botox

קטינות

סעיף 10 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"10. קטינות
בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה."

מטרת הוראת סעיף 10 לחוק ההתיישנות הינה, מתן פתרון לעובדה שקטין אינו עומד ברשות עצמו ואינו יכול לדאוג לענייניו.

ההסדר הקבוע בסעיף 10 לחוק ההתיישנות מבטיח שהניזוק הקטין לא יצא נפסד ביחס לאדם, שניזוק בהיותו בגיר, בבחינת משך הזמן "האמיתי" העומד לרשותו להגשת התביעה, בו הינו מודע למצבו ולאפשרויות הפתוחות בפניו {ע"א (מחוזי ת"א) 1534/02 קופת חולים מכבי נ' חכם אברהם, תק-מח 2003(2), 31395 (2003)}.

בנוסף, הסדר זה מבטיח זכויות הקטין לא ייפגעו בשל מחדל של הוריו בהגשת תביעה {ע"א 7805/02 הלפרט יצחק ואח' נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ ואח', פ"ד נח(6), 847 (2004) (להלן: "פרשת הלפרט יצחק")}.

רציונאל כאמור, אינו מתקיים כאשר עסקינן בבגירים - יורשיו של מנוח, אשר תובעים את זכויותיהם בעזבונו. כאשר יורשי המנוח הינם בגירים, סעיף 10 לחוק ההתיישנות, החל רק על תובע שהינו קטין, לא חל על תביעתם {דברי בית-המשפט ב- ת"א (מחוזי חי') 941-08 המועצה המקומית מטה אשר (הנתבעת מס' 1) נ' עזבון המנוחה סמניה מארווה ז"ל, תק-מח 2009(1), 2433, 2436 (2009)}.

תכליתו של סעיף 10 לחוק ההתיישנות, היא להגן על זכויותיהם המשפטיות של הקטין ושל חולה הנפש, לרבות מי שלקוי בשכלו.

בתקופת הקטינות, מחלת הנפש או הליקוי השכלי אין הקטין, החולה או הלקוי מסוגל לדאוג לענייניו, אין הוא מבין בטיבן של פעולות משפטיות, ואין הוא מסוגל לממש את זכויותיו המשפטיות או להגן עליהן.

לפיכך, אין מביאים בחשבון תקופת ההתיישנות את פרק הזמן שבו אין לקטין, לחולה הנפש או ללקוי בשכלו מי שדואג לענייניו ועומד על משמר זכויותיו, ואין כזה זולת אפוטרופוס שמינה בית-המשפט אחרי שנמצא ראוי ומתאים לתפקידו.

על-פי סעיף 10 לחוק ההתיישנות, אין להביא במניין תקופת ההתיישנות את הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה אף-על-פי שבאותו זמן יש לו אפוטרופסים טבעיים שהם הוריו.

מירוץ תקופת ההתיישנות מוסיף איפוא להיות מושעה אפילו היו המערערת ובעלה רשאים לתבוע בשמו של המערער בתור שכאלה – ובית-המשפט לא חווה-דעה על-כך - אין בהימנעותו של אפוטרופוס למעשה או "ידיד קרוב" מלתבוע כדי להניע את גלגלי מירוץ ההתיישנות ולגרום שהתביעה תתיישן {דברי בית-המשפט בפרשת הלפרט יצחק; ראה גם עב' (איזורי נצ') 2069/04 גיל ספקטור נ' ש.א.ש. צפון והעמקים בע"מ, תק-עב 2007(2), 8233, 8236 (2007)}.

הסדריו של חוק ההתיישנות משקפים מדיניות משפטית, הגורסת, כי איזון בין האינטרסים של המזיק, הניזוק והציבור יושג על-פי הפתרונות הקבועים בו. נקודת המוצא צריכה להיות, כי בקביעת תקופת התיישנות מיוחדת לא ביקש המחוקק לשנות מאיזון כולל זה, המשקף את מדיניותו המשפטית הטיפוסית.

על הטוען לשלילת תחולתם של הסדרי חוק ההתיישנות מוטל "נטל" כבד, שכן בתי-המשפט נוטים לפרש הוראות המגבילות את כוחו של בעל דין לקבל סעד מהותי, והוראות התיישנות בכלל זה, על דרך הצמצום.

איזון כללי בין אינטרסים ראויים להגנה של מזיק, ניזוק וציבור, המביא לידי תקופת התיישנות פלונית, אין בו, כשלעצמו, כדי לדחוק הצידה איזון כללי מקביל בין כל אלה לבין אינטרסים נוספים, הראויים להגנה {כגון קטין, חולה נפש, תרמית, סגירת בתי-משפט}, ואשר מוצאים את ביטוים בעילות הארכה הקבועות בחוק ההתיישנות {ד"נ 36/84 רג'ין טייכנר נ' אייר פרנס, פ"ד מא(1), 589 (1987)}.

כשנדרש בית-המשפט לדון בשאלת דחיית מועד ההתיישנות כשהתובע קטין, הדעה הרווחת היא שהוראת סעיף 10 לחוק ההתיישנות גוברת על הוראת ההתיישנות שבסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981.

כלומר, הוראות סעיף 10 לחוק ההתיישנות גוברות על הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, במובן זה שלמרות ההוראה הספציפית בעניין התיישנות, אין בכך כדי לבטל את ההוראה בדבר דחיית ההתיישנות לגבי קטין שבסעיף 10 לחוק ההתיישנות {ת"א (שלום עפ') 3097/02 אחמד מחמוד נ' טרסט סוכנות לביטוח (1998) בע"מ, תק-של 2004(2), 27282, 27284 (2004); ת"א (טבריה) 2036/98 מרים אפנג'ר (קטינה) נגד גורי יבוא והפצה בע"מ, פדאור 99(8), 318 (1999)}.

סעיף 10 לחוק ההתיישנות נועד לשמור על זכויותיו של הקטין, באופן שמאפשר לגביו, להתחיל במניין מירוץ ההתיישנות רק בגיל 18 שנים, הגיל בו הוא הופך לבעל כשירות משפטית מלאה ולא מוגבלת.

דיני ההתיישנות מבקשים ליצור איזון בין האינטרסים של הזוכה לאלה של החייב. איזון זה היה מופר, לו מירוץ ההתיישנות היה חל באופן גורף גם לגבי קטין שבתקופת קטינותו איננו מסוגל לדאוג לענייניו.

מטרת סעיף 10 לחוק ההתיישנות איננה להקנות יתרון לקטין בשל היותו קטין, אלא לדאוג לשוויוניות לקטין, כלומר, שאותה זכות שיש לאדם רגיל, כולל הזכות למימושה במשך פרק זמן מסויים, תהיה גם לקטין.

כיוון שקטין עד הגיעו לגיל 18 שנים, איננו יכול באופן אישי לממש את הזכות, אזי מתחילים למנות לו את התקופה רק כאשר הוא מגיע לגיל 18 שנים, שאז הוא במצב שיכול לממש את זכותו.

במילים אחרות, אם לאדם רגיל יש זכות לתבוע בתוך 7 שנים בעניין מיטלטלין ו- 15 או 25 שנה בעניין מקרקעין, ובהיעדר חוק ספציפי הקובע אחרת, אותו פרק זמן ניתן גם לקטין מיום שבגר.

אם קיים הסדר התיישנות ספציפי שמגביל את הזכות לתביעה לפרק זמן קצר יותר - שנתיים או שלוש, אותה תקופה קצרה תינתן גם כן לקטין - שנתיים או שלוש {ולא 7 שנים של החוק הכללי}, אלא שמניין התקופה של השנתיים או של השלוש השנים שבחוק הספציפי תחל מיום הגיעו לגיל 18 שנים.

עובדת היותו של אדם קטין איננה מבטלת את תקופת ההתיישנות הספציפית וקובעת שלגבי הקטין ההתיישנות תהא רק זו הקבועה בחוק ההתיישנות הכללי, אלא רק דוחה את תחילת המניין של ההתיישנות הספציפית רק בהגיע הקטין לגיל 18 שנים.

קטין שנוצרה לו עילת תביעה, כאשר הוא היה בגיל שנה אחת, לדוגמה, אין לו 17 שנה ועוד תקופת ההתיישנות הספציפית. לקטין אין פרק זמן של 20 שנה אלא פרק זמן של 3 שנים מיום הגיעו לגיל 18 שנים {וכאשר תקופת ההתיישנות עומדת על 3 שנים לדוגמה}.

בפרק הזמן עד הגיע הקטין לגיל 18 הוא איננו רשאי לתבוע לבד, אלא רק בהסכמת הוריו, או באישור בית-המשפט.

כאשר הורים של קטין מגישים תביעה בשמו הם עושים זאת מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובע כי פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמה של נציגו {סעיף 4 לחוק הנ"ל}, או אישור בית-משפט {סעיף 7 לחוק הנ"ל}, הוריו של קטין פועלים מכוח היותם אפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים {סעיף 14 לחוק הנ"ל}.

כאשר הורים של קטין פועלים ומגישים תביעה מכוח היותם אפוטרופסים טבעיים, חלים עליהם הכללים הרגילים של דיני ההתיישנות, אם של חוק ההתיישנות הכללי בהיעדר חוק ספציפי או דיני ההתיישנות של החוק הספציפי, ככל שהוא קיים באותו מקרה.

הזכות שניתנה לקטינים בסעיף 10 לחוק ההתיישנות, איננה נתונה גם לאפוטרופסים הפועלים מכוח אפוטרופסות. ההורים לא יוכלו למעשה ליהנות מהוראות התיישנות המיוחדת שבסעיף 10 לחוק ההתיישנות.

ברגע שמסיבה כלשהיא נמנעו ההורים מלהגיש את התביעה בשם ילדיהם במסגרת ההתיישנות הקבועה באותו חוק, הם לא יוכלו להגיש את התביעה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. הקטין יוכל להגיש את התביעה באופן אישי, אך זאת רק משנהיה לבגיר {ראה למשל ת"א (טב') 2036/98 מרים אפנג'ר (קטינה) נגד גורי יבוא והפצה בע"מ, פדאור 99(8), 318 (1999)}.

ב- עב' (איזורי חי') 2484/06 {וקסמן גלינה נ' עיריית מעלות תרשיחא, תק-עב 2007(4), 6785, 6788 (2007)} קבע בית-דין כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי סעיף 10 לחוק ההתיישנות אינו חל במקרה דנן, שכן העובדה שחוק שירות המדינה (גמלאות), התשל"א-1970, קובע תקופת התיישנות מיוחדת אינה מבטלת את ההסדר הקבוע בסעיף 10 לחוק ההתיישנות להארכת תקופת ההתיישנות כשמדובר בקטין, אשר נועד במהותו להגן על זכויותיו המשפטיות של הקטין במהלך התקופה שבה טרם מלאו לו 18 שנה.

ב- ת"א (מחוזי מר') 20309-08-09 {שירותי בריאות "כללית" נ' יהלי גלאור, תק-מח 2010(4), 14275, 14276 (2010)} קבע בית-המשפט כי לנוכח סעיף 10 לחוק ההתיישנות, על המשיבה היה להגיש תביעתה לכל המאוחר עד ליום 9.3.07, היום בו מלאו לה 25 שנים. עוד נקבע כי מהתביעה שהגישה המשיבה למוסד לביטוח לאומי בשנת 2000 עולה שלמשיבים בכלל ולמשיבה בפרט היתה מודעות לנזק שנגרם כתוצאה מהסרת הגידול במוחה.

ב- ת"א (שלום הר') 14189-09-09 {הילה פרנקל נ' פארק המים סקי מים בכבלים, תק-של 2010(2), 1690 (2010)} בית-המשפט לא מצא שהתביעה התיישנה, משום שלפי סעיף 10 לחוק ההתיישנות - תקופת הקטינות לא באה במניין.

כלומר, היום הראשון במירוץ ההתיישנות היה 14.9.02. כמו-כן, על-פי חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 - תקופה הנמדדת בשנים מסתיימת ביום הקלנדרי שבו התחילה, ובענייננו - תקופת שבע השנים מסתיימת ביום 14.9.09, שבו הוגשה התביעה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 17203-05 {רודבסקי תומר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(1), 58020, 58022 (2010)} קבע בית-המשפט כי תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מיום 16.2.02 - המועד בו מלאו לתובע 18 שנים ומגיעה אל קיצה, שלוש שנים לאחר מכן, ביום 16.2.05.

משהתביעה הוגשה ביום 22.2.05, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, הרי שבהיעדר נסיבות מיוחדות המאריכות את תקופת ההתיישנות - דינה להידחות מחמת התיישנות.

ב- ת"א (שלום ת"א) 62240/04 {ס' ע' באמצעות הוריו ואפוטרופוסיו יוסף ובתי ס' נ' עמל רשת מכללות ובתי ספר, תק-של 2009(3), 1599, 1603 (2009)} דחה בית-המשפט את התביעה מחמת התיישנות.

עוד נקבע כי אין חולק כי תביעה לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, מתיישנת בחלוף 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח כלשון סעיף 31 לחוק זה.

בית-המשפט לא סבר שמדובר באירוע המחייב תקופת התיישנות בת 7 שנים. המאטריה המשפטית בה עסקינן הינה ביטוחית ולפיכך חל עליה החוק.

ככל שתימצא רשלנות מצד הנתבעים, וכחלק מעילת תביעה נזיקית, ניתן יהא להתייחס לתקופת התיישנות בת 7 שנים.

בנסיבות בהם הוגשה התובענה בתאריך 26.9.04, היינו עת לתובע מלאו 23 שנים, ולכן למעלה משנתיים לאחר הגיעו לגיל 21 שנים ובשים-לב כי תקופת ההתיישנות לאירוע המתרחש לקטין נמנית מהגיעו לגיל 18 שנים.

ב- בש"א (שלום ת"א) 121994/01, ת"א (תל-אביב-יפו) 55729/01 {תומר כהן נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2002(1), 1 (2002)} קבע בית-המשפט כי הואיל והתובע היה קטין בעת קרות התאונה ומירוץ ההתיישנות בעניינו מתחיל מעת הגיעו לגיל 18 שנים, הרי שמאחר ועסקינן בתביעה לתגמולי ביטוח על-פי פוליסה היה על התובע להגיש התביעה לבית-המשפט עד הגיעו לגיל 21 שנים, כלומר עד ליום 12.1.00. לפיכך, הואיל והתביעה הוגשה רק ביום 20.5.01, הרי שהתביעה התיישנה במועד הגשתה.