סדרי הדין בבתי-משפט לעניינים מינהליים
הפרקים שבספר:
- מבוא
- חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים - מטרה (סעיף 1 לחוק)
- הגדרת "רשות", "החלטה של רשות" (סעיף 2 לחוק)
- מותב וסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים (סעיפים 5-3 לחוק)
- העברת דיון בעתירה מינהלית (סעיף 6 לחוק)
- עילות סמכויות וסעדים (סעיף 8 לחוק)
- צו ביניים (סעיף 9 לחוק)
- רשם, ערעור ובקשת רשות ערעור (סעיפים 12-10 לחוק)
- עתירה מינהלית - הגדרות, מקום שיפוט, סמכות מקומית (תקנות 1 ו- 2 לתקנות (סדרי דין)
- המועד להגשת עתירה וטענת שיהוי (תקנות 3 ו-4 לתקנות (סדרי דין)
- כתב עתירה (תקנה 5 לתקנות (סדרי דין))
- משיבים בעתירה (תקנה 6 לתקנות (סדרי דין))
- עיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מוקדם (תקנה 8 לתקנות (סדרי דין))
- צו ביניים וצו ארעי (תקנות 9 ו- 9א לתקנות (סדרי דין))
- כתב תשובה (תקנה 10 לתקנות (סדרי דין))
- פרטים נוספים (תקנה 11 לתקנות (סדרי דין))
- הגשת מסמך לבית-המשפט (תקנה 12 לתקנות (סדרי דין))
- סייג למסירת מידע ומסמכים (תקנה 13 לתקנות (סדרי דין))
- עיקרי-טיעון (תקנה 14 לתקנות (סדרי דין))
- ראיות (תקנה 15 לתקנות (סדרי דין))
- סדר הטיעון (תקנה 16 לתקנות (סדרי דין))
- פסק-דין (תקנה 17 לתקנות (סדרי דין))
- אי-התייצבות (תקנה 18 לתקנות (סדרי דין))
- דיון דחוף (תקנה 19 לתקנות (סדרי דין))
- סייג לתחולת תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 20 לתקנות (סדרי דין))
- העברת דיון בעתירה (תקנה 21 לתקנות (סדרי דין))
- עתירה נגד החלטת ועדת שחרורים
- ערעור מינהלי - מקום שיפוט (תקנה 22 לתקנות (סדרי דין))
- המועד להגשת ערעור מינהלי (תקנה 23 לתקנות (סדרי דין))
- כתב ערעור מינהלי (תקנה 24 לתקנות (סדרי דין))
- המשיב בערעור מינהלי (תקנה 25 לתקנות (סדרי דין))
- העברת חומר לבית-המשפט (תקנה 26 לתקנות (סדרי דין))
- דיון מקדמי בערעור מינהלי (תקנה 27 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 28 לתקנות (סדרי דין))
- תובענה מינהלית (תקנה 29 לתקנות (סדרי דין))
- סייג להגשת תובענה מינהלית (תקנה 30 לתקנות (סדרי דין))
- ערעור על החלטת רשם
- המועד להגשת ערעור ובקשת רשות לערער ובקשה להארכת מועד (שינוי מועדים) (תקנות 33 ו- 38 לתקנות (סדרי דין))
- הוראות משלימות (תקנה 34 לתקנות (סדרי דין))
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 35 לתקנות (סדרי דין))
- כתבי טענות נוספים (תקנה 36 לתקנות (סדרי דין))
- בקשה תהא בכתב (תקנה 37 לתקנות (סדרי דין))
- חישוב מועדים (תקנה 39 לתקנות (סדרי דין))
- ביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד (תקנה 40 לתקנות (סדרי דין))
- הוצאות (תקנה 41 לתקנות (סדרי דין))
- שמירת תוקף - עיכוב ביצוע וסעד זמני (תקנות 42 ו- 43 לתקנות (סדרי דין))
- תקופת פגרה (תקנה 44 לתקנות (סדרי דין))
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 44א לתקנות (סדרי דין))
ביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד (תקנה 40 לתקנות (סדרי דין))
תקנה 40 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדלקמן:"40. ביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד
נתן בית-המשפט או הרשם החלטה על-פי צד אחד, שלא לפי תקנה 18, רשאי בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה לבקש את ביטולה או שינויה בתוך שבעה ימים מיום המצאתה, ורשאי בית-המשפט או הרשם, לפי העניין, לבטלה או לשנותה, בתנאים שייראו לו, ובין השאר לעניין הוצאות."
ב- בש"א (מחוזי ב"ש) 966/05 {אלי אדרי נ' גילה אטיאס, תק-מח 2005(4), 9605 (2005)} דחתה כב' השופטת שרה דברת את הבקשה לביטול פסק-דין מחמת העובדה כי הבקשה לביטול הוגשה עבור המועד הקבוע בתקנה 40 לתקנות (סדרי דין).
ב- בר"מ162/12 {עמותת תל גיבורים אגודה חברתית ואח' נ' שר הפנים ואח', תק-על 2012(2), 3834 (2012)} נקבע על-ידי כב' השופט ע' פוגלמן כי דין בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק-דין להידחות. תקנה 40 לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בקשה לביטול החלטה תוגש לבית-המשפט לעניינים מינהליים בתוך 7 ימים ממועד ההמצאה לצדדים. הבקשה לביטול המחיקה דנן הוגשה באיחור של כשישה חודשים.
המבקשים טענו כי פסק-דינו של בית-המשפט קמא נשלח לבא-כוחם הקודם שחדל מלייצגם, אולם התברר כי הועבר אליהם פסק-הדין בהמשך.
יתרה- מזאת, המבקשים קיבלו בחזרה את סכום העירבון ואת האגרה אשר הפקידו בעת הגשת הערעור, ומכאן כי ערעורם נמחק, וזאת ארבעה חודשים לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק-הדין.
המבקשים טענו כי העיכוב בהגשת הבקשה לביטול פסק-הדין נגרם כתוצאה מהיעדר ייצוג משפטי. אולם, בית-המשפט קבע כי נקודת המוצא היא שבעל דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין לשם הגשת בקשה לבית-המשפט ללא קשר לייצוג משפטי.
נקבע כי, הכלל שלפיו סטייה ממועד הקבוע בדין מחייב את קיומו של "טעם מיוחד" שיירשם. כן נקבע כי היעדר ייצוג אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד שכזה.
יתרה-מזאת נקבע כי היעתרות לבקשה לביטול פסק-דין שניתן בשל התנהלות דיונית לקויה של בעל דין מחייבת עמידה בשתי אמות-מידה מצטברות: האחת, הסיבה להתנהלות הדיונית המחדלית והשניה, סיכויי הצלחת ההליך המקורי לגופו, {כאשר יש ליתן לרכיב זה משקל רב בבחינת הבקשה}.
נקבע כי הבקשה דנן לא כללה תשתית מפורטת ממנה ניתן ללמוד על סיכויי הערעור שנמחק. וכן הוחסרו מהבקשה פרטים ומסמכים רלוונטיים לתיאור הנסיבות בהן נתקבלה ההחלטה המקורית בדבר מחיקת הערעור.
בית-המשפט קבע כי בנסיבות המקרה דנן, המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה להראות כי יש מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא ולכן הבקשה נדחתה.