הפרשנות לחוק ההתיישנות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- "בית-משפט", "תובענה" ו- "מקרקעין"
- תביעה לקיום זכות
- הזמן לטענת התיישנות
- תביעה שכנגד וקיזוז
- הזמן להתיישנות
- תחילת ההתיישנות
- תרמית ואונאה
- התיישנות שלא מדעת
- הודאה בקיום זכות
- קטינות
- ליקוי נפשי או שכלי
- יחסי אפוטרופסות
- נישואין
- שהות מחוץ לישראל
- תובענה שנדחתה
- תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב
- סגירת בית-משפט
- תסיבת הזכות אינה משפיעה
- תקופת התיישנות מוסכמת
- הזכות ליפרע משיעבוד
- התיישנות פסק-דין
- דין המדינה
- האם ניהול משא ומתן מאריך את תקופת ההתיישנות
- אימתי יש לדון בטענת ההתיישנות
- התיישנות בנזיקין
- כתב תביעה מתוקן וטענת התיישנות
- ידיעתו של בעל תפקיד לעניין העלאת טענת התיישנות
- התיישנות בראי פקודת השטרות
נישואין
סעיף 13 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:"13. נישואין
בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היו בעלי הדין נשואים זה לזה; בנישואין שהוכרזו כדין בטלים מעיקרא או שהופקעו כדין, יראו את בעלי הדין לעניין סעיף זה, כאילו היו נשואים זה לזה עד יום ההכרזה או עד יום ההפקעה."
המחוקק ביקש להימנע ממצב בו כל אישה, לדוגמה, בתחילת נישואיה, טרם קיום סכסוך כלשהו עם בעלה, תבקש סעד הצהרתי לשם שמירה על זכויותיה.
תימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 13 לחוק ההתיישנות לפיו תקופת הנישואין לא תבוא לידי חשבון במניין תקופת ההתיישנות. נראה כי מטרת הסעיף למנוע חשש הנשים שאם לא תבקשנה את הסעד, תאבד זכותן בשל התיישנות {ראה גם ע"מ (מחוזי ת"א) 1153/99 הינדי סעדה נ' צדוק כהן, תק-מח 2000(2), 63038, 63044 (2000); ע"מ (מחוזי יר') 814/05 פלונים נ' פלונית, תק-מח 2006(2), 5217, 5220 (2006)}.
על-פי סעיף 13 לחוק ההתיישנות, יוצא שתקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ עם סיום נישואיהם של בני זוג, משמע עת הם מתגרשים {תמ"ש (שלום חי') 34540/97 פלוני נ' אלמונית, תק-של 98(2), 2697, 2698 (1998)}.
הטעם העומד מאחורי החריג לכלל הקבוע בסעיף 13 לחוק ההתיישנות, הוא כי נסיון החיים מלמד שכל עוד נשואים בני זוג זה לזה, לא קיים, בדרך-כלל, תמריץ להסדיר את זכויותיהם הרכושיות זה כלפי זו, וקיימת, לעיתים, אף מניעה פסיכולוגית מלעשות כן.
תמריץ כזה לרוב גם אינו קיים בעת פירוד, וכל עוד לא הגיע שלב הגירושין, המחייב הסדרה סופית וברורה של מערכת היחסים בין בני הזוג, לרבות מערכת היחסים הרכושית.
מכאן, הנחת המחוקק היא כי רק בזמן פקיעת הנישואין או סמוך לכך, עולה צורך ממשי ליישב את המחלוקת הרכושית בין בני הזוג, ולכן מנקודת זמן זו מצופים הצדדים לפתור שאלות אלה בין בדרך של הסכמה ובין על-ידי פניה לערכאות, מכאן שמשלב זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ.
מטעמים אלה, וגם נוכח הנטיה הברורה לפרש את הוראות חוק ההתיישנות בצמצום, בהיותן הוראות דיוניות המגבילות אכיפתן של זכויות מהותיות, אין לפרש את סעיף 13 לחוק ההתיישנות כחל רק על מצבים בהם בני הזוג חיים חיי נישואין תוך שיתוף חיים מלא, אלא גם על מקרים בהם הם נשואים זה לזו אך חיים בפירוד פיסי {דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב- ת"א (מחוזי יר') 364/93 זיוה צתרי נ' נתן צתרי, תק-מח 95(3), 523 (1995)}.
ב- תמ"ש (משפחה יר') 15910-12-10 {א' כ' נ' א' ס', תק-מש 2011(1), 812, 815 (2011)} טען המבקש להתיישנות התביעה על-פי סעיף 13 לחוק ההתיישנות, תוך שהוא מתעלם מסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין.
בית-המשפט קבע כי יש לסייג ולומר לעניין תביעת המשיבה לתשלום דמי שימוש ראויים, כי בהתאם לכללי ההתיישנות, חלק זה של התביעה ייתחם ויחול על התקופה שהחלה שבע שנים עובר להגשת התביעה ותו לא.
ב- בש"א (מחוזי יר') 4487/08 {זהבה בן עמי נ' עו"ד כהן יאיר נאמן לנכסי החייב, תק-מח 2009(1), 6240, 6242 (2009)} קבע בית-המשפט כי הואיל והצדדים התגרשו ב- 1999, החל רק ממועד זה מירוץ ההתיישנות, שכן פסק-הדין חל ביחסים ביניהם.
ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 65251/98 {א.ד. נ' א.א.א., תק-מש 2006(3), 288, 292 (2006)} קבע בית-המשפט כי לגבי יתר אירועי האלימות שקדמו לאירוע הדקירות ואוזכרו בכתב התביעה לא חלה התיישנות בשל היות הצדדים נשואים עד ליום 28.4.92, מאחר ואירועים אלה התרחשו במהלך חיי הנישואין מועד הגירושין הוא המועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות {לאור סעיף 13 לחוק ההתיישנות} ותקופת ההתיישנות ממועד זה טרם חלפה {אף לדידו של הנתבע}. אשר-על-כן, דין טענה זו להידחות.
ב- ת"א (שלום פ"ת) 1555/04 {גדי בן זמרה נ' נאור מרדכי, תק-של 2006(2), 10224, 10228 (2006)} התובעים טענו כי המנוח והמנוחה היו נשואים. בית-המשפט קבע כי אילו כך היה הדבר היה נדחה מועד ההתיישנות גם לפי סעיף 13 לחוק ההתיישנות ואולם מתעודת הפטירה של המנוחה עולה שהיתה אלמנה, ומהעתק תעודות הזהות של הנ"ל שצורפו על-ידי הנתבעים, עולה, כי לא היו נשואים.
לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי עילת התביעה של התובעים לא התיישנה.
ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 14470/00 {עמרני עמי נ' עמרני ירדנה, תק-מש 2002(3), 169, 172 (2002)} קבע בית-המשפט כי טענת ההתיישנות אין לה מקום שכן סעיף 13 לחוק ההתיישנות, קובע, כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היו בעלי הדין נשואים זה לזה.
זאת ועוד. התשלומים עצמם שולמו בין השנים 1999-1995 מכאן, שאין גם כל בסיס לטענת השתק או ויתור. עוד יש לציין, כי התשלומים שולמו על-ידי התובע לאחר שילדי הצדדים בגרו והתובע כבר לא חב במדורם וגם לא נקבעה כל חובת מדור כלפי הנתבעת.
ב- בש"א (משפחה ת"א) 12752/01, תמ"ש (תל-אביב-יפו) 5760/01 {צבי מנדל, עו"ד מנהל עזבון זמני של המנוח קוזי מנשה ז"ל נ' קוזי דניס, תק-מש 2002(3), 111, 113 (2002)} קבע בית-המשפט כי על-פי סעיף 13 לחוק ההתיישנות, עד פטירת המנוח הצדדים היו נשואים ולכן לא חלה עד מועד זה כל התיישנות, הרי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום פטירתו {21.12.98} ומאחר והתובענה הוגשה ביום 16.1.01, טרם חלפו שבע שנים מיום הפטירה ולכן עילת התביעה הזאת טרם התיישנה. בית-המשפט דחה את טענת ההתיישנות.