botox
הספריה המשפטית
הנוטריונים (דין, הלכה ומעשה)

הפרקים שבספר:

ביטולים; תיקון פקודת הראיות - סעיפים 52-51 לחוק הנוטריונים

סעיפים 52-51 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 קובעים כי:

"51. ביטולים (תיקון התשמ"ט)
בטלים:
(1) החוק העות'מאני בדבר הנוטריון מיום 27 בזילקעדה שנת 1331 (1913);
(2) סעיף 18 לפקודת הרשמים (נוסח חדש), התשל"א-1971;
(3) חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, התש"י-1950;
(4) חוק האגרות (נוטריון ציבורי), התשט"ז-1956;
(5) תקנות הנוטריון הציבורי מיום 4.7.1918;
אך אין בביטולם כדי להשפיע על הליכים ועל תרופות שיינקטו או יינתנו לגבי מסמכים שנערכו לפני תחילתו של חוק זה.

52. תיקון פקודת הראיות (תיקון התשמ"ט)
בסעיף 29 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, בהגדרת "תעודה ציבורית", אחרי המילים "גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית" שבפסקה (2) להגדרה, יבוא "נוטריון"."

ב- ע"א 404/84 {יחזקאל סעתי נ' פרחה סעתי ואח', פ"ד מא(2), 477 (1987)} נקבע, כי באשרו את חתימת המשיבה מילא הנוטריון את תפקידו המוטל עליו על-פי החוק העות'מאני בדבר הנוטריון שנת 1331 (1913) {שבוטל רק אחר-כך, בסעיף 51 של חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976}.

על-פי סעיף 42 של החוק העות'מאני "אחד התפקידים היותר חשובים של הנוטריונים והעוזרים, הוא לחקור ולברר את זהותם של הצדדים ולהיות בטוחים ברצונם החופשי של הצדדים ואם יוכח בפני בית-משפט שהם אישרו או ערכו ניירות, שטרות או חוזים מבלי לחקור בתשומת-לב את זהות הצדדים ואת רצונם החופשי, יפוטרו מיד, ויענשו בהתאם להוראות החוק הזה".

חזקה היא, כי בהיעדר ראיה סותרת, הנוטריון הציבורי קיים את חובתו זו {ראה ע"א 175/51 אדלר נ' מויאל, פ"ד ז 742 (1953)}.

על-פי סעיף 66 של החוק העות'מאני "מסמכים... הנערכים על-ידי הנוטריונים... כפי התנאים והכללים המפורשים בחוק הזה, הם נחשבים לבעלי ערך הוכחה בפני עצמם בפני כל בתי-המשפט... וזה מבלי שום צורך לאמת את תוכנם על-ידי איזו ראיה אחרת".

על-כן נקבע, כי די היה בהגשת מסמך הנ"ל כדי לעשותו לראיה, מבלי להביא את הנוטריון הציבורי לעדות.

החוק העות'מאני בוטל, כאמור, על-ידי חוק הנוטריונים, אך על-פי סעיף 51, הסעיף המבטל, "אין בביטול... כדי להשפיע על הליכים ועל תרופות שיינקטו או ינתנו לגבי מסמכים שנערכו לפני תחילתו של החוק".

ב- ת"א (יר') 4229/02 {דאוד הלאל נג'אר נ' סעיד איבראהים דולה ואח', תק-מח 2005(2), 3492 (2005)} מדובר בשני ייפויי-כוח, כשכל צד טוען כי המסמך שבידו עדיף. מכל האמור עד כה ברור, שאין בידי אף צד מן הצדדים, הסכם רכישה, לבד מייפוי-הכוח.

יצויין, כי ייפוי-הכוח נחתם בפני הנוטריון הציבורי ברמאללה. אין ספק, כי הנוטריון ברמאללה אינו עונה על דרישות חוק הנוטריונים, הקובע את כשירות הנוטריון {ראה סעיף 2 לחוק הנוטריונים}, ובין היתר, היות האדם אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, והוא חבר לשכת עורכי-הדין בישראל.

המסקנה הנובעת מן האמור, כי מדובר ב"תעודת חוץ", כהגדרתה בסעיף 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, הקובע כי:

"30. הוכחת תעודות-חוץ
ייפוי-כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או עניין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:
(1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו;
(2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו."

בעניין זה אין מחלוקת כי המסמך הנדון לא אושר על-ידי מי מהרשומים בסעיף-קטן (1)+(2) הנ"ל.

אין בנמצא ברמאללה "נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי", כלשון הפקודה, ולפיכך, קבע בית-משפט, כי המסמך אינו יכול לשמש כראיה "בכל משפט או עניין אזרחיים", כאמור לעיל {ראו ע"פ 2366/03 עסאף עסאף נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3), 597 (2004)}. לפיכך המסמך התקבל לעצם קיומו, אולם לא לאמיתות תוכנו {ראו: י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"א), 340-339, של א' הרנון דיני ראיות, חלק שני (תשל"ח), 225}.

בנוסף, קבע בית-משפט כי אותה עת {שנת 1993} לא היה כל קושי להביא את התובע 2 בפני נוטריון בישראל, כפי שעשו הנתבעים לגבי ייפויי-הכוח שבידיהם. יצויין, שהתובע 2 היה בעל תעודת זהות ישראלית.