ"ל לפקודה, והמערער לא נפטר מחובו על-פי ערבותו.

אשר-על-כן, אני דוחה את הערעור."