נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
אלימות
ב- ת"פ (חי') 170/01 {מדינת ישראל נ' סולימאן בן טאקי מחאג'נה, תק-מח 2004(3), 652, 668 (2004) קבע בית-המשפט:"סעיף 10(1) לפקודה עוסק באימרה שנאמרה בזמן שהתרחש מעשה האלימות או בסמוך לאחר מכן, או לחילופין בהזדמנות הראשונה שהיתה לקורבן להתלונן.
מסביר זאת י' קדמי בספרו (י' קדמי על הראיות (מהדורת 2003), חלק א', 542):
'הטעם שנתנה הפסיקה לחריגים הקבועים בסעיף-קטן (1), נעוץ באופיין של הנסיבות שבהן נאמרה האימרה: אלו הן נסיבות המקימות חזקה שבעובדה בדבר אמיתותן, שהדעת נותנת שבנסיבות כאלה אין דעתו של קורבן העבירה נתון לאמירת שקר בדבר נסיבות תקיפתו.'
כפי שנאמר ב- ע"פ 3737/91, בש"פ 3695/91 אסדי חיר נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3), 273, 277-276 (1992).
'(ב) סעיף 10 הנ"ל הוא בגדר חריג לכלל הפוסל עדות לפי השמועה. ההנחות המונחות ביסודה של הוראת החוק האמורה הן בעיקרן אלה: ראשית, העד אינו משקר בהשמיעו אימרה, על אתר, המתייחסת למעשה האלימות שבוצע כלפיו זה עתה. שנית, יש עניין לציבור בשמירה על כל שריד או הוכחה, כאשר לאור הנסיבות אין מקום לחשוד שהוא כוזב (ראה דברי כב' השופט שניאור זלמן חשין ב- ע"פ 16/49 יחיאל נחום לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ב(1), 561, 572, שהתייחסו אומנם לנסיבות בהן דן סעיף 10(3), אך הישימות בשינויים הנובעים מן העניין גם לנסיבות בהן דן סעיף 10(1); (ראה גם: י' קדמי על הראיות, חלק ראשון, 316).'
כפי שעולה מן הרישא של סעיף 10, אימרה כאמור קבילה בין אם מי שמוסר אותה מעיד בעצמו במשפט ובין אם אינו מעיד.
אין כל ספק בעיני כי האימרה שנאמרה על-ידי המתלונן לגב' מלחם עומדת בתנאי הסעיף. מדובר בקורבן אלימות שמסר את שם תוקפו בהזדמנות הראשונה שהיתה לו, תוך דקות מרגע התרחשות האירוע, ובעודו מדמם.