חזקת הסיבתיות

שאלה: מהם התנאים הצריכים להתקיים על-מנת שתחול חזקת הסיבתיות על-פי סעיף 83 לחוק ב"ל?

תשובה: שני תנאים מצטברים צריך שיתקיימו על-מנת שתחול חזקת הסיבתיות, הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. האחד, שהתאונה היא תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין. השני, שמדובר בעובד ולא בעצמאי {דב"ע לח/0-100 יוסף לאוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 421; דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 241; עב"ל 250/98 המוסד לביטוח לאומי נ' כוכבה סמואלוב, תק-אר 2006(3), 305 (2006)}.
על-מנת שניתן יהיה לקשור בין אירוע לבבי שאירע לתובע לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה. נטל הראיה להוכחה זו, רובץ על כתפי התובע. קיום אירוע חריג בעבודה הוא תנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה {דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315}.
על-מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונה בעבודה יש צורך בהוכחת התקיימותו של אירוע חריג בעבודה בסמוך לפני קרות האירוע המוחי. המבחן המשפטי, לפיו יקבע בית-הדין כי עסקינן באירוע חריג, נסמך על המבחן הרפואי. לדעתינו, אירוע חריג יכול שיהא מעמסה נפשית או גופנית יוצאת-דופן {דב"ע מו/0-139 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315}.
החזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי, קובעת כי תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי העבודה, רואים אותה גם ככזו שאירעה עקב העבודה, אלא אם הנתבע-המוסד לביטוח לאומי, הוכיח ההיפך. החזקה האמורה איננה חלה על תאונה המתרחשת בדרך מהמעון לעבודה או מהעבודה למעון, אלא רק, על תאונה שמתרחשת בעבודה ממש {ב"ל (נצ') 2280/00 מוסבאח עטייה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2002(2), 432 (2002); ראה גם ב"ל (ת"א-יפו) 2840/06 זביץ יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי-סניף תל-אביב, תק-עב 2008(2), 7089 (2008); ב"ל (ת"א-יפו) 2470/05 הרצל דמרי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5265 (2008); ב"ל (ת"א-יפו) 3880/06 שמיר משה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 4532 (2008); ב"ל (נצ') 1740/05 משה וינשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(3), 9426 (2007); ב"ל (נצ') 2438/02 משה פיניאן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(4), 4122 (2005)}.

שאלה: האם התרגזותו של התובע ביום האירוע היתה בגדר "אירוע חריג" כמשמעותו של מונח זה בפסיקה הנוגעת לאירועים קרדיאליים שנקבעו כפגיעה בעבודה?

תשובה: ב- ב"ל (ת"א-יפו) 6981/04 {שושקס אשר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(4), 4263 (2005)} קבע בית-הדין כי אירוע חריג בזמן העבודה, אשר בסמיכות זמנים להתרחשותו מופיע תהליך רפואי המאובחן כאוטם בשריר הלב או כאירוע קרדיאלי - יש לראותו כפגיעה בעבודה ונקבע כי ישנו קשר סיבתי בין השניים.
בענייננו אכן התקיימו שני התנאים המצטברים, כפי שניסח זאת גם המומחה, בדבר אירוע חריג בעבודה וסמיכות זמנים בינו לבין הופעת האוטם בשריר הלב אצל התובע.
גם במבחן הנדרש על-פי סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי, בדבר היחס שבין השפעת האירוע בעבודה לבין השפעת גורמים אחרים - על הופעת האוטם, נמצא במקרה שלפנינו כי השפעת האירוע החריג בעבודה היתה רבה יותר מהשפעת נתוניו האישיים של התובע, וכפי שניסח זאת המומחה: "...שכן ללא אירוע זה יתכן והאוטם לא היה קורה במועד שאירע, אם בכלל."
חוות-דעתו של המומחה הרפואי מקובלת על בית-הדין, היא קוהרנטית ורהוטה ואין מוצאת בסיס לטיעוני בא-כוח הנתבע כנגד חוות-דעת זו. לא זו בלבד שאינה מעורפלת, אלא שהיא חד-משמעית בממצאיה במסקנותיה ובתוצאה המפורשת בה בתשובה לשאלות שהמומחה נשאל על-ידי בית-הדין.
המומחה מאזכר, בהגינותו, את מדידת הטרופינין הגבוה קודם לאירוע החריג בעבודה, אולם הוא ציין גם כי "...התמונה הקלינית של האוטם החלה ככל הנראה לאחר האירוע בעבודתו" ומבהיר כי שינויי א.ק.ג בעת קבלתו של התובע לחדר המיון "תומכים בהנחה כי האוטם אירע ביום קבלתו לבית-החולים."
לפיכך, בהיעדר ראיות רפואיות של ממש לסתירת האנמנזה ובדיקת א.ק.ג בעת קבלתו של התובע לבית-החולים מקובלת על בית-הדין מסקנתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי שבין האוטם לבין האירוע החריג בעבודתו של התובע {ראה גם ב"ל (ב"ש) 2018/02 פקיר סאלם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(2), 8305 (2005)}.

שאלה: על מי חלה החזקה להוכיח כי הנפילה היתה תוך כדי עבודה?

תשובה: ב- ב"ל (נצ') 2240/02 {פאיז סעד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(2), 540 (2004)} קבע בית-הדין כי אם נפילת התובע באה בעקבות אבדן ההכרה ואם אבדן ההכרה נגרם בשל סיבות פנימיות בלבד ובלא קשר לתנאי העבודה, אזי אין מדובר בתאונת עבודה. אולם, כדי לקבוע אם כך היה - יש צורך בחוות-דעת רפואית של מומחה מטעם בית-הדין. כל עוד אין בפנינו חוות-דעת כזו, אין אנו יכולים לקבוע כי עמדת הנתבע היא הנכונה.
ככלל, החזקה שנקבעה בסעיף 83 לחוק ב"ל חלה גם על התובע, שכן אין חולק שנפילתו היתה תוך כדי העבודה, ועל-כן - חזקה היא שהיא היתה גם עקב העבודה. גם אם מדובר בנפילה שלא אירעה בשל גורם חיצוני הנראה לעין, הרי שעל הנתבע מוטל להוכיח שהשפעת העבודה על התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים {ראו, למשל, דב"ע שם/175-0 וינוגרד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 221, 223}.
אי-מינוי מומחה רפואי היה מונע מהנתבע להוכיח את המוטל עליו, והתוצאה היתה יכולה להיות קבלתה של התביעה על-סמך החזקה האמורה בסעיף 83 לחוק.
בית-הדין ממליץ לנתבע להפנים את העובדה שעל-פי ההלכה הפסוקה, כאשר יש שאלות רפואיות השנויות במחלוקת, ומחלוקת זו רלוונטית לתובענה - יש למנות מומחה רפואי מטעם בית-הדין בטרם ההכרעה במחלוקת הרפואית. אם הנתבע יקבל את ההמלצה, חזקה עליו שהוא יפסיק להתנגד למינוי מומחה רפואי כשאין טעם בהתנגדותו {ראה גם ב"ל (ב"ש) 197/96 מאיר שיין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(1), 4046 (2004); עב"ל 1291/01 צברי כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2004(1), 448 (2004)}.

שאלה: כאשר נקבע כי התובע נחבל ונפגע בגבו על-ידי גורם חיצוני נראה לעין (חבלת גב כתוצאה מנפילה על מדרגות) - היש עוד מקום למינוי מומחה רפואי לקביעת קיומו של קשר סיבתי רפואי?

תשובה: ב- ב"ל (ת"א-יפו) 2370/02 {עודה כליל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(1), 6830 (2004)} קבע בית-הדין כי משהכיר בית-הדין בקיומו של האירוע הנטען בכתב התביעה, ונקבע כי התובע נחבל ונפגע בגבו על-ידי גורם חיצוני נראה לעין (חבלת גב כתוצאה מנפילה על מדרגות), אין עוד מקום למינוי מומחה רפואי לקביעת קיומו של קשר סיבתי רפואי.
ההליך הנכון הינו הפניית עניינו של התובע לבדיקה על-ידי ועדה רפואית, אשר תקבע אם ועד כמה מצבו הרפואי של התובע כיום נובע וקשור לתאונה אשר הוכרה כי אירעה לתובע וכן תקבע את דרגת נכותו.
על המקרה הנדון חלה הרישא לסעיף 83 לחוק ב"ל אשר קובעת חזקת סיבתיות, והמוסד לא הוכיח את ההיפך.
באת-כוח המוסד התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:
א. עצם הנפילה אינה מקנה זכאות להכרה באירוע כתאונת עבודה, כיוון שטרם הוכח אלמנט חיוני נוסף להכרה באירוע כתאונת עבודה - הנזק. מאחר ומדובר בנזק פנימי שאינו גלוי לעין, אין מנוס ממינוי מומחה רפואי שידון בקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק הפנימי הנטען.
ב. חזקת הסיבתיות הנטענת ניתנת לסתירה, ומן הראוי לאפשר לנתבע להתגונן ולטעון להשפעה פחותה של האירוע יחסית לגורמים אחרים, לרבות גורמים תחלואים.
ג. בפסיקה העניפה לעניין פגיעות גב בדרך שגרה ממונה מומחה רפואי, על-מנת לאבחן אם נגרם נזק, ואין די בעדות התובע לעניין הוכחת הנזק שנגרם בתאונה. הדבר דומה למינוי מומחה רפואי על-מנת לבחון אם אוטם שריר הלב מהווה תאונת עבודה, לאחר שנקבע על-ידי בית-הדין כי התרחש אירוע חריג.
לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים, קבע כי על-מנת שייקבע כי אירעה תאונה בעבודה יש להוכיח שני יסודות חיוניים: האחד - גורם או מחולל התאונה. השני - פגיעה או נזק. רק אם הוכחו שני יסודות אלה, קמה חזקת הסיבתיות.
בשלב זה של הדיון, הוכח רק יסוד אחד - גורם או מחולל התאונה, דהיינו נפילתו של התובע והחבלה. לעומת זאת - לא הוכח היסוד השני - נזק. בעניין זה, מקובלת על בית-הדין טענת המוסד כי אין די בעדות התובע על-מנת לקבוע ממצא כי אירע לתובע נזק כתוצאה מהאירוע התאונתי, וכי שאלה זו צריכה להיבחן על-ידי המומחה הרפואי.
סעיף 83 לחוק מקים חזקת סיבתיות, הניתנת לסתירה. במקרה הנדון, הדרך בה ניתן לסתור את חזקת הסיבתיות היא על-ידי חוות-דעתו של מומחה רפואי, אשר יחווה את דעתו על הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין מחלתו של התובע {ב"ל (ב"ש) 2308/01 לוגסי בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(3), 6297 (2003)}.

שאלה: האם עומדת לזכותו של התובע חזקת הסיבתיות האמורה ברישא לסעיף 83 לחוק ב"ל?

תשובה: ב- ב"ל (נצ') 1385/01 {מוחמד חישמה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(2), 1120 (2003)} קבע בית-הדין כי יש מקרים שבהם מוצדק - על-פי ההלכה הפסוקה - לתת למבוטחים ליהנות מהספק, ולקבל את תביעותיהם אם נותר ספק בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתם לבין מצבם הרפואי. אולם, עניינו של התובע אינו אחד ממקרים אלה, שכן אצל התובע ניתנה (והתקבלה) חוות-דעת רפואית שלפיה אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הפגימה שבה לקה, כך שאין מדובר בספק שהתובע עשוי ליהנות ממנו.
כשעולה מחוות-הדעת שהתובע סובל מדלקת נגיפית או חיידקית, שאיננה נובעת מאבק או מחומרים כימיים שהתובע בא עמם במגע בעת עבודתו, אינני יכול לראות את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי כשאלה שעומדת בספק {עב"ל 1050/01 גולדשטיין משה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(3), 1235 (2002); עב"ל 104/99 ברדה גבריאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(2), 251 (2002); ב"ל (נצ') 2112/99 חוסני עבאס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2002(2), 1623 (2002); ב"ל (ב"ש) 128400/99 אוחיון עדי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(3), 59 (2001)}.

שאלה: מה דינה של חזקת הסיבתיות לעניין פגיעות בגב?

תשובה: ב- דב"ע נו/269-0 {נסים מלכה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 99(2), 224 (1999)} קבע בית-הדין כי חזקת הסיבתיות פגיעות בגב עשויות להיות משתי קטגוריות. האחת, פגיעה הנגרמת מגורמים חיצוניים הנראים לעין, והשניה, נובעת מגורמים שאינם נראים לעין. נפילה היא גורם חיצוני נראה לעין. לכן על כאבי גב כתוצאה מנפילה חלה חזקת הסיבתיות הקבועה ברישא של סעיף 83 לחוק ב"ל {דב"ע מח/0-189 הלנה נאורי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 258; ראה גם מאמרו של ד"ר ש' קובובי "כאבי גב כתאונת עבודה" ביטחון סוציאלי, חוברת 33 (מאי, 1988)} בית-הדין האיזורי קבע כי ללא כל ספק המערער נפל מגג משופע וחלק שגובהו כארבעה מטרים. נפילה היא תוצאה של גורם חיצוני נראה לעין. חלה אם כן על העניין חזקת הסיבתיות, לפיה תאונה שאירעה תוך כדי העבודה נגרמה גם עקב העבודה. הנטל אם כן מוטל על המשיב לסתור חזקה זו. השאלה היא האם נסתרה החזקה. המשיב לא הביא כל עדים. בית-הדין האיזורי קבע כעובדה בהאמינו למערער, כי במשך כל הזמן הציקו לו כאבים עזים אלא שהוא פנה באיחור למשיב מכיוון שלקח לרופאים האורטופדים זמן לגלות שיש לו בעיה בגב.
נראה לנו כי חוות-דעתו החד-משמעית של המומחה הרפואי, לפיה אילו היתה נפילתו של המערער גורמת לפריצת דיסק היו למערער כאבים חזקים מיד לאחר הנפילה ולא מספר שנים לאחר-מכן, מביאה לתוצאה כי נסתרה החזקה בדבר הקשר הסיבתי בין הנפילה למצבו של המערער. בנסיבות אלו אין מנוס מדחיית הערעור של המערער מטעמיו של בית-הדין האיזורי {ראה גם תב"ע (ב"ש) נו/39-0 אדרי אלברט נ' המוסד לביטוח, תק-עב 96(2), 1874 (1996)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חזקת הסיבתיות