נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
חזקות חוקיות - מעשי רשות
ב- בג"צ 1227/98 {אנטון מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4), 690 (1998)} קבע בית-המשפט:"גם אם שר הפנים היה רשאי להסתמך על מידע חסוי, כדי לבסס עליו החלטה המבטלת את התעודה והאזרחות של העותר, לדעת העותר אין בית-המשפט רשאי להסתמך על מידע זה. אכן, העותר צודק בכך שבית-המשפט אינו רשאי להסתמך על מידע חסוי מכוח תעודת חסיון, כשם שאינו רשאי להסתמך על כל מידע אחר שלא הוצג גם בפני העותר, אלא בהסכמת העותר. אולם, אם העותר אינו מסכים שבית-המשפט יעיין, שלא בנוכחותו, במידע החסוי אשר שימש בסיס להחלטת הרשות, תחול על אותה החלטה, בדרך-כלל, חזקת החוקיות. החזקה היא, שהרשות המינהלית קיבלה החלטה כדין, ומי שמבקש להפריך את החזקה עליו הראיה. ראו, לדוגמה, בג"צ 7351/95 נבואני נ' השר לענייני דתות, פ"ד נ(4), 89, 128 (1996); ע"פ 1610/93 ותד נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5), 837, 840 (1997). אם חזקת החוקיות חלה במקרה שלפנינו, יש לומר, בהיעדר ראיה לסתור, כי בפני שר הפנים אכן הוצג מידע לפיו העותר עבר עבירות פליליות.
אך העותר טוען כי חזקת החוקיות אינה חלה במקרה שלפנינו. הטענה מסתמכת על מסמך שהעותר הציג בפני בית-המשפט. מסמך זה הוא מכתב שנשלח ביום 8.8.97 על-ידי מנהל המחלקה לענייני פנים באיזור מסויים של מוסקבה אל בא-כוחו של העותר. במכתב זה נאמר על העותר כך:
'לפני יציאתו מהארץ לא נתבע לדין פלילי ולא הורשע. לא היו ואין ברשותנו נתונים אופרטיביים על הפרות חוק חמורות. לא הובא לחקירה. נחשב לדמות חיובית במקום מגוריו.'
חזקת החוקיות אינה בעלת עוצמה רבה. אפשר להפריך אותה באמצעות ראיות נסיבתיות וראיות לכאוריות, ולעיתים די אפילו בנסיבות המקרה כדי לערער את החזקה, ולהעביר את נטל הראיה אל הרשות המינהלית. ראו י' זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק", משפט וממשל א (התשנ"ג-1993) 295, 297 ואילך.
עוצמת הראיות או מהות הנסיבות הנדרשות כדי להפריך את חזקת החוקיות תלויות בכל מקרה בנסיבות המקרה.
אך במקרה שלפנינו נטל הראיה עבר ממילא אל המשיב. המשיב הודיע לבית-המשפט, בשלב מוקדם של ההתדיינות, כי הדיון בעתירה יתנהל כאילו הוצא צו על-תנאי. משמע, המשיב קיבל על עצמו את נטל התשובה לעתירה, ובכלל זה את הנטל של הצגת הראיות התומכות בהחלטתו. חלק מן הראיות הוצגו על-ידי המשיב בפני בית-המשפט ובפני העותר בהודעות שהגיש לבית-המשפט. אך חלק אחר נכלל במידע החסוי מכוח תעודת החסיון שהוצאה על-ידי השר לבטחון הפנים."
ב- ת"א (ת"א-יפו) 2009/00 {אחים דוניץ בע"מ נ' עיריית רעננה, תק-מח 2004(4), 1005, 1011 (2004)} קבע בית-המשפט:
"עם זאת, מקובלת הגישה כי בעת הפעלת הביקורת השיפוטית על מעשי הרשות, נטל ההוכחה הראשוני מוטל על כתפיו של מי שטוען לאי-חוקיותו של המעשה המנהלי. כלומר, על התובעת שבפני להראות כי במעשי העיריה נפל פגם לכאורי המצדיק את התערבותו של בית-המשפט. אם תרים התובעת נטל זה, יעבור הנטל אל העיריה כרשות מינהלית להראות כי לא נפל במעשיה פסול המצדיק את ביטול חוק העזר.
מידת ההוכחה בה נדרש לעמוד תובע לשם הוכחת טענותיו משתנה ממקרה למקרה, בהתאם להליך שאת חוקיותו הוא מבקש לתקוף. כך, כאשר התקיפה היא של חקיקת משנה, כבעניינו, הנטל המוטל על כתפי העותר כבד יותר מהנטל המוטל עליו בעת תקיפה של מעשה מינהלי שאינו חקיקת-משנה (שם, 446; י' זמיר הסמכות המינהלית, כרך א', 179."
ב- ע"ע 266/99 {מועצה מקומית ירכא נ' זיאד תקתוק ואח', תק-אר 2001(4) 41, 44 (2001)} קבע בית-המשפט:
"... והרי על-פי ההלכה הפסוקה:
'הטוען כי מינוי מסויים למשרה ציבורית פסול משום שנעשה על-פי שיקולים זרים של אינטרסים פוליטיים - מפלגתיים זרים, נושא בנטל הוכחת הטענה. נטל הוכחה זה הוא כבד ובדרך-כלל קשה להרימו. הקושי נעוץ בצורך להוכיח שיקול סובייקטיבי פסול של הרשות המינהלית, כאשר לטובתה פועלת חזקת חוקיות מעשיה. על רקע זה נקבע בפסיקה המבחן הראייתי הדורש הוכחת קיומו של 'ספק מהותי בדבר תקינות ההליכים'.' (בג"צ 606/86 עבדל-חי נ' מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, פ"ד מא(1), 795, 802 (1987))
מבחן זה אומץ גם בפרשת דקל נ' שר האוצר, בה נמנו וגמרו כי:
'די ביצירת ספק מהותי שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי-מפלגתי פסול במינוי. משהוכח ספק מהותי כזה, עובר נטל הראיה על בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין במינויו משום מינוי פוליטי פסול.'
משמעות האמור בפרשת דקל נ' שר האוצר היא כי משהועבר הנטל על השר הממנה, עליו להוכיח כי ערך בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית של כל המועמדים הבאים בחשבון לקבלת המינוי. אם יוכיח השר הממנה כי בתהליך המינוי הובאו בחשבון כל השיקולים הענייניים ולמרות הכל יגיע למסקנה שחרף השיוך וההזדהות המפלגתיים, המועמד המועדף על-ידי השר הוא גם המתאים ביותר למינוי, כי אז לא ניתן יהיה לומר שהחלטת השר הושפעה ממניעים פסולים וממילא תוכל החלטה כזו לעמוד בפני ביקורת משפטית וציבורית."