סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הביקורת השיפוטית על פעולות הכנסת, ועדת הכנסת והחקיקה
- ביקורת שיפוטית על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי המדינה והממשל
- צווים לגופים מינהליים – סעיף 15(ד)(2) לחוק-יסוד: השפיטה
- צווי בירור לגופים משפטיים – ביקורת שיפוטית על בית-הדין לעבודה – סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה
- ביקורת שיפוטית על בית-הדין הרבני – סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה
- סמכות בית-המשפט הגובה לצדק למול בית-המשפט לעניינים מניהליים
- העתירה – קיומם של תנאים מוקדמים וטענות-סף
- עתירת צו על-תנאי (תקנה 1 לתקנות)
- תכנה וצורתה של עתירה (תקנה 2 לתקנות)
- מען להמצאה לעותר (תקנה 3 לתקנות)
- עתירה תאומת בתצהיר (תקנה 4 לתקנות)
- שמיעת העותר (תקנה 5 לתקנות)
- הוצאות בעתירת סרק (תקנה 6 לתקנות)
- הדיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות)
- צו על-תנאי והמצאה (תקנה 8 לתקנות)
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 8א לתקנות)
- תצהיר תשובה לצו על-תנאי (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה למשיב (תקנה 10 לתקנות)
- דרישת פרטים נוספים; בקשה למתן פרטים נוספים ותצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים (תקנות 11, 12 ו- 13 לתקנות)
- הוראות בית-המשפט (תקנה 14 לתקנות)
- תאריך דיון (תקנה 15 לתקנות)
- הגשת עיקרי טיעון (תקנה 16 לתקנות)
- סדר הטיעון (תקנה 17 לתקנות)
- רשות בעל דין לחקור את המצהיר (תקנה 18 לתקנות)
- צו ביניים (תקנה 19 לתקנות)
- תקופת פגרה לא תובא במניין (תקנה 19א לתקנות)
- סמכות מיוחדת (תקנה 20 לתקנות)
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 20א לתקנות)
- סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה
- סמכותו המקומית של בית-משפט לענייני משפחה
- איחוד תיקים בענייני משפחה (סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה)
- פתיחת תיק בבית-המשפט לענייני משפחה
- תשלום אגרה בבית-משפט לענייני משפחה
- כתב תביעה והגנה ובקשות
- קדם-משפט
- סעדים זמניים
- הליכי ביצוע ופיקוח על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה
- סדרי דין וראיות
- מתן פסק-דין ואישור הסכמים ופעולות
- פתרונות אלטרנטיביים להכרעת בית-המשפט
- הליך הערעור
- תובענה למזונות או למדור
- מזונות מן העזבון
- תובענה לאבהות או אימהות
- תביעת מזונות על-ידי שר הסעד או בא-כוחו
- תובענה להחזרת קטין חטוף
- תובענה בעניין חוק גיל הנישואין
- תובענה בעניין חוק השמות
- תובענה בענייני משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר, יציאת הקטין מהארץ וחוק הכשרות המשפטית
- תובענה בענייני חוק קביעת גיל
- תובענה בענייני חוק הירושה
- תובענה לפי חוק הצהרת מוות
- בקשה לפי חוק מרשם אוכלוסין
- תובענה בענייני חוק יחסי ממון
- תובענה בעניין חוק לנשיאת עוברים
- תובענה בענייני אימוץ
- תובענה בעניין חוק למניעת אלימות במשפחה וחוק למניעת הטרדה מאיימת
- חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014
ביקורת שיפוטית על בית-הדין הרבני – סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה
תחום התערבות בית-משפט הגבוה לצדק בהחלטת בית-הדין הינו במקרים דוגמת אלה שבהם, למשל, החלטות בתי-הדין האיזורי והגדול לא יישמו כהלכה את הלכת השיתוף האזרחית.לאמור, מקרים בהם נמנע בית-הדין הדתי מלהחיל כלל של הדין המהותי האזרחי המחייב אותו בעניין הנדון לפניו. יש המסווגים הימנעות כזו כחריגה מסמכות של בית-הדין הדתי, וממקדים את תחום התערבות בית-משפט הגבוה לצדק בהוראת סעיף 15(ד)(4) לחוק-יסוד: השפיטה. על-פי סיווג זה, נחזית החלטת בית-הדין אשר חרגה מסמכות כבטלה מעיקרה {בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד מו(3), 423, 438 (1992); בג"צ 5182/93 לוי נ' בית-הדין הרבני האיזורי, פ"ד מח(3), 1 (1994); בג"צ 187/54 ברייה נ' קאדי בית-הדין השרעי המוסלמי, פ"ד ט 1193 (1955); בג"צ 202/57 סידס נ' נשיא וחברי בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד יב 1528 (1958)}.
לעומת-זאת, יש הרואים בהחלטת בית-דין הרבני הסוטה מדין אזרחי מחייב עניין הנופל לגדרו של סעיף 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה, וככזה, עניין הנכלל בגדר אותם מקרים בהם רואה בית-המשפט צורך לתת סעד למען הצדק {בג"צ 2222/99 אנז'ל (אורה) גבאי נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נד(5), 401 (2000); בג"צ 5227/97 מיכל דוד נ' בית-הדין הרבני הגדול, תק-על 98(3), 443 (1998); בד"מ 1/81 נגר נ' נגר, פ"ד לח(1), 365 (1984)}.
לאבחנה זו בין עילות ההתערבות של בית-משפט הגבוה לצדק על-פי חלופות שונות שבסעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה עשויה להיות השלכה על קביעת גידרה והיקפה של התערבות בג"צ במעשה השיפוטי העומד לדיון.
שהרי, אם מדובר בהחלטת בית-הדין החורגת מסמכות מאחר שלא יישמה לפרטיה את הלכת השיתוף האזרחית, דינה של החלטה כזו ייגזר בדרך-כלל לביטול.
אם, לעומת-זאת, יסווג העניין בגדר מקרה שיש לתת לגביו סעד למען הצדק, כי אז נתון שיקול-דעת רחב לבחון את מהות התוצאה אליה הגיע בית-הדין ולהעמידה במבחן הצדק גם אם לא יושמו בדווקנות כל פרטי הדין האזרחי המתחייב בנתיב שנבחר להשגתה {מ' שאווה, "האם סטיה או התעלמות של בית-דין דתי מהוראת חוק חילונית המופנית אליו במיוחד כמוה "כחריגה מסמכות", הפרקליט כח, 299 וכן מ' שאווה הדין האישי בישראל כרך 1 (מהדורה 3), 223}.
הסמכות להתערב בהחלטותיו של בית-דין רבני נקבעה בהוראת סעיף 15(ג) ו- 15(ד)(4) לחוק-יסוד: השפיטה. עילות הביקורת השיפוטית מקבצות עצמן מאחורי כמה-וכמה ראשים: אחד, חריגה מסמכות {במובנו המצומצם של מושג הסמכות}; שניים, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; שלושה – וכהוראת סעיף 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה: מקרים אשר בית-המשפט "רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק" {בג"צ 1842/92 נעמי בלויגרונד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מו(3), 423 (1992); בג"צ 5182/93 יהודית לוי נ' בית-הדין הרבני האיזורי, פ"ד מח(1), 3 (1994)}.
עילת התערבות זו האחרונה – "למען הצדק" – הנה עילת-מסגרת ותחת חופתה יסתופפו עניינים מעניינים שונים. עניינים אלה, בריח התיכון של כולם הוא הצורך להעניק סעד למען הצדק בנסיבותיו של מקרה פלוני, ואין בהכרח קשר לוגי-פנימי ביניהם.
במהלך השנים יצרה ההלכה בראש זה של "למען הצדק" – ובצידם של עניינים פרטיקולאריים העומדים לעצמם – עילות ממוסדות: ראשי-משנה העומדים איתן על רגליהם-שלהם בלא שיידרשו לנפנף כל העת בדגל של "למען הצדק" כדי להצדיק את קיומם.
כך, למשל, יתערב בית-המשפט הגבוה לצדק – "למען הצדק" – בהחלטת בית-דין דתי הפוגעת שלא במידתיות בזכויות-יסוד אזרחיות של האדם, אם תרצה: בהחלטה הפוגעת בעקרונות-יסוד של שיטת המשפט בישראל {בג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית-הדין הרבני האיזורי בתל-אביב-יפו, פ"ד מח(2), 491 (1992). הוא הדין, כמשל נוסף, במקום שבית-דין דתי אמור להחיל נורמות מן המשפט האזרחי שאינן חלק מענייני המעמד האישי, ובית-הדין סוטה מן המשפט האזרחי הכללי כפי שפורש בבית-המשפט העליון; בג"צ 1000/92 חוה בבלי נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2), 221}.
ההלכה היא, שבית-המשפט הגבוה לצדק יתערב בהכרעת-דין של בית-דין דתי, מקום שאותה הכרעה נוגדת הוראת חוק המכוונת עצמה אל בית-הדין הדתי, סוטה מהוראה כזו או מתעלמת ממנה {בג"צ 5227/97 מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול, תק-על 98(3), 443, 444 (1998)}.
זאת ועוד, בית-המשפט – שלא ככנסת וכממשלה – אין בסמכותו לקבוע ולשנות מדיניות להקצאתם של משאבים. סמכותו של בית-המשפט אינה אלא לבקר חוקיות נורמות-משפט שנקבעו ובדרך ההליכים המקובלת, קרא: על-יסוד הכללים הקובעים בפעילותו של בית-המשפט ולאחר שיונחו לפניו ראיות המצדיקות ביקורת משפטית {בג"צ 240/98 עדאלה ואח' נ' השר לענייני דתות ואח', פ"ד נב(5), 167 (1998)}.