ביקורת שיפוטית על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי המדינה והממשל

עיקרון-יסוד הוא בפעילותו של בית-המשפט הגבוה לצדק, שביקורתו השיפוטית משתרעת – על דרך העיקרון – על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי מדינה וממשל.

בית-המשפט רשאי ומוסמך הוא – שוב: על דרך העיקרון – לצוות על כל רשות מדינה וממשל כי תעשה או כי לא תעשה כך ואחרת. כך מורה אותנו מפורשות הוראת סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה וכך היה גם לפני היותה של הוראת-חוק זו.

כך גם מורים אותנו עקרוני-יסוד בתורת המדינה, עקרוני-יסוד שנתקבלו עלינו זה מכבר בתורת המדינה והמימשל בישראל. "פשוט וברור הוא" הודיענו כב' הנשיא מ' שמגר בפרשת מיעארי {בג"צ 325/85 מיעארי נ' יו"ר הכנסת שלמה הלל, פ"ד לט(3), 122 (1985)} "פשוט וברור הוא, כי הביקורת השיפוטית לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה חלה גם על פעולותיהן של רשויות הכנסת" {בג"צ 620/85 ח"כ מיעארי נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מא(4), 169 (1987); בג"צ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פ"ד לה(4), 118, 124 (1981)}.

יפים לעניין זה גם דברי כב' השופט א' ברק ב- בג"צ 9070/00 {ח"כ לבנת נ' יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, פ"ד נה(4), 800, 808 (2001)} לפיהם "פעולותיה של כל רשות מרשויות השלטון – ובהן גם פעולות של הכנסת או של אחד האורגנים שלה – אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית".

היקפה של הביקורת השיפוטית קשור לא רק לרשות שבה מדובר אלא גם לסוג הפעילות העומדת לבחינה. אכן, כחוט השני עוברת בפסיקתו של בית-המשפט הגבוה לצדק התפיסה כי היקף הביקורת השיפוטית משתנה על-פי מהותה של פעולת הכנסת. לא הרי הביקורת השיפוטית על החלטות כעין-שיפוטיות של הכנסת (כגון נטילת חסינות), כהרי היקף הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות המהוות עניין של ניהול פנימי של ענייני הכנסת (כגון קביעת סדר יומה של המליאה או של ועדה). לא הרי פעולה בכנסת הפוגעת בזכות המעוגנת בחוק-יסוד, כהרי פעולה הפוגעת בהוראות תקנון הכנסת או בסדרי מינהל.

כללם-של-דברים, אין מניעה לפיקוח בית-המשפט על פעילויות הכנסת, אך בתיתנו דעתנו לרגישות המוסדית והאישית הכרוכה בפיקוח זה, נדרשים אנו לעירנות מירבית ולריסון עצמי. אשר לפיקוח לגופו, פעילויות כנסת אינן מעשה מיקשה ושומה עלינו לבור לנו – בקפידה ובזהירות – את כלי המלאכה המתאים לסוג הפעילות שבו מדובר {בג"צ 971/99 התנועה למען איכות השלטון נ' ועדת הכנסת, תק-על 2002(3), 548, 558 (2002)}.

שאלת טיבה והיקפה של הביקורת השיפוטית בכל הנוגע למתן הטבות ומענקים שלא על-פי חוק שנועד לכך, הטרידה לא מעט את בית-המשפט, והיא נדונה בשורה ארוכה של פסקי-דין.

על גישתו הכללית של בית-המשפט כלפי עתירות בעניין מענקים מהסוג האמור, עמד כב' השופט מ' חשין ב- בג"צ 1703/92 {ק.א.ל קווי אוויר למטען נ' ראש הממשלה ואח', פ"ד נב(4), 193 (1993)}:

"בהיעדר חוק של מהות הקובע זכויות למענקים במפורט ובמדוקדק – ולמיצער: על דרך של הסדרים ראשוניים – קבע בית-המשפט הגבוה לצדק מאז ימים ראשונים, וממשיך הוא וקובע, כללים ועקרונות להנחייתה של המדינה בחלוקת מענקים, ובצידם של אלה – עיקרים להתערבותו במקום בו נמצאה חריגה מאותם כללים ומאותם עקרונות. כללים ועקרונות אלה נתגבשו בשורה ארוכה של פסקי-דין, ועיקריהם חיובה של המדינה לנהוג בהגינות וביושר, באורח ראוי וצודק ועל-פי שיקולים שלעניין. על דרך זו ייבחן כל מענק הניתן לפלוני ואינו ניתן לאלמוני, ובמקום הראוי יתערב בית-המשפט ויאמר את דברו" {ראה גם בג"צ 3975/95 פרופ' שמואל קניאל ואח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5), 459 (1995)}.

שיקול-דעת המוקנה לרשות מינהלית, יש שהופך הוא – בנסיבות מסויימות – להיותו חובה. וכך, מקום שכהוראת חוק פלוני קונה רשות מינהלית שיקול-דעת אם תעשה מעשה מסויים ואם תחדל, אפשר בהתקיים נסיבות מסויימות יהפוך אותו שיקול-דעת להיותו חובה {בג"צ 3094/93 4319/93, 4478/93, בשג"צ 4409/93 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5), 404, 421 (1993); בג"צ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5), 441, 469 (1993); י' זמיר הסמכות המינהלית, כרך א' (התשנ"ו), 226-224}.

כיוצא בכך, סמכות הניתנת לרשות מינהלית כוללת בחובה סמכות-משנה – ההופכת לעיתים חובה – לשוב ולשקול מעת לעת החלטה או מעשה מינהל בהתאם לנסיבות שנשתנו {סעיפים 11 ו- 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981; בג"צ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד נז(3), 67 (2001); י' זמיר, שם כרך ב' (התשנ"ו), 982}.

הלכות אלו הוחלו, על-דרך-הכלל, על מעשי מינהל, ואולם לא נמצא טעם טוב שלא להחילן על מעשי חקיקת-משנה אף הם. אכן, סמכותו של בית-משפט לחייב רשות לשנות חקיקת-משנה – להתאמתה לשינוי הנסיבות – נגזרת היא במובן מסויים מסמכותו להכריז על חקיקת-משנה להיותה בטלה או ראויה לביטול.

משהכרנו בסמכותו של בית-המשפט להורות על היותה של חקיקת-משנה בטלה או ניתנת לביטול, ניתן להכיר – בנסיבות מסויימות ובהקשרים מסויימים – אף בסמכותו לצוות על רשות לשנות הסדרים שנקבעו בחקיקת-משנה; והוא, כמובן, בכפיפות לנגזר מעיקרון הפרדת הרשויות וביזור הסמכויות, קרא, לנגזר מאותו עיקרון המורה אותנו כי בית-המשפט לא יצווה בכגון אלה אלא במצבים קיצוניים: מקום שחקיקת-המשנה הקיימת נמצאה פוגעת באחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט או שעה שבמהלך הזמן הפכה חקיקת-המשנה להיותה בלתי-סבירה בעליל {בג"צ 4157/98 "צוות" אגודת גימלאי שירות הקבע בצה"ל ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נח(2), 769 (2004)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ביקורת שיפוטית על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי המדינה והממשל