איחוד תיקים בענייני משפחה (סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה)

1. כללי
סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"6. איחוד תיקים
(א) הוגשו תובענות בענייני משפחה לכמה בתי-משפט באותו איזור שיפוט, יידונו התובענות יחדיו בבית-המשפט לענייני משפחה שיקבע נשיא בית-משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה, לפי סעיף 49(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.
(ב) הוגשו תובענות כאמור לבתי-משפט באיזורי שיפוט שונים, רשאי נשיא בית-המשפט העליון או המשנה-לנשיא להורות על העברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה שיקבע, שידון בהם יחדיו.
(ג) נשיא בית-משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה רשאי להורות, שסוג תובענות בענייני משפחה יידונו בבית-משפט לענייני משפחה, שיקבע.
(ד) תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש על-ידי בעלי הדין לאותו בית-משפט לענייני משפחה שדן בתובענה קודמת בעניינם, אלא-אם-כן הורה נשיא בית-משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה, אחרת.
(ה) הוגשה תובענה לבית-משפט לענייני משפחה והוגשה תובענה אחרת לבית-משפט אחר, לגבי עניין שנדון בתובענה בבית-המשפט לענייני משפחה, רשאי בית-המשפט לענייני משפחה להורות על צירוף התובענות ולדון בהן יחדיו, יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה; החל הדיון בתובענה בבית-המשפט האחר, לא תצורף התובענה כאמור אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בה.
(ו) בית-משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא.
(ז) היתה תובענה תלויה ועומדת בבית-משפט לענייני משפחה בעניינו של קטין, והוגשה תובענה בעניינו לבית-משפט לנוער על-פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, יועבר הדיון בתובענה לבית-המשפט לענייני משפחה.
(ח) נשיא בית-משפט השלום רשאי להורות כי תובענה שהוגשה לבית-משפט לנוער, לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, ואשר קדמה להגשת תובענה לבית-המשפט לענייני משפחה, תועבר לדיון לבית-המשפט לענייני משפחה, אם יש בה כדי להשפיע על עניינו של הקטין הנדון בבית-משפט לענייני משפחה.
(ט) הועבר העניין כאמור בסעיפים-קטנים (ז) ו- (ח), רשאי בית-המשפט לענייני משפחה להמשיך לדון בו, מן השלב שבית-המשפט לנוער הגיע אליו."

סעיף 6 לחוק בית-משפט לענייני משפחה, קובע את עיקרון איחוד התיקים בענייני משפחה במקרים השונים וכמתוארים להלן.

2. סעיף 6(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי כאשר הוגשו תובענות לכמה בתי-משפט באותו איזור שיפוט, יידונו התובענות ביחד בבית-המשפט שנקבע על-ידי נשיא בית-משפט השלום או סגנו לענייני משפחה.

3. סעיף 6(ב) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(ב) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי כאשר הוגשו תובענות בענייני משפחה לאיזורי שיפוט שונים, "רשאי נשיא בית-המשפט העליון או המשנה-לנשיא להורות על העברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה שיקבע, שידון בהם יחדיו."

ב- בש"א 915/98 {שלום רודין (ראודי) נ' בתיה רודי (חסויה), תק-על 98(2), 797 (1998)} בה קיבל כב' השופט א' ברק בקשה לאיחוד תיקים לפי סעיף 6(ב) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, על-אף שבהגשתה היו כרוכים מחדלים רבים. לדבריו, "אין ספק, כי לפתחם של המבקשים רובצים מחדלים רבים וחמורים עד כדי הטלת ספק בתום-ליבם. אולם, אין להתעלם מהמגמה הברורה שביסודו של החוק - איחוד הדיון בענייניה של מסגרת משפחתית אחת בפני ערכאה אחת (השווה: א' רוזן-צבי, "דיני המשפחה: סוף עידן ההבלגה" ספר השנה של המשפט בישראל (תשנ"ו-1997 - בעריכת א' רוזן-צבי, 357, 369). במקרה דנן לא קיימת זהות מלאה בין הצדדים בתביעות, ולכאורה הן עוסקות במערכות עובדתיות נפרדות. אולם עיון במסמכים שהונחו בפניי מביאני למסקנה כי בין הסכסוכים קיימת זיקה הדוקה הן מהבחינה העובדתית, ובעיקר מהבחינה האנושית-משפחתית, המצדיקה את בירורן במשותף בפני ערכאה אחת ובמסגרת דיון אחד. זיקה זו גוברת במקרה דנן על החשש כי היענות לבקשה תביא לעיכוב בבירור תביעתה של המשיבה."

ב- בש"א 3786/07 {אילן יפה נ' סוניה יפה, תק-על 2007(2), 4110, 4111 (2007)} קבעה כב' השופטת דורית בייניש כי דין הבקשה לאיחוד דיון להידחות וזאת על-אף ששתי התובענות עוסקות בשאלת כשירותו של המנוח הרי מדובר בשני הליכים שהן מבחינה מהותית והן מבחינה דיונית הם שונים זה מזה - מחד, תובענה לסעד הצהרתי בדבר בטלות העברתם של נכסי נדל"ן והשבתם של כספים; ומאידך, התנגדות לצו קיום צוואה.

בנוסף, קיים ספק באשר לצורך בבירור התובענה שהגיש המבקש בשם עזבון המנוח, בטרם תיפול הכרעה בהתנגדות שהגיש המבקש לקיום צוואתו המאוחרת של המנוח ובהקשר זה יוער, כי במסגרת ההליכים שנוהלו בזמנו על-ידי האפוטרופא של המנוח הורה בית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן ביום 1.6.04 על עיכוב הדיון בתובענה שבפניו עד להוצאתו של צו ירושה.

בנסיבות אלה נקבע כי איחוד הדיון בשתי התובענות יביא לסרבול ההליכים ולהארכתם, וזאת בניגוד לתכלית העומדת ביסוד סמכותו של נשיא בית-המשפט העליון לפי סעיף 6(ב) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה.

4. סעיף 6(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי נשיא בית-משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה רשאי להורות, שסוג תובענות בענייני משפחה יידונו בבית-משפט לענייני משפחה, שיקבע.

5. סעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש על-ידי בעלי הדין לאותו בית-משפט לענייני משפחה שדן בתובענה קודמת בעניינם, אלא-אם-כן הורה נשיא בית-משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה, אחרת.
ב- בש"א 7531/08 {פלונים נ' פלוני, תק-על 2008(4), 915, 916 (2008)} קבעה כב' השופטת דורית בייניש כי בהתאם לסעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ותקנה 258ג(ד) לתקסד"א, היה על המבקשת להגיש את תובענתה מלכתחילה לבית-המשפט לענייני משפחה בירושלים נוכח העובדה כי בית-משפט זה כבר דן בתובענה שהגיש המשיב בעניינם של בני הזוג.

עוד נקבע כי הוראות דין אלה הינן מאוחרות וספציפיות לתקנות עליהן הצביעה המבקשת בטיעוניה, ולפיכך גוברות עליהן - אם וככל שישנה סתירה בין הנורמות החלות על העניין. יתירה מזאת, לא הובאו ראיות התומכות בטענות המבקשת בדבר מצבה הכלכלי הקשה באופן המצדיק העברת הדיון לחיפה כבקשתה. לפיכך, הועבר הדיון מבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה לבית-המשפט לענייני משפחה בירושלים.

ב- תמ"ש (משפחה יר') 44621-03-10 {י.ש. נ' ר. ס., תק-מש 2010(4), 30, 31 (2010)} קבע כב' השופט דניאל טפרברג כי יש להיעתר לבקשה לאיחוד התובענות ולהעביר התובענה לבית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. לגישתו שתי הוראות חקיקה הן המתוות את המסגרת הנורמטיבית של הדיון: סעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ותקנה 258ג(ד) לתקסד"א. שתי הוראות חקיקה אלה, הדיוניות באופיין, מעגנות את הרעיון העומד בבסיס בית-המשפט לענייני משפחה, לפיו מכלול הסכסוכים של המשפחה יידונו בפני שופט אחד.

לאור העיקרון היסודי שאותו מבטאות הוראות אלה, נקבע לא אחת בפסיקה כי סעיף 6(ד) הנ"ל ותקנה 258ג(ד) הנ"ל גוברות על הוראות אחרות שבתקנות הנוגעות לסמכות המקומית, כגון תקנה 258ג(א) לתקסד"א, הקובעת כי תובענה בענייני משפחה תוגש לבית-המשפט שבתחום שיפוטו נמצא מקום המגורים או מקום המגורים האחרון של הצדדים שהינם בני זוג.

לפיכך, בניגוד לטענתו של התובע בתגובתו, אין בענייננו כל נפקות למקום המגורים האחרון של הצדדים משקיימות תובענות בפני בית-משפט לענייני משפחה אחר.

לעיתים, נשאלת השאלה כיצד ניתן ליישב את הקבוע בתקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל הקובעת כי ערעור על החלטה או צו של רשם ההוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק-דין בענייני משפחה יוגש לבית-המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו נמצאת לשכת ההוצאה לפועל שבה ניתנה ההחלטה, לבין הקבוע בסעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה.

כל עוד לא הוסדרה הסתירה לכאורה בין שתי ההוראות הנ"ל יש מקום ליישב את הסתירה באופן שלבית-משפט לענייני משפחה, בפניו מוגש הערעור, יהא שיקול-דעת, באם מן הראוי במקרה הקונקרטי, כי הערעור ידון על-ידי המותב אשר נתן את פסק-הדין המקורי או שמא, מן הראוי שידון הערעור דווקא על-ידי בית-המשפט אשר בתחום שיפוטו מצויה לשכת ההוצאה לפועל, אליה בחר הזוכה לפנות {ראה בש"א 1059/06, תמ"ש (קריות) 18636/01 המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני ואח', טרם פורסם (21.5.06)}.

בפרשת המוסד לביטוח לאומי שלעיל אף נקבעו חלק מן הפרמטרים אשר מן הראוי לשים-לב אליהם ובין היתר תוכן ההחלטה נשוא הערעור, השאלה האם מתבססת על תוכנו ופרשנותו של פסק-דין או על הליכי גבייה בלבד, קיומם של הליכים תלויים ועומדים בנושאים אחרים.

מספר חודשים לאחר החלטה בפרשת המוסד לביטוח לאומי שלעיל דן בית-המשפט העליון במתח בין שתי ההוראות הנ"ל, ב- בע"מ 7518/06 {פלוני נ' פלונית, דינים עליון, כרך ע"ט, 745 (15.10.06)}.

כב' השופטת ע' ארבל קבעה כי תקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל, היא בבחינת דין ספציפי וייחודי, הגובר אף על סעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה. זאת נוכח המסקנה אליה הגיעה בכך שערעור על רשם ההוצאה לפועל, אינו תובענה עצמאית נוספת בין הצדדים, אלא ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הבאה אך ליישם את פסק-הדין שניתן והכריע במחלוקת בין הצדדים.

כב' השופטת ע' ארבל הודתה כי הכרות של שופט את הצדדים יכולה לעזור, ואולם שיקולים נוספים עומדים על הפרק כגון הקלה על הזוכה בביצוע פסק דינו המקורי. כב' השופט פ' מרכוס בהחלטתו ב- בש"א 55045/06 (י-ם), תמ"ש 18160/06 {ל.א. נגד ג.ג., תק-מש 2006(4), 296 (2006)} התייחס להחלטת כב' השופטת ע' ארבל וציין כי "תוצאות החלטה זו עלולות להביא קשיים, במיוחד כאשר מטבע הדברים עלולות לעלות במהלך הדיון בערעור טענות, והכרות עם הצדדים תהיה חשובה, אולי הכרחית, להבין את הטענות ולייחס להן את המשקל הראוי."

כב' השופטת מ' לוי ב- תמ"ש (משפחה קר') 14654/04 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2008(3), 358, 359 (2008)} הצטרפה להערתו של כב' השופט פ' מרכוס, וקבעה כי המקרה שעומד בפניה, בו נגרע מהשופט הדן בערעור על רשם ההוצאה לפועל מידע חיוני אודות הסכסוך המשפחתי בין הצדדים וההיסטוריה של ההליכים, ממחיש זאת היטב.

זאת ועוד, הדיון בבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה, במקרה דנן לא היה מהווה הכבדה על הצדדים, שכאמור גרים בקרית טבעון, מה גם שנפתחו הליכים נוספים בין הצדדים ביום 25.6.08, בבית-משפט לענייני משפחה בחיפה; כך שהערעור הנוכחי היה אך מצטרף לתובענה תלויה ועומדת כיום בבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה.

לכאורה, איפוא, בנסיבות התיק שבפנינו, ניתן היה, במקרה דנן, לאבחן את פסק-דינה של כב' השופטת ע' ארבל, שכן תחולת התקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל, לא הייתה סותרת בהכרח את סעיף 6(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, שכן לשון התקנה הרלוונטית, תקנה 120(ב1) לתקנות כאמור, מדבר על בית-משפט באותו תחום שיפוט, ולעניין זה בית-משפט לענייני משפחה בחיפה, וודאי מצוי באותו מחוז שיפוטי.

גם השיקול המכריע שמאחורי ההלכה אשר נקבעה על-ידי כב' השופטת ע' ארבל, להקל על הזוכה בביצוע פסק-הדין, אינו עומד במקרה זה, שכן הערעור הוגש על-ידי החייב דווקא, ואילו הזוכה מעוניינת דווקא לקיים את הדיון בבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה.

יחד עם זאת, המותב אשר ניהל את ההליכים הקודמים בין הצדדים בבית-משפט לענייני משפחה ואשר נתן את ההחלטה, נשוא הערעור, בתיק המזונות, הוחלף. בנסיבות אלה, אין משקל משמעותי להעברת התיק לערכאה המקורית, שכן ממילא שופט אחר יידרש להתחקות אחר כוונת המותב המקורי וללמוד את התיק בכללותו, בדומה למותב זה.

6. סעיף 6(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי כאשר תובענה לבית-משפט לענייני משפחה והוגשה תובענה אחרת לבית-משפט אחר, לגבי עניין שנדון בתובענה בבית-המשפט לענייני משפחה, רשאי בית-המשפט לענייני משפחה להורות על צירוף התובענות ולדון בהן יחדיו, יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה.

כאשר החל הדיון בתובענה בבית-המשפט האחר, לא תצורף התובענה כאמור, אלא, בהסכמת השופט שהחל לדון בה.

ב- בש"א (ת"א) 176670/08 {דניאל וגנר נ' דיינה הר אבן, עו"ד, תק-של 2009(1), 25339, 25340 (2009)} קבע כב' השופט אליהו קידר, בדחותו את הבקשה, כי לאור הקבוע בסעיף 6(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ולנוכח עילות התובענה השונות והצדדים השונים בשני ההליכים, הוא לא מצא כי יהא בצירוף התובענות משום צדק ותועלת, כי אם סרבול ההליכים ועיכוב מתן ההחלטה בתיק המתנהל בבית-המשפט לענייני משפחה.

7. סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה מעגן את סמכות בית-המשפט לענייני משפחה לצרף לתובענה "מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה". כלומר, אף מי שאינו בן משפחה של צד לסכסוך יכול להיות מצורף לתובענה אם מצא בית-המשפט כי הוא צד נחוץ ונדרש לבירור התובענה.

באשר לצירוף תובעים בהליך שבפני בית-המשפט לענייני משפחה, המחוקק מאפשר ומסמיך גופים שונים להיות יוזמי התביעה. כך לדוגמה מוסמכים היועץ המשפטי {ראה למשל סעיפים 8 ו- 10 לחוק בכשרות המשפטית; תקנה 276 לתקסד"א; סעיף 153 לחוק הירושה}, האפוטרופוס {ראה למשל סעיף 47 לחוק הכשרות} ופקיד הסעד {ראה למשל סעיף 3(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה} ליזום הליכים בפני בית-המשפט לענייני משפחה במקרים שונים.

באשר לצירוף נתבעים נוספים בתביעה רכושית נקבעו העקרונות הבאים: על המבקשת להצביע על ההצדקה לצירוף נתבע זר לתובענה, הדרישה המוקדמת היא להראות כי ללא צירוף הצד השלישי, לא ניתן לדון כראוי בתובענה; משקל מכריע לצירוף נתבעים יהיה, אם בתובענה תופיע טענה על הברחות כספים או נכסים לעבר הצד שמבקשים לצרפו; כאשר מדובר בחברה משפחתית ושבעלי המניות הם הצדדים בבקשה לצירוף צדדים שלישיים תיענה ביתר קלות מאשר חברה אחרת, שבה בעלי המניות הם אנשים זרים; כאשר נטען על זכויות קנייניות, כלפי זוגות שנישאו לפני 1.1.74 או נכסים שבני הזוג רשומים בהם במשותף, הבקשה לצירוף תיענה ביתר קלות מאשר בזכויות אובליגטוריות בלבד {ראה אבישי גרידי, בית-המשפט למשפחה – סמכויות, סדרי הדין וראיות, חלק שני, עמ' 147}.

לא אחת, נדרש בית-המשפט לשאלה האם ניתן לצרף צד ג' כצד לתובענה בלא הגשת בקשה מתאימה לבית-המשפט על-פי סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה.

בפסיקת בתי-המשפט לענייני משפחה מצינו כי קיימות שתי גישות {הגישה הדווקנית והגישה המרחיבה - כפי שיפורט להלן הרחבה}:

הגישה הדווקנית הסוברת כי אין לצרף כנתבע מי אשר אינו בן משפחה אלא לאחר הגשת בקשה מפורשת לצירופו, ואם נעשה הדבר ללא רשות בית-המשפט, וללא שייתן בית-המשפט את דעתו מראש לשאלה האם אכן מן הראוי לצרף את אותו צד ג', צירופו פסול ובטל מעיקרו {ראה בש"א (משפחה חד') 2111/05 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2006(1), 59 (2006); תמ"ש (משפחה קר') 15290/05 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2006(2), 143 (2006); בש"א (ת"א) 13584/04 פלונית נ' אלמונים, תק-מש 2005(1), 313 (2005)}.

על-פי גישה זו הצירוף יכול ויעשה, על-ידי בית-המשפט ולא על-ידי התובע. שיקול-הדעת מסור לבית-המשפט אשר שוקל את מהות הסכסוך, וקובע האם לצורך ההכרעה בו יצורף הצד שאותו מבקשים לצרף אם אכן הינו "צד נדרש" ולא בכדי נתן המחוקק את שיקול-הדעת לבית-המשפט ולא לצדדים.

הגישה הכוללנית של המחוקק בחקיקתו את חוק בית-המשפט לענייני משפחה מוצאת את ביטויה בסעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה.

על-פי סעיף זה בית-המשפט לענייני משפחה "רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא".

ודוק, הצד השלישי בר הצירוף, יכול להיות בן משפחה או מי שאינו כך.

בהפעלת סמכות הצירוף על-פי סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ישקול בית-המשפט גם את השאלה אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך "בירור התובענה והכרעה בסכסוך" עולים על הפגיעה בעניינו של הצד השלישי שעד לצירופו כלל לא היה צד לתובענה.
על בית-המשפט לבחון את השאלה אם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה?

במסגרת זו יש לבחון את מידת הפגיעה בעניינו של אותו צד ג' להיות מצורף באופן שאם ניתן להגיע לבירור התובענה ולהכרעה בסכסוך שלא על דרך צירופו, כך יש לנהוג גם אם הדבר קשה יותר.

בית-המשפט לענייני משפחה, מצרף בדרך כלל צדדים שלישיים שאינם בני משפחה בצמצום ובמשורה {בש"א (משפחה חד') 2111/05 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2006(1), 59 (2006); תמ"ש (טב') 17350-09-11 פלוני (חסוי) נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

ב- בש"א (חד') 851/05 {פלונית נ' אלמוני, תק-של 2005(4), 9648 (2005)} קבעה כב' השופטת שפרה גליק כי במקרה דנן אם "תקויים עמדתו של בא-כוח המבקשת, יתכן ויקרה מצב בו בית-המשפט לא יאשר את הצירוף המבוקש, ובינתיים יאלצו הצדדים (שבדיעבד ייקבע לגביהם שאינם 'צד נדרש') להגיש כתבי טענות, לתמוך אותם בתצהירים ויצרפו להם מסמכים נחוצים."

עוד נקבע כי הצירוף אינו יכול להתבקש בדיעבד או במועד של קדם המשפט, שכן במעמד קדם המשפט כבר ניתן לבדוק את כתבי הטענות, לעתור ואף לחקור את בעלי הדין או להסכים על פלוגתאות.

מנגד, קיימת הגישה המרחיבה, הסוברת כי בסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה לתקן טעות פרוצידוראלית זו ולהכשיר צירופו של צד גם בדיעבד ולאחר מעשה, כך שאין הדבר מהווה עילה לדחייה על-הסף של התביעה נגד אותו צד ג' {בש"א (כפר-סבא) 4877/06 א. ע. ואח' נ' ל. מ, תק-מש 2006(4), 627 (2006)}.

ב- בש"א (משפחה יר') 52374/09 {א' נ' ד', תק-מש 2009(2), 464, 470 (2009)} נדונה בקשה לצרף חברות ללא בקשת רשות מבית-המשפט. כב' השופט בן ציון גרינברגר, קבע כי יש להכריע על-פי המהות ולא על-פי הפרוצידורה. יחד עם זאת, על-מנת שלא לעשות את הוראות החוק פלסתר, צירוף צד ג', מוצדק ככל שניתן, ללא הגשת בקשה מתאימה מלכתחילה כאמור, יגרור בהכרח פסיקת הוצאות.

זאת ועוד. בהפעלת סמכות הצירוף על-פי סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ישקול בית-המשפט גם את השאלה, אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך, עולים על הפגיעה בענייננו של הצד השלישי שעד לצירופו כלל לא היה צד לתובענה.

על בית-המשפט לבחון את השאלה, אם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה. במסגרת זו, יש לבחון את מידת הפגיעה בענייננו של אותו צד ג' להיות מצורף באופן שאם ניתן להגיע לברור התובענה ולהכרעה בסכסוך שלא על דרך צירופו, כך יש לנהוג גם אם הדבר קשה יותר.

הגישה הכוללנית אינטגרטיבית של המחוקק בחקיקת החוק והמוצאת את ביטויה גם בסעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, להביא לפתרון כולל של הסכסוך גם אם צדדים שלישיים שאינם בני משפחה מעורבים בו, אינה צריכה לבוא על חשבון הפגיעה בענייננו של אותו צד. אי-לכך אין לעשות שימוש נרחב בהוראה זו.

ואכן, עדים אנו לכך כי בית-המשפט לענייני משפחה, על דרך הכלל, מצרף צדדים שלישיים שאינם בני משפחה בצמצום ובמשורה {ראה תמ"ש (חד') 4732/05, בש"א (משפחה חד') 2111/05 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2006(1), 59 (2006); תמ"ש (ת"א) 9336/99, בש"א 17692/99 מגן נ' מגן, תק-מש 2000(2), 18 (2000)} ועל כן, על אחת כמה וכמה ניתן לצרף צדדים שלישיים באותה הצורה כאשר הינם בני משפחה.

ברם, שעה שיש חשש להברחת נכסים יש לעשות שימוש בסעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ביתר רוחב יד. יפים לעניין זה דברי כב' השופט בן ציון גרינברגר ב- תמ"ש (ירושלים) 3342/97 {י. נ' א. ואח' תק-מש 2005(2), 300 (2005)} לפיהם "החברה הינה אישיות משפטית בפני עצמה, וביכולתה להתרוקן מנכסיה גם לאחר מתן סעדים הנ"ל, אשר אינם מחייבים את שותפתו. ביכולתה לעשות כרצונה ברכוש החברה תוך שימוש "נבון" של תקנון החברה, בלי שהנתבע יצטרך להפר צו בית-משפט כלשהו. בשל החשש להברחת נכסים, צירוף החברה כנתבעת הינו כורח המציאות, ורק דרכה ניתן יהיה להגיע ישירות לחברה ולתת לה הוראות שבכוחן לשמור על זכויותיה של התובעת ולברר את היקפן ושוויין".

ב- בר"ע (מחוזי יר') 830/05 {א'. א' נ' א'. ו'., תק-מח 2005(3), 6881 (2005)} שהינו ערעור על החלטת כב' השופט בן ציון גרינברגר מציין כב' השופט י' שפירא שהשילוב שבין הוראות סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה וסעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג ותקנה 258ב לתקסד"א אמור לאפשר דיון הוגן, בין היתר גם בהליכים למניעת הברחת רכוש על-ידי בן זוג באמצעות שותפים, חברה בע"מ, וכיוצא באלה.

כב' השופט י' שפירא מפרט מספר טעמים לקבלת דעת בית-המשפט קמא לעניין צירוף צדדים שלישיים, כאשר הראשון שבהם הוא שבשלב הצירוף עדיין לא נגרם נזק לצד השלישי, מה גם שניתן להבטיח נזקים צפויים במתן ערבויות מתאימות. לאמור, הנידרשות להיות צד להליך קמה, שעה שלצורך בירור הסכסוך וההכרעה בו יש לצרף את מי שמבקשים לצרפו כצד להליך.

ב- בש"א (משפחה יר') 52246/08 {ר. צ. נ' ח. צ., תק-מש 2008(4), 141, 144 (2008)} עסקינן באחיו של המשיב 1 ובחברות המצויות בבעלות האח ובשליטתו וטענת המבקשת היא שגם המשיב 1 שותף ישיר או עקיף בחברות.

כב' השופטת נילי מימון קבעה כי אחת השאלות המרכזיות בתובענה לפסק הדין ההצהרתי היא שאלת חבותה של המבקשת על-פי שטר החוב, כאשר המבקשת עותרת להכריז על שטר החוב כפיקטיבי ובטל ולחלופין לקבוע כי חבותה על-פי השטר טרם קמה ואילו המשיב 1 מבקש להכיר בחבותה על-פי השטר.

הסכסוך האמיתי הוא בין המבקשת לבין משיב 1, ברם נוכח הליכתו של המשיב 1 יד ביד עם משיבים 2, 5 ו-6, הסכמתו לתביעותיהם והסכמתו להטלת עיקול על החשבון המשותף לו ולמבקשת, נוצר הכרח ליתן למבקשת האפשרות להתגונן מפני הדרישה לחייב על-פי שטר החוב, זאת היא עושה באמצעות הגשת התביעה העיקרית כאן, ומימוש זכותה להגן על זכויותיה מחייב צירוף משיבים 2, 5 ו- 6 לתביעה כמחזיקים בשטר החוב, או שולטים במחזיקה בשטר החוב.

בענייננו, המשיבים 2, 5 ו- 6 פתחו בהליכי הוצאה לפועל על-פי שטר חוב, כנגד המשיבים 1 3 ו- 4. משיב 1 (וכן לא משיבות 3 ו-4 חברות בשליטתו) לא התגונן בהליכים אלה. משיב 1 מצדיק את עצם קיום ההליכים כנגדו וכנגד משיבות 3 ו-4 החברות שבבעלותו ובשליטתו.

לא זו אף זו, המשיב 1 טוען שהמבקשת אף היא מחוייבת על-פי שטר החוב יחד עמו ועם משיבה 3, שכן היא שותפה עמו במשיבות 3 ו-4, ומשיבה 3 היא החבה ישירות על-פי שטר החוב.

אכן, רשאית המבקשת לחוש אי-נוחות ותחושה של חשש מפני קנוניה וניסיון מצד משיב 1 להבריח ממנה נכסים, נוכח הסכמתו להליכים בהם נוקטים משיבים 2 5 ו-6 והיעדר התגוננות מצידו בהליכים אלה, שהרי יותר קל ופשוט היה מצידו להסכים בשם משיבה 3 לכבד את שטר החוב ללא צורך בהליכים בלשכת ההוצאה לפועל, ואולם במצב כזה לא היה ניתן לעקל את החשבון המשותף של המבקשת ומשיב 1 שהרי אין ספק ומובן שהמבקשת היתה מתנגדת לכך.

תחת זאת נקיטת הליכי הוצאה לפועל על-ידי משיבים 2 5 ו-6 ובהיעדר התנגדות מצד משיב 1, הביאה לעיקול הכספים שבחשבון המשותף של המשיב 1 והמבקשת, שעה שהמבקשת מצידה אף לא יכלה להביע התנגדותה לעיקול חלקה בכספים, מאחר ולא היתה צד להליכים בלשכת ההוצאה לפועל.

בית-המשפט, בבואו להפעיל סמכותו על-פי סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה יתחשב גם בשיקולי הצדק. השארת המצב כמות שהוא ללא צירוף משיבים 2 5 ו-6 להליך, יפגע במבקשת פגיעה קשה ולמעשה תותיר אותה ללא כל יכולת להגן על זכויותיה באשר רשם ההוצאה לפועל לא התיר לה להצטרף כצד להליכים בלשכת ההוצאה לפועל בקביעתו שאיננה צד ל"שטר החוב", מנגד אישר עיקול כספיה בחשבון המשותף לה ולמשיב 1 באותם הליכים המתייחסים לחבות על-פי "שטר החוב".

זאת ועוד. משנקטו משיבים 2, 5 ו- 6 בהליכי הוצאה לפועל, כנגד המשיבים 1 ו-3 על-פי השטר, אשר במסגרתם הוטל עיקול על חשבון הבנק המשותף גם למבקשת, אין ספק כי בכך הפכו עצמם צד נחוץ ונדרש לבירור התובענה לפסק-דין הצהרתי באשר לתוקפו של השטר מכוחו הוטל העיקול, ואשר לטענת המבקשת הינו פיקטיבי ומדובר בהברחת נכסים על-ידי משיב 1 - ממנה.

משיבה 4 הנה חברת אחזקות שמשיב 1 מחזיק במניותיה והיא מחזיקה במניות משיבה 3 - היא החייבת על-פי השטר. משכך, אף היא צד נחוץ לברור התובענה.

משיב 2 הינו אחיו של משיב 1 והוא בעל המניות במשיבות 6-5 ואף מנהל אותן. בתוקף תפקידו זה מחזיק משיב 2 בתפקיד מפתח בהליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו כנגד משיב 1 ואשר נמצאים במרכזה של התובענה לפסק-דין הצהרתי ואף הקשר למשיבה 5, הנמצאת בבעלותו ובניהולו של משיב 2, ומחזיקה במניות משיב 6 - ברור.

לא זו אף זו, בשלב מוקדם זה של הדיונים ובמסגרת הבקשה לצירוף נתבעים, נזק אם עלול להיגרם למשיבים 2, 5 ו- 6, הינו פחות משמעותי מהנזק העלול להיגרם למבקשת ללא צירופם כצד להליכים שכן מדובר בחלק ארי מנכסיה עליהם הוטל עיקול על-ידי המשיבים במסגרת ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, בהם איננה צד ולא ניתן לה להיות צד.

העובדה שהשטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל סמוך לפתיחת ההליכים בין המבקשת והמשיב, אף היא מאותתת ומעלה חשש להברחת נכסים.

אף יעילות הדיון מצדיקה צירוף משיבים 2 5 ו-6 להליך התביעה העיקרית כאן. למבקשת הזכות להגיש תביעתה לפסק-דין הצהרתי בדבר בטלות "שטר החוב" מהנימוקים אותם מעלה. בענין "שטר החוב" עולה מעורבות ממשית של המבקשת נוכח טענות משיב 1 שהיא מחוייבת יחד עמו ועם משיבה 3 בחיוב על-פי "שטר החוב". ניהול דיון בהליכי הוצאה לפועל ללא שהמבקשת צד להם, תוך עיקול חלקה בחשבון המשותף עם משיב 1 פוגעת בזכויותיה כאמור, ומהווה ניהול הליכים כפולים בהליכי הוצאה לפועל ובתביעה כאן ומכיוון שהמבקשת סורבה בבקשתה להצטרף כצד להליך בלשכת ההוצאה לפועל, לא נותרה בידה הברירה כי אם לפתוח בהליך בבית-משפט זה ונוכח עמדותיו של משיב 1 אין מנוס בפני המבקשת כי אם לבקש צירופם של משיבים 2 5 ו- 6 לתביעתה.

מכאן, שאף יעילות הדיון וההליכים המשפטיים בין הערכאות מביאים למסקנה שיש לצרף את המשיבים 2 5 ו-6 לתביעה העיקרית, ולדון בטענותיה בעניין "שטר החוב" בערכאה אחת.

יצויין גם, כי אם בקשת הצירוף לא תתקבל ומשנדחתה בקשת המבקשת ליטול חלק בהליכים שבלשכת ההוצאה לפועל, הדרך שתיוותר לה היא להגיש תביעה לפסק-דין הצהרתי כנגד משיבים 2, 5 ו- 6 בבית-משפט השלום. נקיטה בדרך זו תביא אף היא לכפל דיונים בשאלה דומה, שהרי על ההליך בעל אותן עילות וסעדים כנגד משיב 1 להתנהל בבית-משפט לענייני משפחה כבעל סמכות ייחודית לדון בהליך כזה, זאת שעה שבשאלה דומה אף זהה יתנהל בנסיבות אלה, בהיעדר צירוף משיבים 2, 5 ו- 6 להליך המתנהל כנגד משיב 1 בבית-המשפט כאן, הליך דומה אף זהה, בבית-משפט השלום כנגד משיבים 2, 5 ו- 6.

משכך, על יסוד הנימוקים שלעיל, הבקשה מתקבלת. המשיבים 6-2 צורפו לתובענה.

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 28038/06 {ג.ט נ' ע.ט, תק-מש 2008(4), 5, 7 (2008)} קבע כב' השופט פאול שטארק כי במקרה דנן המשיבים כבעלי המשכון הם צד חיוני לבירור התובענה לגופה מאחר ועל פניו הם בעלי זכויות במשכון וכל החלטה בתובענה תשפיע עליהם ועל זכויותיהם.

הרעיון של בית-משפט לענייני משפחה הינו מיקוד סכסוך המשפחה בבית-משפט באמצעות הכלים שיש בהם כדי לטפל בכך. אולם, כאשר הסכסוך בין בני המשפחה הינו סכסוך משפטי ולא נראה, כי ישנה אפשרות ליישב את הסכסוך בתחום שנמצא מחוץ למעגל הרגיל של משפחה כגון: מזונות, משמורת וחלוקת רכוש, אלא מדבר על נושאים כגון: ביצוע שטר, זכויות במקרקעין, עסקת קומבינציה, תפעול חברה וכדומה, נאלץ בית-המשפט להוסיף לעומס הקיים בטיפול דיני הנפשות כגון: משמורת, חטיפות קטינים וכדומה ולעסוק בשאלות שבדרך-כלל מטופלות בבית-משפט השלום והמחוזי.

ב- בש"א (משפחה ת"א) 4342/08 {ש.ק. צד ג' נ' א.ר., תק-מש 2008(4), 405, 407 (2008)} קבע כב' השופט פאול שטארק כי במקרה דנן מדובר בהסכם הנוגע לזכויות בנדל"ן בין התובעת והנתבע. לצד ג' הסכם נפרד עם הנתבע. מדובר בשני מעגלי יחסים אשר נושקים אחד לשני, אולם אין איזור חפיפה ביניהם, אלא הקשר הוא קשר שרשרתי. התוצאה בתובענה המקורית תשליך על מהות הקשר בין הנתבע וצד ג'.
אילולא הקשר בין התובעת והנתבע, אין צל של ספק שכל התובענה הייתה מתדיינת בבית-המשפט המחוזי. השאלה האם ניתן לשלוח הודעת צד ג', הייתה מוצאת פתרונה שם.

במקרה דנן, לא ראה כב' השופט פאול שטארק את הודעת צד ג' כצירוף צד לתובענה במובן החוק. כלומר, יש לאבחן בצירוף נתבע כנתבע ובין צירוף להליך נפרד בהודעת צד ג' כאשר אין זיקה בין צד ג' והתובעת בהליך המקורי. לטעמו, ומבלי להכריע בעניין החלת תקנה 216 לתקסד"א, אין בית-המשפט לענייני משפחה יכול לקבל את הודעתו של צד ג' המבוסס על קשר "שרשרת", בכך שההכרעה בתובענה בין הצדדים שתביעתם מתנהלת בפניו, תכריע בעניין צד ג' ולפיכך, די הבקשה למחיקת הודעת צד ג' – נמחקת.

ב- ה"פ (מחוזי חי') 288/06 {בני מוסטפא נעאמנה נ' זובידאת בורהאן, תק-מח 2007(3), 5582 (2007)} קבע כב' השופט אריה רזי בדחותו הבקשה בעניין הסמכות כי המקרה דנן הוא דוגמה מובהקת באשר לצורך לצרף את המבקשת להליך שהתנהל בפני בית-המשפט לענייני משפחה.

מדובר בתביעה שהמשיבה הגישה נגד המשיב למתן הצהרה על ביטול התחייבותה להעניק לו במתנה זכויות במקרקעין. במועד הגשת התביעה, היתה רשומה לטובת המשיב הערת אזהרה. גם היה רישום על עיקול שהוטל על זכויות המשיב במקרקעין בגין חוב פסוק למבקשת. המשיבה ידעה על כך ואף שהיתה מיוצגת על-ידי עורך-דין לא ראתה לנכון לנהוג בהתאם להוראת סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ולבקש לצרף את המבקשת לתובענה בהיותה צד שלישי שעלול להיפגע מתוצאות ההליך.

טענת המשיבים, בהסתמך על סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה הועלתה רק בשלב שלאחר סיום ההתדיינות בבית-המשפט לענייני משפחה ובמסגרת תביעתה של המבקשת שהוגשה נגדם. הטענה הועלתה בעלמא מבלי שהיה מצד המשיבים כל ניסיון לבסס את עמדתם על נימוקים משפטיים.

המבקשת טוענת, שהוראת סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה מתייחסת לסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה לצרף צד לתובענה רק בשלב שבו ההליך עדיין קיים ומתנהל. יש לקבל טענה זו המנומקת בכך, שאין בטקסט כל עיגון המאפשר לקבל פרשנות לפיה, סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה מעמיד לצד שלישי זכות לבקש את ביטולו של פסק-דין שכבר ניתן, או להגיש כל בקשה בנוגע להליך שאליו הוא לא צורף במועד שהיה צריך או אפשר לעשות כן.

לצורך השלמת התמונה דרוש להבהיר, שהדין מכיר בזכותו של אדם שלא היה צד להליך שבו ניתן פסק-דין ואשר פוגע בזכויותיו, לתבוע את תיקון המעוות על דרך של הגשת תביעה עצמאית {ראה ע"א 215/91 אגתן בע"מ נ' לים בע"מ, פ"ד מח(2), 43 (1994)}.

8. סעיף 6(ז) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(ז) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי כאשר היתה תובענה תלויה ועומדת בבית-משפט לענייני משפחה בעניינו של קטין, והוגשה תובענה בעניינו לבית-משפט לנוער על-פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, יועבר הדיון בתובענה לבית-המשפט לענייני משפחה ורשאי בית-המשפט לענייני משפחה להמשיך לדון בו, מן השלב שבית-המשפט לנוער הגיע אליו.

9. סעיף 6(ח) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 6(ח) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי נשיא בית-משפט השלום רשאי להורות כי תובענה שהוגשה לבית-משפט לנוער, לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, ואשר קדמה להגשת תובענה לבית-המשפט לענייני משפחה, תועבר לדיון לבית-המשפט לענייני משפחה, אם יש בה כדי להשפיע על עניינו של הקטין הנדון בבית-משפט לענייני משפחה ורשאי בית-המשפט לענייני משפחה להמשיך לדון בו, מן השלב שבית-המשפט לנוער הגיע אליו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

איחוד תיקים בענייני משפחה (סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה)