botox
הספריה המשפטית
הנוטריונים (דין, הלכה ומעשה)

הפרקים שבספר:

השעיית נוטריון - סעיף 42 לחוק הנוטריונים

1. כללי
סעיף 42 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 קובע כי:

"42. השעיית נוטריון (תיקון התשס"ח)
(א) בית-הדין רשאי להשעות נוטריון:
(1) שהוגש נגדו כתב אישום בבית-משפט בשל עבירה פלילית שעבר במילוי תפקידו ושבנסיבות העניין היה בה משום קלון;
(2) שהועמד לפניו לדין לפי חוק זה בעניין שבו עלול בית-הדין להחליט על התליית תקפו של הרישיון או על ביטולו.
(ב) השעייתו של נוטריון לפי סעיף-קטן (א)(1) תהא עד לפסק-דינו בבית-המשפט, ואם הורשע והובא דבר ההרשעה לפני בית-הדין - עד לפסק-הדין של בית-הדין לפי חוק זה; לא הובא הדבר לבית-הדין תוך שלושים יום מיום שבו נעשה הפסק המרשיע סופי, או שבוטלה ההרשעה - בטלה ההשעיה.
(ג) השעייתו של נוטריון לפי סעיף-קטן (א)(2) תהא עד למתן פסק-הדין בבית-הדין.
(ד) (בוטל).
(ה) רשאי נוטריון לערער על החלטת בית-הדין להשעותו כאילו היה פסק-דין, וסעיף 41 יחול בשינויים המחוייבים; אולם הגשת הערעור לא תעכב את ההשעיה."

2. הגבלת העיסוק, הפקעתו או הגבלתו זמנית - עיקרון כללי
ב- בג"צ 1405/14 {העותרים נ' המשיבים, תק-על 2014(3), 6063 (2014)} נסקרה סוגיית הגבלת עיסוקם של בעלי מקצועות חופשיים.

ככלל, כאשר המחוקק סבר כי נדרש להגביל עיסוקם של בעלי מקצועות שונים הדורשים רישיון או כי נדרש להגביל פעילות עסקית שעליה חלות דרישות רישוי, הדבר נעשה בחקיקה ברורה ומפורשת, תוך קביעת תנאים.

חוקים מסויימים מתנים שימוש בסמכות להגבלת עיסוק בניהול הליך משמעתי כנגד הנקבל. לדוגמה, חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, מסמיך ועדת משמעת להתלות רישום בפנקס של עובד סוציאלי, רק אם הוגשה נגדו קובלנה או אם הוגש נגדו כתב אישום, וזאת עד למתן החלטה סופית בעניינו בבית-משפט או בהליך המשמעתי. אם לא ניתנת החלטה עד תום תשעה חודשים מיום התליית הרישום, בטלה ההתליה אך ניתן להאריכה סעיף {ראה סעיף 47(א) לחוק זה}.

חוקים אחרים מעניקים סמכות להגבלת עיסוק או להתלייתו באופן זמני, מבלי שהפעלת הסמכות תהא כפופה בהכרח לפתיחה בהליך משמעתי או בהליך מסוג אחר. לדוגמה, בחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977 נקבע, כי ועדת התלונות {המורכבת מפסיכולוגים ועורכי-דין}, רשאית להמליץ למנהל להשעות פסיכולוג מעיסוקו בהתקיים, בין היתר, חשד סביר שפסיכולוג עבר עבירת משמעת. משך ההשעיה 30 ימים בלבד, ונדרש לקחת בחשבון את סיבתה וחומרתה של עבירת המשמעת שעל הפרק {ראו סעיף 38(א) לחוק זה; וראו גם סעיף 39 לחוק, לפיו ניתן להאריך את התקופה עד לסיום ההליך המשמעתי; על ההליך המשמעתי כנגד פסיכולוגים ככלל ראו: אמנון כרמי בריאות ומשפט, כרך א' 818-815 (מהדורה שניה, 2013), 818-815}.

דוגמה נוספת מצויה בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. סעיף 20 לחוק זה מסמיך גורמים מינהליים שונים לצוות על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם יש להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה, וזאת למשך שלושים יום בלבד {ניתן להאריך את הצו אם הוגש לבית-משפט כתב אישום בגין העבירה מושא הצו, ראו סעיף 21 לחוק זה}.

כן ראו את שנקבע בסעיף 13 לחוק סוכני המכס, התשכ"ה-1964, המסמיך את המנהל לאסור על אדם לפעול כסוכן מכס לתקופה של עד שלושה חודשים, אם היה למנהל יסוד סביר להניח כי נתקיימו נסיבות המחייבות או מרשות מחיקת רישומו של סוכן מכס מהפנקס, וזאת עד לבירור קיומן של הנסיבות לעיל.

חוקים אחרים שעניינם הסדרת עיסוק לא כוללים סמכות להטלת סעדים זמניים כנגד בעל מקצוע. עם-זאת, בהתקיים עילה לכך, מאפשרים חוקים אלה לפתוח בהליך משמעתי. בנוסף, לפי דינים אלה, לא תוטל סנקציה משמעתית על בעל המקצוע, אלא לאחר שהתאפשר לו לטעון בפני ועדת משמעת או בפני ועדה ציבורית אחרת {ראו, למשל: סעיפים 20-19 לחוק הרופאים הווטרינרים, התשנ"א-1991; סעיפים 14-13 לחוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991; סעיפים 19-18 לחוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד-1984}.

הנה-כי-כן, אפשר שהחוק יקבע בלשון מפורשת, כי רשות מינהלית רשאית להגביל את תחומי העיסוק של בעל מקצוע או עסק, הנחשד בהפרת הדין או נחשד בכך שהתרשל במקצועו או אם נמצאו ליקויים בעבודתו. סמכויות מעין אלה מותנות לרוב בתנאים, כדוגמת מתן זכות טיעון בפני וועדה ציבורית ותחימת תקופת ההגבלה בזמן.

ב- ת"ע (יר') 44080-09 {א.א. נ' מ.א. ז"ל ואח', תק-מש 2012(1), 1058 (2012)} נטען, בין היתר, כי בזמן שהנוטריון אישר את חתימתה של המנוחה על הצוואה, הוא לא היה מוסמך לעשות כן בתור נוטריון, מהטעם שתוקף רישיונו פקע עקב אי-תשלום האגרה השנתית החלה על נוטריון, משך 5 שנים {ראו סעיף 6(ב) לחוק הנוטריונים}. ולכן, המסמך אינו צוואה כיוון שבאותה תקופה, הנוטריון לא היה "רשות" לפי סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.

באשר לטענה זו, קבע בית-משפט, כי לא הובאה כל ראיה שננקטו הליכים משמעתיים נגד הנוטריון, או כי הוא הושעה או כי הופסקה או הוטלה רישיונו. הדיון סבב סביב הפרשנות של המילה "יפקע" בסעיף 6(ב) לחוק הנוטריונים הקובע כי: "נוטריון שלא שילם אגרה שנתית לחמש שנים, יפקע תקפו של רשיונו".

בא-כוח הנוטריון טען כי יש להבדיל בין פקיעת תוקפו של רישיון לבין ביטולו. לדעתו משמעות ביטול הרישיון הוא שכשירותו המהותית של הנוטריון נפגעת. אין הדבר כן כאשר הנוטריון לא שילם את האגרה במשך חמש שנים: ניתן לתקן את הפגם על-ידי תשלום האגרה, ללא צורך להגיש בקשה לחדש את תוקף הרישיון. בא-כוח הנוטריון מתייחס לכך שהמנוחה האמינה שהיא עושה את הצוואה בפני אדם המוסמך לאשר אותו על-פי דין, כצוואה בפני רשות.

בית-המשפט ראה לנכון לקבל טענות אלו, אך הוא ראה לנכון גם להוסיף הערות נוספות.

נקבע, כי ניתן לרפא את הפגם ככל שהתקיימו מרכיבי היסוד הבאים: "הצוואה נאמרה בפני רשות" {ראו: סעיף 25 לחוק הירושה}. אם כאמור לא היה נוטריון, כי אז לא היה "רשות" על-פי סעיף 22 לחוק הירושה. יחד-עם-זאת, ניתן להשוות את אי-תשלום אגרת הנוטריונים עם אי-תשלום אגרת משפט. יצויין, כי החלטה שניתנת בבית-המשפט, שמסיימת את ההליך תקפה, אף אם לא שולמה האגרה, והאגרה הופכת להיות חוב שבעל הדין חייב לגזברות בית-המשפט.

עם-זאת, תשלום אגרת הנוטריונים אינה קשורה כלל ועיקר ליחסים בין הנוטריון לבין מי שפונה אליו לקבל שירות. אם אי-תשלום אגרת משפט, שהיא קשורה באופן ישיר לסוג ההליך והסעד המבוקש, אינו פוסל את פסק-הדין, ניתן לומר שאי-תשלום אגרת הנוטריון אינו פוגם בכשרות המסמך שנעשה.

בית-משפט התייחס גם לתורת הבטלות היחסית המתייחסת כאמור לכל ענפי המשפט, ולפיה, "יש מקום להתאים את נפקות ההפרה {לרבות הסעד הניתן על-ידי בית-המשפט} לנסיבות המקרה. והעניין מסור לשיקול-הדעת של בית-המשפט בכל מקרה. בין היתר עשוי בית-המשפט לשקול את חומרת ההפרה. כמו למשל: אם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה של ההחלטה; האם ההחלטה מותקפת על-ידי אדם שנפגע במישרין מן ההחלטה או על-ידי אדם אחר; מתי מותקפת ההחלטה; מה הנזק שנגרם לאדם משום שנמנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה; ומה הסיכוי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר.

לעניין אי-תשלום האגרה בענייננו, נקבע, כי אי-התשלום עונה על כל אמות-המידה הרלוונטיות לענייננו, להחלת הכלל של הבטלות היחסית: מדובר בהפרה שאינה חמורה, מבחינת הפעילות של הנוטריון באישור המסמך; התקיפה היא עקיפה, ואינה ישירה; התקיפה איננה על-ידי מי שנפגע לכאורה במישרין מן ההפרה; התקיפה היא מאוחרת בכל אמות-המידה; לא נגרם כל נזק למצווה ובכל מקרה, יכל הנוטריון והוא עדיין יכול לרפא את המעוות על-ידי תשלום האגרה.

מישור נוסף שאליו מתייחס בית-משפט, ואף הוא רלוונטי לענייננו, הוא כי לא הובאה כל הכרזה בדבר פקיעת רישיונו של הנוטריון מלשמש כנוטריון, ואין ספק שהודעה כזו היתה צריכה לצאת מאת הגורם המוסמך לאחר שניתנה לנוטריון הזדמנות לומר את דברו ולתקן את המעוות. לגישת בית-המשפט, ללא הליך הוגן, בדבר שלילה ברורה של הסמכתו של פועל כנוטריון, ובכלל זה לאשר צוואות כרשות, תוך מתן הודעה של משרד המשפטים לנוטריון על-כך, אין הצדקה בטענה שבגלל אי-תשלום אגרת הנוטריונים, יש בכך כדי לפסול את צוואתה של המנוחה.