botox
הספריה המשפטית
סדרי הדין בבתי-משפט לעניינים מינהליים

הפרקים שבספר:

עתירה מינהלית - הגדרות, מקום שיפוט, סמכות מקומית (תקנות 1 ו- 2 לתקנות (סדרי דין)

1. מבוא
תקנות 2-1 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "תקנות (סדרי דין)") קובעות כדלקמן:

"1. הגדרות (תיקון: התש"ע)
בתקנות אלה:
"בית-דין" - ועדת ערר וכל גוף אחר שהחלטתו נתונה לערעור לפי התוספת השניה לחוק;
"בית-המשפט" - בית-משפט לעניינים מינהליים כמשמעותו בסעיף 3 לחוק;
"החלטה של רשות" ו"רשות" - כהגדרתן בחוק;
"הרשם" - כמשמעותו בסעיף 10 לחוק;
"מס ערך מוסף" - כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976;
"מען" , לעניין המצאת כתבי בי-דין - שם הישוב, שם הרחוב, מספר הבית ומספר המיקוד, ולרבות מספרי הטלפון והפקסימילה באותו מען, אם ישנם; בהעדר שם לרחוב או מספר לבית - סימן זיהוי אחר;
"ערעור מינהלי" , "עתירה מינהלית" ו"תובענה מינהלית" - כמשמעותם בסעיף 5 לחוק;
"עתירה נגד החלטת ועדת ההשגות" - עתירה מינהלית בעניין המנוי בפרט 35 לתוספת הראשונה לחוק, נגד החלטה של ועדת ההשגות כהגדרתה בפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943;
"שופט של בית-המשפט העליון" - שופט של בית-המשפט העליון שנשיאו קבע לכך;
"תקנות סדר הדין האזרחי" - תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2. מקום שיפוט (תיקון: התש"ע)
(א) עתירה מינהלית (להלן: "עתירה") תוגש לבית-המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בעניין מקרקעין - לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו נמצאים המקרקעין.
(א1) על-אף האמור בתקנת-משנה (א), עתירה נגד החלטת ועדת ההשגות, תוגש לבית-המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין נושא החלטת הוועדה.
(ב) הוגשו מספר עתירות בנושא אחד או בנושאים דומים בעיקרם לבתי-משפט שונים, רשאי שופט של בית-המשפט העליון, לבקשת בעל דין, לקבוע כי העתירות, כולן או חלקן, יידונו במאוחד בבית-משפט שקבע לכך.
(ג) עתירה שאין לה מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנת-משנה (א), תוגש לבית-המשפט בירושלים; ואולם רשאי שופט של בית-המשפט העליון, לבקשת בעל דין, להורות כי העתירה תועבר לבית-משפט אחר.
(ד) על בקשות לפי תקנות-משנה (ב) ו- (ג) יחולו הוראות תקנה 6א לתקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים."


תקנה 6א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"6א. בקשה להעברת עניין לבית-משפט אחר (תיקון התשנ"ו (מס' 2))
בקשה להעברת עניין לבית-משפט אחר לפי סעיפים 49 או 78 לחוק בתי-המשפט תוגש כמפורט להלן:
(1) הבקשה תוגש בכתב; בבקשה יפורטו כל נימוקיה, ויצורף לה תצהיר המאמת את העובדות שעליהן היא נסמכת והעתק של כל מסמך שעליו היא מבוססת;הבקשה תוגש במספר עותקים מספיק לשם המצאה לכל בעלי הדין;
(2) החליט בית-המשפט שהבקשה מצריכה תשובה, תומצא הבקשה לבעלי הדין האחרים; כל בעל דין רשאי להשיב לבקשה; תשובת בעל הדין תוגש תוך עשרה ימים מיום ההמצאה, במספר עותקים מספיק לבית-המשפט ולבעלי הדין האחרים; לתשובה יצורף תצהיר לשם אימות העובדות שעליהן היא נסמכת, והעתק מכל מסמך שעליו היא מבוססת;
(3) לא הוגשה תשובה בתוך עשרה ימים, רשאי בית-המשפט להחליט בבקשה לאלתר על יסוד הטענות בכתב שבפניו;
(4) בית-המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ליתן, לבקשת בעל דין, הזדמנות לטעון טענות נוספות בכתב או בעל-פה."

2. הכלל - תקנה 2(א) רישא
הכלל של הסמכות המקומית במקרה של עתירה מינהלית מעוגן בתקנה 2(א) רישא לתקנות (סדרי דין) לפיו יש להגיש עתירה מינהלית לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו ניתנה החלטת הרשות. ובמילים אחרות, תקנה זו היא הנורמה הרלוונטית לעניין סמכותו המקומית של בית-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה מינהלית, ולפיה, הסמכות המקומית נקבעת על-פי מקום מתן ההחלטה.

תכליתה של תקנה זו הינה ליצור ודאות בקרב ציבור המתדיינים לאיזה מבתי- המשפט עליהם לפנות {ראו: אליעד שרגא, רועי שחר המשפט המינהלי, כרך שישי - סדרי הדין והראיות בבתי-המשפט לעניינים מינהליים (2011), 131; עת"מ (יר') 1250/09 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' מועצה המקומית קציר חריש, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.07.09); וגם עת"מ (מינהליים נצ') 59920-03-11 מדינת ישראל נ' דורון חזיזה, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.04.11; 02.05.11); עת"מ (חי') 46773-12-14 אביי איילאו נ' משרד הפנים, תק-מח 2015(1), 1274 (2015)}.

כפי שנראה להלן, בית-המשפט, במרבית המקרים, נמנע למחוק העתירה על-הסף. במקרים אלה, בית-המשפט משתמש בסמכותו ומעביר את הדיון בעתירה לבית-המשפט המוסמך כקבוע בסעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 לפיו "מצא בית-משפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית-משפט או של בית-דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית-המשפט או לבית-הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית-המשפט הקודם".

ב- עת"מ (מחוזי חי') 669/02 {צילה מרטין נ' מנהל רשות העתיקות, תק-מח 2003(1), 22367 (2003)} עסקינן בעתירה שהועברה מבית-המשפט בירושלים לחיפה. במקרה דנן, עלתה השאלה האם על העברה שכזו חלה ההוראה שבסעיף 79(ב) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. כב' השופט ש' ברלינר השיב לשאלה זו בחיוב {ראו גם ה"פ (יר') 596/00 תמרה זסלנסקי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(3), 4101 (2001)}.

ב- עת"מ (מחוזי חי') 9891-07-09 {משרד הבינוי והשיכון נ' יקטרינה בזילביץ, תק-מח 2009(4), 3910 (2009)} הגישה העותרת, המתגוררת בדירת דיור ציבורי בחיפה, עתירה כנגד החלטת ועדת האכלוס העליונה הפועלת אצל המבקש ("משרד הבינוי"), שלפיה נדחתה בקשת העותרת להקניית זכויות חוזיות בדירה שבה היא מתגוררת.

המבקש-משרד הבינוי, טען בבקשתו לסילוק התביעה על-הסף ולחילופין להעביר את הדיון בה לבית-המשפט המוסמך, בירושלים, כי לבית-משפט בחיפה אין סמכות מקומית לדון בעתירה.
משרד הבינוי טען בבקשתו זו כי ההחלטה עליה הוגשה העתירה נתקבלה בירושלים ולכן על-פי תקנה 2 לתקנות (סדרי דין) היה על העותרת להגיש עתירתה בבית-המשפט בירושלים ולא בחיפה.

כב' השופט א' קיסרי בדחותו את הבקשה קבע כי אכן יש צדק בדברי משרד הבינוי אולם "משרד הבינוי הוא רשות מינהלית וככזה מוטלת עליו החובה לפעול בהגינות ובסבירות. משכך, הגשת בקשה אשר תוצאתה המסתברת היא הטלת נטל של טרחה והוצאות מרובות, הכרוכות בהתדיינות בירושלים, על עותרת שלכאורה היא קשת יום איננה מתיישבת עם החובה לפעול בהגינות ובסבירות, שכאמור, מוטלת על משרד הבינוי".

עוד נקבע כי משרד הבינוי לא הביא בבקשתו כל טענה עניינית המצביעה על כך שבמקרה הנדון יקשה על משרד הבינוי להציג את עמדתו ביעילות אם הדיון יתקיים בבית-משפט בחיפה.
ב- עת"מ (מחוזי יר') 1250/09 {שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' מועצה המקומית קציר חריש, תק-מח 2009(3), 142 (2009)} נדונה בקשה להעביר את הדיון בעתירה מבית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים לחיפה. כב' השופט דוד חשין בקבלו את הבקשה קובע כי החלטת המועצה (הרשות) אשר נגדה הוגשה העתירה התקבלה באיזור שיפוטו של בית-המשפט המחוזי בחיפה. זאת ועוד. המקרקעין נשוא ההחלטה (4 דירות) אף הן מצויות באיזור שיפוטו של בית-המשפט המחוזי בחיפה. משכך, לא נותר אלא להעביר את הדיון לבית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה.

ב- עת"מ (מינהליים יר') 1408/09 {סאוסן חליל נ' שר הפנים, תק-מח 2009(2), 9533, 9534 (2009)} קבע כב' השופט משה סובול כי דין העתירה שהוגשה להימחק על-הסף שכן העתירה תוקפת את החלטת משרד הפנים שהתקבלה בלשכה האיזורית של מינהל האוכלוסין בתל-אביב.

ב- בש"א (מחוזי יר') 2900/07 {נטקוד בע"מ נ' שר הפנים, תק-מח 2007(4), 13451 (2007)} נדונה בקשה לסלק על-הסף בשל היעדר סמכות מקומית. העותרת תוקפת בעתירתה את החלטת עיריית רחובות. כב' השופט יהונתן עדיאל בקבלו את הבקשה קובע כי העתירה מופנית כנגד החלטת עיריית רחובות ולכן על-פי תקנה 2(א) לתקנות (סדרי דין) הסמכות המקומית לדון בעתירה נתונה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב ולא בירושלים.

ב- עת"מ (מחוזי חי') 4323/07 {נזיה דבור, בשמה של בתו, גב' נווין דבור נ' משרד החינוך והתרבות - אגף הבחינות, תק-מח 2007(4), 737 (2007)} נדונה עתירה כנגד משרד החינוך. העותר מבקש כי בית-המשפט יורה על כינוסה של ועדת הערעורים, אשר אמורה לדון בערעורים על תוצאות בחינות הבגרות ולתת החלטה בערעורה של בתו של העותר.
כב' השופט ר' שפירא בדחותו העתירה על-הסף קבע כי בית-משפט לעניינים מינהליים בחיפה, איננו בעל הסמכות המקומית לדון בעתירה "מאחר שמדובר בעתירה כנגד התנהלותה של ועדת טוהר הבחינות, אשר מקום מושבה הוא בירושלים והמדובר בוועדה ארצית המרכזת את בירור כל הערעורים המוגשים מכל רחבי המדינה כנגד חשדות מסוג החשד הנדון במקרה זה... על-כן, מאחר שמדובר בוועדה המתכנסת ודנה בירושלים והחלטתה עתידה להתקבל בירושלים, הסמכות המקומית לבירור העתירה שעניינה פעילות הוועדה מסורה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים".

ב- עת"מ (מחוזי יר') 1159/04 {השאם מחמד יוסף בדראן דרכון מצרי מספר XXXX נ' שר הפנים, תק-מח 2005(1), 10971, 10973 (2005)} טען העותר כי פנה למשרד הפנים בנצרת והגיש בקשה לאיחוד משפחות. בהמשך פנה מספר פעמים וביקש כי בקשתו תטופל. לטענתו לא קיבל תשובה בכתב לפניותיו, אולם כאשר בא-כוחו הגיע ללשכת משרד הפנים בנצרת נמסר לו כי בקשת העותרים לא תטופל.

בעניין זה, קבעה כב' השופטת יהודית צור כי בנסיבות המתוארות לעיל ברור הוא כי הסמכות המקומית נתונה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בנצרת ולא לירושלים ולכן יש להעביר אליו את הדיון בעתירה.

ב- עת"מ (מחוזי יר') 478/04 {נצר בקר פאיז נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, תק-מח 2004(1, 12152 (2004)} קבע כב' השופט יהונתן עדיאל כי משהוברר, מתגובת המשיבים, שצו ההרחקה הוצא באזור תל אביב, אין לבית-משפט בירושלים, הסמכות להיזקק לעתירה.

3. תקנה 2(א) סיפא - מקרקעין
במקרה ועסקינן במקרקעין, קובעת תקנה 2(א) סיפא לתקנות (סדרי דין) כי יש להגיש העתירה לבית-המשפט שבאיזור שיפוטו נמצאים המקרקעין.

עתירה על החלטה של רשות בדבר תוכנית מתאר, יש לראות כעתירה על החלטה בעניין מקרקעין ולכן על-יסוד תקנה 2(א) סיפא לתקנות (סדרי דין), הסמכות המקומית לדון בה, ככל שאין מדובר בתוכנית מתאר ארצית או מחוזית, נתונה לבית-המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין" {עת"מ (מחוזי יר') 8943/08 הטירה בגעש בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה - ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), תק-מח 2008(4), 10998, 10999 (2008); ראה גם עת"מ (מחוזי יר') 218/01 גני דולינגר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן, תק-מח 2001(2), 15020 (2001)}.

במקרים שהעתירה עוסקת בביטול "החלטה בעניין מקרקעין", על העותר להגיש העתירה באזור שיפוטו בו נמצא המקרקעין {עת"מ (מחוזי יר') 1014/06 ספיר את זוהר בע"מ נ' ועדת העררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, תק-מח 2006(4), 3462, 3463 (2006)}.

ב- עת"מ (מינהליים יר') 1280/09 {שלמה אזולאי נ' הוועדה המיוחדת שלפי סעיף 137 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005, תק-מח 2009(3), 9666, 9668 (2009)} קבע כב' השופט משה סובול כי החלטת הוועדה המיוחדת מתייחסת להקצאת קרקע בפטור ממכרז, סמכות השיפוט המקומית בעתירה היתה מסורה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע שבתחום שיפוטו מצויה החווה.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 18133/07 {שמואל יעבץ נ' משרד הביטחון - אגף השיקום, תק-מח 2007(3), 12070, 12071 (2007)} קבע כב' השופט יהודה זפט כי "עתירתו של המבקש נוגעת להחלטת אגף השיקום בעניין זכותו במקרקעין המצויים בכניסה לכביש הערבה. לפיכך, ובהתאם להוראות תקנה 2(א) שלעיל היה על המבקש להגישה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע".

ב- עת"מ (מחוזי נצ') 161/03 {"אגודת הגליל - האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות" נ' "אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה", תק-מח 2003(, 32779 (2003)} קבע כב' השופט מנחם בן דוד כי "כפר סאג'ור מצוי בנפת עכו ולפיכך הינו בתחום סמכות השיפוט של בית-המשפט המחוזי בחיפה" ולא בנצרת.

ב- עת"מ (יר') 40081-09-14 {אור רוזן נ' רשות מקרקעי ישראל, תק-מח 2015(2), 16451 (2015)} סבר בית-המשפט באשר לסמכות המקומית, לאור הוראת תקנה 2 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), אשר קובעת כי עתירה מינהלית "תוגש לבית-המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בעניין מקרקעין - לבית-המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין". עתירה שעניינה בהחלטה בענייני מקרקעין הנמצאים בנפת-מרכז, דינה להתברר בבית-המשפט לעניינים מינהליים במחוז זה.

נוכח המסקנה אליה הגיע בית-המשפט, לפיה לבית-המשפט לעניינים מינהליים נתונה סמכות עניינית לדון בעתירה, אולם הסמכות המקומית בעתירה זו אינה בירושלים אלא במחוז מרכז, הורה על העברת העתירה לבית-המשפט במחוז מרכז, מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט, כבקשת העותרים.
המשיבה התנגדה להעברת העתירה, נוכח הכלל של "לא יעבירנו עוד". לטענתה יש לדון ולהכריע תחילה בטענת הסמכות העניינית, בכדי למנוע מצב שבו שבית-המשפט הנעבר יוסמך לדון בעניינים שאינם ברגיל בסמכותו העניינית.
בית-המשפט לא קיבל את התנגדות המשיבה כמפורט לעיל. ראשית, מהטעם כי הוא דן כבר בשאלת הסמכות העניינית והכריע בה ושנית מהטעם כי לפי סעיף 79 לחוק בתי-המשפט, שכותרתו "סעד בשל חוסר סמכות", נקבע כי במקרה של חוסר סמכות עניינית או מקומית, רשאי בית-המשפט להעביר את העניין לבית- המשפט המוסמך. אמנם, אין זאת חובה אלא רק רשות, אך בדרך-כלל לא ימאן בית-המשפט לעשות שימוש ברשות.

ב- עת"מ (חי') 40516-02-13 {הבית העגול חינוך בדרך הטבע נ' דלית שטאובר-מנהלת כללית של משרד החינוך, תק-מח 2013(1), 17063 (2013)} נקבע כי מקום שבו לא מועלית טענת סמכות מקומית או כאשר מושגת הסכמה בין הצדדים, אין מניעה כי בית-המשפט ימשיך לדון בעתירה.

במקרה דנן, החליטה המשיבה להוציא צו-סגירה לבית-הספר של העותרת. ההחלטה עצמה ניתנה בירושלים. לעותרת לא היה כל הסבר מדוע לבית- המשפט במקרה דנן הסמכות המקומית לדון בעתירתה.

כל שנטען על-ידי העותרת הינו כי במקרים אחרים התקיימו דיונים בצווי סגירה שכאלו, גם בבתי-משפט במחוזות אחרים. עוד נטען כי המדובר בהחלטה של רשות מרשויות המדינה ועל-כן קמה סמכות לכל בית-משפט ברחבי המדינה.

בית-המשפט קבע כי, טענת העותרת כי המדינה מצווה בכל מקום ועל-כן הסמכות המקומית נתונה לכל בית-משפט בארץ דינה להידחות שהרי מחוקק המשנה קבע מפורשות הוראת סמכות מיוחדת לבתי-המשפט לעניינים מינהליים והורה כי הסמכות הולכת אחר מקום ההחלטה נשוא העתירה {למעט בעניינים המנויים בתקנה}.

4. צירוף המדינה כמשיבה לעתירה במטרה "לתפוס" את הסכמות המקומית
ב- עת"מ (מחוזי יר') 1250/09 {שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' מועצה המקומית קציר חריש, תק-מח 2009(3), 142 (2009)} נדונה בקשה להעברת הדיון מבית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים לחיפה. העותרת טענה כי משצירפה את המדינה כצד לעתירה קיימת סמכות מקומית לכל בית-משפט שהמחלוקת מצויה בסמכותו העניינית.

כב' השופט דוד חשין קבע בעניין זה כי אין בצירופה של המדינה כמשיבה לעתירה כדי להקנות לבית-משפט בירושלים סמכות מקומית לדון בה. עוד נקבע, כי בתקנות (סדרי דין) אין כל הוראה המאפשרת הענקת סמכות מקומית לבית-המשפט עקב צירוף נתבעים אחדים, דוגמת זו שבתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתירה לתובע להגיש את התובענה "לכל בית-משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים".

המסקנה מדברים אלה היא כי מקום מתן ההחלטה, והוא בלבד, קובע את הסמכות המקומית לדון בעתירה.

5. "הוגשו כמה עתירות בנושא אחד או בנושאים דומים בעיקרם לבתי-משפט שונים" - תקנה 2(ב) לתקנות
תקנה 2(ב) לתקנות (סדרי דין) קובעת מפורשות כי במקרה והוגשו מספר עתירות בנושא אחד או בנושאים דומים בעיקרם לבתי-משפט שונים, רשאי שופט של בית-המשפט העליון, לבקשת בעל דין, לקבוע כי העתירות, כולן או חלקן, יידונו במאוחד בבית-משפט שקבע לכך.

לנוכח הסכמת הצדדים, העבירה כב' הנשיאה השופטת ד' ביניש ב- בש"א 2012/08 {עיריית אשקלון נ' דור אלון טכנולוגיות גז בע"מ, תק-על 2008(1), 4186 (2008)} את הדיון מבית-משפט בבאר שבע לבית-המשפט בתל-אביב תוך שהיא משתמשת בסמכותה כאמור בתקנה 2(ב) לתקנות (סדרי דין).

ב- בש"א 4020/03 {היולט פקרד (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, תק-על 2003(2), 1650 (2003)} הסכימו הצדדים כולם כי יש להורות על איחוד הדיון בתובענות. כב' השופט א' ברק קבע כי לאור ההסכמה כאמור הינו סבור כי יש להורות על איחוד הדיון בבית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, המצוי בשלב מתקדם יותר של הטיפול בהליך, ושאליו הוגשה התובענה הראשונה.