botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

תוצאות של אי-גילוי (סעיף 7 לחוק)

סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"7. תוצאות של אי-גילוי
(א) ניתנה לשאלה בעניין מהותי תשובה שלא הייתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על-כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.
(ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה.
(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה :
(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח."

בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, נקבעות הסנקציות הנובעות מהיעדר גילוי נאות שהן, אפשרות לביטול הביטוח באם אי-הגילוי התברר טרם קרות אירוע ביטוחי ושלילת תגמולי הביטוח בגין הנזק הקשור לאי-הגילוי - במקרה בו אי-הגילוי התברר לאחר קרות אירוע ביטוחי {ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 34885-05-10 שאול שירי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(4), 105803, 105805 (2010)}.

סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, קובע את זכותה של המבטחת לביטול הפוליסה או להפחתת שיעור הפיצוי. לעניין זה נקבע כי יש להבחין בין אי-גילוי המתבטא באי-מתן תשובה לשאלה בעניין מהותי שהוצגה על-ידי המבטחת, לבין הסתרת מידע בעניין מהותי כשהמבוטח לא נשאל לגביו באופן יזום על-ידי המבטח, אך מחובת המבוטח לגלותו {ת"א (שלום חי') 5512/94 בדראן דוריד נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, תק-של 97(3), 4711, 4729 (1997); ת"ק (תביעות קטנות ב"ש) 431-09 בכר רופא מיגל נ' שלומי רוזליו, תק-של 2010(4), 67721, 67722 (2010)}.

בהתאם לקבוע בסעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, הפטרת מבטחת מתשלום תגמולי ביטוח תיעשה רק בהתקיים אחת מהחלופות אותן מציין הסעיף: כאשר תשובה לשאלה מהותית ניתנה בכוונת מרמה או כאשר מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח.

חלקו הראשון של סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח עוסק בעיקרון הביצוע היחסי, לפיו ייקבעו התגמולים בהתקיים נסיבות הסעיף. חלקו השני של הסעיף קובע את הנסיבות בהם לא יהא המבוטח זכאי כלל לתגמולי ביטוח.
שלילת התגמולים לפי סעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח יכול שתתקיים במקרה שבו מבוטח הסתיר מידע שהיה מונע את כריתת החוזה, אילו נודע למבטחת לפני כריתת החוזה. יחד-עם-זאת, קיומה של כוונת מרמה מצד המבוטח הוא תנאי לתחולתו של הסעיף {ע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מו(2), 344, 352 (1992); תא"מ (שלום ר"ל) 885-08 ישראל סגל נ' ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(4), 11642, 11644 (2009)}.

תוצאות אי-הגילוי נקבעו בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, והן מצמצמות את חבות המבטח, כאשר החוק מבדיל בין מצב בו אי-הגילוי של עניין מהותי נודע לפני קרות מקרה הביטוח לבין מצב בו אי-הגילוי הסתבר לאחר שקרה מקרה הביטוח {ת"א (שלום ת"א) 29791/04 יחזקאל עוזי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(1), 31190, 31196 (2009)}.

על-פי סעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח, אם תשובת המבוטח ניתנה בכוונת מרמה, כי אז המבטח פטור כליל מחובת תשלום תגמולי הביטוח. בסעיף הנ"ל, אין חובת מתן הודעה על ביטול החוזה {ת"א (שלום פ"ת) 6195/04 ב' ו- ו' נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(3), 5411, 5424 (2006)}.

הוכחת "כוונת מרמה" מוטלת על המבטח, ומטבע הדברים היא אינה קלה. ב- ע"א (מחוזי יר') 71/90 {מנורה חברה לביטוח נ' סוזן סווירסקי, תק-מח 90(4), 132 (1990)} נקבע כי "כוונת מרמה" בהקשר זה "משמעה תשובה כוזבת, ביודעין שהיא כוזבת, להבדיל מתשובה שלא הייתה מלאה וכנה אשר ניתנה בטעות או מחוסר תשומת-לב".

ב- ע"א (מחוזי חי') 4301/99 {הראל חברה לביטוח נ' קיסלב איגור, תק-מח 2000(3), 285 (2000)} קבע בית-המשפט כי "את כוונת המרמה של המשיב ניתן ללמוד ממעשיו הגלויים (מסירת ידיעות כוזבות)" {ראה גם ע"א 7473/96 ניזאר בן מוחמד חוסיין נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(4), 647 (1997); ע"פ 355/88 רפאל לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3), 221 (1989)}.

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 1083/92 {הכשרת היישוב נ' יוסף גיל, דינים מחוזי, כו(7) 519} קבע בית-המשפט כי "נטל הראיה להוכחה של כוונת מרמה מצד המבוטח, הוא נטל כבד עד מאוד, אם לא בלתי-אפשרי, מאחר ואין זה סביר שמבוטח יקום ויודה בכך, ועל-כן, יש ללמוד זאת ממכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה".

באותו עניין המשיב לא גילה למבטחת הפרעה שהייתה לו בתפקודי ריאות. בית-המשפט אמר שם: "כל בר-דעת יודע כי הסתרת עובדות רלוונטיות מסוג זה עולה כדי אי-אמירת אמת".

ב- ת"ק (תביעות קטנות יר') 34739-12-10 {זיוה יהודית כהן נ' חברת הפניקס לביטוח בע"מ, תק-של 2011(2), 144112, 144113 (2011)} העיד בעל התובעת מר אהרון כהן, כי הם רכשו את הרכב לפני שנתיים ממועד התקשרתם בחוזה הביטוח עם הנתבעת, ולפיכך הם הציגו אישורים בגין היסטוריה ביטוחית של הרכב לשנתיים בלבד, שבמהלכן הם החזיקו את הרכב ואף הצהירו על תאונת הדרכים שהייתה להם במהלך אותה תקופה, כפי שהדבר אף אינו מוכחש על-ידי הנתבעת.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות אלה, יוצא, כי התובעת הציגה לפני הנתבעת את כל המידע הרלבנטי אשר נוגע להיסטוריה הביטוחית של רכבם; מעבר למידע זה, לא קיים מידע כלשהו בגין העבר הביטוחי של הרכב כשזה היה בבעלות התובעת, שכן כאמור, התובעת רכשה את הרכב שנתיים לפני רכישת הפוליסה אצל הנתבעת והיא דיווחה על ההיסטוריה הביטוחית שלו לנתבעת מיום רכישתו.

בנסיבות אלה, הרי שאין תחולה להוראת סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח בעניינה של התובעת, משום שכאמור, התובעת גילתה לנתבעת את כל העבר הביטוחי של הרכב ולא העלימה ממנה דבר בעניין זה.

ב- תא"מ (שלום קר') 24535-04-10 {רוברט סעדיאייב נ' שרביט חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(4), 157740, 157743 (2010)} קבע בית-המשפט כי גם אם הנתבעת הייתה מוכיחה את טענותיה בעניין מצג שווא ובהיעדר קיומה של מרמה, התרופה היחידה שיש בידיה, היא התרופה הקיימת בסעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח, שמבטחת סבירה לא הייתה מבטחת את התובע גם בדמי ביטוח מרובים יותר.

טענה זו לא צלחה דרכה של הנתבעת להוכיח. גם העד מטעמה לא טען זאת, העד לא שלל את האפשרות שניתן לבטח את התובע בדמי ביטוח מרובים, כתוצאה מהעבר הביטוחי ועל-כן, גם הנתבעת הייתה נכשלת בהוכחת טענה מסוג זה.

ב- ת"ק (תביעות קטנות יר') 5094/07 {שריקי (משעניה) ג'נט נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2009(1), 18971, 18974 (2009)} נדונה השאלה מהי נפקותו של אי-הגילוי.

בית-המשפט קבע כי מעמדת הנתבעת ומהמסמכים שהגישה עולה שהיא לא ביטלה את הפוליסה לאחר שגילתה שלא נמסר גילוי מלא, אלא הסתפקה בכך שבעקבות גילוי המידע שונו תנאי החיתום, בין היתר לגבי חריג נכות תאונתית לגבי עמוד שדרה מותני וקביעת קיזוזים שונים בהיקף של 50%. בנסיבות אלה, בית-המשפט לא סבר כי הנתבעת פטורה לחלוטין מתשלום תגמולים על-פי הפוליסה, ועל-כן יש לדון בגורמים הנוספים הנחוצים לשם הכרעה בתביעה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 223240/02 {הינדי חופי נ' אליהו בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2005(1), 34320 (2005)} לא הייתה מחלוקת כי בטופס ההצעה לביטוח ענה התובע ב"לא" לשאלה אם הרכב היה מעורב בתאונה.

התובע טוען כי ידע כי הרכב היה מעורב בתאונה אך לא ידע כי לתאונה הייתה השפעה כלשהי לעריכת הביטוח, שכן למיטב ידיעתו התאונה הקודמת לא פגמה בערכו של הרכב, שכן בעצמו, רכש הרכב במחיר מלא.

מנגד, הנתבעת טוענת כי התשובה הלא נכונה מעניקה לה הזכות לבטל את הפוליסה, והיא ניצלה זכות זו על-ידי עצם הסירוב לשלם את דמי הביטוח.

בית-המשפט קבע כי הנתבעת הפעילה את ברירת הביטול בשלב הסירוב להיענות לדרישת התובע. הנתבעת לא הביאה כל ראיה ליחס שבין תגמולי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלה לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים. הנתבעת גם לא הניחה כל תשתית ראייתית, קל וחומר לא הוכיחה, כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. כאמור, טענתה היחידה הייתה לעניין כוונת המרמה וזו נותרה בגדר אמירה בעלמא.