הפרשנות לחוק חוזה הביטוח
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מהותו של חוזה (סעיף 1 לחוק)
- פוליסה (סעיף 2 לחוק)
- חובה להבליט הגבלות (סעיף 3 לחוק)
- מצורפות לפוליסה (סעיף 4 לחוק)
- מתן העתקים (סעיף 5 לחוק)
- חובת גילוי (סעיף 6 לחוק)
- תוצאות של אי-גילוי (סעיף 7 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 8 לחוק)
- תקופת הביטוח (סעיף 9 לחוק)
- ביטול החוזה (סעיף 10 לחוק)
- מיהו מוטב (סעיף 11 לחוק)
- מעמד המוטב (סעיף 12 לחוק)
- זכויות המבוטח והמוטב (סעיף 13 לחוק)
- המועד לתשלום (סעיף 14 לחוק)
- פיגור בתשלום (סעיף 15 לחוק)
- סיכון שנתבטל (סעיף 16 לחוק)
- חובת הודעה על החמרת הסיכון (סעיף 17 לחוק)
- תוצאות של החמרת הסיכון (סעיף 18 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 19 לחוק)
- הפחתת סיכון (סעיף 20 לחוק)
- אמצעים להקלת הסיכון (סעיף 21 לחוק)
- הודעה על קרות מקרה הביטוח (סעיף 22 לחוק)
- בירור חבותו של המבטח (סעיף 23 לחוק)
- הכשלה של בירור החבות (סעיף 24 לחוק)
- מרמה בתביעות תגמולים (סעיף 25 לחוק)
- מקרה שנגרם בכוונה (סעיף 26 לחוק)
- המועד לתשלום תגמולי הביטוח (סעיף 27 לחוק)
- הצמדה וריבית וריבית מיוחדת (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)
- סעד מיוחד (סעיף 29 לחוק)
- הישנות מקרה הביטוח (סעיף 30 לחוק)
- התיישנות וסייג להתיישנות (סעיפים 31 ו- 70 לחוק)
- סוכן הביטוח: הגדרה; שליחות לעניין החוזה; דמי הביטוח ומתן הודעות; תחולת חוק השליחות
- מתן הודעות (סעיף 37 לחוק)
- ייחוד תרופות (סעיף 38 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 39 לחוק)
- תחולה (סעיף 40 לחוק)
- הביטוח (סעיף 41 לחוק)
- ביטוח אדם זולת המבטח (סעיף 42 לחוק)
- סייג לתרופות (סעיף 43 לחוק)
- המוטבים (סעיף 44 לחוק)
- ביטול חוזה (סעיף 45 לחוק)
- המרה ופדיון (סעיף 46 לחוק)
- המרה ופדיון על-אף ביטול החוזה (סעיף 47 לחוק)
- הפוליסה כערובה להלוואה (סעיף 48 לחוק)
- סייג לתחולת הוראות (סעיף 49 לחוק)
- התאבדות האדם שחייו מבוטחים (סעיף 50 לחוק)
- אימוץ החוזה (סעיף 51 לחוק)
- סייגים לתניה (סעיף 52 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 53 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 54 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 55 לחוק)
- היקף החבות (סעיף 56 לחוק)
- הרחבת החבות (סעיף 57 לחוק)
- ביטוח יתר (סעיף 58 לחוק)
- ביטוח כפל (סעיף 59 לחוק)
- ביטוח חסר (סעיף 60 לחוק)
- הקטנת הנזק (סעיף 61 לחוק)
- תחלוף (סעיף 62 לחוק)
- ביטוח חובות (סעיף 63 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 64 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 65 לחוק)
- היקף החבות של המבטח (סעיף 66 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 67 לחוק)
- מעמד הצד השלישי (סעיף 68 לחוק)
- פשיטת רגל או פירוק של המבוטח (סעיף 69 לחוק)
- סייג להתניה ולפעולות (סעיף 71 לחוק)
- סייגים לתחולה (סעיף 72 לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 73 לחוק)
- תחילה והוראת מעבר (סעיף 75 לחוק)
- דוקטרינת הצפיות הסבירות של המבוטח
- בדיקת פוליגרף
מעמד המוטב (סעיף 12 לחוק)
סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:"12. מעמד המוטב
(א) נקבע מוטב שאינו המבוטח, תהיה הזכות לתגמולי הביטוח למוטב; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכותו של המבוטח לתבוע מן המבטח לשלם את תגמולי הביטוח למוטב.
(ב) טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי המוטב, והוא רשאי לקזז מתגמולי הביטוח דמי ביטוח המגיעים לו לפי אותו חוזה."
על-פי סעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח זכותו היחידה של מבוטח על-פי חוזה הביטוח היא הזכות לדרוש את תשלומי התגמולים למוטב ואין למבוטח זכות לתגמולי הביטוח. יפים לעניין זה דבריו של א' ידין בספרו {חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (התשמ"ד), 60} לפיהם "אם זכויות המבוטח על-פי החוזה יהוו למעשה נכס בעל ערך אשר המבוטח יצליח להעביר או לשעבד ואשר לנושיו כדאי יהיה לעקלו - זוהי שאלה אחרת, כי אין למבוטח זכות לתגמולי ביטוח; כל מה שיש לו היא הזכות לדרוש תשלומם לידי המוטב. לפיכך קיים ספק אם בכלל תהיה לכל ההוראה הזאת משמעות מעשית."
עמדתו הנ"ל של פרופ' א' ידין אומצה גם על-ידי ירון אליאס בספרו {דיני ביטוח, כרך א', (מהדורה שנייה, התשס"ט-2009), 628} שציין, בהתבססו על דבריו של פרופ' א' ידין, כי הואיל ולמבוטח אין זכות לתגמולי הביטוח, וזכותו מתמצה בדרישת התשלום למוטב בלבד, הרי שעיקול שהוטל על זכות זו אינו פוגם בזכותו של המוטב לקבל את כספי הביטוח.
לדבריו, "פרופ' א' ידין מציין כי להעברה, שיעבוד או עיקול של זכות המבוטח אין כל משמעות מעשית, שכן למבוטח אין זכות לתגמולי ביטוח. כל מה שיש לו הוא הזכות לדרוש תשלומם לידי המוטב. מכאן, שהטלת עיקול על פוליסה לביטוח חיים למשל, אינה פוגמת בזכותו של המוטב לקבל את כספי הביטוח. האדם הזכאי לקבל את תגמולי הביטוח בקרות האירוע המזכה הוא המוטב. העיקול על זכויות המבוטח מוגבל לזכויות המוקנות לו בחוזה. מובן איפוא כי עיקול זה אינו יכול לתפוס ברשת זכות שאינה מוקנית לו מלכתחילה (קבלת תגמולי הביטוח)" {ראה גם ע"א (מחוזי ת"א) 2155-09 תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעל ירון, תק-מח 2011(2), 25208, 25211 (2011)}.
נעיר כי מכוח סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח, רשאי הבנק להגיש תביעה ישירה נגד החברה המבטחת בהיותו מוטב מכוח שעבוד הפוליסה מבלי לגרוע מזכות המבוטח עצמו לתבוע מהביטוח לשלם למוטב את תגמולי הביטוח.
הוראות סעיף 12 הנ"ל עולה בקנה אחד עם סעיף 34 לחוק החוזים לפיו "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן: "המוטב") מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב". כל זאת, כאמור, מבלי לגרוע מזכותו של המוטב לתבוע דרישה כזו, תוך התאמה לסעיף 38 לחוק החוזים חלק כללי {ראה גם ת"א (שלום חי') 10509-05 בנק לאומי סניף פרדייס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(4), 51671, 51679 (2008); רע"א 9995/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2007(1), 3666, 3667 (2007); בר"ע (מחוזי חי') 708/06 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2006(4), 3709, 3711 (2006)}.
סעיף 12(ב) לחוק חוזה הביטוח מורה כי החברה המבטחת רשאית לקזז מתגמולי הביטוח דמי ביטוח המגיעים לה "לפי אותו חוזה" כאשר הסעיף מתייחס לקיזוז לאחר מועד התגבשות החוב עצמו.
ב- ת"א (שלום ת"א) 43015/04 {מכללת רחובות נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(3), 12549, 12552 (2006)} מועד חיוב הפרמיות על-פי הפוליסה הינו עד ליום 29.5.01 שכן הפוליסה נכנסה לתוקף ביום 1.5.01.
בית-המשפט קבע כי ביום בו בוצע הקיזוז, קרי ביום 6.3.02 כבר התגבש החוב ואין זה משנה כי ההמחאות ניתנו למועד מאוחר יותר. לפיכך, קיבל בית-המשפט את טענת הנתבעת לעניין זה וקבע כי הקיזוז נעשה כדין.

