נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
ניירות ערך
ב- ע"פ (ת"א-יפו) 70949/02 {מדינת ישראל נ' יוסף יהונתן (ג'ון) בן שמואל בוק, תק-מח 2004(4), 1634 (2004)} קבע בית-המשפט:"לשם הנוחות, יצוטט פעם נוספת החלק הרלבנטי של סעיף 53(א)(4) לחוק:
'מי שעשה אחד מאלה,...
(4) לא קיים הוראה מהוראות סעיף 35כד, הוראה מהוראות סעיף 36 ... או גרם לכך שבדו"ח או בהודעה ... יהיה פרט מטעה, והכל כדי להטעות משקיע סביר; לעניין זה אם לא הוגש דו"ח תקופתי או דו"ח כספי ביניים תוך חודשיים מהמועד האחרון הקבוע להגשתו ... תהיה זו ראיה לכאורה כי מי שחלה עליו החובה להגיש דו"ח או הודעה כאלה נמנע מהגשתם כדי להטעות.'
עד שאנו ניגשים לבחינת הפסיקה הרלבנטית, מספר נתוני יסוד הנלמדים מלשון הסעיף:
א. הדרישה כי המעשה ייעשה בכוונה להטעות - חלה על שתי החלופות האפשריות לרכיב המעשה, המצויות ברישא של סעיף 53(א)(4) הנ"ל, היינו:
גם אי-קיום הוראה וגם הכללתו של פרט מטעה בהתאם לחלופה השניה.
ב. גם קביעה כי מדובר בפרט מטעה אינה מהווה עדיין ראיה לכאורה, לכך שהכללתו נעשתה בכוונה להטעות. זאת, חרף ההגדרה של פרט מטעה בסעיף 1 לחוק: 'פרט מטעה - לרבות דבר העלול להטעות משקיע סביר וכל דבר חסר שהיעדרו עלול להטעות משקיע סביר'.
ג. ובאותו עניין:
החזקה המצויה בסיפא של סעיף 53(א)(4) מצביעה על כך שהמחוקק לא סבר כי אי-דיווח כשלעצמו מהווה, מניה וביה, ראיה לעניין הכוונה להטעות; שעל-כן, כאשר רצה להקל על התביעה בנושא הוכחת היסוד הנפשי, יצר יש מאין, חזקה שבעובדה הניתנת לסתירה, לפיה אי-הדיווח בתנאים מסויימים כמפורט בסעיף יהווה ראיה לכאורה לעניין הכוונה.
ומכאן - אי-צירופו של דו"ח כזה או אחר, שלא כמפורט בסיפא של הסעיף - אינו מצביע בהכרח על כוונה להטעות."