מהותו של חוזה (סעיף 1 לחוק)

1. חוק חוזה הביטוח בראי חוק החוזים (חלק כללי)
חוזה ביטוח הינו פרי של הסכמה בין הצדדים {ראה סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח}. כפוף להוראות דין קוגנטיות, רשאים הצדדים לעצב את חוזה הביטוח כרצונם, כלומר, הצדדים רשאים להסכים על זהות המבוטח, לקבוע את תקופת הביטוח, להגדיר כרצונם את מקרה הביטוח לרבות היקף הסיכונים שאם יתממשו, יטילו על המבטח חובה לתשלום תגמולי ביטוח וכדומה {ע"א (חי') 3430/06 יפרח אברהם חב' לבניין ופיתוח בע"מ נ' טלאל עומר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

למותר לציין, כי הוראות חוק חוזה הביטוח, אינן מחייבות עריכה בכתב לחוזה הביטוח. ניתן לכרות חוזה ביטוח גם בעל-פה, ולאחר כריתת חוזה הביטוח, תונפק הפוליסה בידי המבטחת {ראה גם תא"מ (חי') 15549-08-09 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אליהו אלגריסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

נעיר כי על כריתת חוזה ביטוח חלים דיני החוזים הכלליים, לרבות סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), ולפיו חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול.

הצעת הביטוח עליה חתם המבוטח מהווה הצעה להתקשר בחוזה ביטוח עם חברת הביטוח. יחד-עם-זאת, נציין גם כי מועד קיבול ההצעה ואישורה על-ידי חברת הביטוח, אינו בהכרח זהה למועד כניסת חוזה הביטוח לתוקף ואינו מצביע על תקופת הביטוח שכן, מועד כניסת הפוליסה לתוקף תלוי ברצון הצדדים והוא נקבע, בדרך-כלל, בהצעת הביטוח ובפוליסה {ראה למשל ע"א (מחוזי חי') 150-08 כמיל חכים נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2009(1), 4850 (2009); תא"מ (ת"א) 44098-05 יוסי כמיסה נ' מובילי אחים ג'מל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

י' אליאס גורס בספרו {דיני ביטוח, 298} כי "היותו של המבוטח מציע או ניצע אינה משנה את התמונה היסודית שלפיה הליכי ההצעה והקיבול הנוגעים לחוזה הביטוח נשלטים באופן מלא על-ידי המבטח. עובדה זו מחייבת לבחון במשנה-זהירות את הליכי כריתת החוזה, ולאזן, במקרים המתאימים, את כוחו העדיף של המבטח באמצעות הכפפתו לחובות אמון ותום-לב מוגברות."

בהסתמך על חובותיו אלו מחוייב מבטח אשר קיבל הצעה לביטוח להשיב עליה תוך זמן סביר, שאם יתמהמה בתשובתו עלול למצוא עצמו מחוייב להעניק כיסוי ביטוחי, ולו זמני, למועמד לביטוח.

אם לא המציא לו פוליסה ניתן לראות את המועמד לביטוח כמבוטח החל מתאריך ההצעה ואת התנאים הנקובים בה כתנאי הביטוח.

זאת ועוד. ייתכנו ארבעה מקרים טיפוסיים בהם ניתן לראות את מועד חתימת ההצעה לביטוח כמועד תחילת הביטוח {י' אליאס, שם, 302; ראה גם ת"א (חי') 3577-06 אמל אבו אל זלף נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}. ואלה הם:
ראשית, כאשר המצג שהוצג למציע, על-ידי המבטח או סוכן הביטוח, הוא שהביטוח נכנס לתוקפו ביום הגשת ההצעה;

שנית, כאשר פרמיית הביטוח הנגבית מהמבוטח נגזרת מיום הגשת ההצעה או מהיום הנקוב בהצעה כיום תחילת הביטוח;

שלישית, כאשר עיכוב בלתי-סביר במתן מענה להצעת הביטוח גרם לכך שאירוע הנזק התרחש לפני שכלול החוזה;

רביעית, כאשר הפוליסה עצמה קובעת כי מועד תחילתה של תקופת הביטוח הוא מועד הגשת ההצעה או המועד הנקוב בהצעה כיום תחילת הביטוח.

אשר לחידוש הפוליסה בהסכמה שאינה בכתב נציין כי החוק אינו מחייב כי חוזה ביטוח המקורי והראשון שבין הצדדים, ייכרת בכתב. חוזה הביטוח הוא, איפוא, כאמור, "חוזה", ועל-כן חלים עליו, הוראות חוק החוזים.

סעיף 23 לחוק החוזים קובע כי "חוזה יכול שייעשה בעל-פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על-פי חוק או הסכם בין הצדדים". לפיכך, אם החוזה המקורי אינו חייב להיכרת בכתב, נדמה כי אין היגיון לדרוש זאת לגבי חידושו {ת"א (ת"א) 14504/06 פלשקס דב נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

חוק חוזה הביטוח הינו בבחינת דין מיוחד המסדיר את היחסים בין מבטח-סוכן ביטוח-מבוטח. יחד-עם-זאת, הוא חלק מדיני החוזים ומכאן, כל אימת שחוק חוזה הביטוח שותק ניתן לפנות לדיני החוזים הכללים. כך בנוגע למועד כריתת חוזה הביטוח וכך בסוגיות נוספות.
מושכלות ראשונים, כי חוזה נכרת עם קיבול ההצעה על-ידי הניצע {ראה סעיף 1 לחוק החוזים}.

הצעת הביטוח, הגם שהיא ערוכה על טופס אחיד של חברת הביטוח, מהווה הצעה של מועמד לביטוח - המבוטח בכוח - להתקשר בחוזה ביטוח. מועד הקיבול הינו בסיומו של הליך החיתום, אז מחליטה חברת הביטוח אם לדחות את ההצעה או לקבלה ולהתקשר בחוזה עם המציע.

ראוי לזכור כי סוכן הביטוח הינו מתווך בין מבוטח למבטח {ראה סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח} המשמש שלוח של המבטח {אלא אם סוכם אחרת במפורש} לעניין המשא ומתן לצורך כריתת חוזה הביטוח {ראה סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח}.

לכן, עצם החתימה על הצעה לביטוח ונקיבת מועד לתחילת הביטוח אינו יוצר עדיין קשר חוזי בין המועמד לביטוח - המבוטח בכוח - לבין המבטח.

בהסתמך על סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח נפסק כי הרכיבים החיוניים לקיומה של דרישת המסויימות בחוזה ביטוח הם זהות המבטח והמבוטח, מהות הסיכונים המכוסים, משך תקופת הביטוח, שיעור הפרמיה ושיעור תגמולי הביטוח עקב התרחשות מקרה הביטוח {ת"א (ת"א) 44754/08 יוליו שטרן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

2. מהותו של חוזה
סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"1. מהותו של חוזה
חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב."

מהוראת סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח עולה כי המבוטח הוא מי שכורת את חוזה הביטוח עם המבטחת ואולם, אין בהוראה זו כדי למנוע מהצדדים להעניק לאדם שלישי מעמד של מבוטח מבלי לחייבו לשאת בתשלום דמי הביטוח {ראה למשל ת"א (יר') 20305/08 משה אפודי נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

על-פי הוראת סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, חוזה ביטוח הוא בין מבטח לבין מבוטח ותגמולי הביטוח צריכים להינתן למבוטח. חוזה הביטוח הוא חוזה אישי ומשנמכר הרכב על-ידי המבוטח לנתבעים מס' 2 ו- 3, פקע תוקף פוליסת הביטוח {דברי בית-המשפט ב- ת"ק (י-ם) 17236-12-10 חנן אל שטרית נ' הראל חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

במקרה אחר נקבע כי ניתן לראות שבהתאם להוראות החוק, חוזה הביטוח עצמו מכיר בזכותו של מי שאינו המבוטח לתבוע מהמבטחת את קיום הפוליסה, אלא שזכותו של צד זר כזה מותנית בהיותו "מוטב לפי הפוליסה", כאמור בהוראות סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח {תא"מ (אש') 5615-04-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גמליאל קרוטשה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

מאחר שלפי סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח למבוטח, הרי שבעל הפוליסה או מייצג הקבוצה הוא לכאורה המבוטח, והעובדה שהוא איננו צפוי לקבל את תגמולי הביטוח איננה מעלה ואיננה מורידה. אכן, סעיף 1 לחוק קובע שהמבוטח הוא מי שכורת חוזה ביטוח עם המבטחת, אולם אין בהוראה זו כדי למנוע מהצדדים להעניק לאדם שלישי מעמד של מבוטח, בלי לחייבו לשאת בתשלום דמי הביטוח {ת"א (ת"א) 162486-09 אלון אברהם נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

כעולה מהוראת סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, דמי הביטוח מהווים תנאי הכרחי ליצירת חוזה הביטוח, בבחינת יסוד מיסודותיו {ע"א (חי') 4464/07 דקלה חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח ראובן עשור ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}. בשורה ארוכה של פסקי-דין גיבשו בתי-המשפט חזקת היסוד, לפיה דמי הביטוח מלמדים על כוונת הצדדים ותכלית חוזה הביטוח, ובכלל זאת מהווים אינדיקציה להיקף הסיכון המבוטח.

מהותו של חוזה הביטוח היא מסחרית-כלכלית, והפרמיה אמורה לשקף את גודל הסיכון שלוקחת החברה המבטחת על עצמה. היא זו שקובעת את גובה הפרמיה שאותה יש לגבות, על-סמך שיקלול של גודל הסיכון הצפוי ביחד עם נתוני ההסתברות להתרחשותו. בחישוב זה, שמטבעו הינו הערכה בלבד, נלקחים בחשבון התנאים הקבועים בפוליסה אשר משליכים על גודלו ואופיו של הסיכון שהחברה לוקחת על עצמה {ראה גם ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1), 756, 768 (1992); ת"א (שלום יר') 22503/98 סעיד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002); ת"א (יר') 6181-04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

3. נטל ההוכחה
נטל ההוכחה בדבר התרחשות מקרה הביטוח מוטל על כתפיי המבוטח. אם עמד המבוטח בנטל זה, אזי קמה חבותו של המבטח לתשלום תגמולי הביטוח, אלא-אם-כן יוכיח התקיימותו של חריג כלשהו לאחריותו, שיש בו כדי לפטור אותו מחבות.

קרות "מקרה הביטוח" הוא איפוא עילת התביעה של המבוטח. על המבוטח {בהיעדר הוראה בפוליסה לסתור} רובץ נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הביטוח". נטל זה נשאר עליו עד הסוף. אך אם הראה לכאורה, כי קרה "מקרה הביטוח", תעבור חובת הבאת הראיות על המבטחת. אם "בסוף היום", לאחר שהובאו כל הראיות, לא השתכנע בית-המשפט, לפחות על-פי מאזן ההסתברות, כי נכונה גרסת המבוטח, כי אז תידחה התביעה {ע"א 391/89 אורית וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(1), 837 (1993); ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5), 661 (1993); ע"א 497/85 אשר אשל ואח' נ' פיליפ גאבל ריט, חתם לוידס בשמו ובשם המבטחים לפי הפוליסה של לוידס מס' 730814/80-42-0, פ"ד מב(1), 89 (1988); ע' הרמן "המוציא ממבטחו עליו הראיה על נטל ההוכחה בתביעה לתגמולי ביטוח", הפרקליט מה ב (התשס"א) 243, 259}.

כשמדובר בפריצה, הקושי כרגיל הוא לאתר את הפורץ או הגנב, לא את העובדות המצביעות על הפריצה והגניבה, שהן ברוב רובם של המקרים בידיעת המבוטח. די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו הייתה באירוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה בדרך-כלל, מטבע הדברים, להוכיח אחרת. אך אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד אתן, וספק, אם יישאר, יפעל נגדו {ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(1), 837 (1993); ת"א (ת"א) 19391/03 כהן גילי נ' ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

לעיתים תכופות, טוענת הנתבעת-חברת הביטוח כי מקרה הביטוח בויים על-ידי התובע-המבוטח ולכן, על בית-המשפט לדון תחילה בשאלת נטל השכנוע {ראה למשל ת"א (ת"א) 3175/00 חברת תגה רכיבים אלקטרוניים יבוא ויצוא בע"מ נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}.

4. מהו היקפו של נטל ההוכחה?
אם-כן, נשאלת השאלה, מהו היקפו של נטל ההוכחה המוטל על כל אחד מבעלי הדין בתביעת ביטוח?

בסוגיה זו מסתמנות בפסיקת בתי-המשפט שלוש גישות עקרוניות:

על-פי הגישה האחת, אשר באה לידי ביטוי בפסיקתה של כב' השופטת ש' נתניהו בפרשת וייסנר {ע"א 391/89 אורית וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(1), 837 (1993)} ובפרשת סיני {ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5), 661 (1993)} הקצאת נטלי ההוכחה נגזרת מהגדרת מקרה הביטוח בפוליסה. ובמה הדברים אמורים?

בתביעת ביטוח, כבכל תביעה, על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכיביה. לפיכך, כאשר מקרה הביטוח על-פי הפוליסה הוא פריצה, גניבה או שוד, היינו, נזקים הנגרמים מטבעם במכוון על-ידי אדם, נדרש התובע להוכיח גם את היסוד השלילי, שהמעשה לא נעשה בידיעתו או בהסכמתו. זאת למרות שגרימת מקרה הביטוח במתכוון על-ידי המבוטח פוטרת את המבטח מחבותו לפי סעיף 26 לחוק, ועל-כן לכאורה מוטל על המבטח להוכיחה.

לעומת זאת, אם לדוגמה מכסה הפוליסה נזקי אש, אין התובע נדרש להוכיח שהאש לא נגרמה על-ידו במכוון, והוכחת היסוד השלילי של מעורבות המבוטח מוטלת על המבטח.

גישה שניה היא גישתו של כב' השופט א' גולדברג בפרשות וייסנר וסיני, הגורסת כי בכל סוגי הביטוח, הנטל להוכיח שלא המבוטח גרם לקרות מקרה הביטוח נופל על כתפיו, שכן מקרה ביטוח, בהגדרתו, הינו אירוע שהתרחש באופן מקרי או בלתי-צפוי.

הגישה השלישית היא גישתו של כב' השופט מ' שמגר בפרשת סיני לפיה, בכל תביעת ביטוח שהיא על המבוטח להוכיח את מקרה הביטוח, ואילו על המבטח להוכיח את הסייגים לביטוח, לרבות גרימת מקרה הביטוח במתכוון על-ידי המבוטח.

בפרשות וייסנר וסיני, דעת הרוב אימצה את הגישה הראשונה, כלומר שבביטוחים נגד פריצה וגניבה על המבוטח להוכיח גם את היסודות השליליים שבתביעתו, כלומר, את היעדר מעורבותו בקרות מקרה הביטוח {ראה גם ד' שוורץ "דיני ביטוח – תהליכים ומגמות", ספר השנה של המשפט בישראל התשנ"ו (אריאל רוזן-צבי עורך, תשנ"ו), 31; ש' ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, כרך ראשון (התשס"ה-2005), 580}.

5. מידת ההוכחה הנדרשת
כל צד צריך להרים את הנטל המוטל עליו באמצעי ההוכחה הקיימים במשפט האזרחי. כמות ההוכחה משתנה, כמובן, מעניין לעניין וממקרה למקרה. היא מותנית גם בעמדתם של הצדדים, ובעניינים בהם הם מודים ובעניינים אותם הם מכחישים {ע"א 81 /475 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589 (1986); ע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1), 450 (1999); ת"א (ת"א) 1879/01 אזולאי אילן נ' סהר בע"מ - חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

6. האם דמי הביטוח המשולמים על-פי חוק הביטוח הלאומי באים בגדר "דמי ביטוח" הנזכרים בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח?
הביטוח הלאומי בישראל איננו "שירות סוציאלי" הממומן מכספי כלל משלמי המיסים, אלא הוא "ביטוח סוציאלי" הממומן ברובו מדמי ביטוח המשולמים על-ידי המבוטחים או בעדם.

דמי הביטוח המשולמים על-פי חוק הביטוח הלאומי אינם בגדר "דמי ביטוח" הנזכרים בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, והמשולמים באופן ולונטרי על-ידי מי שעורך ביטוח מסחרי, ואין בהכרח קשר ישיר בכל המקרים בין דמי הביטוח לבין הגמלה לה זכאי המבוטח.

הביטוח על-פי חוק הביטוח הלאומי הוא ביטוח חובה שהיקפו נקבע בחוק, ושיעור דמי הביטוח נקבע אף הוא בחוק או על פיו. אומנם, במספר ענפי ביטוח מחושבת הגמלה על בסיס הכנסתו של המבוטח שלפיה שולמו דמי ביטוח, אולם הוראה זו היא אחת מני כמה מאפיינים היכולה אף לשמש כאחד האמצעים בפירוש החוק.

בענפי ביטוח אחדים נעשה מימון הביטוח על-פי תשלום דמי ביטוח שאין קשר ביניהם לבין הגמלה שאותה יקבל המבוטח.

כללו של דבר: שיטת הביטוח הלאומי בישראל על-פי חוק הביטוח הלאומי אינה מצמידה בהכרח בכל המקרים את גובה דמי הביטוח ששילם המבוטח לשיעור הגמלה שיקבל, או אף לעצם קבלת גמלה מסויימת. דמי הביטוח משולמים על בסיס סיוע הדדי בין המבוטחים והבטחת גמלה מדור לדור {ראה דב"ע (ארצי) תשן/0-22 המוסד לביטוח לאומי נ' גליק, פד"ע כב 161, 167 (1990); בג"צ 6304/09 לה"ב-לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מהותו של חוזה (סעיף 1 לחוק)