כללי

סעיפים 37 עד 45 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 {להלן: "חוק המקרקעין"} עוסקים בפירוק השיתוף במקרקעין.

סעיף 37 לחוק המקרקעין קובע כי זכותו של כל שותף במקרקעין משותפים לתבוע את פירוק השיתוף. נראה כי פירוק השיתוף חייב להיעשות על-פי הסכם בין השותפים ובמקרה של היעדר הסכם - יעשה הפירוק על-פי צו של בית-המשפט ובשים-לב, כי בפירוק השיתוף לפי צו של בית-המשפט יחולו הוראות החוק ומגבלותיו.

העדיפות הראשונה היא להורות על חלוקה בעין של המקרקעין, במידה וניתן (וזאת גם אם יש צורך בתשלומי איזון בין שותף לשותף). במקרה והמקרקעין אינם ניתנים לחלוקה בעין (וזאת מן הטעמים המפורטים בסעיף 40 לחוק המקרקעין), יהיה פירוק השיתוף במקרקעין על דרך מכירתם וחלוקת הפדיון בין השותפים ובשים-לב, כי סעיף 42 לחוק המקרקעין מסדיר פירוק שיתוף בדרך אחרת, קרי, פירוק השיתוף של המקרקעין על דרך של הפיכה לבית משותף.

דהיינו, קיימות שלוש אפשרויות בהן ניתן לפרק את השיתוף. האחת, חלוקה בעין של המקרקעין, השניה, חלוקה בדרך של מכירה. השלישית, בדרך של הפיכה לבית משותף.

נפסק לא אחת, כי פירוק השיתוף מעודד בדרך-כלל את המגמה הרצויה של פיתוח המקרקעין בעוד המשך פיצול הבעלות מכביד על סחירותם ופיתוחם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כללי