botox
הספריה המשפטית
רישיון במקרקעין בעין המשפט

הפרקים שבספר:

מה בין שכירות לרישיון במקרקעין?

ההבדל המהותי בין מוסד השכירות למוסד הרשות הוא שכאשר בשכירות עסקינן, מדובר בזכות קניינית ואילו ברשות עסקינן מדובר בזכות אישית.

זאת ועוד. שכירות אינה זכות אישית גרידא והעברתה אינה מוגבלת מכוח החוק. רשות השימוש לעומת זה היא ביסודה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה {ע"א 260/65 חייקין נ' ממר, פ"ד יט(4), 183 (1965)}.

אחת התכונות של זכות קניינית {מלבד היותה זכות רכושית, המוגנת in rem, דהיינו, לא כלפי חייב מוגדר, אלא כלפי הציבור} היא, שהיא מטבעה ניתנת להעברה מאדם לאדם {פרופ' י' ויסמן דיני קניין - חלק כללי (תשנ"ג 1993), 57}.

הרשות, לעומת זאת, הינה זכות אישית להשתמש, או להחזיק ולהשתמש, במקרקעין, ללא כל כוונה להקנות זכות במקרקעין. זכות זו אינה ניתנת להעברה {אלא אם הוסכם אחרת}, ובאה לקיצה עם כל העברה של המקרקעין נשוא הרשות {ע"א 346/62 רכטר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד יז 701 (1963); ע"א (ת"א) 271/85 הילמן נ' רוזן, פ"מ תשמ"ז(א), 283 (1986)}.

לצורך ההכרעה בשאלה האם, במקרה העומד בפני בית-המשפט, מדובר בשכירות או ברשות, המבחן העיקרי הוא מבחן כוונת הצדדים, כפי שהיא משתקפת מן ההוכחות ומן הנסיבות {ע"א 17/49 ויסמן נ' סטריקובסקי, פ"ד ב(1), 636 (1949); ע"א 161/60 אחוזות אביב נ' ויספיש, פ"ד טו(2), 1071 (1961); ע"א 267/54 פרס נ' חב' הנפט, פ"ד י(3), 1413 (1956)}.

במילים אחרות, יש לרדת לשורשם של דברים, למהות היחסים המשפטיים שבין הצדדים, ולבחון, על-פי מכלול הנסיבות, האם כוונתם היתה לזכות קניינית, או לזכות אישית. אין להסתפק במבחנים כדוגמת מבחן החזקה הייחודית, שאינם יותר מאשר סימנים לכוונת הצדדים.

מהן הנסיבות שהינן רלוונטיות לבחינת כוונת הצדדים? הנסיבות הללו כוללות, בין היתר, את אופיה של מערכת היחסים בין הצדדים, שעמדה ברקע למתן הזכות, והנסיבות שהביאו למתן הזכות {ת"א 3536/01 ינוע מוסך לתיקון דיזלים וכלי רכב בע"מ נ' דני גרינברג, פדאור 04(4), 338 (2004)}.