תשלום אגרה בבית-משפט לענייני משפחה

אגרות מוטלות על הפונים לבית-המשפט. הן מבטיחות, בין היתר, מניעת שימוש סרק בשירותיו. אגרות בית-המשפט נועדו להבטיח הקצאה נאותה של שירותים והשתתפות בעלותם.

תקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 {להלן: "תקנות בית-המשפט"} הותקנו, בין היתר, מכוח הוראת סעיף 83(א) והוראת סעיף 108 של חוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

תקנה 2 לתקנות בית-המשפט מבהירה מה ייחשב "הליך". על-פי תקנה זו, הליך מוגדר כ-"תביעות, בקשות, ערעורים ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית-משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך על-פי דין, ושנדרשים בהם החלטה או פסיקה של בית-משפט" {בה"נ 6857/00 יוליה רוטה נ' מרק נצבטייב ואח', תק-על 2000(3), 718, 724 (2000)}.

נקודת המוצא הינה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. עצם החיוב באגרה בשל פתיחת הליך משפטי מבטא איזון בין שתי מגמות עיקריות. המגמה האחת עניינה השתתפות הפרט בעלותם של הליכים משפטיים. המגמה השניה היא הבטחת זכות הגישה לערכאות.

המגמה הראשונה מבוססת על העובדה כי להליכים משפטיים יש עלות. בראש ובראשונה מדובר בעלות לבעל הדין הפותח את ההליך. אולם ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות לא רק על בעל הדין שפתח את ההליך אלא גם על מערכת בתי-המשפט ועל הצד שכנגד.

החיוב באגרה בגין פתיחת ההליך מגשים מטרות נוספות. כך, תשלום האגרה עבור ההליך מאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי דין אחרים {ראה בשג"צ 5352/03 אהוד קריב נ' שירות התעסוקה, תק-על 2003(2), 3326 (2003)}.

זאת ועוד. קיימת הנחה כי בעצם תשלום האגרה יש ראיה להיות ההליך בר-עילה שכן בעל דין לא יפתח הליכים לריק שעה שהוא נדרש לשלם אגרה בגינם {ראה ע"א 8743/04 משה בר-נר נ' אשר רוט ואח', תק-על 2004(4), 2584 (2004)}.

המגמה השניה עניינה זכותו של הפרט לגישה לערכאות. הטלת חיוב באגרה משמעה הצבת חסם על זכות הגישה לערכאות {ראה בש"א 457/01 נחום קרליץ נ' פקיד הבחירות, פ"ד נה(3), 869 (2001)}. זכות זו של גישה לערכאות היא זכות יסוד. היא מהווה זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה {ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים, פ"ד נח(5), 865 (2004)}. יש אף הסוברים כי המדובר בזכות חוקתית על-חוקית {ראה י' רבין "זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה' (2000) 217}.

ככל ששיעור האגרה גבוה יותר, יירתעו יותר בעלי דין מייזום הליכים. הרתעת יתר בנדון אינה ראויה ואינה רצויה. אגד של זכויות ועקרונות יסוד - ובהם שלטון החוק וזכות השוויון - מחייבים כי בתי-המשפט יהיו נגישים לכל, וכי הדין לא יוותר ללא דיין. ממילא יש לוודא כי כל פגיעה בזכות יסוד זו של הגישה לערכאות תהא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש {ראה והשווה ש' לוין פרוצידורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי-המשפט (2003) 4}.

האיזון בין המגמות השונות עליהן עמדנו לעיל מוצא ביטויו במספר הקשרים. ראשית, הגישה הנוהגת בשיטת המשפט בישראל הינה כי בעל הדין מחוייב באגרה בגין ההליך המשפטי ולא במחירו {להבחנה זו ראה רע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק דניאל, פ"ד נו(2), 876 (2002)}. במובן זה, בעל הדין נדרש לשלם בתורת אגרה רק על חלק מעלות השירות לו זכה אך לא עבור מחירו הריאלי בפועל. תפיסה זו מבטאת את חשיבותה של זכות הגישה לערכאות כמו גם את נחיצות קיומה של מערכת בתי-משפט ותפקודם של אלה כשירות יסודי שהמדינה נותנת לבניה ובנותיה.

מערכת משפט תקינה המכריעה בסכסוכים שבין בעלי הדין אינה מוצר שמחירו בצידו אלא שירות שהמדינה מעניקה, שבגינו נדרש בעל הדין המשתמש בו להשתתף רק בחלק מעלותו.

שנית, מקום בו בעל דין אינו יכול לשלם את האגרה - מפאת דלות כלכלית - מאפשר הדין פטור מן האגרה או הפחתתה. הסדר זה, של פטור מאגרה, משקף את דרישת המידתיות בפגיעה בזכות הגישה לערכאות שכן סגירת דלת בית-המשפט למי שאין בידו לשלם את האגרה היא על פניו פגיעה בלתי-מידתית בזכות הגישה לערכאות.

שלישית, הדין אינו מחייב באגרה בכל הליך והליך. בנסיבות מסויימות, הקשורות בבעל הדין או בנושא ההליך נקבע כי לא יהא חיוב באגרה. כך למשל בהליכים פליליים. הוא הדין למשל בנסיבות בהן יש יסוד סביר להניח כי מצוקתו האישית של בעל הדין בשל סוג העניין בגינו נפתח ההליך מצדיקה פטור אוטומטי מן האגרה. לבסוף, שיעור האגרה בכל הליך והליך המחוייב באגרה מלכתחילה, אינו זהה. אין דינה של עתירת אסיר לדינה של תביעה אזרחית. אין דינו של ערעור כדינה של בקשה אחרת בפני ערכאת הערעור {בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, תק-על 2005(1), 564 (2005)}.

תקנה 2 לתקנות בית-המשפט קובעת את הכלל על-פיו יש לשלם אגרה בעד כל ההליכים המתנהלים בבית-המשפט לענייני משפחה.

תקנה 6 לתקנות בית-המשפט קובעת מיהם בעלי הדין הפטורים מתשלום אגרה {כגון: המדינה וכל מי שהורשה לייצגה; האפוטרופוס הכללי} ובשים-לב כי תקנה 7 לתקנות בית-המשפט קובעת מהם העניינים שפטורים מתשלום אגרה {כגון: תובענה או ערעור לפי החוק למניעת אלימות במשפחה; בקשת ביניים במסגרת תביעה למזונות או מדור לרבות תביעה למזונות או מדור מן העזבון; בקשה לפטור מאגרה, מחובת ערבון או ערובה}.

זאת ועוד. תקנה 9 לתקנות בית-המשפט מסדירה כיצד יש להגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה. תקנה זו קובעת כי בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה או לערעור בקשה לפטור אותו מתשלומה ויתמוך אותה בתצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו, רכוש הוריו, אם המבקש סמוך על שולחנם ופירוט של הכנסותיו בששת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה ויצרף לבקשה מסמכים ואישורים לביסוס עובדות אלה {ראה תקנה 9(א) לתקנות בית-המשפט}.

אגרה שלגביה לא ניתן פטור, תשולם תוך 7 ימים מהמועד שהודע לבעל הדין על ההחלטה. כאשר לא שולמה האגרה – יימחק ההליך {ראה תקנה 9(ג) לתקנות בית-המשפט}.

אם כן, עולה מתקנות בית-המשפט הייחודיות לבית-המשפט לענייני משפחה כי המבחן לפטור מתשלום אגרה הינו מצבו הכלכלי של מבקש הפטור.

על המבקש פטור מאגרה להיכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג בפני בית-המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע את בית-המשפט בטענותיו, כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו {ראה בש"א 6669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95(1), 406 (1995)}.

לפיכך, בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד {ראה בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(2), 732 (1989)}. ובמילים אחרות, הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על מצבו הכלכלי {ראה בה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב, פ"ד נד(4), 707, 712 (2000)}.

זאת ועוד. המבקש פטור מתשלום אגרה אינו יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מוכיח כי אין בידו כספים זמינים העומדים לרשותו. עליו להוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלום האגרה, בין אם בדרך של מימוש נכסים ובין אם בדרך של קבלת הלוואה על בסיס אותם נכסים {ראה בש"א 4667/90 יוסף אלפסי נגד שושנה אלפסי, תק-על 90(4), 132 (1990); בש"א (חי') 3190/01 הרטן מלונאות ונופש נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(2), 7536 (2001)}.

המבקש פטור מאגרה חייב להוכיח, בטרם יזכה בפטור, שעשה ניסיונות למצוא את כל אפשרויותיו לגייס כספים גם ממקורות אחרים {ראה בש"א 220/88 שרייר נ' נקש ואח', תק-על 88(3), 156 (1988).

על המבקש פטור מתשלום אגרה לשכנע את בית-המשפט כי עשה ניסיון כן ואמיתי להסתייע בתמיכתם של קרוביו בטרם ביקש להזדקק לקופת הציבור שכן, הפתרון של הישענות על קופת הציבור, בדרך של בקשה לפטור מתשלום אגרה, חייב להיות המוצא האחרון והיחידי של מי שנקלע לקושי כלכלי שאינו מאפשר לו לשלם אגרה.

הדעת אינה סובלת שהאמצעי של בקשה לפטור מתשלום אגרה יהיה האמצעי הראשון שבו ישתמש בעל הדין בטרם יעשה כל ניסיון לפנות לקרוביו כדי לבקש את עזרתם בצר לו {ראה ע"א 8496/99 ציון אדרי נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2000(2), 239 (2000); בש"א (י-ם) 2404/03 חולית 2000 ניקוי חול וצביעה ואח' נ' מדינת ישראל ואח', תק-מח 2003(4), 2113 (2003)}.

ב- בש"א (מחוזי חי') 15633/06 {מהלא עדי נ' מהלא הילה, תק-מח 2007(1), 3191 (2007)} קבעה כב' השופטת דיאנה סלע כי המבקש לא עמד בדרישות כמתואר בתקנה 9 לתקנות בית-המשפט ולא פירט את כל הטעון פירוט והגם שעל-פי תגובת המשיבה עולה כי המבקש משתכר סכום נאה מדי חודש וגם זאת המבקש לא ציין בבקשתו. המבקש טען טענות כלליות בקשר להכנסותיו הנמוכות, חובותיו הגבוהים והיעדר נכסים למימוש, ולא צירף אפילו את המסמכים הנזכרים בבקשה כמסמכים המצורפים לה.

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 35611-04-10 {פלונית (חסויה) נ' יועמ"ש – על-ידי ב"כ פרקליטות מחוז ת"א, תק-מש 2010(3), 119, 120 (2010)} קבעה כב' הרשמת תמר סנונית פורר כי העובדה כי המבקשת הינה חסויה הינה בעלת משמעות רבה לצורך בחינת מצבה הכלכלי של המבקשת ו/או אי-יכולתה לגייס כספים או הלוואות לתשלום האגרה {בשונה מתיקים אחרים}. לאחר בחינת הבקשה והתגובות, קבעה כב' השופטת תמר סנונית פורר, ובניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי יש צדק והכרח למתן פטור מאגרה כמבוקש.

ב- רע"א 5027/09 {פלונית נ' משרד המשפטים, תק-על 2010(2), 3225 (2010)} קבע כב' השופט אליקים רובינשטיין כי האפשרות ליתן פטור מלא או חלקי מאגרה למי שאין ידו משגת, מבטיחה את זכות הגישה לערכאות ומביאה לתוצאה מידתית, המאזנת בכל מקרה ומקרה בין החובה להשתתף בעלות ההליך לבין זכות הגישה לערכאות.

ומה הדין לפטור מהפקדת עירבון?

באשר לבקשה לפטור מהפקדת עירבון, רף הדרישות המוטל על המבקש פטור מהפקדת עירבון גבוה מזה המוטל על המבקש פטור מאגרה. הפקדת העירבון נועדה להבטחת המשיב שמא יצא נפסד בשל אי-יכולתו לגבות את ההוצאות, אם ייפסקו לטובתו.

אם כן, הכלל הוא, כי על בעל דין המערער {או מבקש לערער} מוטלת החובה להפקיד בטוחה זמינה ויעילה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, אם יידחה ערעורו. על מי שמבקש לחרוג מכלל זה {בין על-ידי הפטרתו מחובת הפקדת עירבון ובין על-ידי המרת חיובו בהפקדת ערבות בנקאית בחיוב בהפקדת ערבות צד ג' - שמימושה אינו ודאי ומעצם טבעו הוא טעון נקיטת הליכים נוספים}, מוטל הנטל להראות כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים {וממילא הסיכויים, כי יחוייב בהוצאות המשיב נמוכים} וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את הפקדת העירבון הנדרש {ראה בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2), 383 (1990); ע"א 6217/99 אהרון קורן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2000(2), 128 (2000)}.

בנוסף לעיל, חשוב לציין כי מבקש המיוצג על-ידי עורך-דין פרטי, חובה לפרט בפני בית-המשפט כיצד הוא משלם לעורך דינו את שכר טירחתו. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"א 4079/02 {חלואני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה, תק-על 2002(2), 1989 (2002)} לפיהם, "בנסיבות העניין, מתבקש היה גם כי יינתן הסבר כיצד מתיישב הסעד המבוקש עם עובדת ייצוגה של המערערת בערכאה זו, כמו גם בערכאות קודמות. לכאורה, בהיעדר הסבר לסתור, מי שיש בידו לממן ייצוג משפטי, מסוגל להפקיד עירבון להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד. במצב זה, אין מקום לפטור המבוקש מהפקדת עירבון."

לא אחת נקבע כי "אי-תשלום הוצאות בבית-משפט קמא יכול להוות שיקול משמעותי באי-מתן פטור מהפקדת עירבון בהליך של ערעור" {רע"א 7028/00 אי.בי.אי. ניהול קרנות נ' אלסינט, תק-על 2001(3), 2139 (2001); ע"א 8223/98 ורד שאול נ' דר' חיים פרידמן, תק-על 99(2), 1562 (1999); ע"א 976/00 אחים חג' עלי ושות' נ' קרן האיזון, תק-על 2000(2), 1895 (2000)}.

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 46358-02-10 פלונית נ' אלמונית ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2012) נפסק מפי כב' הרשמת תמר סנונית פורר:

"החלטה
1. בפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד אימה-המשיבה בגין נזקי גוף כהגדרתה של התובעת בכתב תביעתה. במסגרת התביעה עתרה התובעת בס' 112 כך:

'אשר עלכן, מתבקש בית-המשפט הנכבד לזמן אתה נתבעת לדין ולחייבה לפצות את ----, בהתאם לשיקול דעת בית-המשפט הנכבד, בתוספת הוצאות משפט ושכר-טרחה עו"ד.'

2. התיק הועבר אליי לצורך מתן החלטה בענייני אגרה על-ידי כב' השופט בן ארי וביום 23.10.11 ניתנה החלטה על הגשת תגובות הצדדים לעניין שומת האגרה הנדרשת בתיק.

3. לאחר קבלת עמדות הצדדים הוריתי ביום 21.11.11 כי יש לקבל את עמדת ב"כ היועמ"ש לעניין תשלום האגרה הנדרש לאור כתב התביעה. לאחר קבלת עמדת ב"כ היועמ"ש התבקשה תגובת הצדדים לעמדה זו. לאחר קבלת עמדת הצדדים ניתנת החלטתי.

א. עמדות הצדדים וב"כ היועמ"ש
4. התובעת טוענת כי מדובר בתביעה מובהקת לנזקי גוף ועל-כן מדובר בתביעה שאינה לסכום קצוב. התובעת טוענת כי כתב התביעה פירט את הנזקים שנגרמו לתובעת מהנתבע ובית-המשפט מתבקשת לפסוק פיצוי על-פי שיקול-דעתו.

5. התובעת טוענת כי הנזקים הנתבעים הינם נזקים גופניים ונפשיים כתוצאה מליקוי גופני ונפשי שגרמה לה התובעת ועל-כן היא סבורה כי פירוש נכון של הפסיקה גם לפי המבחן "הצורני" וגם לפי המבחן "המהותי", מעלים כי אין מדובר בתביעה כספית אלא בתביעה לנזקי גוף ונפש בסכום בלתי קצוב, ועל-כן אין לחייב תשלום אגרה על-פי תביעה לסכום קצוב.

6. בנוסף, טוענת התובעת כי אין גם באפשרותה לשלם את האגרה וחיובה בתשלום אגרה על-פי סכום קצוב תעמיד את התובעת בפני שוקת שבורה ובפני מצב ששערי בית-המשפט ינעלו בפניה.

7. הנתבעת טוענת כי התובעת לא פירטה בתביעה את שווי התובענה כנדרש וכי לא פירטה את ראשי הנזק בעדם היא תובעת פיצוי. הנתבעת מציינת כי אמנם התובעת לא ציינה זאת בתביעה אולם הלכה למעשה חשפה (כך בלשון התגובה) את דרישתה לתשלום סכום של פיצוי בסך 4 מיליון ש"ח הן במכתב התראה שנשלח על-ידי ב"כ (דאז) של התובעת והן בקדם המשפט שהתקיים בפניי כבוד השופט בן ארי. הנתבעת טוענת כי התובעת לא פירשה את סכום התביעה על-מנת להימנע מתשלום האגרה.

8. הנתבעת מדגישה כי הפסיקה לשיטתה תומכת בכך שיש לשום את התביעה ולשלם אגרה כסכום קצוב וגם פירוש נכון של תקנות האגרות בבית-משפט לענייני משפחה, ולא - ייווצר מצב שבו התובעת תוכל לשלם אגרה מינימאלית ולדרוש סכומים מופרזים.

9. בנוסף, טוענת הנתבעת כי האפשרות או חוסר האפשרות של התובעת לשאת בתשלום האגרה אינה שיקול רלוונטי לעניין סיווג האגרה אלא רק לצורך דיון

בבקשה למתן פטור מאגרה אשר היא רשאית להגיש לאחר סיווג נכון של התביעה.

10. עמדת ב"כ היועמ"ש הינה כי אם מדובר אך ורק בתביעה לנזקי גוף, אין התובעת צריכה לאמוד את סכום הנזק שנגרם לה והוא ייפסק על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט. אולם אם מדובר בנזקים אחרים יש לקצוב את סכום התביעה ולשלם אגרה בהתאם לתביעה לסכום קצוב.

11. ב"כ היועמ"ש מדגיש כי על התובעת לשום את נזקיה בגין השפלה וביזוי, ולקצוב את סכום הפיצוי אותו היא דורשת ולשלם לגביו אגרה ואילו את התביעה בגין הנזקים הגופניים אין צורך לקצוב והאגרה ששולמה הינה כדין.

12. לעניין מצבה הכלכלי של התובעת פתוחה בפניה הדרך לבקש פטור מאגרה אולם אין בכך להשפיע על סיווג התובענה. ב"כ היועמ"ש מבקש מבית-המשפט הנכבד לחייב את התובעת לקצוב את סכום תביעתה בראשי הנזק הבלתי ממוניים, ולשלם את האגרה בהתאם.

13. ביום 3.1.12 הוגשה התייחסות הנתבעת לתגובת היועמ"ש. הנתבעת סבורה כי ביחס לרכיב נזקי גוף ונזקים נפשיים לכאורה יש לחייב את התובעת באגרה לפי הסכום הנתבע. לעניין האגרה בגין רכיבי התביעה המתייחסים ל"השפלה" ו"ביזוי"- אין חולק כי על התובעת לשום את נזקיה ולשלם אגרה בהתאם.

14. ביום 4.1.12 הוגשה תגובת התובעת לעמדת היועמ"ש. לטענת התובעת אין לשום את נזקיה בגין השפלה וביזוי וכי התכלית הניצבת בבסיס ההבחנה שיוצרות תקנות בית-המשפט למשפחה הינם להקל על מי שנפגע בגופו ובנפשו ולפתוח בפניהם את שערי בית-המשפט.
ב. דיון
15. תקנה 2(א) לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995 (להלן: "תקנות אגרות משפחה") קובעת: "לא יזקק בית-משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד ההליך האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת פרוטוקול הקבועה בתוספת השניה (להלן: שתיהן כאחת - האגרה), זולת אם מביא ההליך פטור מתשלום האגרה".

16. התובעת שילמה את האגרה על-פי סעיף 6 לתוספת הראשונה ("הסעיף השיורי"): "כל תביעה אחרת לרבות אישור הסכם כאשר אין תביעה תלויה ועומדת בעניין או ערעור בבית-המשפט לענייני משפחה". אגרה זו עומדת נכון למועד החלטה זו בסך של 467 ש"ח.

17. המחלוקת הינה האם היה על התובעת לשלם גם אגרה בהתאם לסעיף 1 לתוספת הראשונה בתקנות אגרות משפחה: "תביעה לסכום כסף קצוב", שהאגרה בגינה היא 1% מהסכום הנתבע.

18. השאלה בה יש להכריע במסגרת בקשה זו הינה סיווגם של סעדי התביעה ואופיה - האם מדובר בתביעה לסכום קצוב או בתביעה בשל נזקי גוף שאין צריך לשום אותה בסכום?

(1). הנזקים שנתבעו בתביעה דנן
19. לצורך הכרעה מהו סיווג הסעדים הנכון של התביעה הבסיס ממנו יש לצאת הינו לשון התביעה עצמה, קרי כיצד התובעת עצמה פירטה את נזקיה ואת מסכת העובדות שגרמה להם.

20. עילת התביעה נוסחה (בלקוניות וללא פירוט ראשי נזק מפורטים) בסוף התביעה וסכום הפיצוי הושאר לשיקול-דעתו של בית-משפט.

21. ניתן להתרשם מה אופי הנזקים וסיווגם לאור תיאור הנזקים המופיע בכתב התביעה {כתב התביעה קיים בעותק המקורי}. כך למשל התובעת מתארת בראשית כתב התביעה את הנזקים שגרמה לה הנתבעת כך:

ובסעיף 13 לכתב התביעה:

בסעיף 36 לכתב התביעה מצויין כי התובעת תובעת בגין נזקים פיזיים ונפשיים:

בהמשך התביעה מפורטים במפורש ובמפורט נזקים גופניים להם לטענת התובעת גרמה הנתבעת:

מפורטים גם נזקים נפשיים שנגרמו לטענת התובעת:

הנזקים הנגרמים לתובעת לטענתה חורגים מנזקי גוף, גם לשיטתה שלה בתביעה:

22. בחינת כתב התביעה פשיטא - ועוד טרם נכנס לפירוש של הפסיקה את הנזקים הנתבעים - המעלה כי מדובר בנזקים מסוגים שונים: נזקים גופניים, נזקים נפשיים (שלא נבעו מפגיעה גופנית), נזקים הנוגעים לתחושת השפלה, הזנחה, פגיעה בכבודה של התובעת, נזקים הנובעים מהפרת חובת ההורות של הנתבעת כלפיה כנטען על-ידי התובעת ועוד.

23. יוער להשלמת התמונה כי לתביעה צירפה התובעת 2 חוות-דעת המעידות על הנזקים שנגרמו לה: הן חוות-דעת לגבי הנזק הנפשי-רגשי והן חו"ד לגבי הנזק הגופני. חוות-דעת אלה נמחקו ביום 16.1.11 מהתביעה על-פי החלטת כב' השופט נחמני, אך יש בעצם הגשתן כדי להעיד על מהות הסעדים הנתבעת על-פי התובעת עצמה.

24. לכך יש להוסיף כי התובעת בעת ניהול ההליכים ובסמוך להם טענה כי תביעתה הינה בגובה של כ-4 מיליון ש"ח.

(2). הגדרת "נזק גוף" על-פי רע"א 5237/06 הלכת מנסור
25. בית-המשפט העליון דן בשאלה מהו נזק גוף וקבע במסגרת רע"א 5237/06 מדינת ישראל - הנהלת בתי-המשפט, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' מנסור ואח', תק-על 2008(3), 173 (מיום 6.7.08) (להלן: "הלכת מנסור") את הקריטריונים לפיהם יש לבחון את סיווג הסעד הנתבע:

'אמור מכאן, פגיעה נפשית שתיחשב ל"נזק גוף" הינה פגיעה בעוולה אזרחית שפגע המעוול בניזוק אשר גרמה לליקוי נפשי שתוצאותיו בנזקים שהוסבו לניזוק. בכך הצד השווה לענייננו בין נזק גוף הנגרם לאחד מאיבריו של הניזוק לבין נזק שנגרם לנפשו. בשניהם תביעת הפיצויים הינה לפיצוי הניזוק בגין הנזקים שהוסבו לו כתוצאה מגריעת כושרו - הגופני או הנפשי - עקב הליקוי והנכות שנגרמו לו כתוצאה ממעשה העוולה האזרחי.

7. לא כך הם הדברים שעה ש"הפגיעה הנפשית" אינה כזו הגורמת לליקוי או לנכות, אלא שהפיצוי הנתבע הינו בשל עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו, בשמו, במעמדו, בדימויו העצמי וכיוצא באלה - ומבלי

שאותה הפגיעה הותירה ליקוי ונכות רפואיים בנפשו. בסוג זה של מקרים הפיצוי הנתבע הוא אינו בשל "נזק גוף" אלא בשל נזק ממוני, או שאיננו ממוני - אך מכל מקום איננו נזק גוף.' (ההדגשות הוספו)

ראה: הלכת מנסור, סעיפים 6, 7 לפסק-הדין.

26. לאור הלכת מנסור פירוש עילות התביעה דנן הינן כי ככל שהתובעת מבקשת פיצוי לגבי פגיעה בכבודה, בביזוי שנגרם לה על-ידי אימה, בדימוייה העצמי, בהשפלתה, בסבל החברתי והאישי שנגרם לה כפי שפירטה בתביעה - הפגיעה איננה במקרה זה בגופה של התובעת ועל-כן אינה פיצוי בגין נזקי גוף:

'פיצויים הנתבעים בשל 'עוגמת נפש', 'צער', 'השפלה', 'ביזוי' וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעוול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל 'נזק גוף'. שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל'נזקי גוף'. זאת, בניגוד לפיצויים הנתבעים בשל כאב וסבל שנגרמו לניזוק כתוצאה מהנכות או הליקוי הגופני או הנפשי שנגרמו לו במעשה העוולה - שאלה יבואו בגידרם של פיצויים הנתבעים בשל נזק גוף.'

ראה: הלכת מנסור, סעיף 7 לפסק-הדין.

27. אני ערה לכך כי התובעת טוענת כי כל פגיעותיה של הנתבעת בה הסבו לה ליקוי בגופה ובנפשה (ועל-כן היא מפנה לחוות-דעת שצורפו בראשית לתביעתה) ועל-כן פירוש נכון, לטענתה של התובעת, הינו כי כל הנזקים הינם נזקים גופניים. לכך יוער כי גם חוות-דעת שנמחקו לא קבעו כי מדובר בנכות וליקוי גופני באותו האופן שטוענת התובעת לצורך סיווג האגרה.

28. יתרה מכך, האופן בו נוסחה תביעתה של התובעת לא פירט באופן נהיר וברור ומובחן את ראשי הנזק הנתבעים. בפרשת התביעה, כפי שצוטט לעיל, נעשה שימוש תדיר במונחים עמומים וכלליים, היוצרים למעשה אפשרויות מספר לעניין הסיווג הנכון של הסעד.

29. תפקידו של בית-המשפט במקרה כזה, מתוך גם ראיה מערכתית כפי שיפורט להלן, לדאוג כי לא יהיה בהגדרות הללו ניסיון להימנע מתשלום אגרה כדין או הסוואה של התביעה האמיתית. הדבר גם יועיל לבירור יעיל יותר של התביעה (לא רק מפן האגרה הנדרשת).

(3). סיווג הסעדים הנדון בבית-משפט לענייני משפחה בהתאם ל- רע"א 5027/09 הלכת פלונית
30. ב- רע"א 5027/09 פלונית נ' משרד המשפטים ואח', תק-על 2010(2), 3225 (מיום 2.6.10) (להלן: "הלכת פלונית") נדון הסיווג לצורכי אגרה של תביעת נזיקין שהגישה מסורבת גט לבית-משפט לענייני משפחה.

31. בהלכת פלונית נקבע כי תקנות אגרות משפחה שונות מהותית מהתקנות הרגילות בבתי-משפט האזרחיים ופירושן הינו לאורן ובהתאם להן.

32. בית-משפט בהלכת פלונית דן ומנתח את התביעה גם לאור הלכת מנסור וגם לאור ההבדלים בין תקנות אגרות משפחה לתקנות בתי-המשפט (אגרות) וקובע בשורה התחתונה כי האגרה שצריכה להשתלם הינה אגרה על-פי תביעה לסכום קצוב (סעיף י"ז לפסק-הדין).

33. בהלכת פלונית בית-משפט מדגיש בכל הנוגע לסעדים שנתבעו בגין התביעה לסירוב גט כי אין המדובר בנזקי גוף וכי העתרות לבקשה כי יוכרו כתביעה לנזקי גוף חוטאת למהות האמיתית של התביעה:

'הטענה שנגרמו למבקשת סבל נפשי ואף השפלה או ביזוי אינה הופכת את תביעתה לתביעה בגין נזקי גוף, ככל שאין מדובר בנכות נפשית. אעז ואומר, כי תיאור התביעה כנזק גוף במטרה להביא להפחתת האגרה המשולמת עם פתיחת התיק, אף חוטא למהותה האמיתית ולטענות העקרוניות העומדות ביסודה.' (ההדגשות הוספו)

ראה: הלכת פלונית, סעיף י"ט לפסק-הדין, פסקה אחרונה.

34. גם בענייננו לאחר בחינת כתב התביעה עולה התחושה (בין אם מדובר בשיקולי אגרה ובין אם מדובר בשיקולים אחרים) כי התביעה נוסחה באופן עמום המקשה על פניו להכריע לאילו סעד ולאילו ראשי נזק מתכוונת התובעת. אולם המהות האמיתית של עיקרה של התביעה לאחר בחינתה המעמיקה אינו תובענה לנזקי גוף אלא לתביעה נזיקית לסכום כסף קצוב.

(4). הפרשנות הראויה והנדרשת בקביעת סיווג האגרות בתביעות נזיקיות בבית-משפט לענייני משפחה
35. מלבד השיקולים הנוגעים לתביעה דנן ופרשנותה לצורכי אגרה, קיימים בענייני אגרה גם שיקולים מערכתיים החורגים מעניינם של הצדדים עצמם, אולם הם בעלי משקל ורלוונטיות בעת דיון בבקשה לסיווג האגרה הנדרשת.

36. לחיוב באגרה קיימות תכליות שונות - מניעת הליכי סרק, השתתפות בעלות ההליך השיפוטי, איזון בין זכויות הצדדים בעצם הגשת תביעה, מניעת הגשת תביעות מופרזות ועוד:

'הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי-המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד. "בעוד שבין בעלי-הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על-ידי המדינה - בקיומה של מערכת בתי-משפט - כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה" (בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נט(3), 742, 750 (2005) (להלן: "פרשת צביח")). אגרת בית-משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4), 721, 722 (2005); בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, פורסם בנבו, 7.10.2008)). מלבד השתתפות בהוצאות ההליך, לתשלום האגרה ישנם תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מינהל שיפוטי ראוי, ועוד שאין צורך להרחיב עליהם במסגרת ערעור זה.'
ראה: בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי-המשפט (פורסם בנבו), מיום 11.5.11, עמ' 3 לפסק-הדין.

37. יש ליתן משקל בעת ההכרעה בעניין האגרה כי תביעות נזיקיות בבית-משפט לענייני משפחה הפכו לתופעה שכיחה. תביעות אלה הינן בעלות מאפיינים ייחודים הנובעים מטיבעו המיוחד של בית-משפט לענייני משפחה. מאפיינים אלה וייחוד התביעות בין בני משפחה שונה מתביעות בין צדדים זרים המתנהלות בבתי-משפט אחרים.

38. בתביעות נזיקיות בבית-משפט לענייני משפחה פעמים רבות המסכת העובדתית משתרעת על פני הליכים רבים, שנים ארוכות והסכסוך פעמים רבות הינו מורכב ומסובך יותר מתביעה נזיקית רגילה. עולה מכך כי המשאבים שיידרשו מבית-משפט ומהצדדים עצמם לצורך ניהול ההליך יהיו משאבים וזמן מרובים.

39. בתקנות בתי-המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קיים סעיף נפרד לתשלום אגרה בתביעות לנזקי גוף. סעיף זה מהווה איזון בין חוסר היכולת להעריך את שווי התביעה לאור אופיה לבין הצורך לנהל הליכים מורכבים בבית-משפט ועל-כן האגרה הינה בהתאם.

נכון ליום 1.1.12 עומדת האגרה בתביעה לנזקי גוף על סך של 6,592 ש"ח בבית-משפט שלום (כאשר יש לקחת בחשבון כי גבול הסמכות העניינית מבחינת בירור תובענות כספיות בבית-משפט השלום הינו נכון ליום 2.5 מיליון ש"ח) ובבית-משפט המחוזי 41,203 ש"ח.

ראה לעניין ההבחנה בין התקנות השונות גם: הלכת פלונית, סעיף כ' לפסק-הדין.

40. התביעות המוגשות בבית-משפט לענייני משפחה, אשר סמכותו העניינית אינה מוגבלת בסכום, הינן תביעות אשר פעמים רבות הינן בגובה הסכומים הנתבעים דרך שגרה בבית-משפט המחוזי.

41. על אף השוני המהותי בין תקנות בתי-המשפט (אגרות) לתקנות אגרות בבית-משפט לענייני משפחה - הרי שניתן - ואף צריך - ללמוד מהתקנות הללו לענייננו. תקנות משפחה אגרות הותקנו לפני שנים רבות עם הקמת בתי-המשפט לענייני משפחה כאשר תביעות נזיקיות בבית-משפט זה היו בחיתוליהן. המצב העובדתי והמשפטי היום לגבי תביעות אלה השתנה. שינוי של התקנות עדיין איננו באופק. אך על בית-המשפט להתאים את הפירוש של התקנות גם לשינויי העיתים ובוודאי לאור עומס התביעות המוגשות תדיר.

לעניין הצורך בפרשנות אחידה למושגים בחיקוקים שונים ובפרט בעניין אגרות ראה גם: הלכת מנסור לעיל, סעיף 6 לפס"ד.

42. שיקולים מערכתיים ויעילות דיונית - כלפי כל ציבור המתדיינים - תומכים בכך שהאגרה לניהול תביעות נזיקין של מיליוני שקלים שבירורן הינו מסובך וממושך - לא תהיה בגובה של כ-500 ש"ח בהתאם לסעיף השיורי, למעט כאשר מדובר בתביעה טהורה לנזקי גוף ולא מסווה לתביעה בראש נזק אחר.

43. קביעה כי על תביעה נזיקין של מיליוני שקלים תשולם אגרה בשיעור כה זעום כמוה כפטור אוטומטי ומלא לכל תביעות הנזיקין. לא זו רוח הפסיקה ולא זו רוח התקנות, ובוודאי שאין זו קביעה התורמת ליעילות דיונית כלפי כלל ציבור המתדיינים.

ג. סיכום
44. התוצאה היא כי התביעה כפי שהוגשה והאגרה ששולמה על פיה אינה יכולה לעמוד. התובעת לא הבהירה ולא פירשה את ראשי הנזק כנדרש. בחינת התביעה מעלה כי נתבעו בה סעדים מספר יחדיו, סוגי פיצוי נזיקי שונים ועירוב של מספר ראשי נזק שונים, אשר לגבי כל אחד מהם יש לשלם אגרה נפרדת.

45. כך יובהר כי תביעה לפיצוי על הפיכתה של התובעת לשפחה של האם (כך בלשון התביעה) וניצולה על ידה לטענתה - איננה יכולה להיחשב כתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

46. כך יובהר כי תביעה לפיצוי בגין פגיעה בכבודה של התובעת, ביזוי והשפלה - איננה יכולה להיחשב כתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

47. כך יובהר כי תביעה לפיצוי בגין קושי ליצור מערכת יחסים עם גברים - איננה יכולה להיחשב כתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

48. כך יובהר כי תביעה לפיצוי בגין הזנחה של חובות הנתבעת כאם כלפי ביתה - איננה יכולה להיחשב כתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

49. לעומת זאת תביעה לפיצוי בשל נזקים גופנים טהורים בתביעה - מניעת טיפול רפואי, הזנחת מצב רפואי והחרפתו - הינה תביעה לפיצוי של נזקי גוף טהורים ובגינם שולמה האגרה כדין.

50. יובהר למען הסר ספק כי סיווג הסעדים אין בו על-מנת להביע כל דעה באשר להכרעה הרצויה בתיק או על-מנת לקבוע מסמרות בעת ניהול ההליך העיקרי. כל שיש בהחלטה זו, באמצעות ניתוח הסעדים שנתבעו וניתוח פרשת התביעה, הוא קביעה מה הסיווג הנכון של הסעדים לצורך תשלום האגרה.

ראה בעניין זה גם: הלכת פלונית, סעיף ט"ו לפס"ד.

51. אשר-על-כן:

א. על התובעת לתקן את תביעתה, לשום את נזקיה ולפרט את ראשי הנזק הנתבעים, ולקצוב את סכום הפיצוי אותו היא דורשת ולשלם אגרה כתביעה לסכום קצוב בכל הנוגע לראשי הנזק שאינם תביעה לנזקי גוף.

ב. בכל הנוגע לתביעה בגין נזקים גופניים האגרה ששולמה לפי פריט 6 לתוספת הראשונה הינה כדין.

52. תיקון זה של כתב התביעה יועיל גם לתובעת כאשר תביעתה וראשי הנזק הנתבעים בה יהיו ברורים ויאפשרו גם בירור נכון ויעיל יותר של תביעתה.

53. באם תסבור הנתבעת כי יש מקום להגשת כתב הגנה מתוקן תגיש בקשה לאחר תיקון כתב התביעה.

54. על התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן לעניין סיווג ראשי הנזק ולשלם אגרה בהתאם להחלטה זו, וזאת בתוך 30 יום."

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 35611-04-10 פלונית (חסויה) נ' יועמ"ש - על-ידי ב"כ פרקליטות מחוז ת"א ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} נפסק מפי כב' הרשמת תמר סנונית פורר:

"החלטה
1. לפני בקשה לפטור מאגרה במסגרת תביעה כספית בסך של כ-5 מיליון ש"ח שהוגשה על-ידי התובעת שהינה חסויה באמצעות האפוטרופוס שמונה לה. התביעה הוגשה כנגד בנה של החסויה וכלתה ובמסגרתה נטען כי המשיבים 2-3 הוציאו כספים תוך ניצול מצוקתה של החסויה ושל בעלה המנוח, עד אשר, כך נטען בתביעה, נותרה החסויה בחוסר כול.

2. ביום 28.4.2010 הורתה כב' הרשמת כ"ץ על הוספת מסמכים לבקשה לפטור והעברתה לתגובת היועמ"ש וכן לתגובת המשיבים.

3. בקשה זו עברה גלגולים מגלגולים שונים ובקשות להארכות מועד. די לצורך ההחלטה שבפני שאציין כי המשיבים 2-3 לא הגישו תגובה במועד לבקשה לפטור וכי הוגשה רק תגובת היועמ"ש.

4. ביום 4.8.10 קבעתי לגבי המשיבים 2-3 כי:

'היתה המצאה כדין למשיבים ביום 22.6.2010 ומאחר ועד למועד זה לא הוגשה תגובה מטעמם והמועד להגשת התגובה חלף – ההחלטה בעניין הפטור תינתן ללא תגובתם.'

עמדת היועמ"ש בקשה לפטור
5. ביום 14.6.2010 הוגשה תגובת היועמ"ש ובה צויין כי הבקשה לפטור הינה חסרה וכי אין בה פרטים מהותיים ועל-כן באם לא יושלמו פרטים נוספים, יש לדחות את בקשת הפטור.

6. בתגובה זו לא היתה התייחסות לכך שמדובר בחסויה בת 86 (ועל-כן יאמר במאמר מוסגר אין מקום לדרוש תלושי משכורת) ולא היתה התייחסות לפירוט שהובא על-ידי המבקשת בבקשות לגבי שכר טרחת עו"ד (שיוער כי הוא מותנה בתוצאות ההליך), ולא היתה התייחסות פרטנית לגבי שאר הפרטים שהוצגו על-ידי ב"כ המבקשת בבקשותיהם הקשורות לפטור.

7. ביום 15.6.2010 לאחר קבלת תגובת היועמ"ש קבעתי כדלקמן: "מקריאת התגובה עולה הרושם כי לא הועברה התשובה של המבקשת מיום 5.5.10 לב"כ היועמ"ש. כמו-כן אין התייחסות של ב"כ היועמ"ש לעובדה כי המבקשת הינה חסויה והאפוטרופוס שמונה לה הוא עמותת שפר שהגישו את התביעה עבורה. ב"כ המבקשת יעביר את התגובה מיום 5.5.10 לב"כ היועמ"ש - שיבחון האם יש בה כדי לשנות מתגובתו זו".

8. המבקשת הגישה בקשה ביום 16.6.10 ממנה עולה כי ההמצאה לב"כ היועמ"ש של המסמכים היתה כדין. על-כן קבעתי שוב במפורש ביום 17.6.2010 כי: "תגיב הפרקליטות בתוך 10 ימים האם יש השפעה על פטור מאגרה בשל העובדה כי המבקשת הינה חסויה והאפוטרופוס שמונה לה, עמותת שפר, הגישו את התביעה בעבורה".

9. ביום 11.8.2010 הוגשה תגובה משלימה מטעם היועמ"ש לבקשה לפטור. בתגובה זו נבחן מצבה הכלכלי של המבקשת ומצויין מפורשות כי "בחינת

הוצאותיה של המבקשת אינה מגלה הוצאות על דברי מותרות, אלא הוצאות המופנות לטיפול רפואי והוצאות קיום בסיסיות".

10. כמו-כן מצויין בתגובת היועמ"ש כי מבדיקת יתרות בחשבונות הבנק של המבקשת עולה כי בחשבון אחד היא ביתרת זכות של 8,675 ש"ח ובחשבון השני היא ביתרת חובה של 11,424 ש"ח.

11. תגובת ב"כ היועמ"ש נחתמת בכך: "בשים-לב לסכום התביעה הגבוה ולמשאבים אשר ידרשו לצורך בירור התביעה, ובשים-לב לכך שהמבקשת אינה נטולת הכנסה, נראה כי נכון יהיה להפחית את סכום האגרה בהתאם לשיקול-דעתו של בית-המשפט הנכבד ו/או לקבעו את תשלום האגרה לשיעורין".

12. גם בתגובה זו אין התייחסות מצד היועמ"ש לא להחלטתי האחרונה ולא לעובדת היותה של המבקשת חסויה. עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה בעת בקשה לפטור.

13. בנסיבות הללו סברתי כי אין מקום להורות שוב על מתן תגובות וכי מאחר והליך הפטור מתנהל מזה זמן רב, יש די במסמכים ובתגובות שהוגשו לפני על-מנת ליתן החלטה.

דיון
14. תקנה 9(א) לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת כי:

'בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה או לערעור בקשה לפטור אותו מתשלומה, ויתמוך אותה בתצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו, רכוש הוריו, אם המבקש סמוך על שולחנם ופירוט של הכנסותיו בששת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה, ויצרף לבקשה מסמכים ואישורים לביסוס עובדות אלה.'

15. עולה מתקנות האגרות הייחודיות לבית-המשפט לענייני משפחה כי המבחן לפטור הינו מצבו הכלכלי של מבקש הפטור.

16. על-כן בבקשה שלפני יש להכריע בשאלה מרכזית ועובדתית אחת: האם למבקשת יש את היכולת הכלכלית לשלם את האגרה עבור התובענה אם לאו. או באופן מדוייק יותר האם היא חסרת יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

17. העובדה כי המבקשת הינה חסויה הינה בעלת משמעות רבה לצורך בחינת מצבה הכלכלי של המבקשת ו(אי) יכולתה לגייס כספים או הלוואות לתשלום האגרה (בשונה מתיקים אחרים).

18. לאחר בחינת הבקשה ותגובות היועמ"ש שהוגשו בתיק - אני סבורה כי בניגוד לאמור בתגובת היועמ"ש- יש צדק והכרח למתן פטור מאגרה כמבוקש.

19. על אף שהוריתי בהחלטותיי מיום 15.6.10 ומיום 17.6.10 כי היועמ"ש יתייחס במפורש למשמעות היותה של המבקשת חסויה - אין באמור בתגובה שהוגשה ביום 11.8.10 דבר וחצי דבר לעובדה כי מדובר בחסויה.

20. בית-המשפט חייב ליתן משקל רב לתגובת היועמ"ש בדיון בפטור מאגרה. על-פי הפסיקה למדינה מעמד מיוחד בבקשות למתן פטור, אך לא בכל מקרה אף נדרש בית-המשפט לקבלת עמדתה (ראה: רע"א 783/05 ענבי ואח' נ' קורן ואח', פורסם בנבו (2006).

21. אולם עדיין לבית-המשפט יש שיקול עצמאי ליתן החלטות השונות מעמדת היועמ"ש.

22. אני סבורה כי בנסיבות מקרה זה יש ליתן משקל רב מנגד לעובדה כי מדובר בחסויה המיוצגת על-ידי האפוטרופוס שמונה לה על-ידי בית-המשפט.

23. כמו-כן אני סבורה לאחר עיון בבקשה לפטור ובמסמכים שצורפו לה כי מצבה הכלכלי של החסויה הינו כזה שהיא אינה יכולה לעמוד בתשלום האגרה.

24. החסויה הינה בת 86 ועל-פי הבקשה היא זקוקה להשגחה מתמדת של 24 שעות ביממה. הכנסותיה של החסויה הינן מביטוח לאומי, גימלת סיעוד וממבטחים בסך כולל של כ-13,000 ש"ח. גם על-פי תגובת היועמ"ש הוצאותיה הן עבור מימון הטיפול הסיעודי וההוצאות הרפואיות. בחינת יתרות בחשבונות הבנק מראה כי בחשבון הכולל למבקשת יש יתרה שלילית. גם בחשבון הבנק אצל האפוטרופוס שלה אין יתרות המאפשרות את תשלום האגרה. לחסויה אין חסכונות או פקדונות נוספים.

מתוך בחינת הנתונים הללו קשה לקבל את קביעת היועמ"ש כי: "בשים-לב לכך שהמבקשת אינה נטולת הכנסה". אל מול הכנסותיה של המבקשת יש לראות את הוצאותיה ואת צרכיה הרפואיים. יש לבחון את היכולת הכוללת לתשלום האגרה על סמך מלוא הנתונים. הנתונים הללו לגבי המבקשת הינם כי אין היא יכולה לעמוד בתשלום האגרה.

25. למעלה מן הצורך יוער כי מטבע הדברים יכולתה של החסויה לגייס כספים מצדדים שלישיים או באמצעות לקיחת הלוואות והתחייבויות לתשלום אגרה - הינה בלתי-אפשרית.
26. למצבה הכלכלי של המבקשת מתווספת גם זכותה להגשת התביעה. הגישה לערכאות הינה זכות יסוד וזכות מן המעלה הראשונה. הדברים נכונים ביתר שאת באופי תביעות כגון תביעה זו.

27. חיובה באגרה של המבקשת בנסיבות הללו לרבות חיובה באגרה מופחתת או תשלום אגרה בשיעורין (כפי שהוצע על-ידי היועמ"ש) משמעותו אחת - נעילת שערי בית-המשפט על סוגר ובריח בפני המבקשת.

28. על בית-המשפט להקפיד הקפדה יתרה בכל הנוגע לאוכלוסיות מיוחדות כגון חסויים וקטינים כי זכויותיהם הבסיסיות תקבלנה מענה בדמות זכות גישה לערכאות ללא מפריע. באוכלוסיות שכאלה מימושן של הזכויות ועמידה עליהן ממילא נתקל בקשיים בלתי מבוטלים. על בית-המשפט לשמור כי לא יוטלו קשיים נוספים שאין להם מקום.

29. אשר-על-כן מצבה הכלכלי של החסויה כפי שהוכח מבקשתה ומהמסמכים שצורפו עונה על התנאים שנקבעו בתקנות האגרות ובפסיקה לצורך מתן הפטור, ומכל הנימוקים לעיל - מורה על מתן פטור מאגרה כמבוקש."

ב- רע"א 5027/09 פלונית נ' משרד המשפטים ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט:

"פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:
א. בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 31.3.09 בתיק 1167/08, בו נדחה ערעור המבקשת על

החלטת בית-המשפט לענייני משפחה (השופט גייפמן) מיום 27.1.08 בתיק תמ"ש 43840/07. עניינם של ההליכים, סיווגה לצרכי אגרה של תביעת נזיקין של מסורבת גט התובעת את בעלה, או בעלה לשעבר, לפיצוי בגין המרורים שהשביע אותה.

רקע
ב. ביום 18.9.07 הגישה המבקשת לבית-המשפט לענייני משפחה תביעה בסך 4,650,000 ₪ נגד בעלה לשעבר (המשיב 2) ונגד מדינת ישראל. כתב התביעה מגולל מסכת עובדתית קשה ובה דרך ייסורים שעברה המבקשת מן המועד בו ביקשה לראשונה להתגרש מבעלה (1976) ועד להתרתה הסופית להינשא (בשנת 2006). כלפי הבעל נטען, בין היתר, כי פגע בזכות המבקשת לאוטונומיה, בזכותה להתגרש ולהינשא מחדש, ובזכותה ליהנות מיחסי אישות. כלפי המדינה נטען, כי היא אחראית להתנהלות רשלנית של דייני בית-הדין הרבני לאורך השנים.

ג. נאמר כאן, כי אין זו התביעה הראשונה המוגשת (למצער כלפי בעלים) בגין "סרבנות גט" והתעללות ארוכת שנים (ראו ב' שמואלי, "פיצוי נזיקי למסורבות גט" המשפט י"ב (תשס"ז) 342-285; לסקירה עדכנית ראו גם תמ"ש (משפחה יר') 21162/07 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2010(1), 31 (21.1.10), פסקה 43). אכן, ניתן בנקל להזדהות עם הפגיעות הקשות (מסוגים שונים) העומדות ביסוד תביעות מסוג זה (ראו בין היתר בג"צ 6751/04 מ' ס' נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד נט(4), 817, 858-843 (2004)) בלא שנביע כמובן דעה בתיק הספציפי דנא - אך נציין גם, כי למיטב ידיעתנו עילת התביעה המהותית טרם התבררה בבית-משפט זה. ברם, עניינה של הבקשה שלפנינו אינו בטרקלין התביעה אלא בפרוזדור שלפניו - קרי, בשאלת סיווג התביעה לצרכי אגרה.

פסקי-הדין הקודמים
ד. לשיטת בית-המשפט לענייני משפחה (בהחלטה קצרה מיום 23.1.08), המדובר בתביעה לסכום כסף קצוב, ולפיכך לפי סעיף 1 לתוספת הראשונה לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 (להלן: "תקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות)") שיעור האגרה בגינה הוא "1% מהסכום הנתבע כערכו ולא פחות מ-432 [₪]". קביעה זו אושרה, בפסק-דין מנומק, בבית-המשפט המחוזי.

ה. בית-המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת, לפיה בבתי-המשפט הרגילים (שם חלות תקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 – להלן: "תקנות בתי-המשפט (אגרות)") היתה מסווגת התביעה כתביעה "לפיצויים בשל נזקי גוף" (לפי תקנה 5) ולא כתביעה לסכום קצוב (לפי תקנה 6). בהסתמך על האמור בעניין מנסור (רע"א 5237/06 מדינת ישראל - הנהלת בתי-המשפט נ' מנסור, תק-על 2008(3), 173 (6.7.08)) נקבע, כי "סיווגה של תביעת נזק, לעניין תקנות האגרות, ייעשה בראש וראשונה בהסתמך על העובדות, על עילות הנזק ועל ראשי הנזק כפי שאלה נטענים בכתב התביעה" - ונאמר, כי בענייננו אין כתב התביעה מתייחס לנזקים שמקורם "בפגיעה שנעשתה בגוף המערערת ובפגיעה נפשית שבאה בעקבותיה" (עמ' 6). עוד הוטעם, כי בניגוד לתקנות בתי-המשפט (אגרות), תקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות) אינן מבחינות בין תביעות בגין נזקי גוף לתביעות לסכום קצוב - ולפיכך "קל וחומר" (שם) שיש לסווג את התביעה כתביעה לסכום קצוב.

ו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא הוצגו "טעם או תימוכין" לסיווג התביעה כתביעה "בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב" (אשר שיעור האגרה בגינה הוא 2,568 ₪), או כתביעה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (לגביה נקבע פטור מאגרה בתקנה 7(1)) - שכן עניינו של חוק

אחרון זה במתן צווי הגנה, ולא בתביעות נזיקין. ולבסוף, נפסק כי המבקשת לא ביססה את טענתה לגבי מצב כלכלי קשה המצדיק פטור מאגרה.

עמדת המבקשת
ז. לשיטת המבקשת, אין תביעתה באה בגדרי "תביעה לסכום כסף קצוב". ראשית חוזרת המבקשת על הטענה, כי בבתי-המשפט הרגילים היתה התביעה מסווגת כתביעה "לפיצויים בשל נזקי גוף" שכן ביסודה נזק נפשי כבד - ולפיכך אין לסווגה, גם בבית-המשפט לענייני משפחה, כתביעה לסכום קצוב; ובהעדר קטגוריה של נזקי גוף בתקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות) יש לסווג את התביעה בחלופה השיורית "כל תביעה אחרת". שנית נטען, כי אף לגופו של עניין "נזק בגין סרבנות גט אינו נזק שאפשר לכמת בצורה מדוייקת וברורה" (סעיף 10.1 לבקשה), ואף שבסופו-של-דבר נדרשות תובעות לנקוב בסכום התביעה - במהות אין מדובר בתביעה כספית לסכום קצוב.

ח. לחלופין נטען, כי יש לסווג את התביעה כתביעה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, לגביה קובעת תקנה 7(1) פטור מאגרה. הוזכר, כי לפי סעיף 3(3) לחוק זה מוסמך בית-המשפט ליתן צו הגנה כלפי אדם אשר "התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו" - וכי תיאור זה הולם את נסיבות המקרה שלפנינו. לחלופי חילופין נטען, כי יש לסווג את התביעה כתביעה "בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב" - "שהרי אי-אפשר לכמת כלל את הנזק, והוא מבוסס על אומדנא בלבד".

ט. נטען, כי סיווג התביעה כתביעה לסכום קצוב גורר אחריו אגרה בשיעור גבוה יותר, ומציב מכשול בפני נשים מתביעה בגין נזקים עצומים וחמורים שנגרמו להן - תוך פגיעה בזכות הגישה לערכאות שהיא נעלה "על כל זכות יסוד" (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577, 629 (1997)). הוזכרו הזהירות שיש לנקוט בקביעת האיזון בין זכויות חוקתיות, כגון קניין ושוויון, לבין החיוב באגרה (בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, תק-על 2008(4), 155 (2008)) והגישה הליברלית הראויה בפירוש דיני האגרות (בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ב"ש, פ"ד נה(3), 869 (2001)).

עמדת המשיבים
י. לשיטת המדינה, "עם כל ההבנה והאמפתיה לקשיים והסבל הנטענים בכתב התביעה" אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ואף לגופו של עניין אין עילה להתערב בהכרעת בתי-המשפט הקודמים. בין היתר נטען, כי מבחינה מהותית תביעות בשל נזקי גוף הן סוג מיוחד של תביעות לסכום קצוב, אלא שבהקשרים מסוימים (שתקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות) אינן אחד מהם) נקבעו לגביהן הוראות מיוחדות (דוגמת הפטור מהחובה לפרש את סכום התביעה בתקנה 16(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; או שיעור האגרה השונה בתקנות בתי-המשפט (אגרות)). הוטעם, כי בתקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות) לא נקבעה הוראה המבחינה בין תביעות בגין נזקי גוף לתביעות אחרות לסכום קצוב - ולפיכך, אף אם היתה התביעה מסווגת בבתי-המשפט הרגילים כתביעה בגין נזקי גוף, אין לכך משמעות בבית-משפט לענייני משפחה. ועם זאת נטען, כי צדק בית-המשפט המחוזי בקבעו, כי לפי הלכת מנסור גם בבתי-המשפט הרגילים לא היתה התביעה מסווגת כתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שכן אין המבקשת טוענת שנגרם לה ליקוי (במובן של נכות) נפשי או שכלי.

י"א. נטען איפוא מטעם המדינה, כי אין הצדקה לפנות לקטגוריה השיורית של "כל תביעה אחרת". כן נטען, כי אין תחולה לפטור שעניינו תביעות לפי החוק

למניעת אלימות במשפחה, כיון שכתב התביעה אינו כולל סעדים מכוח חוק זה. אשר לפטור בגין מצב כלכלי, נטען כי סוגיה זו נבחנה בנידון דידן בשתי ערכאות, כי אין מקום ליתן בעניינה רשות ערעור - וכי לגופו של עניין, המסמכים שצורפו לבקשה לפטור מאגרה אינם עדכניים עוד.

י"ב. המשיב 2 טוען, כי למעשה מדובר בגלגול רביעי (שכן הבקשה לפטור מאגרה נדחתה תחילה על-ידי רשמת בית-המשפט לענייני משפחה), וכי "פיצויים הנתבעים בשל 'עגמת נפש', 'צער', 'השפלה', 'ביזוי' וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל 'נזק גוף'" (עניין מנסור פסקה 7) - ולפיכך, גם בבתי-המשפט הרגילים מדובר בתביעה רגילה לסכום קצוב. עוד נטען, בקצרה, לגופה של התביעה ולחוסר תום לב מצד המבקשת (הן לאורך שנות ההתדיינות, והן בניהול ההליך הנוכחי). ולבסוף, נטען כי לא בכדי נדחתה הבקשה לפטור מאגרה על רקע כלכלי, כיוון שבשלוש השנים שקדמו להגשת התביעה קיבלה המבקשת מהמשיב (באמצעות ההוצאה לפועל) סכום כולל של 197,097 ₪, וכי ברשותה נכס מקרקעין, קרן השתלמות ומכונית חדישה.

בקשת הצטרפות וטענות הצדדים בדיון
י"ג. ביום 29.11.09 הגיש "מכון קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל" בקשה להצטרף כידיד בית-המשפט. בתמצית נטען, כי המרכז פועל "לקליטת נורמות מן המשפט הבינלאומי בדין הישראלי", כי מדינת ישראל חתומה על אמנות בינלאומיות המחייבות אותה לכבד את השוויון בין המינים, כי "דיני הנישואין והגירושין בישראל ואופני יישומם על-ידי בתי-הדין הרבניים מובילים להפרת חובותיה של המדינה במישור הבינלאומי" - וכי פסקי-הדין הקודמים מטילים, באמצעות האגרה, מגבלה חמורה על כלי אפקטיבי לשינוי מצב זה. ביום 2.12.09 נקבע (על-ידי חברי השופט דנציגר) כי התיק יישמע בפני הרכב, אשר יכריע גם בבקשת ההצטרפות.

י"ד. בדיון (ביום 17.5.10) טענה באת-כוח המבקשת (עו"ד וייס), כי מתחילה היו תביעות מסוגה של התביעה שלפנינו מוגשות ללא סכום פיצוי קצוב - אלא שבתי-המשפט דרשו נקיבת סכום. נטען, כי התביעה הוגשה בהתאם לנוסחת הפיצוי שהתקבלה בעניין כ.ש. (תמ"ש (משפחה יר') 19270/03 כ.ש. נ' כ.פ, תק-מש 2004(4), 353 (2004)) 200,000 ₪ לשנה - ואין בכך כדי לשנות מאופיין האמיתי של התביעות, שביסודן נזק לא מוחשי. עוד נטען, כי שלילת חירותה של אישה לקיים יחסי מין ולחיות כרצונה היא אלימות במשפחה. ולבסוף נטען, כי מצבה הכלכלי של המבקשת קשה - אך אומר כאן, כי בדין העירה ראש ההרכב, שאם כך הוא, זכאית המבקשת לפטור מאגרה על רקע כלכלי על-פי התקנות, אך בזאת אין מקום כשלעצמו לדיון בגלגול שלישי. באת-כוח המדינה (עו"ד גולדין-טשיל) ציינה, כי לפי מבחני הפסיקה אין מדובר בתביעה לנזקי גוף, כי קיימת מגמה לתיקון תקנות האגרה בבתי-המשפט לענייני משפחה - וכי על אף האמפתיה אי-אפשר לסווג את התביעה באופן שונה ממהותה האמיתית. בא-כוח מכון קונקורד (עו"ד כהן) טען, כי הנזק דנא קרוב להיות נזק גוף, וכי לכך ביסוס במשפט הבינלאומי. משיב 2 לא נכח בדיון, ובהודעה מאוחרת (מיום 24.5.10) התנצל על איחורו, הכחיש חלק מטענותיה העובדתיות של באת-כוח המבקשת (אך בהעדר תגובה לא נידרש לכך), והפנה לתגובתו הכתובה.

דיון והכרעה
ט"ו. לאחר העיון אציע לחברי להיעתר לבקשה וליתן רשות ערעור - בעיקר נוכח השאלות המשפטיות בדבר היחס בין אפשרויות הסיווג בתקנות בתי-המשפט (אגרות) לבין אפשרויות הסיווג בתקנות בית-המשפט למשפחה

(אגרות); לדון בבקשה כבערעור, אך לא להיעתר לערעור לגופו. הרקע העובדתי הנטען בכתב התביעה אכן קשה מאוד. מבלי להביע כל דעה באשר להכרעה הראויה בתיק הקונקרטי, עגינות חיה היא תופעה עצובה ומוכרת - אך השאלה אם יש למבקשת עילת תביעה בעניין זה אינה מונחת לפתחנו, ויומה יבוא במסגרת התביעה העיקרית. בכל הנוגע לשאלת הסיווג לצרכי אגרה, סבורני כי צדקו בתי-המשפט הקודמים בסווגם את התביעה כתביעה לסכום כסף קצוב. עוד נאמר, כי בנסיבות לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת ההצטרפות של מכון קונקורד, אם כי עמדתו הכתובה היתה מונחת לפנינו, ואת דברי בא-כוחו שמענו בקשב. והערה אחרונה בטרם נפנה לדיון גופו, חבל שבאות כוחה של המבקשת - אשר כנטען עמדו מאחורי חלק ניכר מתביעות הנזיקין שהוגשו בגין סרבנות גט - לא הציגו בפנינו נתונים בדבר שיעור האגרה ששולם בתיקים אחרים, משל היה תיק זה הראשון מסוגו.

ט"ז. על-מנת לבחון את אפשרויות הסיווג השונות שלגביהן נחלקו הצדדים להליך, נציג את התשתית הנורמטיבית. תקנה 2(א) לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 קובעת:

'לא יזקק בית-משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד ההליך האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול הקבועה בתוספת השניה... זולת אם מביא ההליך פטור מתשלום האגרה.'

זהו איפוא העיקרון. התוספת הראשונה, בחלופות הרלבנטיות לדיון דנא, מורה:

בשקלים חדשים
1. תביעה לסכום כסף קצוב.
1% מהסכום הנתבע כערכו ולא פחות מ-432.

2. כל תביעה בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב, לרבות תביעה לאיזון משאבים, לפירוק שיתוף, לפסק-דין הצהרתי בענייני רכוש ולמתן חשבונות, יהיו מספר הסעדים ומספר פריטי הרכוש אשר יהיו.
2,586
....
6. כל תביעה אחרת לרבות אישור הסכם כאשר אין תביעה תלויה ועומדת בעניין או ערעור בבית-המשפט לענייני משפחה.
432

י"ז. כתב התביעה שלפנינו כולל "תביעה לסכום כסף קצוב" - היינו 4,650,000 ₪, ולפיכך צדקו בתי-המשפט הקודמים בקבעם כי בירורה מותנה בתשלום אגרה בסך "1% מהסכום הנתבע כערכו ולא פחות מ-432 [₪]". בין אם סכום זה נתבע בגין נזק כלכלי, ובין אם בגין נזק שאינו מוחשי (ובתביעה דנא ישנם ראשי נזק משני הסוגים), אין בכך כדי לשנות מן העובדה, שהתביעה היא "לסכום כסף קצוב".

י"ח. אכן, אילו היתה התביעה מוגשת בבתי-המשפט הרגילים היו חלות תקנות בתי-המשפט (אגרות), ואז - גם בתביעות לסכום כסף קצוב - היה צורך לבחון אם היא תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אם לאו. אילו נקבע, כי מדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, היו חלים ההסדרים הייחודיים המוסדרים בתקנות בתי-המשפט (אגרות). ברם, הבחנה כאמור אינה קיימת בבתי-המשפט לענייני משפחה.

י"ט. זאת ועוד, דומני (אם כי אין בנסיבות אין צורך להכריע בסוגיה, כיון שבתקנות החלות בבית-המשפט לענייני משפחה עסקינן, ואין ההבחנה בין נזקי גוף לנזקים אחרים נכללת בהן), כי צדק בית-המשפט המחוזי בקבעו, שגם לגופו של עניין קשה להלום ראיית התביעה דנא כתביעה בגין נזקי גוף. בעניין מנסור נקבע מפורשות (מפי השופט - כיום נשיא - י' אלון) כי:

'פיצויים הנתבעים בשל 'עוגמת נפש', 'צער', 'השפלה', 'ביזוי' וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעוול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל 'נזק גוף'. שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל'נזקי גוף'. זאת, בניגוד לפיצויים הנתבעים בשל כאב וסבל שנגרמו לניזוק כתוצאה מהנכות או הליקוי הגופני או הנפשי שנגרמו לו במעשה העוולה - שאלה יבואו בגידרם של פיצויים הנתבעים בשל נזק גוף.

טול לדוגמה ניזוק - או אפילו צד להסכם - שרכושו ירד לטמיון עקב מעשה עוולה או הפרת הסכם, ולצד נזקו הממוני, נגרמו לו סבל, עגמת נפש וצער שאין למעלה מהם. האמנם סובלת לשון החוק ולשון בני אדם לסווג צער ועגמת נפש אלה - גם אם קשים הם מנשוא - כ'נזקי גוף'? - ברי שלא.'
(עניין מנסור, פסקה 7).

דומה כי אף בענייננו, הטענה שנגרמו למבקשת סבל נפשי ואף השפלה או ביזוי אינה הופכת את תביעתה לתביעה בגין נזקי גוף, ככל שאין מדובר בנכות נפשית. אעז ואומר, כי תיאור התביעה כנזק גוף במטרה להביא להפחתת האגרה המשולמת עם פתיחת התיק, אף חוטא למהותה האמיתית ולטענות העקרוניות העומדות ביסודה.

כ. ולבסוף, יש לזכור כי גובה האגרות לפי תקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות) נמוך ממקבילותיהן בתקנות בתי-המשפט (אגרות). כך האגרה לתביעה לסכום קצוב בבית-המשפט למשפחה היא 1% מסכום התביעה, בעוד בבתי-המשפט הרגילים עומדת היא על 2.5% מסכום התביעה (בבתי-המשפט המחוזיים קיימת תוספת של אחוז מהסכום הנתבע בעבור כל סכום שמעל 21,565,431 ₪). יתכן שבכך יש גם משום מענה מסויים לטענות המבקשת, בדבר ההפליה "בין תובעי נזקי גוף בבית-המשפט לענייני משפחה לעומת תובעי נזקי גוף בבתי-המשפט הכלליים" (סעיף 11.4 לבקשה). ובסופו-של-יום, אף שבבתי-המשפט לענייני משפחה נדונות תביעות שביסודן סבל נפשי ועגמת נפש, ככלל אין הם דנים בתביעות לנזקי גוף, בוודאי לא כעניין שבשגרה, ודבר זה עשוי להסביר אף הוא מדוע קטגוריית נזקי הגוף לא בא זכרה בתקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות).

השלכות סיווג התביעה על זמינות התביעה לנשים עגונות
כ"א. המבקשת מתייחסת להשלכות סיווג התביעה כתביעה לסכום קצוב על עלות ניהולה, וממילא על נגישותה לתובעות שאין ידן משגת (ודומה, כי גם על יכולת השימוש בה ככלי לשינוי חברתי). ברם שיקול זה אינו מצדיק עיוות של ההגדרות שבדין ובכתובים. הפתרון הספציפי במקרים של מצב כלכלי שאינו מאפשר את תשלום האגרה מצוי במסגרת תקנה 9(ב) לתקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות) (מקבילתה של תקנה 14 לתקנות בתי-המשפט (אגרות)):

"ראה בית-המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, רשאי הוא לפוטרו מתשלום האגרה כולה או חלקה".

כ"ב. בבואנו לבחון האם לסווג את התביעה באופן חריג על-מנת להקל על ניהולה, "יש לתת את הדעת לכך שהשיקול הסוציאלי זוכה לביטוי מוגדר במסגרת התקנות... מתקין התקנות ראה לנכון לתת ביטוי לשיקולים הסוציאליים במסגרת סעיפי הפטור מאגרה" (רע"א 10471/07 ישראלי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2009(3), 3399 (2009) - השופט גרוניס). בעניין ישראלי דחה בית-משפט זה טענה, לפיה יש להתאים את סיווג התביעה לשיקולים סוציאליים בכל הנוגע לתביעות כספיות שביסודן נזק גופני:

'אינני סבור, כי תביעות בשל נזקי גוף הינן בעלות מאפיינים המצדיקים התערבות בקביעה זו והרחבה של השיקולים הסוציאליים גם לסעיפים הקובעים את עצם החבות באגרה.'
(עניין ישראלי).

וכך גם במקרים אחרים, "אין בתקנות כל בסיס לטענה לפיה ראוי לטפל בתביעות בגין נזקי גוף באופן שונה, בכל הנוגע לתשלום האגרה, מאופי הטיפול לו זוכות תביעות אחרות" (רע"א 1364/03 עזבון המנוח פנחס ליאור ז"ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3), 606, 610 (2003) - השופט, כתארו אז, ריבלין). וכזכור, תעריפי האגרות בבית-המשפט לענייני משפחה ביסודם נמוכים יחסית.

כ"ג. עיקרון זה יפה גם בענייננו. קשה להלום הגדרתה של תביעה בשונה מפשוטן של התקנות, כדי ליתן ביטוי לשיקולים חברתיים כלליים, שהרי מחוקק המשנה בחר להתייחס אך לשיקול הסוציאלי הספציפי - וקבע לגביו הסדר נקודתי. ככל שידה של התובעת משגת, הכרעת המחוקק ומתקין התקנות היא, שעליה להשתתף "בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט" (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4), 721, 724 (2005) - הרשם, כתארו אז, מרזל; ראו גם בג"צ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3), 742 (2005)). לעת הזאת, כל עוד לא חל שינוי מטעם המחוקק או מחוקק המשנה, לא הוגדר הרקע להגשת התביעה, קשה ככל שיהא ומעורר אהדה ככל שיהא, כפרמטר לסיווגה לענייני אגרה. זאת, מבלי להידרש לתכליות נוספות של החיוב באגרה (ראו לדוגמה ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי-המשפט נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ, פ"ד נט(1), 642 (2004); רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, פ"ד נז(1), 717 (2002)).

הגבלת זכות הגישה לערכאות
כ"ד. אכן, זכות הגישה לערכאות היא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית (לשאלת מעמדה ראו, ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שניה, תשס"ח), 30 ואילך).

פרשנות תקנות האגרות למיניהן צריך שתשים זאת לנגד עיניה, ועם זאת גם את השיקולים שהנחו את המחוקק ומחוקק המשנה להטיל אגרות. בעניין מנסור נזדמן לי לומר דברים, שדומני כי יפה כוחם גם כאן:

'במועדון הפרשני חבר גם השכל הישר. פרשנות ההגדרות שבתקנות האגרות צריך שתהא כזאת שתאזן - מזה - בין אינטרס ציבורי ופרטי שלא לנעול דלת בפני תובעים, ומתקיני התקנות סברו שנזקי גוף הם מן המכלול המצדיק גישה ליברלית כדי לאפשר לאדם שאין ידו משגת לתבוע את נזקיו במלואם; דבר זה הוא אחד הביטויים של זכות הגישה לערכאות בשיטתנו המשפטית (ראו רע"א 10498/06 מגדלי ישי נ' עיריית תל אביב, תק-על 2007(1), 1156 (2007) פסקה ד(2) והאסמכתאות דשם; כן ראו ש' לוין פרוצדורה אזרחית סדרי דין

מיוחדים בבתי-המשפט (תשס"ג), 5-4; ובין - מזה - אינטרס ציבורי חשוב אף הוא, שלא לאפשר שטף תביעתי לא מוגבל בעניין נזקי גוף בשעה שאין תקרה ואין אגרה על-פי אחוזים אלא בסכום קבוע, ו'השמים הם הגבול', על כל המשתמע. ראו גם בהקשר שונה של רצון למנוע תביעות בסכום מופרז, דברי השופט גרוניס ב- ע"א 10537/03 מדינת ישראל והנהלת בתי-המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' יש-גד, פ"ד נט(1), 642 (2004), וכן רע"א 1550/05 בונה הצפון נ' א.ב.ג.ל., תק-על 2005(3), 2712 (2005). אותו איזון הוא אתגרנו... אוסיף, כי המדינה בנידון דידן חובשת הן את כובע הנתבעת והן את כובע גובת האגרות, שאף לגביו היא בעלת הדין, ועל-כן טעונים הדברים התייחסות זהירה, מטבע הנסיבות ומבלי לפגוע ביושרתה; אך העיון שיכנעני, כי חשש זה אינו עולה לאמיתו בנידון דידן.'

כ"ה. והנה, האפשרות ליתן פטור מלא או חלקי מאגרה למי שאין ידו משגת, מבטיחה את זכות הגישה לערכאות ומביאה לתוצאה מידתית - המאזנת בכל מקרה ומקרה בין החובה להשתתף בעלות ההליך לבין זכות הגישה. "האיזון בין זכות הגישה לבין המטרה של חובת תשלום האגרה נמצא בדמות הפטור מאגרה הניתן לבעלי הדין הזכאים לחסות בצילו, ומבטיח הוא כי חובת תשלום האגרה לא תהווה מחסום בפני הגשת תביעות" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 868 (2004) - השופט גרוניס; ראו גם ש' לוין פרוצדורה אזרחית: סדרי דין מיוחדים בבתי-המשפט (תשס"ג), 6-5). ובמקום אחר נזדמן לי לומר, גם בהידרשות לנושא הזכות החוקתית:

'אין שערי בית-המשפט ננעלים בפני בעל דין, שאין בידו לעמוד בתשלום האגרה. בעל דין כזה יכול שיזכה בפטור מתשלום האגרה - כולה או למצער חלקה - על-פי המנגנון הקבוע... מנגנון זה נועד להשגת האיזון בין האינטרסים הציבוריים הנזכרים לבין זכותו של הפרט לפנות לערכאות"
(רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ - בפירוק נ' עיריית תל אביב – יפו, תק-על 2007(1), 1156 (2007)).

באותו עניין נאמר עוד, כי במקרה של חוסר יכולת לשלם אגרה בגין תביעה המגלה עילה יינתן הפטור, ואז תהא "עלות מימונו של ניהול ההליך על הציבור בחינת 'אין ציבור עני' (שו"ת ישכיל עבדי (ר' עובדיה הדאיה, ירושלים, המאה הכ'), חלק א' - יורה דעה סימן כד)".

סיכום ועוללות
כ"ו. אשר לסיווג התביעה כתביעה "בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב", דומה כי אין לטענה על מה להישען, ועם כל רצונן הטוב של באות כוח המבקשת להיטיב עמה - גם לא היה מקום להעלותה. לא רק שהתביעה היא במובהק לסכום כסף קצוב, פשיטא שאין היא "בענייני רכוש". הוא הדין לסיווגה כתביעה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה - שכן לא נדרשו סעדים לפי חוק זה, ולא בו מעוגנות עילות התביעה. מנהג עורכי דין הוא לא להניח טענה שלא תיטען ואבן שלא תיהפך, אך גם מן הגורן ומן היקב אין צורך להביא את כל פירותיהם.

כ"ז. אשר לפטור מאגרה בהתבסס על מצב כלכלי, סוגיה זו כמובן אינה מתאימה לבירור עובדתי נוסף בגלגול שלישי (רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ (בפירוק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 2007(4), 2432 (2007); בע"מ 10600/08 פלוני נ' פלונים, תק-על 2008(4), 3424 (2008)). יתר על-כן, הנתונים המונחים בפנינו אינם עדכניים (הבקשה המקורית לפטור

מאגרה על צרופותיה הוגשה בשנת 2007), ואף ספק אם מצביעים הם על מצב כלכלי שאינו מאפשר את תשלום האגרה או למצער חלקה. ככל שישנו שינוי נסיבות תוכל המבקשת לפנות לבית-המשפט למשפחה לשם פטור - מלא או חלקי - מאגרה לפי תקנה 9 לתקנות בית-המשפט למשפחה (אגרות). בנתון לכך אין בידינו להיעתר לערעור. בנסיבות אציע כי לא נעשה צו להוצאות.

כ"ח. בטרם אחתום דברי אזכיר, כי באת-כוח המדינה ציינה שתקנות האגרות בבתי-המשפט לענייני משפחה נבחנות במגמת תיקון, אף כי לא הותירה תקוות מיוחדות בנידון דידן. בנושא זה יתכן איפוא דיאלוג בין באות כוח המבקשת לגורמי הממשל, במבט צופה פני עתיד החורג מערעור זה.

השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.

השופט י' דנציגר:
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין."

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 34307-12-09 פלונית נ' אלמוני ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} נפסק מפי כב' הרשמת תמר סנונית פורר:

"החלטה
1. לפני בקשה לפטור מאגרה שהוגשה על-ידי המבקשת במסגרת תביעה כספית שהגישה על סך של כ-2,000,000 ₪ כנגד המשיב 1 (להלן: "המשיב").

2. עיקר טענותיה של המבקשת למתן הפטור הוא כי אין ביכולתה לעמוד בתשלום האגרה לבית-המשפט בהתאם לתקנה 9 לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 (להלן: "תקנות האגרות").

3. המשיב מתנגד למתן הפטור וטוען כי המבקשת לא הוכיחה חוסר יכולת כלכלית כנדרש בתקנות.

4. בשל אופי התביעה וסכומה התבקשה תגובת היועץ המשפטי לממשלה באמצעות הפרקליטות (להלן: "המדינה"). המדינה מתנגדת למתן הפטור מאגרה ועיקר טענותיה הן כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לצורך מתן פטור וכי אין די במסמכים שהוגשו להוכחת המצב הכלכלי כנדרש בהתאם לתקנות.

5. יוער מעבר לצורך, כי בתחילת גלגולי בקשה זו ניתנה גם תגובת בנק הפועלים - אשר היה באותה העת נתבע בתביעה. אולם לאור החלטת כב' השופטת גליק מיום 8.4.2010 אשר מחקה את הנתבע (שצורף שלא כדין לכתב התביעה) - לא אפשרתי ביום 5.5.10 לב"כ הבנק להופיע בדיון בפני, ולא נשקלה תגובת הבנק במסגרת מתן ההחלטה בבקשה זו.

6. ביום 11.5.2010 נערך הדיון בפני במסגרתו נחקרה המשיבה והצדדים סיכמו בעל-פה בתום הדיון את טענותיהם. בנושא סוגיית אי-ייצוגה של המבקשת ניתנה החלטה על-ידי במסגרת הדיון ובה נקבע כי ניתן לקיים את הדיון בנסיבות שנוצרו גם ללא ייצוג.
דיון
א. הגשת תצהיר על דרך ההפניה
7. המבקשת הגישה את בקשתה באמצעות עו"ד שייצג אותה באותה העת. לבקשה היא צירפה בקשה אחרת קודמת לפטור מאגרה שהגישה במסגרת התביעה למזונות קטינים. למעשה הבקשה הנוכחית לפטור מאגרה מסתמכת על הפניה לתצהיר קודם אותו הגישה. לבקשה צורפו עשרות רבות של מסמכים להוכחת מצבה הכלכלי של המבקשת.

8. יאמר כבר עתה - הגשת תצהיר הנסמך ומפנה לתצהיר אחר, איננה כדין.

בעל דין איננו יכול להסתמך על הפניות - גם אם הן הפניות "עצמיות" - במסגרת תצהירו. כל שיכול הוא לעשות בהתאם לתקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א") הוא להצהיר על הדברים בגוף ראשון ולכלול בתצהיר עובדות שהוא יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא. נכון הדבר כי בכל בנוגע לבקשות ביניים מאפשרת תקנה 521 למצהיר להצהיר גם לפי מיטב אמונתו. יצויין כי תקנה 521 לתקסד"א חלה גם על האמור בבקשות המוגשות בבית-המשפט לענייני משפחה בהתאם לתקנה 258ח לתקסד"א.

9. לפיכך ייתכן והיה מקום מלכתחילה להורות על מחיקת תצהירה של המבקשת ככל שהוא נערך על דרך ההפניה. אולם מאחר ובקשה זו הוגשה בגידרו של בית-המשפט לענייני משפחה, ומאחר והמבקשת היתה מיוצגת במועד הגשת הבקשה והיום איננה מיוצגת עוד, אני סבורה כי מחיקה זו הינה בלתי מידתית ותטיל על המבקשת נטל כבד מנשוא.

10. יתרה מכך, הדבר רק יגרום להגשת הבקשה באופן מחודש והימשכות ההליכים בבקשה זו שלא לצורך. על-כן בהתאם לסעיף 8(ו) לחוק בתי-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 - אני מתירה את הדיון בבקשה זו בהתאם לאופן הגשת התצהיר לעיל.

ב. פטור מאגרה בהתאם לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995
11. תקנה 9(א) לתקנות האגרות קובעת כי:

'בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה או לערעור בקשה לפטור אותו מתשלומה, ויתמוך אותה בתצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו, רכוש הוריו, אם המבקש סמוך על שולחנם ופירוט של הכנסותיו בששת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה, ויצרף לבקשה מסמכים ואישורים לביסוס עובדות אלה.'

12. יאמר בראשית הדברים כי תקנות האגרות של בית-המשפט לענייני משפחה שונות מתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות בתי-המשפט"). הטענות של המשיב שניסה לסמוך ידו על תקנות בתי-המשפט - הינן שגויות. במסגרת בית-המשפט למשפחה הותקנו תקנות אגרות מיוחדות וספציפיות על פיהן יש לדון. ההבדל בין התקנות הינו הבדל מהותי ומשמעותי.

13. במסגרת תקנות האגרות של בית-המשפט למשפחה לא נדרש כי המבקש פטור יראה כי ההליך מגלה עילה (ראה תקנה 14(ג) לתקנות בתי-המשפט. כל שנדרש להוכיח במסגרת בקשת פטור בבית-המשפט למשפחה בהתאם לתקנה 9(ב) הוא חוסר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה: "ראה בית-המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, רשאי הוא לפוטרו מתשלום האגרה כולה או חלקה". לא נדרש לדון כלל וכלל האם ההליך מגלה עילה.

14. אני סבורה כי ההבדל בין התקנות נעשה מתוך תפיסתו המיוחדת של בית-המשפט למשפחה, אופי התובענות המיוחד המוגשת לבית-משפט זה ומהמטרה ששערי בית-המשפט יהיו פתוחים באופן נגיש יותר משאר בתי-המשפט. אולם עדיין על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשאר המבחנים והדרישות לצורך הוכחת (אי) יכולתו הכלכלית.

15. ברי כי אופי התובענה שהוגשה לבית-המשפט למשפחה ילקח בחשבון במסגרת מכלול השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בעת מתן הפטור, אך אין צורך להראות או לדון כי ההליך מגלה עילה.

16. על-כן בבקשה שלפני יש להכריע בשאלה מרכזית ועובדתית אחת: האם למבקשת יש את היכולת הכלכלית לשלם את האגרה עבור התובענה אם לאו. או באופן מדוייק יותר האם היא חסרת יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

ג. נטל ההוכחה הנידרש בבקשות פטור מאגרה
17. הפסיקה דנה רבות בנטל הנדרש מבעל דין על-מנת להוכיח העדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה. בכללם של דברים על המבקש פטור מאגרה להוכיח העדר יכולת כלכלית, בוודאי בתביעות כספיות מסוג התביעה שבפני בית-המשפט כאן.

'על המבקש פטור מאגרה להיכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג בפני בית-המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע את בית-המשפט בטענותיו, כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו.'

ראה: בש"א 6669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95(1), 406 (1995).

'הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על מצבו הכלכלי.'

ראה: בה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב פ"ד נד(4), 707, 712 (2000).

18. אמנם המבקשת צירפה מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי, אולם אין בכך די. מחקירתה של המבקשת עלו סתירות שונות בדבר הנתונים שמסרה בתצהירה ואף סתירות תוך כדי החקירה עצמה.

19. כך למשל מחד הצהירה המבקשת כי יש לה הוצאה על צהרון אולם מאידך התברר כי באותה התקופה הילדים לא היו רשומים לצהרון.

מחד הצהירה על תשלום מלא של ארנונה אולם מאידך התברר כי לא רק שהיא זוכה להנחה בארנונה אלא היא מקבלת הנחה מופלגת של עשרות אחוזים.

המבקשת לא צירפה נתונים על כל חשבונות הבנק שלה. העובדה כי היא מציינת כי החשבון הנוסף - שאת פרטיו ודפי חשבונו לא צירפה לבית-המשפט - מצוי ביתרת חובה, איננה משנה. היה על המבקשת לצרף דפי חשבון גם לגבי אותו חשבון, וגם אם אותו חשבון מצוי בלב הסכסוך בין הצדדים.

במהלך חקירתה של המבקשת התברר כי למבקשת קופת פנסיה עליה לא הצהירה. המבקשת טענה כי מדובר בקופת פנסיה שהיתה לה במסגרת העבודה

רק למס' חודשים. אולם היא לא צירפה כל מסמך מאמת לגובה הסכומים שהופקדו בקופה.

כמו-כן התגלו סתירות בגרסת המבקשת לגבי חובות לביטוח הלאומי. המבקשת טענה בתצהירה כי ביטוח לאומי מנכים לה מדי חודש 350 ₪ עבור חובות המשיב. אולם במהלך החקירה הנגדית הודתה המבקשת כי קיבלה החזר של הסכומים שנוכו מהביטוח הלאומי.

כמו-כן התגלו סתירות במהלך חקירת המבקשת בכל הנוגע לגובה הכנסתה.

בעת בקשת הפטור מאגרה היתה למבקשת יתרת זכות בחשבון הבנק שלה.

20. בנוסף לכך במסגרת ההליכים בבית-המשפט המבקשת היתה מיוצגת על-ידי שני עו"ד פרטיים (להבדיל מעו"ד מטעם הסיוע המשפטי). את הבקשה לפטור מאגרה הגישה עת היתה מיוצגת על-ידי עו"ד. המבקשת לא סיפקה הסבר במסגרת בקשתה כיצד יכלה לשלם לעו"ד. גם כאשר נשאלה על כך במהלך חקירתה תשובתה היתה מתחמקת והיא לא סיפקה הסבר כמה לאופן בו שולם שכר טרחת עו"ד.

21. הפסיקה קבעה בכל הנוגע לייצוג על-ידי עו"ד כי על הטוען לאי יכולת כלכלית (באגרה או בעירבון) ליתן הסבר כיצד מתיישבת הטענה למצב כלכלי רעוע עם הייצוג המשפטי וכי יש ליתן הסבר לכך.

ראה: ע"א 4079/02 חלואני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה, תק-על 2002(2), 1989 (2002), וכן: בש"א (חי') 15633/06 מהלא נ' מהלא, פורסם בנבו (2007).
22. יודגש, אין באמור זה כדי לשלול את זכותה של המבקשת לייצוג משפטי הולם. אלא יש חזקה - הניתנת לסתירה על-ידי המבקשת - כי אם המבקשת יכולה לעמוד בנטל התשלום של שכר-טרחה לעו"ד, הרי שעליה ליתן הסבר כיצד עשתה זאת וכיצד הדבר מתיישב עם טענותיה בדבר חוסר יכולתה לשאת בתשלום האגרה. המבקשת לא עשתה כן.

23. המבקשת טענה כי פנתה לאחרונה לסיוע המשפטי לקבלת ייצוג בשל מצבה הכלכלי אולם לא הציגה כל אסמכתא לפניותיה אלה וכן לא הציגה כל תשובה מהסיוע המשפטי.

24. הנה-כי-כן - המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ולא סיפקה את תמונת המצב האמיתית, המלאה והעדכנית לגבי מצבה הכלכלי.

ד. מאמצים לגיוס תשלום האגרה מקרובים ובני משפחה ובאמצעות לקיחת הלוואות.

25. בנוסף, על המבקש פטור מאגרה להראות אילו מאמצים עשה לגיוס תשלום האגרה מקרובים ובני משפחה אחרים וכן באמצעות לקיחת הלוואות:

'המבקש טען באופן כללי כי נסיונותיו לגייס את האגרה והעירבון מגורמים אחרים העלו חרס, אך אין די בכך. 'המבקש פטור מאגרה חייב להוכיח בטרם יזכה בפטור, שעשה נסיונות למצוא את כל אפשרויותיו לגייס כספים ממקורות אחרים'. (ראה בש"א 220/88 שרייר נ' נקש ואח', תק-על 88(3), 156 (1988)). וכן: 'על המבקש פטור מתשלום אגרה לשכנע את בית-המשפט כי עשה ניסיון כן ואמיתי

להסתייע בתמיכתם של קרוביו בטרם בקש להזדקק לקופה הציבורית."

ראה: בש"א (חי') 15633/06 מהלא נ' מהלא, פורסם בנבו (2007)).

'ההלכה היא כי לא די שהמבקש פטור מאגרה יפרט אלו נכסים נזילים יש ברשותו, ויש לבחון גם את יכולתו לגייס כספים, בין היתר באמצעות קרוביו וידידיו. רק אם יניח את דעתו של בית-המשפט כי ניסיונות אלו כשלו, יש הצדקה למתן פטור.'

ראה: בש"א 494/95, ע"א 493/95 שמעוני נ' שמעוני, פורסם בנבו (1995))

26. המבקשת לא עמדה גם בנטל ההוכחה הזה.

27. המבקשת עצמה צירפה לבקשה לפטור מסמך המעיד על כך שקיבלה בעיצומם של ההליכים המשפטיים הלוואה מהבנק על סך של 25,000 ₪. המבקשת הסבירה את לקיחת ההלוואה בכך ש"המינוס שלי גדל וגדל".

המבקשת לא הסבירה לא במסגרת התצהיר, לא בחקירה הנגדית ולא בדבריה בפני - מדוע איננה יכולה לקחת הלוואה לצורך תשלום האגרה. שהרי אם הבנק אישרה למבקשת אך לפני מספר חודשים הלוואה אחרת מדוע לא ייתן לה עתה? המבקשת לא טענה בשום מקום כי פנתה לבנק או כי למצער הבנק סירב ליתן לה הלוואה.

28. המבקשת לא פירטה בצורה מספקת את המאמצים שעשתה לצורך גיוס תשלום האגרה מקרובי משפחתה.
29. יתרה מכך, במהלך החקירה התגלה כי למבקשת אח עליו לא הצהירה ולא ציינה האם יכול לסייע בתשלום האגרה. כמו-כן עלה במהלך חקירתה של המבקשת כי אביה של המבקשת קיבל ככל הנראה סכומי כסף מדירה שמכר לאחרונה.

30. אין בית-המשפט נדרש לבחון את מצבם הכלכלי של קרובי משפחתה של המבקשת. אולם יש לבחון את המאמצים של המבקשת לגייס מהם את תשלום האגרה. המבקשת לא עמדה בנטל זה ולו במקצת.

31. הוריה של המבקשת גרים בשכנות לה ומסייעים לה באופן יום-יומי גם מבחינה כלכלית, כך גם לפי דבריה. העובדה כי המבקשת בחרה שלא לציין כלל האם פנתה אליהם לתשלום האגרה, הינה תמוהה וזו בלשון המעטה.

תשובותיה של המבקשת בחקירה בנושא זה היו מתחמקות ומתגוננות, והדבר אומר דרשני.

סיכום
32. אשר-על-כן - המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש למצבה הכלכלי בבקשה לפטור מאגרה בהתאם לתקנות האגרות.

33. בכל הנוגע להוצאות ההליך שבפני, מצאתי לנכון שלא לחייב את המבקשת בהוצאות נוספות לאחר שפסקתי כי המבקשת תישא בהוצאות לטובת המשיב ולטובת אוצר המדינה ביום 5.5.10 לאחר שלא הופיעה לדיון. לא מצאתי להוסיף הוצאות נוספות לכך. מדובר בבקשה לפטור מאגרה ואין מקום בשלב הזה לפסוק הוצאות נוספות.

34. מועד תשלום האגרה - לאור גובה האגרה אני סבורה כי יש ללכת לקראת המבקשת ולהאריך את המועד הקבוע בתקנות האגרות לתשלום האגרה על ידה ל-30 יום (במקום 7 ימים) ממועד קבלת החלטתי זו.

יוער כי לצדדים קבוע מועד לקדם-משפט בתיק זה ובתיקים קשורים ליום 31.5.10 בפני כב' השופטת גליק. באם חפצה המבקשת כי יתקיים דיון גם בתובענה זו עליה לשלם את האגרה עד למועד הדיון, ולא - ניתנת לה האפשרות כאמור לעיל לשלם האגרה רק בחלוף 30 ימים.

לא תשולם האגרה בתוך 30 יום, תמחק התביעה."

ב- בש"א (חד') 1651/06, תמ"ש (חד') 5491/04 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)} נפסק מפי כב' הרשם רומי שמעון:

"החלטה
1. בפני בקשת התובעת בתיק תמ"ש 5491/04, (להלן: "המבקשת"), לפוטרה מתשלום אגרת בית-משפט, כמתחייב מהגשתה של תביעה לסעד הצהרתי (הכרתה כידועה בציבור של המשיב), כנגד המשיב.

2. בתצהיר הסומך את בקשתה, מצהירה המבקשת, משום מה, כי אם לא תתקבל הבקשה, לא יהא באפשרותה להגיש בקשה להתרת נישואין...

3. המבקשת טוענת, כי אין ביכולתה לשלם האגרה אשר שיעורה כלל אינו נקוב בבקשה או בתצהיר, בהיות כל הכנסתה החודשית בת 3,838 ₪, ומקורה במל"ל ובמשרד הרווחה.
4. המבקשת מציינת כי נטלה הלוואה בת 10,000 ₪, כנגד העמדת בטוחה לבנק המלווה, בדמות תוכנית חיסכון, שערכה כלל אינו נקוב בבקשה ובתצהיר.

לא הוגש כל תדפיס המפרט תנועות בחשבון הבנק של המבקשת.

5. המבקשת מציינת כי היא אם לקטין, שגילו לא בא זכרו - לא בבקשה ולא בתצהיר, האמור להתגייס לצ.ה.ל בחודש 08/2006.

6. נספחי הבקשה הוגשו כלאחר יד, בלא כל סדר כרונולוגי, ולכן עשיתי מלאכתה של מגישת הבקשה, ומצאתי צבר נתונים אלו:

חשבון טלפון (בזק, ע"ש המשיב) לחודשים נובמבר-דצמבר 2005, המציין חיוב דו-חודשי בן 591 ₪ המשולם בהוראת קבע; חשבון דמי שכירות מ"עמידר", ע"ס 340 ₪ ל 04/2006 ששולם; חשבון חשמל דו חודשי, ע"ש המשיב, ששולם בהוראת קבע ע"ס 454 ₪; חשבון ארנונה ומים לחודשים 03 ו- 04 2006, ע"ש המשיב בסך 114 ₪, המציין הנחה מארנונה בשיעור 90% (הנחת עיוורים); חשבון לחודש 04/06 מחברת HOT, ע"ס 199 ₪ עבור דמי מנוי; חשבון עבור צריכת גז לחודש מאי 06 בן 88 ₪, המשולם מחשבון המשיב; קבלה נוספת עבור תשלום לעמידר, אף היא ביחס לאותו חודש אפריל 05; חשבון עבור שימוש בטלפון סלולרי (סלקום) ע"ש המבקשת, המשולם מחשבון המבקשת, שמספרו כעולה מן הצרופות - אינו זהה למספר החשבון של המשיב, ע"ס 943 ₪ המהווים עלות שימוש במשך 30 ימים בחודשים מרס ואפריל 2006; אישור המל"ל לעניין תשלום גמלת נכות ו"קצבה נוספת נכות", לחודש ינואר 2006, בסכום נטו של 3,317 ₪; חשבונית בגין חיוב סלקום הנ"ל.

לא רק שלא הוגש תדפיס תנועות מחשבון המבקשת, אלא גם לא מחשבון המשיב, הנגיש למבקשת.

7. אין בבקשה כל מידע שלם וענייני כמתחייב מן התקנות, ביחס לששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, העובדה כי מרבית החשבונות משולמים מחשבון המשיב ורק חשבון הסלולר משולם מחשבון המבקשת, מעיד, למצער, על קיומם של שני חשבונות בנק, המשמשים לתשלום הוצאות הבית.

8. אין בבקשה כל סימוכין להכנסות המשיב, למרות שהאחרון הגיש תצהיר בתמיכה לתובענה לסעד הצהרתי, ולא נראה מכך, היעדרה של נגישות למידע וסימוכין שראוי היה לצרף לבקשה.

9. תקנה 9 לתקנות בית-המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995, מציינת:

'(א) בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה או לערעור בקשה לפטור אותו מתשלומה, ויתמוך אותה בתצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו, רכוש הוריו, אם המבקש סמוך על שולחנם ופירוט של הכנסותיו בששת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה, ויצרף לבקשה מסמכים ואישורים לביסוס עובדו (כתב התביעה קיים בעותק המקורי) אלה.

(ב) ראה בית-המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, רשאי הוא לפוטרו מתשלום האגרה כולה או חלקה.'

10. על המבקש פטור מאגרה להיכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג בפני בית-המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע את בית-המשפט בטענתו, כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו. ראה בש"א 6669/94 אברהם מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95(1), 406 (1995).

בנוסף, ראה בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(2), 732 (1989) שם נקבע כי:

'בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד.'

11. נטל ההוכחה להוכחת אי יכולת לשלם האגרה, מוטל בתקנות על מבקש הפטור. אין לי אלא לקבוע, כי הבקשה הוגשה בלא פרטים מלאים, הפרטים שהוגשו אינם יוצרים מצג שלם ומהימן, כדרישת התקנות. בנסיבות אלו, משלא הורם הנטל להוכחת אי יכולת לשלם האגרה בת 467 ₪, הבקשה נדחית.
12. נוכח זאת, יחול האמור בתקנה 9 (ג):

'אגרה שלגביה לא ניתן פטור, תשולם תוך שבעה ימים מהמועד שהודע לבעל הדין על ההחלטה; לא שולמה האגרה — יימחק ההליך.'

13. ימי פגרה עתה, על-כן - מניין 7 הימים יחל אך מתום הפגרה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תשלום אגרה בבית-משפט לענייני משפחה