פגיעה בעבודה, תאונת עבודה ומחלת מקצוע

שאלה: האם ההגדרה "תאונת עבודה" ניתנת להרחבה?

תשובה: סעיף 79 לחוק ב"ל, קובע כי "תאונת עבודה", לגבי עובד שכיר, היא תאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מי מטעמו". סעיף 80(1) לחוק ב"ל, מרחיב את ההגדרה הקבועה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי וקובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה "תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו" {ראה גם ב"ל (ת"א-יפו) 5157/06 מרדכי נחום נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7180 (2008)}.
אנו סבורים, כי יש ליתן משקל רב להתבטאויותיו של התובע בפני הרופא בסמוך לקרות האירוע הנטען על ידו שכן, בתי-המשפט, יוצאים מנקודת הנחה כי אדם המגיע לרופא ימסור לו את מלוא הפרטים על-מנת לזכות בטיפול הרפואי הנכון וההולם. לכן, על תובע למסור "לראשונה" את פרטי קרות האירוע והפגיעות שקרו לו, עת הוא מבקר אצל הרופא, לאחר שנפגע. תובע שלא עשה כן, עלול למצוא קושי להוכיח את תביעתו, דבר שיוביל לדחייתה של התביעה {עב"ל 1268/00 יצחק לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), ניתן ביום 8.11.01 וצוטט ב-ב"ל (חי') 3170/07 בן מוחה דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6171 (2008)}.

שאלה: על מי נטל ההוכחה לקיומו של אירוע תאונתי תוך כדי עבודה?

תשובה: יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח כי קרתה תאונה, רובץ על כתפי התובע {בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית-הדין הארצי, דינים עליון סז 705 (2004)}. על התובע רובץ נטל הראיה להוכיח, כי תוך כדי עבודתו אירע לו "אירוע תאונתי". בשלב הראשון, על התובע, להביא ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את פגיעתו לעבודה {דב"ע מד/90-0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93}.
ב- ב"ל (י-ם) 11161/05 {גולדאפר זיוסלין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5907 (2008)} קבע בית-הדין כי "מן העדויות שנשמעו והמסמכים שהוגשו, לא נמצאה אף ראשית ראיה שאכן קרה אירוע תאונתי, כפי שטענה התובעת" ועל-כן דחה את התביעה שהגישה.
ובשים-לב, כי במקרה ואין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען לו, בית-הדין יפנה לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו, וזאת על-מנת ללמוד מהן אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה וכפי שטען {ב"ל (חי') 2207/06 רשואן סאמי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6812 (2008)}.
ב- ב"ל (ת"א-יפו) 3276/07 {עאדל אלטורי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 301 (2008)} דחה בית-הדין את תביעתו של התובע מחמת העובדה כי התובע לא הצליח להוכיח כי אכן אירע "אירוע תאונתי" {ב"ל (חי') 1719/07 ג'נח יהודה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7161 (2008)}.
לאחר שהוכח לבית-הדין קרות התאונה, על התובע להוכיח לבית-הדין כי קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין התאונה לעבודה. ב- בג"צ 4690/97 {המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי ועובדיה כרם, פ"ד נג(2), 529 (1999)} קבע בית-המשפט כי מקריאת הסעיף מזדקר לעין, כי החוק דורש התרחשותה של "תאונה" ולכאורה לא די בכך שנגרם לעובד נזק תוך ועקב עבודתו, על-מנת שיבוא בגדרה של "תאונת עבודה" כהגדרה בחוק. על-מנת לבוא בכלל ההגדרה, צריכים להתקיים שני אלה: אירועה של תאונה וקשר סיבתי בין העבודה לתאונה. בטרם יחול על העניין כלל הסיבתיות, יש צורך להוכיח כי ב-"תאונה" מדובר. משהוכח שכך הוא, יש לבדוק קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין התאונה לעבודה {ראה גם ב"ל (י-ם) 12138/06 מזרחי מרדכי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5835 (2008) שם דחה בית-הדין את התביעה מחמת העובדה לא הוכח בפניו ולו ראשית ראיה לאירוע תאונתי בעבודה. יתר-על-כן, מתיקו הרפואי של התובע לא נמצאו כל תימוכין אובייקטיביים להוכחת גרסתו}.

שאלה: על מי חל הנטל להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין עבודת התובע?

תשובה: ב- ב"ל (ת"א-יפו) 3119/07 {מנחם בוזגלו נ' בעצמו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6505 (2008)} דחה בית-הדין את תביעת התובע תוך קביעה כי לאור החומר שבתיק בית-הדין, לאור העובדות כפי שקבען בית-הדין ולאור קביעותיו הברורות, החד-משמעיות והמנומקות של המומחה, שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין עבודת התובע, אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק ב"ל.

שאלה: מה משמעותה של תאונת עבודה לעובד?

תשובה: המצב האופטימלי הוא, שכל אדם יפוצה על כל פגיעה גופנית או נפשית שנגרמה לו בכל דרך שהיא. בשל מגבלות תקציביות, אין אלה הם פני הדברים ולכן, המחוקק הגדיר "תאונת עבודה" תוך שימוש במילה "תאונה". על-כן, לא כל אירוע שאירע במהלך עבודתו יזכהו בתגמולים, אלא, רק זה שיש לראותו כ-"תאונה". זאת ועוד. המחוקק ביקש להעניק תגמולים רק בגין נזקים שהם תוצר הסיכון אליו נחשף העובד בעבודתו או בגין אירועים חריגים ופתאומיים שאירעו לעובד במהלך עבודתו {בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי ועובדיה כרם, פ"ד נג(2), 529 (1999); עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, פד"ע לו 213 (2000); ב"ל (חי') 969/06 הקר שושנה נ' המוסד לביטוח לאומי-סניף חיפה, תק-עב 2008(2), 4966 (2008)}. דברים אלה יפים גם כאשר עסקינן בעובד עצמאי.

שאלה: האם ניתן להכיר בפגיעת עובד במהלך משחק כדור-רגל כתאונת עבודה?

תשובה: ב- ב"ל (ב"ש) 2580/06 {חזוט יגאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 34 (2008)} נפסק כי לעניין זה עובד שנפגע בפעולה שנלווית לעבודה, דהיינו פעולה שאיננה חיונית לעבודה, אך היא קשורה לעבודה ולאינטרסים של המעביד - תוכר כתואנת עבודה {דב"ע נא/144-0 שפירא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 283}.
כך הוכרו תאונות עבודה של עובדים במהלך פעילות ספורטיבית, שהתקיימה בזמן העבודה.
הלכה זו נכונה גם כאן, שעה שהתובע נפגע בעת שהשתתף כשחקן בקבוצת הכדור-רגל של אגיס ירוחם, במסגרת משחק כדור-רגל בליגה למקומות עבודה.
לעניין זה, פעילותו של התובע במסגרת קבוצת הכדור-רגל מקדמת את האינטרס של המעביד, חברת כוח-האדם, שהרי זו מעוניינת בהשתלבותם המקצועית והחברתית של עובדיהם במקום העבודה - אצל הלקוח. השתלבות שהיא הבסיס לתמורה המשולמת לחברת כוח-האדם.
יוצא מכאן כי בענייננו למעביד, חברת כוח-האדם, היה אינטרס ישיר וממשי בהשתתפותו של התובע, בפעילות קבוצת הכדור-רגל של חברת אגיס ירוחם - שהרי השתתפות זו זיכתה התובע בשכר ומכאן זכתה את המעבידה, חברת כוח-האדם, בעמלות המשולמות לה בגין העסקת עובד באמצעותה. עמלות הנגזרות מהיקף העסקתו של התובע.

שאלה: על מי הנטל להוכיח כי פגיעה בגב תיחשב כתאונת עבודה?

תשובה: על-מנת שפגיעה בגב תיחשב כתאונה בעבודה, על התובע להוכיח כי במהלך העבודה אירע דבר מה שבגינו "נתפס" הגב או שפקדו את המבוטח כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ב- דב"ע נא/205-0 {המוסד לביטוח לאומי נ' שחאדה סעיד, פד"ע כד 222} נפסק לעניין ה-"דבר מה" כדלקמן:
"ניסיון החיים לימד את בית-הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו "נתפס" גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע."
ב- ב"ל (חי') 2207/06 {רשואן סאמי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6812 (2008)} דחה בית-הדין את התביעה לפגיעה בגב מחמת חוסר מהימנות בעדות התובע ובעדיו:
"8. מטעם התובע העידו התובע עצמו ועוד שני עדים, שהיו חבריו לעבודה. יש לציין כי בית-הדין לא התרשם מאמינות העדויות הללו, עד כדי כך שנתעורר החשש כי היה ניסיון לתאם עדויות ואף להשפיע על עד במהלך עדותו. בנוסף לכך, התובע בעצמו מסר 2 גרסאות שונות לעניין מספר הקרטונים שהרים בשעה שתקפו אותו הכאבים בגבו.
חוסר המהימנות של העדויות הוא הטעם המרכזי לדחיית תובענה זו...
אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ורישומי בית-החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על-מנת לזכות בטיפול נכון (דב"ע נו/559-0 אקטע שלומי נ' המל"ל (לא פורסם); דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ' המל"ל, פד"ע טו 281; דב"ע מט/93-0 המל"ל נ' הירשהורן, פד"ע כ 349). כמו-כן נפסק בהקשר זה כי יש לייחס משקל להיעדר התייחסות לרקע התאונה על-ידי המבוטח בבואו לקבל טיפול, ובהיעדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי-קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית-הדין והתרשמותו מהן (דב"ע נד/37-0 ציון גירת נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)" {ראו גם ב"ל (חי') 2155/06 חסון ויקטור נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 4243 (2008)}.

שאלה: האם אוטם שריר הלב מוכר כתאונת עבודה?

תשובה: ב- ב"ל (חי') 3170/07 {בן מוחה דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6171 (2008)} דחה בית-הדין את תביעת התובע להכיר בתאונה שקרתה לו כתאונת עבודה. דחיית התביעה התבססה על חוסר מהימנות התובע והעדים מטעמו. נפסק כי מחומר הראיות העומד לפנינו מגיעים אנו למסקנה, כי לא אירעו כל ויכוחים בעבודתו של התובע ביום 9.2.05 ולא אירע לו בעבודתו באותו יום "אירוע חריג כלשהו", על בסיסו ניתן להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה.
ב- ב"ל (חי') 1364/07 {שפיר יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5151 (2008)} בדחותו את התביעה קבע בית-הדין כי במקרה דנן היעדר התייחסות לקרות אירוע חריג בעבודה במסמכים הרפואיים של התובע, יתרה מזאת רישום תלונות התובע על-ידי הרופאים המטפלים בהזדמנויות שונות מצטרפים למסקנה כי לא היה אירוע חריג בעבודה.

שאלה: האם סחרחורת של עובדת ניקיון הוא אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתה?

תשובה: ב- ב"ל (נצ') 1672/06 {דיין מרסל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7630 (2008)} בית-הדין הגיע לכלל מסקנה כי יש לראות באירוע, אירוע חריג אשר אירע תוך כדי ועקב עבודתה.
עוד נקבע כי כושר הביטוי של התובעת הינו בסיסי ביותר והיא מתקשה בהבנת הנדרש ממנה. הדברים מצאו ביטויים הן בהודעת התובעת בפני החוקר והן בעדותה בפנינו אשר לא היתה רהוטה כלל וכלל, תוך שהתובעת קופצת מאירוע לאירוע ומתקשה עד מאוד להשיב על השאלות הרלוונטיות שהוצגו בפניה. יחד עם זאת, התרשמנו ממהימנותה של התובעת, כך שמגבלותיה הנוגעות להבנה והתבטאות אינן צריכות לעמוד לה לרועץ. בסופה של עדות, התרשמנו כי התובעת אמנם היתה נתונה במתח עבודה שגרתי מתמיד, כאשר מחד, נדרשה למלא את המטלות הנוגעות לעבודות הניקיון, לפי דרישות הממונה עליה מטעם חברת הניקיון שהעסיקה אותה, אולם, מאידך, ביקשה לרצות את מקבלי השירות במחוות קטנות כדוגמת הכנת קפה. התרשמנו כי ביום האירוע, נכנסה התובעת למצב של מתח ועצבנות חריגים ביותר, אשר נבעו מן הלחץ הכרוך באפשרות אובדן מקום העבודה, למי שמשמשת מפרנסת יחידה בביתה.
במצב דברים זה ולנוכח קשיי התובעת כאמור, ברור הדבר, מדוע אותו אירוע לא מצא ביטויו ברישומים הרפואיים אשר נערכו בסמוך לאירוע, אולם כאמור, איננו מקבלים את מסקנות הנתבע הנובעות מכך, באשר שוכנענו בדבר קיומו של האירוע וחומרת חריגותו הגם שאין לו תיעוד ברישומים הרפואיים.

שאלה: מה מטרתו של ביטוח לנפגעי עבודה?

תשובה: ביטוח נפגעי עבודה נועד להגן על מי שנפגע עקב עיסוקו במשלח-יד, ותשלום דמי הביטוח בעניין זה מקנה את הזכות לגימלה {ב"ל (י-ם) 10366/06 מוסא עליא נ' המוסד לביטוח לאומי-סניף ירושלים, תק-עב 2008(2), 6207 (2008)}.

שאלה: מהו התנאי ההכרחי להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה?

תשובה: תנאי הכרחי להכרה באירוע מוחי כ- "תאונת עבודה" הוא שהתובע הביא "ראשית ראיה שאירוע אשר אירע בעבודה ניתן לראותו כקשור סיבתית לבוא האירוע המוחי, דהיינו אירוע חריג בהשוואה למאמץ רגיל בעבודתו של אותו אדם" {דב"ע נו/11-0 נורית חזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75}.
הקביעה מתי מדובר במאמץ או מתח שהינם יוצאי-דופן נבחנת על-פי מכלול העובדות, המוצגות בפני בית-הדין, ועל בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסויים, ולפי משקלם של האירועים ביום בו אירע האירוע אל מול עבודתו השגרתית והרגילה של המבוטח {דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 268}.
תוך כדי הבחינה כאמור, על בית-הדין לזכור כי אירוע "חריג" איננו רק אירוע המתרחש באופן חד-פעמי, שכן, גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים, או אפילו אחת לכמה שבועות, ייחשבו כבלתי-שגרתיים. ובשים-לב, לעוצמתו ותדירותו של כל אירוע ואירוע, ובהתחשב במכלול הנסיבות בהתייחס לנפגע הספציפי שבו מדובר {דב"ע נד/268-0 יוסף ניב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 143}.
ב- ב"ל (חי') 2066/06 {ניר מוניס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6823 (2008)} עסקינן בתביעה להכיר באירוע מוחי שהתובע לקה בו, כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע להכיר באירוע המוחי שעבר כ-"תאונת עבודה". בית-הדין קבע כי התובע המשיך בעבודתו למרות תחושת הנימול שהרגיש בפלג גופו הימני והמאמץ בעבודה, גם באותו לילה, היה לגביו, במצבו "הנחות", בבחינת אירוע חריג, כפי שנאמר ב-דב"ע נד/186-0 {אליהו אלבז נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 520, 524}:
"קנה-המידה לבחינת המאמץ אשר יענה על המבחן 'עקב העבודה', הוא 'קנה-מידה סובייקטיבי, היינו שאת השפעתו של המאמץ ואת היותו 'רגיל' או 'בלתי-רגיל', במידה שלהבחנה זאת יש משקל בפני עצמו, יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא בעת האירוע."
ותיתכן האפשרות שמאמץ בעבודה אשר בתנאים רגילים לא היה נחשב כתאונת עבודה, ייחשב בתנאים לא רגילים כמאמץ בלתי-רגיל. על-פי קו זה יש לראות את "המאמץ הרגיל" הכרוך בעליה במדרגות, כ-"מאמץ בלתי-רגיל" במצב ה-"נחות" בו היה המערער ביום האירוע {ראה גם ב"ל (חי') 3847/04 מחאמיד נג'יב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5598 (2008)}.

שאלה: האם החלקה היא אירוע שאירע תוך כדי ועקב עבודתו?

תשובה: ב- ב"ל (י-ם) 10366/06 {מוסא עליא נ' המוסד לביטוח לאומי-סניף ירושלים, תק-עב 2008(2), 6207 (2008)} עסקינן בתביעה להכיר באירוע שאירע לתובע (החלקה), כאירוע שאירע תוך כדי ועקב עבודתו. הנתבע טען כי עיסוקו של התובע כעצמאי הינו בסוכנות ביטוח ויועץ מס ואילו הפגיעה הנטענת אירעה בעת עסקה בענייני נדל"ן שבבעלותו האישית בגדר עיסוקו כעצמאי ועל-כן, אין להכיר באירוע כתאונת עבודה תוך כדי ועקב עבודתו.
בית-הדין דחה את התביעה שכן, ההחלקה לא היתה במשבצת עיסוקו של התובע כסוכן ביטוח או כיועץ מס ומנהל חשבונות. לאור זאת, דחה בית-הדין את הטענה כי הפגיעה לא נגעה למשלח-ידו של התובע ואך לא עקב משלח-ידו.

שאלה: כיצד ניתן להכיר בפגיעה בשמיעה כמחלת מקצוע?

תשובה: על-מנת להכיר בפגיעה כמחלת מקצוע, על התובע להוכיח את כל הנתונים העובדתיים המצטברים שפורטו בפריט 7 לחלק ב' לתוספת השניה בתקנות 44 ו- 45 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה). מן האמור בתקנות אלה עולה, כי על התובע להוכיח שני תנאים: האחד, עבודה ממושכת; השני, רעש ממוצע ומשוקלל שלא פחות מ-85 דציבל {ב"ל (ב"ש) 1464/06 וזאנה שלום נ' המוסד לביטוח לאומי-סניף באר-שבע, תק-עב 2008(3), 763 (2008)}.
ליקוי שמיעה נחשב למחלת מקצוע אם קיים "נזק לאוזן הפנימית הנגרם על-ידי חשיפה לרעש שהביא להפסקת כושר השמיעה בתדירויות הדיבור". התנאי ההכרחי שיש להוכיח ושפורט בסעיף הוא "עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ-85 דציבל".
זאת ועוד. השאלה אם עבודה מסויימת בתנאי רעש ממוצע או משוקלל של לא פחות מ-85 דציבל היא "עבודה ממושכת" או לא, היא שאלה עובדתית {דב"ע נד/276-0 חנניה אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 181}.
ב- ב"ל (חי') 3234/02 {הרשקוביץ יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6877 (2008)} קבע המומחה כי מדובר במחלת מקצוע וכי ליקוי השמיעה, ממנו סובל התובע, התפתח לפי הלכת המיקרוטראומה; עוד קבע המומחה כי כל ליקוי השמיעה, ממנו סובל התובע, נובע מחשיפתו לרעש מזיק.
משקבע המומחה קשר סיבתי בין תנאי עובדת התובע לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל - דין התביעה להתקבל.

שאלה: האם ניתן להכיר במחלת עור כמחלת מקצוע?

תשובה: ב- ב"ל (ת"א-יפו) 2328/03 {רחלי איטה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 4949 (2008)} עתרה התובעת להכיר במחלת העור, כ-"מחלת מקצוע", אשר נגרמה לה כתוצאה מעבודתה כקוסמטיקאית. המוסד לביטוח לאומי דחה הטענה שכן, לעניות דעתו, אין קשר בין עבודת התובעת ומחלתה הבאה על רקע מצבה הבריאותי הקונסיטוציונאלי וכי השפעת העבודה על מחלת התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
בקבלו את התביעה קבע בית-הדין כי המומחה הרפואי קובע בחוות-דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי התובעת באה במגע עם חומרים שונים במהלך עבודתה, שיש בהם כדי לגרום לנזק בעור. המומחה הרפואי קבע בחוות-דעתו הראשונה כי "המחלה קשורה קשר סיבתי רפואי מובהק לעבודתה".
המומחה הרפואי חוזר על קביעתו זו גם בחוות-הדעת המשלימה ומציין כי ניתן לקבוע במידה רבה של סבירות שקיים קשר בין עבודתה לבין מחלתה וכי מחלתה של התובעת נובעת מחשיפה לחומרים מסויימים במקצועה.
חוות-הדעת של המומחה הרפואי ותשובותיו לשאלות ההבהרה, מובילות למסקנה כי יש להכיר במחלת העור ממנה סובלת התובעת בכפות הידיים בגדר "מחלת מקצוע" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק.

שאלה: האם ובאלו תנאים יש להכיר בפריצת דיסק שהופיעה במהלך עבודתו הרגילה של העובד ועל רקע מחלת גב קיימת, כתאונת עבודה מכוח חוק ב"ל?

תשובה: ב- עב"ל 338/96 {המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, תק-אר 2000(3), 575 (2000)} נפסק כי על המבוטח התובע דמי פגיעה עבור תאונת עבודה, לרבות יישום תורת המיקרוטראומה, להוכיח קשר סיבתי בין העבודה לבין הופעת המחלה. נטל ההוכחה הזו כוללת קשר סיבתי רפואי, ולשם זה התמנה מומחה יועץ רפואי. אין די להרים את נטל ההוכחה על-ידי חוות-דעת רפואי, כי "יתכן" קשר סיבתי או "אין לשלול" את הקשר הסיבתי.
על כך אמר בית-דין כי יש להדגיש את העובדה שבשני הקטעים נאמר כי עלול להיות קשר סיבתי מסויים. אף אם מודעים לעובדה שמומחה לרפואה יתקשה לעיתים לקבוע בוודאות קשר סיבתי בין מצב בריאותו של אדם ובין הגורמים שלהם מבקשים לייחס אותו מצב.
עוד נקבע כי ברור, לאור כל האמור בחוות-דעתו של פרופ' פיינמסר שיש לייחס למילה "עלול" שבדבריו את אותה המשמעות המבטלת את מידת הוודאות המינימלית, הדרושה לקיום חובת הוכחת הקשר הסיבתי שבין האירוע ובין העבודה, כנדרש בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי.
הטעם לכך, כי במדע הרפואה יתכנו הרבה דברים וברוב המקרים אין רופא מסוגל לשלול את האפשרות שהיה קשר סיבתי.
במקרה שלפנינו נימוקו העיקרי של בית-הדין קמא היה, כי תשובתו "לא שלל המומחה את ההנחה, שהכפיפות על רקע המחלה הקיימת, הן בבחינת מיקרוטראומה, שהחמירו את המצב הקיים". אין בכך, כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על המבוטח-המשיב. יתרה מזו, מעיון במכלול חוות-דעתו של המומחה עולה, כי הוא בדעה שאין קשר בין עבודתו של המשיב לבין פריצת הדיסק.
לדעתו של המומחה, האירועים בעבודתו של המשיב, כפי שתוארו בקביעת העובדות של בית-הדין קמא, אינם מצביעים על החמרת מחלה קיימת בעקבות אירוע בעבודה. ד"ר סלטי אומר במפורש, כי הרמת אריזות או הרמת חפץ אחר אינה גורמת לפגיעה בגב ואף לא לפגיעה זעירה ואינה קשורה לפריצת דיסק.
אין בעובדות המקרה האירוע בעבודה הדרוש לגרום לפריצת דיסק.
את חוות-דעת המומחה ניתן לסכם כך: המשיב סבל מהחמרת פריצת דיסק ותקופת אי-כושר להחמרה כזו הינה כשלושה שבועות. מדובר בהחמרה של מחלה קיימת שלא נגרמה על-ידי העבודה. אין מקום ליישם את תורת המיקרוטראומה או לקבוע את תרומתה של העבודה להתפתחות המחלה.
יצויין, כי החמרת פריצת דיסק עלולה כאמור להיגרם כתוצאה מאירוע חד-פעמי בעבודה, אך הדבר לא הוכח במקרה זה. מכאן, כי על-פי חוות-דעתו של המומחה אין מקום ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה זה. כמו-כן, אין תאונה רגילה, היינו - פגיעה חד-פעמית.
לאור כל האמור לעיל עולה, כי גם אם היינו מוכנים ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה של החמרת מחלת גב, אין מקום לעשות כך במקרה דנן.
שאלה: מה צריכה חוות-דעת רפואית לכלול?

תשובה: המומחה הרפואי איננו מחוייב בפירוט הגורם לליקוי שנמצא במבוטח. די בכך שהמומחה מבהיר, במנומק, מדוע אותו ליקוי איננו קשור לתנאי העבודה {ב"ל (חי') 2578/05 אסעד מונדור נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7169 (2008)}.
נפסק לא אחת, כי בית-הדין מייחס משקל מיוחד לחוות-הדעת המוגשת לו על-ידי מומחה מטעמו. בית-הדין יסמוך ידו על חוות-הדעת של המומחה שמונה על ידו ולא יסטה מקביעותיו, אלא-אם-כן, קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת-דופן לעשות כן {עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי בוארון, תק-אר 2007(2), 239 (2007); עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2005(2), 238 (2005); ב"ל (חי') 408/04 איזגייאב יחיאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7194 (2008)}.
בית-הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות-דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית-הדין מהימנה ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין {עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד 377 (1999); עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 99(3), 125 (1999)}.
ב- ע"א 293/88 {חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990)} נפסק כי משממנה בית-המשפט מומחה על-מנת שחוות-דעתו תספק לבית-המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית-המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא-אם-כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית-המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול-דעתו של בית-המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית-המשפט לסטות מחוות-דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן {ראה גם ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', דינים עליון נה 46}.

שאלה: מהיכן משולם שכר-טרחתו של המומחה הרפואי מטעם בית-הדין?

תשובה: כאשר בית-הדין ממנה מומחה רפואי מטעמו, שכרו של המומחה משולם מקופת בית-הדין {ב"ל (חי') 2030/06 נפתלי עדי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6964 (2008); ב"ל (חי') 2519/05 נציג עובדים מר עוזי אבישר, נציג מעבידים מר אהרן אופיר זמר משה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6164 (2008)}.

שאלה: מה דינו של שיהוי בהגשת התביעה למל"ל?

תשובה: ככל שמדובר בשיהוי בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה, כתאונת עבודה, טענת השיהוי, כשלעצמה, אין די בה כדי לדחות את התביעה. במקרה כזה, על המוסד לביטוח לאומי, להראות כי השיהוי היה אחד מן הגורמים שהפריעו לו לרדת ולחקור את אמיתותן של העובדות {ראה גם עב"ל 167/98 המוסד לביטוח לאומי נ' אריאל שיימן, פד"ע לו 92; ב"ל (ת"א-יפו) 5157/06 מרדכי נחום נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7180 (2008)}.

שאלה: כיצד ניתן לבסס תביעה על-פי תורת המיקרו טראומה?

תשובה: ב- עב"ל 1012/00 {אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(2), 962 (2002); ראה גם עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, תק-אר 2000(3) 575 (2000)} נפסק כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מיקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי-הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות (עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב, פד"ע לה 523, 533).
יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי-הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת.
לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.
עבודתו של המערער במוסך היתה על-פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל עניין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על-פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.
משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.
אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת "הגדרת הסיכון"; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו {עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי נ' משה קריידלר, תק-אר 2004(4), 351 (2004); ב"ל (חי') 4168/06 ברוך ימין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6345 (2008)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פגיעה בעבודה, תאונת עבודה ומחלת מקצוע