שימוש בשם מסחרי

ב- פש"ר (ת"א) 120/95[266] נדונה בקשה ליתן כנגד המשיבים סעד לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, וזאת בגין עשיית שימוש בשם "אלגרה", שהיה שמה המסחרי של השותפות שהיתה בין המבקש למשיב עובר לפירוק החברה, בניגוד לצווים שניתנו על-ידי בית-משפט זה.

נפסק מפי כב' השופטת אלשיך ורדה:

"המדובר בסכסוך ארוך שנים בין השניים, שתחילתו בשנת 1988, עת הקימו המבקש והמשיב עסק משותף לייצור והרכבת שלטים, אשר נוהל באמצעות חברת "אלגרה שלטים בע"מ". בשנת 1995, ולאחר שהשותפות שבין הרעים לא עלתה יפה, נפרדו דרכיהם וחברת "אלגרה שלטים בע"מ" נכנסה להליכי פירוק. במסגרת הליכי הפירוק ניתן צו האוסר על שני הצדדים לעשות שימוש בשם "אלגרה" אך מתיר את השימוש בנגזרותיו.
משכך, בחר המבקש לקרוא לעסק השלטים שפתח בשם "אלגרף", ואילו המשיב קרא לעסקו שלו א.ל.ג.ר.ה. סופר גרף בע"מ. בעקבות כך פנה המבקש לבית-המשפט בבקשה למתן צו אשר יורה למשיב להימנע משימוש בשם. כב' השופטת מ' פורת קבעה, בהחלטתה מיום 13.5.1996 (!) כי:
'ניתן בזאת צו האוסר על המשיבים להשתמש בשם אשר מכיל בתוכו את השם א ל ג ר ה במלואו בתורת שכזה.'
המשיב שינה בעקבות זאת את שם העסק שלו ל"אלגרו".
לאחר זמן מה, ומשנוכח המבקש כי המשיב ממשיך לעשות שימוש בשם "אלגרה", כשם נלווה לשם "הרשמי" של עסקו, הגיש בקשה לפי פק' בזיון בית-המשפט. בהחלטתה מיום 11.7.1996(!) קבעה השופטת פורת כי הצו אכן הופר, אך נמנעה מלנקוט בסעד כנגד המשיב.
עתה, טוען המבקש כי לא זו בלבד שהמשיב שב לעשות שימוש בשם "אלגרה", אלא אף העתיק את מקום עסקו בקרבת מקום ל"אלגרף", של המבקש. השם "אלגרה" מופיע, לטענתו, בסמוך לשמו של המשיב 1, בלוגו של טפסי ההזמנה שלו, וגם בשלט המוצב במקום עסקו, כמו-כן מופיע השם על השלטים המונפקים על-ידי המשיב ואחיו – המשיב 2, ואף בכתובת הדוא"ל שלהם וכיו"ב. כך, טוען המבקש, הפר המשיב את הצו שניתן נגדו, ומשכך הוגשה בקשה זו – הן כנגד המשיב, והן כנגד אחיו – ניסים, המשיב 2, והן כנגד "נ.א. אלגרה שלטים ואחזקות" – באמצעותה הם פועלים.
לטענת המבקש:
'רואים אנו כי בשטח פועלת יישות (או שותפות) בשם "נ.א. אלגרה שלטים ואחזקות" – כאשר כל בר-בי-רב יודע כי כל אחת משתי האותיות הראשונות בשם הינה האות הראשונה של שמותיהם הפרטיים של משיבים 1-2. כפי שיתבהר להלן, לא מדובר סתם כך במשחק אותיות, אלא במהות של ממש.'
המשיבים, בתגובתם, מסבירים את מקור השם "אלגרה", באלו המילים:
'אלגרה, היא אלגרה נעים ז"ל, סבתם המנוחה של המשיבים 1-2, היתה (כפי שמספרים בני המשפחה) אישיות מיוחדת ובעלת השפעה רבה על בני המשפחה – בניה ובנותיה, נכדיה ונכדותיה, שנועצו בה בכל, החל מאהבה ונישואין וכלה בעסקים, וצדקת בעיני בני המשפחה והסביבה.'
לאחר פטירתה של הסבתא, בגיל 71, קראו כל בני המשפחה לבתי העסק השונים שבבעלותם, על-שם הסבתא. משכך, ניתן היה למצוא ברחבי נתניה עסקים כגון: "רהיטי אלגרה"; "קונדיטוריה אלגרה"; "מלטשת אלגרה" ואף "פיצוחי אלגרה", אשר כולם קרויים על-שם הסבתא אלגרה – כך, לטענת המשיבים.
עת הקימו המבקש והמשיב את עסקם המשותף, ברור היה למשיב כי אין דבר ראוי מליתן לעסק את שמה של הסבתא, על כל ברכותיו וסגולותיו, וכך נעשה. עתה, משפתח אחיו של אמיר, ניסים – הלא הוא המשיב 2, עסק לשילוט, אך טבעי היה שיבחר גם הוא לקרוא לעסק בשם "אלגרה", כמקובל בקרב בני המשפחה.
המשיב 1 מלא טענות כרימון כלפי המבקש, אשר לדברו נהג כ"קאובוי במערב הפרוע" בעת שנפרדו דרכיהם, תוך שרוקן את כל המלאי של העסק וציודו והעבירו באישון לילה למקום אחר, כשהוא מותיר את המשיב "ערום ועריה", כלשונו. התנהגות זו, לטענתו, אף באה לידי ביטוי בפסק-דינו של כב' השופט לויט.
המשיבים אינם כופרים בכך שהעסק המדובר קרוי "אלגרה", אך לטענתם העסק הינו של המשיב 2 – ניסים, אשר רכש אותו מהמשיב 1. משעשה כן, זכותו המלאה לבחור לו כל שם שירצה, ומכיוון שלא היה הוא צד להליכי הפירוק, לא חלה עליו כל מגבלה ואין לבוא אליו כלל בטענה בדבר בזיון צו של בית-משפט, אשר לא היה מופנה כלפיו כלל. לעניין נ.א. אלגרה, טוענים המשיבים כי זה אינו גוף משפטי אלא שם מסחרי גרידא.
בדיון שהתקיים בפני היום טען בא-כוח המשיב כי לא היה מקום להגשת הבקשה, שכן בשם "אלגרה" לא נעשה כל שימוש מזה כ- 8 שנים, וממילא לא נגרם למבקש כל נזק בשל השימוש שנעשה בשם. יתרה מכך, בא-כוח המשיב כפר בכל קשר בין המשיב 1 לבין העסק, וכשנשאל על-ידי אם ישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי הטענה כי האחים הינם שותפים בעסק, השיב "בטח", ושלא לפרוטוקול הבהיר דבריו – "בוודאי שיש מחלוקת".
בא-כוח המבקש עמד על טענותיו וטען כי אין כל קשר בין השאלה אם נגרם נזק אם לאו, לבין בקשה זו שעניינה באי-קיום צו של בית-משפט זה, אשר המשיב מעולם לא ערער על תקפו.
בא-כוח הכנ"ר טענה בפני כי על-אף שישנה הפרה ברורה של צו בית-המשפט, הרי מדובר בסכסוך שאין לו כל נגיעה לתיק הפירוק, אין לו כל השלכה על הנושים, ולמפרק החברה והכנ"ר אין, למעשה, כל עמדה או עניין בסכסוך שבין השותפים.
יתר-על-כן אוסיף משלי; כי אף הצדדים עצמם אינם רואים בסכסוך סכסוך הקשור לענייני הפירוק והראיה כי איש מהם לא טרח לערב את המפרקת בהליך הנוכחי. המפרקת היתה מעורבת בדיון בפני כב' השופטת פורת עת הוצא הצו.
עלי לציין כי בקשה זו לא ראויה היתה להיות מוגשת מלכתחילה. המדובר בסכסוך אשר אבד עליו הכלח, וכפי שהיטיבה לתאר זאת בא-כוח הכנ"ר – "עבר מזמן מהראש אל הבטן". הצו שהפרתו נטענת ניתן לפני כ-9 שנים, ומן הראוי היה כי עד עתה ישכילו הצדדים לחדול מלרדוף זה את זה, ולנקוט בגישה של 'אם תשמאיל ואימינה, ואם תימין ואשמאילה'.
עם זאת, ומכיוון שלא עלה בידי הצדדים להתגבר על המחלוקות שביניהם, נראה לי כי אין מנוס מלקבל את הצו כמות שהוא, שהרי המשיב מעולם לא ביקש ביטולו, ואין ספק כי השימוש שנעשה בשם אלגרה מהווה הפרה של צווים שניתנו על-ידי בית-משפט זה. עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם לגבי מעורבותו של המשיב 1 בעסק הנדון, ואין חולק כי המשיב 2 לא היה צד להליך במסגרתו ניתן הצו שהופר, ושאלה זו יש לבררה, מן הבחינה העובדתית.
מקובלת עלי עמדת הכנ"ר לפיה המדובר בסכסוך שבין בעלי המניות, אשר אין לו כל נגיעה להליך הפירוק או השלכה על הצדדים המעורבים בפירוק. ולאור זאת אני קובעת כי הסכסוך שבין הצדדים יתברר במסגרת הליך רגיל, ולא במסגרת תיק הפש"ר דנן. מעבר לכך, ולאור הצהרת בא-כוח המשיבים כי מרשיו נכונים לפשרות, מוצע לצדדים כי לאחר שנים כה רבות יגיעו להסכמות אשר ייתרו המשך הדיון בסכסוך מיותר זה.
בנסיבות העניין, אמנע מחיוב בהוצאות, ואותיר את שאלת החיוב בהוצאות בהליך זה לערכאה אשר תידון בסכסוך לגופו של עניין, בהתאם לתוצאותיו. החלטתי זו תובא לפני השופטת או השופט שיידונו בסכסוך.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום."

[266] פש"ר (ת"א) 120/95 שלטי אלגרה בע"מ נ' מסיקה אמיר ואח', תק-מח 2004(2) 4357.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שימוש בשם מסחרי