הפרשנות לחוק ההתיישנות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- "בית-משפט", "תובענה" ו- "מקרקעין"
- תביעה לקיום זכות
- הזמן לטענת התיישנות
- תביעה שכנגד וקיזוז
- הזמן להתיישנות
- תחילת ההתיישנות
- תרמית ואונאה
- התיישנות שלא מדעת
- הודאה בקיום זכות
- קטינות
- ליקוי נפשי או שכלי
- יחסי אפוטרופסות
- נישואין
- שהות מחוץ לישראל
- תובענה שנדחתה
- תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב
- סגירת בית-משפט
- תסיבת הזכות אינה משפיעה
- תקופת התיישנות מוסכמת
- הזכות ליפרע משיעבוד
- התיישנות פסק-דין
- דין המדינה
- האם ניהול משא ומתן מאריך את תקופת ההתיישנות
- אימתי יש לדון בטענת ההתיישנות
- התיישנות בנזיקין
- כתב תביעה מתוקן וטענת התיישנות
- ידיעתו של בעל תפקיד לעניין העלאת טענת התיישנות
- התיישנות בראי פקודת השטרות
אימתי יש לדון בטענת ההתיישנות
ככלל, המועד לבירור טענת התיישנות הינו במסגרת ההליכים המקדמיים.הרציונאל הטמון באמצעי הדיוני של דחיית תביעה על-הסף נועד להקנות בידי השופט שיקול-דעת רחב לברר מראש, ומלכתחילה, את אותה סוגיה שהכרעה בה עשויה להביא ל"מכת מוות" לתביעה, אף בלא שנדרש דיון כללי ומסועף בכל השאלות שבמחלוקת בין בעלי הדין.
סוגיה כזו עשויה להיות, בין עניין שבעובדה ובין עניין שבחוק.
הטעם העומד מאחורי כלל זה הוא בראש וראשונה לקצר ולייעל את ההליך השיפוטי, ולמנוע הגשת תביעות סרק.
הכרעה לגופה של שאלה העולה בתובענה, המביאה לדחייתה על-הסף, להבדיל ממחיקתה, נועדה להגן הן על הנתבע מפני הטרדתו החוזרת ונשנית בתביעות שאינן בנות סיכוי להתקבל, והן לקדם את עניינה של מערכת השפיטה בדרך של חסימה מפני הגשת תביעות סרק חוזרות ונישנות, כדי שתתפנה לעסוק בעניינים שיש בהם ממש {כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב- ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה, תק-על 2009(2), 3546 (2009)}.
חיזוק לקביעתה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה אף ניתן למצוא בדברי כב' השופט יצחק עמית ב- רע"א 901/07 {מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, תק-על 2010(3), 3696 (2010)} לפיהם מקום בו ההכרעה בטענת-הסף של ההתיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה, ובכך לחסוך מהצדדים ומבית-המשפט משאבים ניכרים, שומא על בית-המשפט לדון בשאלת ההתיישנות כטענה מקדמית.
ב- ת"א (שלום פ"ת) 36239-04-10 {ג.מ.א.ע. אחריות בבניה בע"מ נ' חיות טוביאס - קרדוב יזום והשקעות 1994 בע"מ, תק-של 2010(4), 60930 (2010)} קבעה כב' השופטת ריבה שרון כי התובעות סיפקו בכתב התביעה על נספחיו, ובתשובתן לבקשה, את מלוא העובדות הנחוצות לצורך הכרעה ומכאן, ניתן להכריע בבקשה על יסוד הכתב.
כלומר, כאשר כל העובדות המועלות בבקשה לדחיה על-הסף ברורות ו/או אינן במחלוקת בין הצדדים ו/או מונחות כולן בפני בית-המשפט - מן הראוי הוא כי בית-המשפט ידון בטענת ההתיישנות כבר בשלב המקדמי של הדיון וימנע ככל האפשר מבירור סוגיה זו במהלך המשפט, אז, הוצאותיו של הנתבע יגדלו ויטפחו ובפרט כאשר מוכח לבית-המשפט כבר בשלב המקדמי כי התובע, לדוגמה, חסר יכולת כלכלית, לשלם הוצאותיו של נתבע, במידה ויתברר, לאחר הליך הוכחות, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.
סילוק תובענה על-הסף יכול וייעל את ההליך המשפטי. ההכרעה המוקדמת בבקשה לסילוק על-הסף מהווה אינטרס של בעלי הדין והמערכת השיפוטית כולה, ולכן דרך-כלל ראוי שתיעשה כבר בשלב קדם המשפט {ראה גם ע"א 765/81 עומיסי נ' חסן, פ"ד לט(1), 556, 560 (1985)}.
יחד-עם-זאת, אין משמעות הדבר שהערכאה הדיונית מחוייבת בכל מקרה להחליט בבקשה מקדמית שכזו כבר בשלב קדם המשפט, ושיקולי יעילות יכולים לעיתים להביא לדחיית מועד ההכרעה בבקשה.
יש ודיון בבקשה כאמור מחייב בירור עובדתי, שאין להכריע בו בשלב קדם המשפט. לעיתים ההכרעה בבקשה תחייב דיון משפטי מקיף וגוזל זמן ומשאבים, דיון אשר ייתכן ויתייתר בהמשך ההליכים.
יש וריבוי נתבעים ובקשות מקדמיות, והידרשות מיידית לבקשות אלה, עלולים לגרום לעיכוב בניהול המשפט, תוך הסבת עינוי דין לחלק מבעלי הדין.
יש וכל החלטה בבקשה מקדמית יכולה אף לגרור אחריה בקשה למתן רשות ערעור ולעיכוב הדיון בתובענה, ועל אחת כמה וכמה כך הדבר כאשר הוגשו בקשות מקדמיות רבות על-ידי מספר נתבעים שונים.
רואים אנו, כי לא ניתן לקבוע איפוא, באופן גורף, כי היעילות הדיונית מטה את הכף תמיד לעבר הכרעה מוקדמת בבקשה לסילוק על-הסף.
ב- רע"א 5270/08 {סונול ישראל בע"מ נ' סאפד דיבלופנטס לימטיד, תק-על 2008(4), 2313, 2315 (2008)} קבע כב' השופט ח' מלצר כי במקרה דנן, התמקד בית-המשפט בשיקולים של יעילות דיונית, כמבואר היטב בהחלטתו. ריבוי הבקשות המקדמיות מטעם הנתבעים השונים היה אחד מהגורמים שהביאו לכך שהדיון בתובענה מתעכב כבר עתה שנים ארוכות.
נראה כי בית-המשפט המחוזי הנכבד סבור היה שהדרך היעילה לקידום הדיון הוא בהגשת התצהירים וקיום קדם משפט אחרון, במקום הכרעה במועד זה בכל הבקשות המקדמיות, שחלקן דורש בירור עובדתי, כפי שצויין בהחלטה.
ב- ת"א (שלום הר') 6688-10-09 {נעמי תנעמי נ' שלומית חמדי, תק-של 2010(4), 38494 (2010)} קבע כב' השופט אבי שליו כי בניגוד לנטען בבקשה, המועד למניין ההתיישנות אינו נמנה ממועד הרישום המקורי של זכויות המשיבה, אלא לכל היותר ממועד היווצרות העילה, היינו ממועד הסגת הגבול הנטענת.
עניין זה טעון בירור עובדתי ועל-כן, אינו משמש עילה לדחיה על-הסף.