סמכותו המקומית של בית-משפט לענייני משפחה

1. כללי
תקנה 258ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"258ג. מקום השיפוט (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ז(2), התשס"א)
(א) תובענה בענייני משפחה שהצדדים לה הם בני זוג או הורים וילדיהם תוגש לבית-המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם המשותף, ואם אין להם מקום מגורים משותף - מקום מגוריהם המשותף האחרון. ואולם היתה התובענה בעניין מזונות של קטין, רשאי בית-המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי כמשמעותו בתקנה 258ד לבית משפט אחר.
(ב) תובענה אחרת בענייני משפחה, לרבות תובענה שלא נקבע לה מקום שיפוט כאמור בתקנת-משנה (א), תוגש לבית-המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגורי התובע.
(ב1) היה מקום מגורים כאמור בתקנת-משנה (א) או (ב) באיזור כמשמעותו בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשל"ח-1977, יראו כבית-המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום המגורים, את בית-המשפט שתחום שיפוטו הוא הקרוב לאותו מקום מגורים.
(ג) תובענה שאין לה מקום שיפוט מתאים לפי פרק זה, תוגש לבית-המשפט המוסמך בתל-אביב.
(ד) תובענה חדשה נוספת בענייני משפחה תוגש כאמור בסעיף 6(ד) לחוק; ראה בית-המשפט כי בית משפט אחר דן בתובענה קודמת בעניינם, בין שנסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית משפט אשר ימשיך לדון בה מהשלב שאליו הגיע בית-המשפט שהעבירה, אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי לשם בירור התובענה עליו לדון בה כאילו לכתחילה הובאה לפניו.
(ה) על-אף האמור בתקנות-משנה (א) עד (ד) רשאי בית-המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד לבית-משפט אחר, אם כל הצדדים מתגוררים מחוץ לאיזור השיפוט.
(ו) בכתב התביעה יפרט בעל הדין את העובדות המראות כי לבית-המשפט יש סמכות מקומית לדון בתביעה.
(ז) הוראות פרק ב' לא יחולו על תובענות בענייני משפחה.
(ח) הוראות תקנה זו לא יחולו על תובענה בענייני אימוץ ילדים, ירושה, קביעת גיל או לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991."

תקנה 258ג לתקסד"א קובעת את מקום השיפוט בענייני משפחה, על-פי סדר הקדימויות כמפורט להלן ומבטלת את תחולת הוראות פרק ב' לתקסד"א, שעניינן מקום השיפוט, על תובענות בענייני משפחה {ראה תקנה 258ג(ז) לתקסד"א}.

נדגיש כי על תובע לפרט בכתב תביעתו את העובדות המראות כי לבית-המשפט יש סמכות מקומית לדון בתביעה {ראה תקנה 258(ו) לתקסד"א}.
תקנה 258ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, גוברות על ההסדר שבתקנה 3 לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין וביצוע), התש"ל-1970 {א"פ (נצ') 58461-01-12 א.ק נ' ס.ק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

2. תובענה בענייני משפחה שהצדדים לה הם בני זוג או הורים וילדים - תקנה 258ג(א) רישא לתקסד"א
תקנה 258ג(א) לתקסד"א מורה כי הסמכות המקומית בתובענה בענייני משפחה בין בני זוג שאין להם מקום מגורים משותף, נתונה לבית-המשפט שבתחום שיפוטו היה מקום מגוריהם המשותף האחרון.

ב- תא"מ (שלום ת"א) 19453-12-09 {בליטי משה נ' ממת ליאור, תק-של 2010(3), 8864, 8867 (2010)} קבע כב' השופט רונן אילן כי במקרה דנן, איש מבין הצדדים לא התייחס לסמכות המקומית בטיעוניו אולם מעדויות הצדדים מתברר מקום מגוריהם המשותף היה בחולון. לפיכך, הורה כב' השופט רונן אילן על העברת הדיון בתובענה לבית-המשפט לענייני משפחה ברמת גן.

ב- ת"א (שלום נצ') 39718-02-10 {סונדוס מחאג'נה נ' יוסף מסארוה, תק-של 2010(3), 33981 (2010)} נדונה בקשה לדחיית התובענה על-הסף מפאת חוסר סמכות עניינית ולחילופין, העברתה להידון בבית-המשפט המוסמך, הוא בית-המשפט לענייני משפחה במחוז חיפה.

כב' השופט יוסף סוהיל קבע כי עסקינן בתביעה שעילתה בהליכי הוצאה לפועל שננקטו על-ידי הנתבעת כנגד התובע, לביצוע החלטה שניתנה על-ידי בית-הדין השרעי במסגרת התדיינות שהייתה בין השניים, לתשלום מזונות לנתבעת. בעל כורחך תאמר כי המדובר בתביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה.

הנתבעת טענה כי ביתם המשותף האחרון היה בכפר ערערה, וטענה זו לא נסתרה על-ידי התובע. לפיכך, משכפר ערערה אכן נמצא בתחום שיפוט מחוז חיפה, קבע כב' השופט יוסף סוהיל כי הסמכות העניינית והמקומית מסורה לבית-המשפט לענייני משפחה במחוז חיפה.

המסקנה העולה מפרשת סונדוס הנ"ל כי על בעל דין לסתור את הנטען בבקשה להעברת הדיון וזאת על-ידי הוכחה כי מקום המגורים המשותף הוא לא כמו שנטען בבקשה.

3. תובענה בעניין מזונות של קטין - תקנה 258ג(א) סיפא לתקסד"א
דיני הסמכות המקומית של בתי-המשפט לענייני משפחה קבועים בחיקוקי-משנה ספציפיים ויש לבחון אופן הפעלת שיקול-הדעת על-פי הוראות חיקוק אלה, קודם פנייה לקווי מדיניות שיפוטיים השאובים מסדרי הדין האזרחי הכלליים.

על ההיגיון הטמון בניהול ההליך בבית-המשפט שבתחום שיפוטו היה מקום מגוריהם המשותף האחרון של הצדדים יפים הם דברי כב' השופטת שטופמן ב- בר"ע (ת"א) 2976/08 {פלונית נ' פלוני, פורסם באתר פסק-דין (16.8.07)} לפיהם, "תכליתה של התקנה היא קביעת מקום המגורים המשותף האחרון, כמקום המקים סמכות לבית-המשפט לענייני משפחה לדון בסכסוך. טעמם של דברים, נעוץ, הן בהיות מקום המגורים האחרון מקום היווצרן של עילות התביעה, ברוב המקרים; הן בנוחות הפרוצידוראלית שבקביעת מקום דיון ברור ונהיר, באופן החוסך התדיינויות מקדמיות בסוגיית הסמכות המקומית; הן ועיקר, ביעילות שבהבאת ראיות הנוגעות לחייהם המשותפים של בני זוג, המצויות, ברוב המקרים, בסביבת מגוריהם האחרונה".

ואולם, במקרים שבהם התובעת נאלצה לעקור ממגוריה בשל אלימות קשה ומוכחת ובמסגרת מעבר מדירת המגורים למעון לנשים מוכות, גברה נטיית הפסיקה להיענות לבקשה להעברת מקום הדיון בחיוב {ראה בר"ע (ת"א) 2976/08 {פלונית נ' פלוני, פורסם באתר פסק-דין (16.8.07)}.

אלו היו המקרים שבתי-המשפט קבעו, כי נכון לאורן של אותן נסיבות יוצאות דופן, לעשות שימוש בתקנה 8(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ולסטות מסדרי הדין, לשם היענות בחיוב לבקשת העברת הדיון. ודוק, זאת אף במקום שמלכתחילה הוגשו ההליכים לבית-משפט נעדר סמכות מקומית.

ברם, דומה כי ברגיל, יש לנהוג על-פי הוראת תקנה 258ג(א) לתקסד"א ובשים-לב כי יש הגורסים כי אין סמכות ורשות לבית-המשפט לסטות מסדרי הדין.

עולה מן המקובץ, כי יש לבית-המשפט מרחב של שיקול-הדעת בדונו בבקשת העברת הדיון, אך זה אינו נרחב או מונחה על-ידי העיקרון הכללי של "עשיית הצדק" כקבוע בסעיף 8(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה. מדובר איפוא, בשיקול-דעת שתחומיו למעשה לא בוארו דיים במסגרת תקנה 258ג(א) סיפא לתקסד"א.

יחד עם זאת, ומעיון בתקנה עצמה דומה, כי מדובר בשיקול-דעת הכרוך ומונחה בטובת הקטין ומייצגיו וכי שיקולים אלה כשלעצמם עשויים לגבור על שיקולי בעל הדין שכנגד. ככלות הכל, הרי רק בתביעה בעניין מזונותיו של קטין, נפתח לו אותו צוהר לבקשת העברת הדיון לפי תקנה 258ג(א) לתקסד"א.

משכך דומה, כי מחוקק-המשנה ביכר נסיבותיו ואינטרסיו של הקטין ושל המחזיק בו ו/או של המייצג אותו, בבקשות להעברת הדיון על פני אלה של הנתבע.

נעיר כי מחוקק-המשנה אף לא דרש נימוקים מיוחדים לצורך היענות לבקשה מעין זו ואף עובדה זו תומכת בפרשנות לעיל {והשווה לדרישה כאמור בתקנה 258יז(א), תקנה 264(ב) לתקסד"א}.

אלא שבכך לא מתמצה הדיון. שיקולים אחרים שיש לקחתם בחשבון בדיון בבקשה להעברת מקום הדיון הינם שיקולים מערכתיים ושיקולים טקטיים. אלה כאלה, לא מוצאים ביטויין בבקשות גופן. אך אין ספק כי יש להביאם בחשבון. מחד, שיקולים של מערכת בתי-המשפט, הקשורים בויסות הגשת תביעות לבתי-המשפט לענייני משפחה, כפועל יוצא של תקנה 258ג(א) רישא לתקסד"א. מאידך, שיקולים אישיים של בעלי הדין ובאי-כוחם הנובעים מניסיונם לבחור הערכאה הנוחה להם לבירור ההתדיינות וזאת מטעמים טקטיים.

פריצת הסכר ומתן פרשנות ליברלית מדי לתיבה "רשאי להעביר הדיון" כאמור בתקנה 258ג(א) לתקסד"א עלולים לסכל את תכלית הכלל שנקבע בהוראת חיקוק זו שעניינו הגשת ההליך בבית-המשפט המצוי בתחום שיפוט של מקום המגורים המשותף האחרון של הצדדים.

זאת ועוד. הדבר עלול לאפשר פתח להעברת מכלול הסכסוך באופן מתוחכם, לרבות הליכים שאינם מזונותיו של קטין, למקום אחר משיקולים טקטיים או אסטרטגיים של המבקש את ההעברה {למשל באמצעות הגשת תביעה למזונות הקטין יחד עם בקשה להעברת הדיון, ולאחר העברת תיק התביעה, הגשת תביעות נוספות, שאינן מזונות קטין, לבית-המשפט הנעבר}.

מנגד, ובגדר הלך מחשבה זה יהא ראוי לקבוע, כי ככל שההליך היחידי שמתנהל ויתנהל בבית-המשפט לענייני משפחה, הוא בעניין מזונותיו של קטין, כך צריכה לגבור הנטייה להיענות בחיוב לבקשת העברת הדיון, שכן הדבר מגשים את תכלית החריג שנקבע בתקנה 258ג(א) לתקסד"א.

טול למשל מקרה, שבו כל יתר ענייני הצדדים נדונים בפועל בבית-הדין הדתי, עוד קודם הגשת התביעה למזונות הילדים לבית-המשפט. במקרה שכזה, ברי אם תביעת המזונות של הקטין תועבר לבית-משפט אחר, היא ככל הנראה תהיה ההליך היחיד בין הצדדים בבית-המשפט הנעבר. אלא, שלכך יש כמובן להוסיף, תדיר, את התנאי המצטבר השני הדורש בדיקה קונקרטית של הנסיבות הפרטניות האחרות של הצדדים והמקרה, המצדיקות או שוללות את העברת הדיון.

בסיכומו של דבר ובמסגרת האיזון הכולל, מטריית השיקולים המערכתיים והאישיים מחייבת נקיטת זהירות מפני היענות חיובית גורפת לבקשה להעברת מקום הדיון, כל אימת שנטענת טענת אלימות שבגינה נגרם לכאורה המעבר של המבקש את העברת הדיון לאיזור גיאוגרפי מרוחק. הוא הדין ביחס לטענת חוסר אמצעים המקשה על הגעת התובע/ת לבית-המשפט.

כלומר, כי הגם שעל פניו ישנו יתרון מובנה על-פי לשון התקנה לאינטרסים של הקטין והמחזיק בו במסגרת בקשת העברת הדיון בתביעה למזונות, הרי שמפאת השיקולים שהובאו לעיל, יש להיזהר בבחינת הבקשה ולדרוש ראיות, ולו לכאוריות המבססות הטיעונים לעיל בטרם היענות לה בחיוב.

ב- תמ"ש (משפחה טב') 53603-08-10 {פלונית ואח' נ' אלמוני, תק-מש 2010(3), 268 (2010)} נדונה תביעת אם התובעת מזונות בשם ילדיה הקטינים, לאחר שנפרדה מאביהם ועברה להתגורר במרכז הארץ. נשאלה השאלה האם יש להיענות לבקשתה להעברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה בסמוך למקום מגוריה החדש או שמא יש להותיר הדיון בבית-המשפט שבאיזור מגוריהם המשותף האחרון של הצדדים?

המבקשת טענה כי היא מתקיימת מהבטחת הכנסה ואין ברשותה את האמצעים לממן נסיעות לבית-המשפט וכי ייצוגה מוסדר על-ידי הלשכה לסיוע משפטי. בנוסף נטען כי המבקשת עברה לפתח-תקווה בשל חששה מן המשיב, אשר נקט כלפיה אלימות נפשית וכך גם משפחתו. בנוסף נטען כי עקב המרחק ייקשה עליה להגיע בשעות הבוקר לדיונים בבית-המשפט.

מנגד, המשיב טען כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. לגופו של עניין טען המשיב, כי מקום מגוריהם האחרון של בני הזוג היה בעפולה ולכן הסמכות נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה בטבריה. כמו כן, טען המשיב כי המבקשת עובדת במשק בית ומסתירה עובדה זו והכנסותיה ממקור זה מעיני המוסד לביטוח לאומי. בנוסף טען המשיב כי הוא מעביר מדי חודש למזונות הקטינים סך של 3,500 ₪ וכי מצבו הכלכלי קשה אף הוא.

כב' השופט אסף זגורי קבע כי די באי-צירוף תצהיר כדי לסלק את הבקשה על-הסף והגם שבחטא זהה נגועה גם תגובת המשיב. עוד נקבע כי מעיון בהחלטת בית-הדין הרבני האיזורי בחיפה עולה כי הליכי המשמורת, הסדרי הראייה ופירוק השיתוף נדונים בבית-הדין הרבני. מכאן, שההליך המרכזי, אם לא היחידי, שיתקיים בבית-משפט לענייני משפחה הוא בעניין המזונות של הקטינים. שיקול זה אף הוא מטה הכף לעבר היענות בחיוב לבקשת העברת הדיון.

ברם מנגד, יש להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המשיב ובטענותיו למצוקה כלכלית, לעובדה שההליך נכפה עליו חרף תשלום מזונות ולכך שהעברת הדיון לרמת גן, תפגע בזכותו הדיונית לנהל ההליך בקרבת בית-המשפט שבתחום שיפוט מקום המגורים המשותף האחרון.

זאת ועוד. לא התברר ברמה הראייתית הלכאורית הנדרשת, כי אכן המבקשת עברה להתגורר בפתח-תקוה מפאת אלימות של המשיב, בייחוד שעה שזה האחרון מכחישה בכל תוקף, הן בבית-המשפט והן בבית-הדין. בהקשר זה יש משקל רב לעובדה שלא הוגשה בקשה לצו הגנה והמבקשת אף לא עברה להתגורר במקלט או מעון לנשים מוכות, כי אם בבית הוריה או בסמוך להם.

בנוסף, אם טענת המבקשת כי אינה עובדת נכונה היא, הרי שלא תיפגע מבחינה תעסוקתית כלל, באם הדיון לא יועבר לבית-המשפט לענייני משפחה ברמת גן.

וחשוב מכך, אם נסיבותיה הכלכליות והאישיות של המבקשת ועובדת ייצוגה בידי הלשכה לסיוע משפטי אמורים היו לשמש נסיבה המצדיקה היענות בחיוב לבקשה, לא ברור מדוע לא הוגשה בקשה זהה לבית-הדין הרבני האיזורי בחיפה. כיצד לבית-הדין בחיפה יכולים המבקשת ובא-כוחה להגיע, הן מבחינת הזמן {בשעות הבוקר} והן מבחינה כלכלית {עלויות הנסיעה}?

ככל שההליך בפני בית-המשפט יתמקד במזונות הקטינים גרידא, דומה כי "טרחת" המבקשת לבית-המשפט לא תחזור על עצמה יותר מפעמיים-שלוש לכל היותר, כנהוג ברובם של תיקי המזונות. יתירה מזאת, בית-המשפט יתחשב בעובדת המרחק הגיאוגרפי של המבקשת ובא כוחה ויקבע הדיונים לשעות צהריים.

לבסוף נקבע כי ככל שהמשיב יהא זה שיגרום להארכת ההליכים ו/או לדיונים נוספים שיטריחו המבקשת לנסיעות ואובדן זמן מיותר, הרי הדבר ניתן לריפוי באמצעות חיוב בהוצאות משפט בהתאם לתקנה 514 לתקסד"א. לפיכך, דומה כי בשקלול כולל של הטענות והראיות שעמדו בפני בית-המשפט, הכף נוטה לעבר טענות המשיב.

זאת ועוד. תקנה 258ג(א) סיפא לתקסד"א קובעת כי בעניין שבו קטין תובע את מזונותיו מוסמך בית-המשפט להורות על העברת הדיון בתובענה לבית-משפט אחר למרות שבית-המשפט המעביר הוא בית-משפט מוסמך מבחינה מקומית ובית-המשפט הנעבר אינו מוסמך מלכתחילה מבחינת הסמכות המקומית, והכל משום שבית-המשפט הנעבר הינו "הפורום הנוח" לדון בתובענה {ראה תמ"ש (ת"א) 65190/98 פלונים נ' פלוני, תק-מש 98(4), 495 (1998)}.

ב- בש"א (משפחה חי') 2061/04 {פ.מ. נ' ק.מ., תק-מש 2004(2), 68 (2004)} התובעים, אשתו וילדיו של הנתבע, הגישו נגדו תביעה למזונות אישה וילדים. יחד עם התביעה הגישו התובעים בקשה להעברת הדיון מבית-משפט לענייני משפחה בחיפה לבית-המשפט לענייני משפחה באשדוד מכוח תקנה 258ג(א) לתקסד"א.

כב' השופט א' גלובינסקי קבע כי לשאלה אם בית-המשפט לענייני משפחה באשדוד הינו הפורום הנכון והמוסמך מקומית לדון בתובענה הינו סבור שהתשובה חיובית ובפרט כשעסקינן בתביעת מזונות של אישה וקטינים המתגוררים באשדוד ומיוצגים על-ידי עורך-דין מטעם הסיוע המשפטי. הדיון בתובענה הועבר לבית-המשפט באשדוד.

4. תובענה אחרת בענייני משפחה - תחום שיפוטו שבו מצוי מקום מגורי התובע - תקנה 258ג(ב) לתקסד"א
ב- ת"ק (תביעות קטנות צפ') 74-03-09 {לודמילה מגידנקו נ' אלכסנדר ברמן, תק-של 2009(2), 42654 (2009)} נדונה בקשה להעברת הדיון. המשיב-התובע, הינו אביו של בן זוגה של הנתבעת.

כב' השופט חנא סבאג קבע כי על-פי תקנה 258ג(ב) לתקסד"א מדובר בתובענה אחרת בענייני משפחה והיא תידון בבית-המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגורי התובע-המשיב. לאור האמור הורה בית-המשפט על העברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה.

5. תובענה שאין לה מקום שיפוט מתאים - ברירת מחדל - תקנה 258ג(ג) לתקסד"א
ב- בש"א (תביעות קטנות ב"ש) 26/08 {כלפה אריה נ' כלפה קרן, תק-של 2008(4), 2130 (2008)} טען המבקש כי הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה ברמת גן, שכן אומנם בעבר התגורר לתקופת מה בבית שמש, אך מזה מספר חודשים שהוא מתגורר בבית אחותו ברמת גן, לשם נוהגת המשיבה אף לשלוח לו דברי דואר.
מנגד, המשיבה טענה כי כתב התביעה אשר נשלח לכתובתו של המבקש בבית שמש נתקבלה על ידו מיד ולעומת זאת, מכתב ששלחה אליו, באותה תקופה, לבית אחותו ברמת גן, חזר אליה. בנוסף, ידוע למשיבה שהמבקש מתגורר בבית שמש שכן שם מתגוררת בת זוגו ובתם וידוע לה שרכבו נמצא שם מדי ערב.

מכתבי הטענות ניתן לדלות שהסכם הגירושין אושר בבית-הדין הרבני בנתניה ומשכך, ככל הנראה, לא התקיימו בין הצדדים הליכים קודמים בבית-המשפט לענייני משפחה. הצדדים הינם בני זוג לשעבר ולפיכך, על התובענה לידון במקום מגוריהם האחרון.

יחד עם זאת, כב' השופט שמעון שטיין קבע כי על-אף האמור לעיל, הצדדים לא גילו בפני בית-המשפט מהו מקום המגוריהם האחרון וכל שידוע הוא שהמשיבה מתגוררת כיום בכפר יונה ואילו המבקש מתגורר ברמת גן או בבית שמש. לפיכך, ולאור קביעת מחוקק-המשנה את ברירת המחדל בתקנה 258ג(ג) לתקסד"א יש להורות על העברת התובענה לבית-המשפט לענייני משפחה ברמת גן.

6. "רשאי בית-המשפט להורות... אם כל הצדדים מתגוררים מחוץ לאיזור השיפוט" - תקנה 258ג(ה) לתקסד"א
ב- בש"א (משפחה ת"א) 6744/04 {ה' ב' נ' ה' ו', תק-מש 2004(2), 366 (2004)} נדונה בקשה להעברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. הצדדים לתובענה בני זוג, הורים וילדים. מקום המגורים המשותף האחרון בהוד השרון.
כב' השופט שאול שוחט קבע במקרה דנן, כי תקנה 258ג(ד) לתקסד"א קובעת, אומנם כי תובענה חדשה נוספת בענייני משפחה תוגש כאמור בסעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה אולם על-אף האמור בתקנה זו רשאי בית-המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד לתקסד"א, לבית-משפט אחר אם כל הצדדים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט {ראה תקנה 258ג(ה) לתקסד"א}.

עוד נקבע כי גם אם תאמר שיש לראות את הבקשה ליישוב סכסוך שהוגשה, תובענה קודמת וגם אם יש לראות בה תיק עיקרי ניתן להורות על העברת הדיון בה, וממילא בתיקים הנלווים לה לבית-משפט אחר {ראה גם בש"א 6694/11 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכותו המקומית של בית-משפט לענייני משפחה