ממעשה פשיטת רגל ועד להכרזתו של החייב כפושט רגל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מיהו חייב
- התראת פשיטת רגל
- תכנה של התראת פשיטת רגל
- מעשה פשיטת רגל
- סמכות למתן צו כינוס
- עילות לבקשת נושה
- בקשת נושה מובטח
- אין פשיטת רגל בחברה או באגודה שיתופית
- אימות והמצאה
- ראיות נחוצות
- זכות להעיד את החייב
- חקירת תוקף החוב ותמורתו
- עילות לדחיית הבקשה
- דחייה או עיכוב בגלל ערעור
- עיכוב הליכים מחמת הכחשה
- בקשת חייב
- צו כינוס נכסים לבקשת חייב
- מועד הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- תשלומים עתיים ומגבלות על החייב
- חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים
- חוות-דעת הכונס הרשמי
- החלטת בית-המשפט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- אין חזרה מבקשה שהוגשה - אלא ברשות בית-המשפט
- פשרה או הסדר לפני צו כינוס
- פעולת צו כינוס ועיכוב הליכים
- כונס זמני
- עיכוב הליכים
- צו זמני לבקשת חייב
- מנהל מיוחד
- פרסום צו כינוס ואסיפת נושים
- דו"ח לאחר מתן צו כינוס
- אסיפת נושים ראשונה
- בקשה לחקירה פומבית וחקירתו של החייב
- פשרה או הסדר אחרי צו כינוס
- צו הכרזה על פשיטת רגל
- הגבלות על פושט רגל
- הנאמן על-פי פקודת פשיטת הרגל
- מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל
- פשרה או הסדר לאחר הכרזה; אישורו של בית-המשפט והסמכות לבטל ההכרזה
- פיקוח על החייב ועל נכסיו
- הפטר בפשיטת רגל
עילות לדחיית הבקשה
סעיף 14 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"14. עילות לדחיית הבקשה
אם הראיות שהובאו לפי סעיף 11 לא הניחו את דעת בית-המשפט, או אם הראה החייב להנחת-דעת בית-המשפט שהוא יכול לשלם את חובותיו או שמטעם מספיק אחר אין ליתן צו, רשאי בית-המשפט לדחות את הבקשה."
התנאים לדחיית בקשת נושה למתן צו כינוס והכרזת חייב כפושט רגל, מנויים בסעיף 14 לפקודת פשיטת הרגל.
בסעיף 14 לפקודת פשיטת הרגל קבע המחוקק, כי בית-המשפט רשאי לדחות בקשת נושה להכרזת חייב כפושט רגל משלושה טעמים. האחד, אם הראיות לפי סעיף 11 לפקודת פשיטת הרגל, המהוות את הבסיס למתן צו הכינוס, לא הניחו את דעתו של בית-המשפט. השני, אם שוכנע בית-המשפט כי החייב הינו בר-יכולת לפרוע את חובותיו. השלישי, אם ראה כי מכל טעם אחר אין לתת את הצו {בש"א (מחוזי ב"ש) 4575/04 עמי בן צבי נ' כוכב הים האדום בע"מ, תק-מח 2005(1), 13943, 13944 (2005)}.
על-פי הוראת סעיף 14 לפקודת פשיטת הרגל, לבית-המשפט שיקול-דעת רחב לדחות בקשה להכרזת חייב כפושט רגל "מטעם מספיק אחד".
כאשר מוגשת בקשת כינוס על-ידי נושה, מטרת הפניה היא פירעון חובותיו של החייב והשיקול העיקרי של בית-המשפט הוא מידת הסיכוי שהליכי פשיטת הרגל אכן ישיגו מטרה זו, וכן שהדבר יוכל להתבצע באופן כזה שחלוקת הפירעון בין הנושים תהא צודקת {(ע"פ 149/90 קלאר נ' הכונ"ר, פ"ד מה(3), 61 (1991)}.
ב- פש"ר (מחוזי נצ') 222/02 {מועצה מקומית מטולה נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2003(4), 8370 (2003)} קבע כב' השופט בנימין ארבל כי במקרה הנדון, שעה שהנכס היחיד שברשות החייבים הינו משקם החקלאי, אשר ממילא הועמד למימוש, בשיתוף פעולה מלא עמם, ושעה שכל הנושים, למעט המבקשת, מסכימים - או למצער אינם מביעים עמדה - כי עדיף שינקטו הליכי הוצאה לפועל - אשר יהיו יעילים יותר בנסיבות העניין, מן הראוי לאפשר ראשית לנושים ולממונה על איחוד התיקים בהוצאה לפועל למצות את ההליכים העומדים לרשותם בלשכת ההוצאה לפועל, ולא למהר ולפנות להליכים היקרים הננקטים על-פי פקודת פשיטת הרגל - הליכים אשר בספק אם יביאו לתוצאה טובה, וצודקת יותר, הן לכלל הנושים והן לחייבים עצמם.
יתירה מזאת, בית-המשפט לא שמע כי קיים צורך כלשהוא לאתר נכסים שהוברחו על-ידי החייבים או להביא לביטולן של הענקות כלשהן או העדפות במרמה.
בנסיבות אלה, בית-המשפט לא שוכנע כי אכן מתן צווי כינוס נכסים ופשיטת רגל יהא בהם להביא תועלת כלשהיא למי מהצדדים המעורבים.