נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
"חובת הראיה"
התביעה נושאת בנטל השכנוע העיקרי ועל-כן היא הפותחת את מסכת הראיות במשפט פלילי, והיא הנושאת ראשונה ב"חובת הראיה". היא זו החייבת להציג ראשונה את ראיותיה.משמעותה של חובת הראיה המוטלת על התביעה בשלב זה היא הבאת חומר ראיה שיהא בו משום "ראיה לכאורה" בלבד להוכחת האשמה. כאשר עמדה התביעה בחובה זו, עוברת חובת הראיה אל הנאשם. כאשר התביעה לא עמדה בחובה כאמור, אין הנאשם חייב "להשיב לאשמה" ויש לזכותו כבר בשלב זה" {י' קדמי, שם, 1452}.
כאשר התביעה יוצרת מסכת כזאת של עובדות ראיה לכאורה כי הנאשם הוא שעשה את המעשה, כמסקנה סבירה לפי פשוטם של דברים אז קמה לה "חובת הראיה" המוטלת על הנאשם. כלומר, ראיה לכאורה זאת מטילה על כתפיו את החובה להביא ראיה, או להמציא הסבר מתקבל על הדעת, שיש בהם כדי לבטל את כוחה המרשיע, או שיש בהם, למצער, כדי להתיש את כוחה על-ידי הטלת ספק סביר. בהיעדר אמון בהסברו של הנאשם או בהיעדר הגיון בתיזה התיאורטית שהנאשם מעלה, נשמט הבסיס הדרוש ליצירתו של ספק כזה {ראה גם ע"פ 493/82 מכלוף חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), 645 (1986); ע"פ 15/78 משה ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3), 64, 80 (1979); ע"פ 384/80, 435 מדינת ישראל נ' בן ברוך ואח', פ"ד לה(1), 589, 592 (1980); ע"פ 611/80 מיהראן מטוסיאן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 85, 101 (1981); ע"פ 861/79 אהרון יוסף מירילשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 163, 167 (1981)}.
משמעותה של החובה המוטלת על הנאשם שונה מזו המוטלת על התביעה. בעוד שהתביעה חייבת למלא חובה זו בראיות, שאם לא כן, לא יחוייב הנאשם להשיב לאשמה ויזוכה בדין, הרי הנאשם אינו חייב להביא ראיות ויכול הוא לצאת ידי חובת שתי התכליות האמורות, כשהוא סומך על הראיות שהביאה התביעה {י' קדמי על הראיות, חלק שלישי, 1455}.
הלכה היא, "שכמות ההוכחה הנדרשת מן התביעה על-מנת לצאת ידי חובת הראיה של יסוד שלילי הינה "זעירה למדי"; ומשעמדה התביעה בחובת הראיה והנאשם לא הביא מטעמו ראיות לסתור - עשויה אותה מידה "זעירה" של הוכחה לבסס עמידה בנטל השכנוע לגבי אותו יסוד" {ע"פ (ת"א-יפו) 71380/04 מדינת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה נ' נואף כאמל עבדאל קאדר, תק-מח 2005(1), 3766, 3770 (2005); ראה גם י' קדמי על הראיות, חלק שלישי, 1494; א' הרנון דיני ראיות, חלק ראשון, 230}.