סעיפים 6-1 לחוק הנוטריונים

משרת הנוטריון היא מוסד עתיק יומין, שמקורותיה ברומא העתיקה. שיטות משפט המבוססות על המשפט הקונטיננטלי הכירו משרה זו, בעוד שבשיטות משפט אחרות, המבוססות על המשפט המקובל היה המוסד בעל תוכן שונה. המשפט העות'מאני ששרר בארץ ישראל עד כניסת המנדט הבריטי הכיר את משרת הנוטריון, ואף הסדיר אותה בחוק הנוטריוני העות'מאני משנת 1913. הבריטים פיצלו משרה זו לשתי משרות - משרת "הנוטריון הציבורי" שעיסוקו באישור מסמכים לצורך שימוש בארץ פנימה, ומשרת "הנוטריון למסמכים יוצאי חוץ" שערך מסמכים לצורך שימוש במדינות חוץ.

"הנוטריון הציבורי" היה עובד מדינה, ואילו "הנוטריון למסמכים יוצאי חוץ" היה עורך-דין פרטי שהוסמך לכך.

בשנת 1976 התקבל חוק הנוטריונים אשר ביטל כפילות זו, ואיחד את המשרות למשרה אחת שבה יכול לשמש כל עורך-דין בעל כשירות שיאושר לכך על-ידי ועדה של משרד המשפטים.

סעיפים 6-1 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 קובעים כדלקמן:

"1. ועדת רשיונות (תיקון התשל"ח)
רישיון נוטריון יינתן מאת ועדת רשיונות של שבעה שימנה שר המשפטים, מהם שניים על-פי הצעת לשכת עורכי-הדין; היושב ראש יהיה משפטן עובד המדינה, שני חברים לפחות יהיו נציגי ציבור וחבר אחד לפחות יהיה נוטריון.

2. כשירות (תיקונים: התשל"ט, התשס"ב)
(א) מי שנתקיימו בו כל אלה כשיר להיות נוטריון:
(1) הוא אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל; לעניין זה, "תושב קבע בישראל" - מי שהוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;
(2) הוא חבר לשכת עורכי-הדין ונתמלאה בו אחת מאלה:
(א) עסק במקצוע של עורך-דין 10 שנים לפחות, מתוכן חמש וחצי שנים לפחות בישראל;
(ב) (נמחקה);
(ג) עסק במקצוע של עורך-דין 10 שנים לפחות, מהן שנתיים לפחות בישראל, והגיש את בקשתו לרישיון תוך שבע שנים מהיום שבו היה לראשונה תושב ישראל;
(3) לא הורשע בישראל או מחוצה לה בעבירה פלילית שיש בה משום קלון;
(4) לא הוצא ולא הושעה מלשכת עורכי-הדין בישראל על-פי פסק-דין סופי בהליכים משמעתיים, למעט הליך על-פי סעיף 78 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק הלשכה"), ולא בוטל רשיונו ולא הותלה תקפו בהליכים משמעתיים לפי חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, התש"י-1950;
(5) ועדת הרשיונות מצאה אותו ראוי להיות נוטריון, לאחר שנתנה את דעתה, בין השאר, לעונשים משמעתיים שהוטלו עליו לפי חוק הלשכה או חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, התש"י-1950, תוך 10 שנים לפני מתן הרישיון, פרט לאלה האמורים בפסקה (4).
(ב) ועדת הרשיונות רשאית לתת לאדם רשיון נוטריון אף אם הורשע כאמור בסעיף-קטן (א)(3) אם עברו עשר שנים מיום שגמר לרצות את ענשו, ואף אם הוטל עליו אחד הענשים האמורים בסעיף-קטן (א)(4) אם עברו 10 שנים מיום שבו הוטל העונש.
(ג) ועדת הרשיונות רשאית להתנות מתן רישיון נוטריון בהשתתפות בהשתלמות קצרה במתכונת שתקבע הוועדה; המשתתף ישא בעלות השתתפותו בהשתלמות, כולה או חלקה, כפי שתקבע הוועדה.

3. כהונות שדינן כדין עיסוק במקצוע עורך-דין
לעניין האמור בסעיף 2(א)(2), דין תקופת כהונה כשופט, כחבר בית-דין דתי או בתפקיד משפטי אחר ששר המשפטים אישר אותו בצו לצורך סעיף זה, כדין תקופת עיסוק במקצוע של עורך-דין בישראל, ודין תקופת כהונה כשופט או כנוטריון בחוץ-לארץ כדין תקופת עיסוק במקצוע של עורך-דין בחוץ-לארץ.

4. התנגדות
(א) מצאה הוועדה שנתמלאו במבקש הרישיון תנאי הכשירות המפורטים בסעיף 2(א), או החליטה שיש מקום להשתמש בסמכות לפי סעיף 2(ב), תפרסם את הבקשה במועד ובדרך שנקבעו בתקנות.
(ב) כל אדם רשאי להגיש לוועדת הרשיונות, במועד ובדרך שנקבעו בתקנות, התנגדות מנומקת להענקת הרשיון למבקש, אך לא תדחה הוועדה את הבקשה על-סמך ההתנגדות לפני שנתנה למבקש הזדמנות להשמיע טענותיו.

5. פנקס הנוטריונים ואגרת רישיון
בטרם יתחיל נוטריון לכהן:
(1) יחתום את שמו בפנקס הנוטריונים שינוהל בפיקוחו של שר המשפטים;
(2) ימסור למי ששר המשפטים הסמיכו לכך דוגמה של חתימתו ושל חותמו, בדרך שנקבעה בתקנות;
(3) ישלם את האגרה שנקבעה בתקנות.

6. אגרה שנתית (תיקון התשנ"ד)
(א) בעל רישיון נוטריון ישלם, לא יאוחר מ- 31 בינואר של כל שנה, אגרה שנתית ששיעורה נקבע בתקנות; לא שולמה האגרה כאמור, יווספו לה תוספות אלה:
(1) שולמה האגרה בתקופה שבין 1 בפברואר ובין 31 במרס - 10%;
(2) שולמה האגרה בתקופה שבין 1 באפריל ובין 30 בספטמבר - 50%;
(3) שולמה האגרה אחרי 30 בספטמבר - 100%;
(4) שולמה האגרה אחרי אותה שנה פלונית תישא, בנוסף לתשלום כפל האגרה כאמור בפסקה (3), גם הפרשי הצמדה על סכום האגרה שנקבע, לפי מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מן המדד שפורסם בחודש דצמבר שקדם למועד תשלום האגרה של אותה השנה עד המדד שפורסם לאחרונה לפני תשלומה בפועל.
(א1) לא שילם בעל רישיון נוטריון את האגרה בעד שנה פלונית עד תום חודש מרס של השנה שלאחריה, לא יהיה רשאי לשמש נוטריון כל עוד לא שילם את האגרה באותה השנה, כאמור בסעיף-קטן (א)(4).
(ב) נוטריון שלא שילם אגרה שנתית לחמש שנים, יפקע תקפו של רשיונו.
(ג) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות שיעור שונה של אגרה שנתית לבעל רישיון נוטריון שהוא בגיל שבעים שנה או יותר."

ב- ת"ע (יר') 44080-09 {א.א. נ' מ.א. ז"ל ואח', תק-מש 2012(1), 1058 (2012)} עלתה השאלה מה תוקפו של מינוי נוטריון מחמת אי-תשלום אגרה וזאת לאור טענות לגבי תוקפה של צוואה שנערכה בפניו.

בהליך זה הוגשה התנגדות לקיום צוואת המנוחה, בגדרה הורישה המנוחה את כל עזבונה לאחייניתה {להלן: "המשיבה 2"}. ההתנגדות מבוססת על שני מישורים עיקריים: האחד, שהצוואה נעשתה בגלל השפעה בלתי-הוגנת של המשיבה 2 על המנוחה. השני, טענות המבוססות על חוק הנוטריונים, ומעורבות המשיבה 2 בעריכת הצוואה. בהקשר זה נטען כי משיב 3 אשר אישר כנוטריון את צוואתה של המנוחה, היה מיופה-כוחה של המשיבה 2 מלפני עשיית הצוואה, ומשום כך נטען שאסור היה לו לקחת חלק בעריכת הצוואה.

בנוסף, במהלך הדיונים, נטען כי בזמן שמשיב 3 אישר את חתימתה של המנוחה על הצוואה, הוא לא היה מוסמך לעשות כן בתור נוטריון, מהטעם שתוקף רישיונו פקע עקב אי-תשלום האגרה השנתית החלה על נוטריון, משך 5 שנים {ראו סעיף 6(ב) לחוק הנוטריונים}. ולכן, המסמך אינו צוואה כיוון שבאותה תקופה, למשיב 3 לא היתה "רשות" לפי סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 {להלן: "חוק הירושה"}.

בית-המשפט לענייני משפחה דחה את ההתנגדות.

תחילה בית-משפט התייחס לטענת ההשפעה הבלתי-הוגנת. פסיקת בתי-המשפט פיתחה הלכה בת ארבעה מבחנים לקביעת קיומה של השפעה בלתי-הוגנת: מבחן העצמאות; מבחן הסיוע; מבחן הקשר עם בני אדם אחרים; מבחן נסיבות עריכת הצוואה. נקבע, כי לא קיומה של ההשפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של יסוד בלתי-הוגן בה שעיקרו ניצול תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לעשות צוואה לטובת הנהנה.

יישום המבחנים הנ"ל הוביל למסקנה כי לא הוכחה השפעה בלתי-הוגנת מצד המשיבה 2 או מי מטעמה על המנוחה בזמן עשיית הצוואה. המנוחה בזמן עשיית הצוואה היתה עצמאית, ובכושר מלא שכלית וקוגניטיבית. המנוחה נהנתה מטיפול מסור של המשיבה 2, והכירה לה הטוב. כן, היא לא נותקה מאנשים אחרים, ואף לא מן המתנגד עצמו, ואין בנסיבות עשיית הצוואה כדי להעלות ספק בדבר רצונה האמיתי והעצמאי של המנוחה. לכן, נדחתה ההתנגדות ככל שהיא מבוססת על טענת השפעה בלתי-הוגנת.
טענה נוספת ורלוונטית לענייננו היא, כנגד תוקף מינוי הנוטריון. בדבר אי-תשלום האגרה קבע בית-משפט, כי לא הובאה כל ראיה שננקטו הליכים משמעתיים נגד המשיב 3, או כי הוא הושעה או כי הופסקה או הוטל רישיונו, אלא הדיון סבב סביב הפרשנות של המילה "יפקע" בסעיף 6(ב) לחוק הנוטריונים הקובע כי: "נוטריון שלא שילם אגרה שנתית לחמש שנים, יפקע תקפו של רשיונו".

בא-כוח המשיב 3 טוען כי יש להבדיל בין פקיעת תוקפו של רישיון לבין ביטולו. לדעתו משמעות ביטול הרישיון הוא שכשירותו המהותית של הנוטריון נפגעת. אין הדבר כן כאשר הנוטריון לא שילם את האגרה במשך חמש שנים: ניתן לתקן את הפגם על-ידי תשלום האגרה, ללא צורך להגיש בקשה לחדש את תוקף הרישיון. באי-כוח שני המשיבים מתייחסים לכך שהמנוחה האמינה שהיא עושה את הצוואה בפני אדם המוסמך לאשר אותו על-פי דין, כצוואה בפני רשות. טענות אלו התקבלו על-ידי בית-המשפט.
מעבר לכך הוסיף בית-משפט כי ניתן לרפא את הפגם ככל שהתקיימו מרכיבי היסוד, "הצוואה נאמרה בפני רשות" {ראו סעיף 25 לחוק הירושה}. בענייננו, אם כאמור המשיב 3 לא היה נוטריון, כי אז לא היה "רשות" על-פי סעיף 22 לחוק הירושה. יחד-עם-זאת, ניתן להשוות את אי-תשלום אגרת הנוטריונים עם אי-תשלום אגרת משפט.

ככלל, החלטה שניתנת בבית-המשפט, שמסיימת את ההליך תקפה, אף אם לא שולמה האגרה, והאגרה הופכת להיות חוב שבעל הדין חייב לגזברות בית-המשפט. לענייננו נקבע, כי תשלום אגרת הנוטריונים אינה קשורה כלל ועיקר ליחסים בין הנוטריון לבין מי שפונה אליו לקבל שירות. אם אי-תשלום אגרת משפט, שהיא קשורה באופן ישיר לסוג ההליך והסעד המבוקש, אינו פוסל את פסק-הדין, ניתן לומר שאי-תשלום אגרת הנוטריון אינו פוגם בכשרות המסמך שנעשה.

נוסף על-כך, בית-משפט התייחס לתורת הבטלות היחסית. תורת הבטלות היחסית מתייחסת לכל ענפי המשפט, ולפיה, "יש מקום להתאים את נפקות ההפרה {לרבות הסעד הניתן על-ידי בית-המשפט} לנסיבות המקרה. זאת, כשהעניין מסור לשיקול-הדעת של בית-המשפט בכל מקרה.

בין היתר, עשוי בית-המשפט לשקול את חומרת ההפרה. כך למשל, יכול לשקול אם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה של ההחלטה; האם ההחלטה מותקפת על-ידי אדם שנפגע במישרין מן ההחלטה או על-ידי אדם אחר; מתי מותקפת ההחלטה; מה הנזק שנגרם לאדם משום שנמנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה; ומה הסיכוי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר {בג"צ 2911/94 סמי עבדול בקי נ' עמרם קלאג'י, פ"ד מח(5), 291 (1994)}.
בסיכומו-של-יום, פסק בית-משפט כי אי-תשלום האגרה בענייננו עונה על כל אמות-המידה הרלוונטיות, להחלת הכלל של הבטלות היחסית: ההפרה אינה חמורה, מבחינת הפעילות של המשיב 3 באישור המסמך; התקיפה היא עקיפה, ואינה ישירה; התקיפה איננה על-ידי מי שנפגע לכאורה במישרין מן ההפרה; התקיפה היא מאוחרת בכל אמות-המידה ולא נגרם כל נזק למצווה. צויין, כי בכל מקרה, יכל המשיב 3 והוא עדיין יכול לרפא את המעוות על-ידי תשלום -האגרה.

כן ישנו מישור נוסף שאף הוא רלוונטי. עניין זה נוגע לכך שלא הובאה כל הכרזה בדבר פקיעת רשיונו של משיב 3 לשמש נוטריון, ואין ספק שהודעה כזו היתה צריכה לצאת מאת הגורם המוסמך לאחר שניתנה למשיב 3 הזדמנות לומר את דברו ולתקן את המעוות.

לגישת בית-המשפט, ללא הליך הוגן, בדבר שלילה ברורה של הסמכתו של פועל כנוטריון, ובכלל זה לאשר צוואות כרשות, תוך מתן הודעה של משרד המשפטים למשיב 3 על-כך, אין הצדקה בטענה שבגלל אי-תשלום אגרת הנוטריונים, יש בכך כדי לפסול את צוואתה של המנוחה.

לאור כל האמור, הטענות בדבר השפעה בלתי-הוגנת ובדבר ליקויים בעשיית הצוואה נדחו, וכך גם ההתנגדות, וצו קיום הצוואה יישאר בתוקף.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סעיפים 6-1 לחוק הנוטריונים