מבוא

ההגנה על מעמדה ועוצמתה של הזכות החוקתית לאוטונומיה המשפחתית, הבנויה מזכות להורות ומזכות הילד להוריו הטבעיים, מותנית בכך שהרשות הציבורית לא תתערב בה אלא כאשר התערבותה היא חיונית ובלתי-נמנעת לצורך הגנה על ערכים אחרים. מעמדה של האוטונומיה המשפחתית כזכות-על של האדם, מצדיקה התערבות חיצונית בה רק במצבים מיוחדים וחריגים {בע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגים ואח', תק-על 2005(2), 617 (2005)}.

כידוע, בית-משפט לענייני משפחה, יועד אך למקרים בהם המשפחה, כגוף מאוחד ועצמאי, אינה מסוגלת לפתור את הסכסוך אליו נקלעו, כפי שכבר נקבע רבות בפסיקה. המטרה של הקמת בית-המשפט למשפחה היתה להגן ולשמור על חיי המשפחה בכלל ועל יחידי המשפחה בפרט, על-ידי כך שלכל אחד מבני המשפחה יינתן הסיוע האפשרי על-מנת שהסכסוכים המיוחדים העולים מתוך יחסיהם הבין-משפחתיים יפתרו בבית-משפט אחד. הרציונל מאחורי רעיון זה שבית-המשפט למשפחה ידון בסכסוכים משפחתיים, הנובעים מאותם יחסי אמון מיוחדים, שמאפיינים את היחסים הפנים-משפחתיים {ת"א (חי') 18614/02 קדם ענת נ' בוחבוט - דהן - צוויג אסתר, תק-של 2005(1), 7536, 7537 (2005)}.

כאמור, מטרות הקמת בתי-המשפט לענייני משפחה הן יצירת ערכאה שיפוטית בה ניתן יהיה לראות את הסכסוך כולו, על עומק שורשיו ומכלול היבטיו, וכן פיתוח ערכאה שיפוטית בעלת כלים מיוחדים, בה יושבים שופטים בעלי "ידע וניסיון מקצועי" בתחום המשפחה {סעיף 2(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, להלן: "חוק בית-משפט לענייני משפחה"}.
שתי מטרות אלו נועדו לשמש תכלית אחת: יישוב סכסוכים משפחתיים מתוך רגישות לבעיות המיוחדות שבהקשר המשפחתי, ומתוך ישום השיקולים המיוחדים שבדיני המשפחה {בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(4), 349 (2005)}.

חוק בית-המשפט לענייני משפחה, מקנה לבית-משפט שהוקם על ידו סמכות כללית לדון בכל ענייני משפחה. סמכות בית-המשפט נמתחה והורחבה, ונעשה ניסיון לקבוע כתובת אחת ואחידה, ככל האפשר, בכפוף לדין האישי. כך, למשל, מוסמך בית-המשפט למשפחה לדון גם בסכסוכים שעניינם בעלות במקרקעין. כן הוסמך בית-המשפט לדון באכיפת פסק-חוץ, אם נושאו הוא "ענייני משפחה".

על-כן, מובן כי בית-המשפט לענייני משפחה הוא הכתובת הרגילה לכל סכסוך, לרבות סכסוך כספי, בין בני הזוג. בית-המשפט מופקד על ההכרעה בסכסוכים אלה בין שהנישואין פקעו ובין שלאו, בין שתלויה ועומדת תביעה לגירושין או התרת נישואין ובין שלאו {בה"נ 9447/00 נינה אפרוס נ' גרגורי אפרוס ואח', פ"ד נה(2), 106 (2000)}.

היחס לסדרי הדין בבית-המשפט לענייני משפחה, הינו דו-ערכי. מצד אחד, נקבע כי אין לסטות מסדרי הדין שכן, "דלתותיהם של בתי-המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפניה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל" {ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח', פ"ד יט(4), 337 (1965); ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3), 738 (1992)}. מצד שני, קיימת עמדה לפיה "סדרי הדין הינם האמצעי להגיע אל המטרה הצודקת, ואין הם המטרה עצמה, פעמים רבות שיקולים של עשיית הצדק דיוני הם המנחים באופן ששיקולים של שמירה דווקנית על כללי הפרוצידורה נדחקים הצידה {ע"א 1673/93 לורל (טריידניג) בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2), 703 (1994)}.

זאת ועוד. אין ספק כי מטרתם הראשונית של סדרי הדין הינה טכנית ואינה אמורה להשפיע על תוצאות ההליך באופן מהותי, אולם אין ספק כי לעיתים קרובות, כללי הפרוצידורה משפיעים באופן מהותי על תוצאות ההליך וכן על הצדדים עצמם.

כך לדוגמה, ב- בג"צ 7565/99 {קרסגי ששון נ' הרב ישראל מאיר לאו, תק-על 2000(1), 109 (2000)} נדחתה על-הסף עתירה להשבת ילד לחזקת אביו בשל פגמים משמעותיים פרוצידורליים. במקרה דנן, העותר לא צירף לעתירה את המשיבים הדרושים, ובעיקר - את גרושתו העלולה להיפגע ממתן הסעדים המבוקשים על ידו. העותר בחר לנסח את עתירתו בלשון חריפה ובוטה תוך העלאת האשמות חמורות כלפי בית-הדין הרבני, מבלי שהביא לטענותיו ביסוס עובדתי של ממש, העותר לא פירט בעתירתו תשתית עובדתית שיש בה כדי להצביע על עילה כלשהי למתן הסעדים המבוקשים על ידו.

לאור ייחודו כאמור של בית-משפט לענייני משפחה, מחד, ולאור משמעותם המהותית של סדרי הדין, מאידך, סדרי הדין הקבועים בקשר להליכים המתנהלים בבית-משפט לענייני משפחה מאזנים בין רגישויות ההליך לשמירה על טוהר ההליך.
חיבור זה עניינו סקירה מורחבת ומעמיקה של כל סדרי הדין אליהם כפוף בית-משפט לענייני משפחה. לא ניתן היה להימנע מכניסה, בקיצור הנדרש, לפאתי הדין המהותי, אולם הוא הובא בעיקר על-מנת לבאר ולהרחיב לגבי סדרי הדין. מטרתו של חיבור זה כפולה, מטרתו הראשונית היא מעשית ונועד לשמש את השופט ועורך-הדין, ולהדריכו בנבכי הפרוצידורה - אילו מסמכים עליו להגיש ואילו כלים יש בידיו ובידי הצד שכנגד על-מנת לנהל את ההליך.

מטרתו השניה, היא לחשוף בפני הקורא, עד כמה שניתן, את "המהות שבפרוצידורה" וכיצד משפיעים סדרי הדין על טיב תוצאת ההליך במטרה שבנוסף לבחירת הכלים הפרוצידוראלים הנחוצים על-פי חוק, ידע הקורא לבחור את כלי הדיון הנכונים, מבחינתו, לניהול ההליך.

כאמור, מגמת המחוקק הייתה להעביר את כלל ענייני המשפחה, כולל ענייני ירושה, לבית-המשפט לענייני משפחה וזאת, מתוך תפיסה המבקשת לקבץ את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה בערכאה מקצועית אחת, אשר לה הידע, המומחיות והרגישות הנדרשים לצורך טיפול בסכסוך המשפחתי לעומקו, תוך התחשבות במטען הרגשי והחברתי הכבד המתלווה מטיבו לסכסוך כזה {תמ"ש (משפחה יר') 14164/98 ע' ר' נ' א' ר' (חסוי), תק-מש 2006(4), 728, 736 (2006); ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3), 529 (2004)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מבוא