הסדרת פרסומת - סעיף 23 לחוק הנוטריונים

סעיף 23 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 קובע כי:

"23. הסדרת פרסומת (תיקונים: התשל"ח, התש"ס)
נוטריון לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו אלא בהתאם לכללים שהותקנו לפי סעיף 55 לחוק הלשכה; כן יחולו על נוטריון הכללים שהותקנו לפי הסעיף האמור, לעניין ציון השם והמקצוע."

סעיף 55 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 קובע כדלקמן:

"55. הסדרת פרסומת (תיקון התש"ס)
(א) עורך-דין לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו אלא בהתאם לכללים שתתקין המועצה הארצית באישור שר המשפטים וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) בכללים כאמור ייקבעו סוגים, צורות ודרכים של פרסומת המותרים לעורכי-דין, ובלבד שלא יהיה בהם כדי להטעות את הציבור או לפגוע בו או משום פגיעה בכבוד המקצוע; כן ייקבעו באותם כללים מקרים וצורות שבהם רשאי או חייב עורך-דין לציין את שמו ומקצועו."
כללי לשכת עורכי-הדין {פרסומת}, התשס"א 2001, קובעים כי:

"בתוקף סמכותה לפי סעיפים 55 ו- 109 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961, ובאישור שר המשפטים וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, מתקינה המועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין כללים אלה:

ציון התואר

1. ציון התואר
עורך-דין רשאי לציין, בעל-פה או בכתב, את דבר היותו עורך-דין.

2. פרטים שחובה לציינם
(א) עורך-דין יציין את שמו ואת דבר היותו עורך-דין:
(1) בנייר המכתבים המשרדי שלו;
(2) כאשר חובה זו מוטלת עליו על-פי דין.
(ב) ציין עורך-דין את שמו על מסמך הקשור בעבודתו המקצועית, יוסיף לצד שמו את דבר היותו עורך-דין.
(ג) עורך-דין יציין את מספר הרישום שלו בפנקס חברי לשכת עורכי-הדין על:
(1) המסמך הראשון שהוא מגיש בשם לקוחו בהליך בבית-משפט, לרבות בית-דין וכל ערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית שהוקמה על-פי דין;
(2) תצהיר שהוא מאשר;
(3) מסמך אחר הכולל אישור או אימות על-ידי עורך-דין.

3. פרסומת מותרת (תיקון התשס"ו)
(א) פרסומת כמפורט להלן בלבד מותרת לעורך-דין:
(1) בעיתונות כתובה במדורים שיוקצו לפרסומת לעורכי-דין, במגזינים וכתבי עת;
(2) במדריכי טלפון;
(3) בספרי מען;
(4) במדריכים מקצועיים מסווגים;
(5) באינטרנט;
(6) בשלט משרדו של עורך-הדין, בנייר המכתבים המשרדי שלו, ובכל מסמך אחר היוצא ממשרדו.
(ב) פרסומת יכול שתכלול פרטים כמפורט להלן בלבד:
(1) שם עורך-הדין;
(2) דבר היותו עורך-דין;
(3) אם הוא נוטריון - דבר היותו נוטריון;
(4) תאריו האקדמיים או הכשרתו כמגשר;
(5) תואר שדין אחר מסדיר את השימוש בו;
(6) כשירותו לעסוק בעריכת-דין מחוץ לישראל;
(7) פירוט עורכי-הדין העובדים עמו במשרדו, לרבות פרטים כאמור בסעיף-קטן זה לגבי כל אחד מהם;
(8) כל הפרטים הנוגעים למען המשרד ולדרכי התקשרות עם המשרד וכל שינוי בהם; לרבות כתובת אלקטרונית של המשרד וכתובת אתר האינטרנט שלו, אם קיים;
(9) שמות שותפים ועורכי-דין שכירים שפרשו לגמלאות ושמות שותפים ועורכי-דין שכירים שנפטרו, ובלבד ששמותיהם הופיעו על נייר המכתבים בעת שפרשו או נפטרו, לפי העניין;
(10) תחומי עיסוקו של עורך-הדין ושל משרדו;
(11) שעות קבלת קהל;
(12) השפות אותן דובר עורך-הדין;
(13) מועד הסמכתו לעורך-דין.
(ג) פרסומת לפי סעיף-קטן (א)(4) ו- (5), יכול שתכלול גם את אלה:
(1) ספרים, מאמרים ועבודות מחקר בתחום המשפטי;
(2) משרות הוראה;
(3) תפקידים וחברות בלשכת עורכי-הדין או בארגונים משפטיים בארץ או בחו"ל;
(4) כל תפקיד שממלא עורך-הדין או מילא בעבר, לרבות משרה ציבורית ושירות צבאי בתחום המשפטי, ולמעט תפקיד שהוא ממלא על-פי דין, כל עוד הוא מכהן בו, והוא תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי או חברות בוועדות בחירה לתפקידים שיפוטיים או מעין שיפוטיים.
(ד) פרסומת, כמפורט בסעיף-קטן (א)(1) עד (3), לא תכלול אלא פרטים מהפרטים שבסעיף-קטן (ב) ושטחה לא יעלה על שמינית העמוד והיא תהיה באותיות בצבע אחד בלבד; עורך-דין לא יפרסם יותר ממודעת פרסומת אחת באותו גיליון של עיתון יומי.
(ה) פרסומת באינטרנט כאמור בסעיף-קטן (א)(5) תובא בלא ליווי של מלל קולי; ניתן לעשות שימוש בתמונות ואיורים גרפיים שאינם פוגעים בכבוד המקצוע; ניתן לפרסם תמונות של עורך-דין אך לא תמונות של לקוחותיו או עובדי משרדו שאינם עורכי-דין; ניתן להוסיף קישורים (LINK) לאתרים של עורכי-דין או ארגוני עורכי-דין או אתרים מקצועיים משפטיים בלבד; אתר עורכי-דין לא יכלול פסי פרסומת (BANNER) של אחרים ולא יהיה עורך-הדין רשאי לפרסם באמצעות פסי פרסומת באתר של אחר.
(ו) פרסומת, למעט פרסומת כאמור בסעיף-קטן (ה), לא תכלול איורים או תמונות.
(ז) עורך-דין חייב לשמור לתקופה של שלוש שנים מיום הפסקת הפרסום, כל עותק של פרסום ופרסומת לרבות רישום של מועדים ומקומות הפרסום וימציאם ללשכה, לפי דרישה.
(ח) ועדת ייעוץ לענייני פרסומת בלשכה, שבראשות יושב ראש ועדת האתיקה שליד הועד המרכזי תיתן, לבקשת כל עורך-דין הפונה אליה, אישור מראש בדבר עמידת הפרסומת שהוא מבקש לפרסם, בתנאי כללים אלה.

4. פרטים שיציין עורך-דין שכיר בנייר מכתבים
(א) עורך-דין שהוא עובד של עורך-דין, או של מי שאינו עורך-דין (להלן: "המעסיק"), ישתמש, בכפוף לכללים אלה, לצורך עיסוקו כעורך-דין אצל אותו מעסיק, בנייר מכתבים הכולל את שם מעסיקו; היה המעסיק מי שאינו עורך-דין ייווסף לאחר שם המעסיק - "הלשכה המשפטית", או ציון שם דומה.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מעורך-דין, שנוסף על עבודתו כעובד של המעסיק עוסק גם באופן עצמאי בעריכת-דין, להשתמש, לצורך עבודתו המקצועית כעצמאי, בנייר מכתבים שבו צויינו הפרטים לפי סעיפים 2 ו- 3.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מתחולת כל הוראות כללים אלה על עורך-דין שכיר.

5. מידע בכתב
עורך-דין רשאי ליתן ללקוחותיו, על-פי פנייתם, ולאחרים הפונים אליו, מידע בכתב שיכלול פרטים עובדתיים ובלבד שיימנע מדברי שבח על עצמו.

6. תיקון כללי האתיקה
פרק ד' לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 - בטל."

נשאלת השאלה מהי משמעות הדיבור "לא ייעשה לעצמו פרסומת"?

סעיף 55 לחוק לשכת עורכי-הדין קובע כי "עורך-דין לא יעשה לעצמו פרסומת כעוסק במקצוע עריכת-דין". כללי האתיקה הוסיפו וקבעו כי עורך-דין לא יתן הסכמתו לפעולות שמטרתן פרסומת לעצמו כעוסק בעריכת-דין. כן, מתן ראיון לפרסום ברבים בנוגע למשפט שהוא מנהל בשם הלקוח מהווה פעולה שמטרתה פרסום לעצמו, אלא-אם-כן עורך-הדין עושה כן לשם הגנתו האישית של עורך-הדין או לשם תיקון דברים שנתפרסמו ברבים, או כתגובה בשם הלקוח על דברים שנתפרסמו אודותיו.

יצויין, שהוראות אלה פורשו והופעלו על-ידי בית-משפט ב- על"ע 4/75 {פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב, פ"ד ל(2), 197 (1976)}.

שאלת המפתח היא, איפוא, זו: מה משמעותו של הדיבור "לא ייעשה לעצמו פרסומת", ומה משמעות האיסור על פעולות שמטרתן "פרסומת לעצמו"?

הדיבור "ייעשה לעצמו פרסומת" סובל, מבחינה לשונית, פירושים שונים. על-כן, יש לתת לו את אותה משמעות שיש בה כדי להגשים את תכלית החקיקה. תכלית זו נועדה להביא לאיזון ראוי בין כבוד מקצוע עריכת-הדין ושמירה על רמתו הראויה לבין האינטרס של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת {ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין במחוז תל-אביב, פ"ד מא (2), 337 (1987)}.
נראה כי איזון זה מביא לידי כך, שהופעת עורך-דין בכלי התקשורת על-פי בקשתם של אלה, בעניין בעל חשיבות ציבורית, על-מנת ליתן הסבר ענייני בבעיה משפטית, אין לראותה כעשיית פרסומת לעצמו. בהופעה שכזו ממלא עורך-דין את תפקידו, שומר על כבוד המקצוע ורמתו ומספר מידע שלציבור עניין בו {ראה:ATTENOSIO, "LAWYER ADVERSTISING IN ENGLAND AND 493 (1984).THE UNITED STATES" 32 AM. J. COM. L}.

הופעה שכזו, שאין בה כל השתבחות עצמית, אלא מסירת מידע ענייני בעל חשיבות ציבורית, אינו נחשב לכדי עשיית פרסומת. יחד-עם-זאת, לדיבור זה אין ליתן הגדרה מקיפה, ויש למלאו בתוכן על-פי נסיבותיו המשתנות.

ככלל, קיימים איסורי פרסומת בעיסוקים שונים. כך למשל סעיפים 40-38(א) לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), התשל"ט-1979, סעיפים 24-23 בחוק הרופאים הוטרינרים, התשנ"א-1991, סעיפים 11-9 בחוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991 וסעיף 55 בחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961.

הצד השווה בכל העיסוקים הללו, הוא דבר היותם משלחי-יד חופשיים, הנותנים שירות לציבור והנהנים מאמון הציבור, והטעונים רישוי. תכלית איסור הפרסום היא הגנה על איכות השירות, על כבוד המקצוע ועל אמון הציבור בו. תכלית זו היא תכלית ראויה ובית-המשפט הכיר בה וחיפש את האיזון בינה ובין הזכויות המתחרות בה.

ב- בג"צ 896/87 {איילון חברה לביטוח בע"מ נ' רשות השידור ואח', פ"ד מג(1), 703 (1989)} נאמר שהערכים המיוצגים באיסורי הפרסום למיניהם, ירדו במקצת מגדולתם לעומת הערכים של חירויות העיסוק, התחרות והביטוי, וזכות הציבור למידע הוגן.

כך למשל, בעקבות המלצת שתי ועדות נכבדות, הותר באנגליה, בגבולות מסויימים, הפרסום ל- SOLICITORS, שהיה אסור קודם לכן. אחת הוועדות סברה שאיסור הפרסום גרם נזק במונעו מן הציבור מידע ובהקטינו תחרות, יעילות ומאמץ להצליח. ועדה זו המליצה להתיר פרסום ובלבד שאינו מטעה, אינו עושה השוואה עם עורכי-דין אחרים ואינו מוציא שם רע למקצוע.

גם הוועדה השניה, וועדת בנסון, ציינה, כי פרסומת היא אינהרנטית לכל חברה חופשית או מעורבת, ומסייעת לצרכן להפעיל את כוח בחירתו במסגרת הכלכלה הנתונה {ראה על כל אלה, סקירתו של כב' הנשיא מ' שמגר ב- ב"ש 298/86 {ציטרין ואח' נ' בית-הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין, מא(2), 337 (1987)}.

בארצות הברית נדונה שאלת הפרסומת באספקלריה של התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. בפסק-הדין{BATES V. STATE BAR OF ARIZONA 433 U.S. 350 (1977) נקבע כי פרסומת של עורכי-דין שביקשו לפרסם את תחום עיסוקיהם ומחיריהם הנמוכים, משרתת אינטרס של הציבור בקבלת החלטה שקולה המבוססת על מידע}.

שאלה נוספת בעניין זה היא מה הם הערכים המוגנים על-ידי איסור הפרסום? הווה אומר שמירה על רמת השירות, על כבוד המקצוע ועל כבוד שאר החברים בעלי המקצוע ושמירה על הציבור מפני פרסומת מטעה.
ב- עמל"ע (יר') 29036-12-11 {עו"ד חי בר-אל נ' לשכת עורכי-הדין - מחוז תל אביב, תק-מח 2012(2), 7262 (2012)} התקיים בבית-הדין הארצי דיון אשר במהלכו הפנה המערער לפסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- על"ע 13/86 {חטר ישי נ' הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל-אביב-יפו, פ"ד מא(4), 838 (1988)} בו בחן בית-המשפט העליון את פרשנות המילים "יעשה פרסומת לעיסוקו" שבסעיף 55 לחוק לשכת עורכי-הדין, וקבע כי: "הופעת עורך-דין בכלי התקשורת, על-פי בקשתם של אלה, בעניין בעל חשיבות ציבורית, על-מנת ליתן הסבר ענייני בבעיה משפטית, אין לראותה כעשיית פרסומת לעצמו".

בית-הדין הארצי היה ער לכך שקביעת בית-המשפט העליון האמורה מתייחסת לכתבה בכלי תקשורת {שם היה מדובר בכתבה במהדורת החדשות של הטלוויזיה הישראלית}, אשר עורך-הדין הופיע בה לבקשת אותו כלי תקשורת.

ואולם, נקבע כי בפרשה זו האתר בו מדובר הינו של המערער ונועד להציג את משרדו והוא עצמו לציבור לקוחות פוטנציאליים "דהיינו - עשיית פרסומת לעיסוקו של המערער". וכך נאמר בפסק-הדין של בית-הדין הארצי:

"הננו סבורים כי הכללה יזומה על-ידי עורך-הדין של כתבה בה מופיע עורך-הדין באתר האינטרנט של משרדו מהווה עשיית פרסומת לעיסוקו, שכן מטרת הפרסום באתר האינטרנט של משרד עורך-הדין הינה עשיית פרסומת לעיסוקו, והשכל הישר מצביע על-כך שהכללת כתבה עיתונאית בה מופיע עורך-הדין ומדבר, למשל, על סוגיות בעלות עניין ציבורי, נועדה להאדיר את תדמיתו של עורך-הדין, שכלי התקשורת רואים לנכון לתת במה ציבורית לאמירותיו."

בסופו-של-יום, נקבע כי הכללת כתבות הוידיאו עם המלל הקולי מהווה עשיית פרסומת אסורה.

ההיתר לפרסומת על-ידי עורכי-דין על-פי כללי הפרסומת הנם בגדר חריגים לכלל הקבוע בסעיף 55 לחוק לשכת עורכי-הדין שלפיו עורך-הדין אינו רשאי לעשות, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסקו. יוצא, שגם כיום ממשיך לחול איסור הפרסומת, בגבולות הקבועים בדין, על עורכי-הדין אך לא על גופים, אשר עליהם אינם חלים כללי הלשכה {בג"צ 9596/02 פיצוי נמרץ - המומחים למימוש זכויות רפואיות וביטוחים נ' שר המשפטים ואח', פ"ד נח(5), 792 (2004)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסדרת פרסומת - סעיף 23 לחוק הנוטריונים