botox
הספריה המשפטית
נטלים וחזקות - דין ומהות

הפרקים שבספר:

חזקת השיתוף

ב- תמ"ש (י-ם) 27140/01 {ר. י. נ' פ. ב., תק-מש 2004(1), 363, 370 (2004)} קבע בית-המשפט:

"משטר חזקת השיתוף הינו יציר הפסיקה אשר התפתח משך השנים בפסיקת בית-המשפט ועיקרו שיתוף בנכסים מכוח חזקה שכאשר בני זוג מנהלים משק בית משותף כל הנכסים הנרכשים בשנות הנישואין נרכשים על-ידי שניהם, זאת אף כאשר הנכס רשום על-שם אחד מבני הזוג. אין ברישום לבדו לסתור חזקה זו שכן לכך נועדה חזקת השיתוף.

ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין ואח', פ"ד מט(3), 5, 15 (1995).

החזקה מבוססת על תרומת הצדדים למשק הבית, לניהולו ולניהול המשפחה, גידול הילדים. כאשר קיימת חלוקה בין בני הזוג ולעיתים הגבר הוא העובד בחוץ והאישה מנהלת את משק הבית, נרתמת לגידול הילדים, ובכך מאפשרת לבעל לעבוד ולהשתכר.

(בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית-הדין הרבני, פ"ד מח(2), 221, 229 (1994); ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה, פ"ד כה(1), 561 (1971); ע"א 300/64 ברגר נ' ברגר, פ"ד יט(2), 240, 246 (1965); ע"א 630/79 ד.ב. ליברמן נ' ליברמן, פ"ד לה(4), 365 (1981). די בחיים משותפים תוך מאמץ משותף לקיים את חזקת השיתוף. ע"א 724/83 בר נתן נ' בר נתן, פ"ד לט(3), 551 (1985)).
להסכם בין בני זוג באשר לרכוש ניתנה נפקות מלאה ובהיעדר הסכם ייחסו לבני הזוג כוונת שותפות בנכסים כעולה מנסיבות העניין.

ע"א 300/64 ברגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד יט(2), 240 (1965).

ייחוס זה התגבש להלכת "המאמץ המשותף" או "הקופה המשותפת", בית-המשפט ייחס לבני זוג, בהיעדר הסכם מפורש או כתוב ביניהם, ואף כאשר לא היה ברור בעת הרכישה מה היתה כוונתם, את הכוונה שהנכס יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים.

ע"א 300/64 ברגר נ' מנהל מס עזבון, הנ"ל.

ייחוס זה של הכוונה הוא נקודת המוצא לחזקת השיתוף בין בני זוג והוא התגבש לעיקרון כללי של שיתוף כולל בנכסים.

'ובאין כוונה אחרת משתמעת באורח חיי הנישואין שלהם ומהתנהגותם הכללית בעניינים הכספיים והחומריים שלהם, חזקה על זוג נשוי הגרים ביחד ובשלום במשך תקופה ארוכה שהם מתכוונים לשותפות בכל נכסיהם שווה בשווה.'

(ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה, פ"ד כה(1), 561, 566 (1971). בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית-הדין הרבני הגדול ירושלים ואח', פ"ד מח(2), 221 (1994)).

אורח חיי הנישואין הוא היוצר את החזקה האפריורית, הנחזית להיות כוונת הצדדים, לשיתוף מלא בכל הנכסים."

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 16782/97 {ל.ל. נ' ל.ש., תק-מש 2004(1), 176, 181 (2004)} קבע בית-המשפט:

"אולם, חזקת השיתוף בנכסים, ככל חזקה שבעובדה, ניתנת לסתירה.

1. סתירה זו יכול ותוכח בראש ובראשונה בכך שהצדדים גילו דעתם שכוונתם אינה תואמת את זו העולה מחזקת שיתוף נכסים. כאמור, במקרה שבפני לא הוכח כי כוונת הצדדים היתה אי-שיתוף. יתרה מכך, נסיבות המקרה מלמדות כי כוונתם הפוזיטיבית של הצדדים היתה שיתוף ביחס לכלל נכסיהם.

2. כמו-כן, ניתן לטעון כי חזקת השיתוף אינה חלה על נכס מסויים או על זכות מסויימת מכלל הנכסים והזכויות של בני הזוג - על-ידי הוכחה כי רק אחד מבנה"ז הינו הבעלים של נכס זה או זכות זו (ע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף, פ"ד מז(5), 596 (1993)). במסגרת זו, יש לעבור לדיון בשאלה השניה אשר במחלוקת, והיא היקף הכנסים עליהם חלה חזקת השיתוף, ובעיקר: האם הלכת השיתוף בנכסים חלה על הזכות לרכוש את דירת עמידר במחיר מסובסד?"