סוכן הביטוח: הגדרה; שליחות לעניין החוזה; דמי הביטוח ומתן הודעות; תחולת חוק השליחות

1. כללי
כפי שנראה להלן, סוכן ביטוח יכול להיות שלוחה של חברת הביטוח בנסיבות ובתנאים, שפורטו בסעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח. על שליחות כזאת חלות אף הוראות חוק השליחות {ראה סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח}.

סעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח, מתייחסים למעמדו של סוכן הביטוח. בחוק מוגדרים שלושה מקרים בהם ייחשב הסוכן כשלוח של המבטח. ואלה הם: האחד, בעת ניהול משא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח. השני, לעניין קבלת דמי הביטוח מהמבוטח והעברתם למבטח. השלישי, לעניין מתן הודעות של המבוטח למבטח.

הקביעות הדווקניות שבסעיפים 32 עד 35 לחוק חוזה הביטוח מבהירות בצורה הברורה ביותר שהיעדרה של הוראה לפיה ישמש סוכן הביטוח שלוח של המבטח גם בביצוע חוזה הביטוח מלמד על-כך שהמדובר בהסדר שלילי {ולא בלאקונה}. ובמילים אחרות, המחוקק גילה-את-דעתו המפורשת כי סוכן הביטוח לא ישמש כסוכן ביטוח של המבטח במקרה כזה {ת"א (שלום ת"א) 57127/90 אברהם חג'אג' נ' איתן חברה לביטוח בע"מ, תק-של 96(3), 2379, 2381 (1996)}.

סוכן הביטוח הוא החוליה המקשרת בין המבטח למבוטח, באופן שלמעשה הוא מקיים מערכת יחסים עצמית מול שני הגורמים לחוזה הביטוח, הן המבטח והן המבוטח. כאמור, מערכת היחסים המשולשת שבין המבטח, המבוטח וסוכן הביטוח מוסדרת בסעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח.

כפי שנראה להלן, סימן ו' לחוק חוזה הביטוח, עוסק במעמדו של סוכן הביטוח וקובע בהגדרה בסעיף 32 לחוק חוזה הביטוח, כי סוכן הביטוח הוא "מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים".

בסעיפים 33 עד 35 לחוק חוזה הביטוח נקבעו עניינים שלגביהם ייחשב סוכן הביטוח כשלוח של המבטח, לרבות, שליחות לעניין החוזה - שליחות לעניין המשא ומתן לקראת כריתת החוזה ולעניין כריתת החוזה {סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח}, שליחות לעניין דמי הביטוח {סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח}, ושליחות לעניין מתן הודעות {סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח}. כלומר, לגבי עניינים אלה עסקינן בשליחות סטטוטורית.

נעיר כי סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח מחיל את הוראות חוק השליחות על עניינים אלה בשינויים המחוייבים וכפי שנראה בהמשך החיבור.

זאת ועוד. בכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח במסגרת שליחותו הסטטוטורית, הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שסוכן הביטוח פועל בהתאם להרשאה שקיבל מוטל על המבטח ולא על המבוטח. משלא הכפיף סוכן הביטוח את מה שסוכם בינו לבין המבוטח לאישור המבטח - יחייב המוסכם את המבטח אף אם סוכן הביטוח חרג מהרשאתו {ראה גם י' אליאס דיני ביטוח, 507; ת"א (שלום נצ') 2875-05 אחים טייב בע"מ נ' חטיב מוחמד, תק-של 2009(3), 38807, 38812 (2009)}.

רואים אנו כי המחוקק מייחס לסוכן ביטוח מעמד נכבד בכל הנוגע להיווצרות חוזה הביטוח ובמהלכו ומטיל אחריות לגבי חלק מפעולותיו על כתפי המבטח. העיסוק כסוכן ביטוח הינו עיסוק טעון רישוי, תוך שנדרשות כשירויות מסויימות {המפורטות בסימן ה' לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981}. המחוקק כיוון לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח המוזכרת לעיל הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח {ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2), 811 (1991)}.

חוק חוזה הביטוח עוסק בעיקר ביחסים שבין המבטחת לבין המבוטח, וכי החוק העיקרי המסדיר את יחסי חברת הביטוח עם הסוכן הוא חוק הפיקוח. ברם, למרות זאת, בחוק חוזה הביטוח מצא המחוקק לנכון, להקדיש סימן שלם, בפרק א', להגדרת תפקידו של סוכן הביטוח, ולהבהרת מעמדו בעסקה המשולשת שבה מעורבים המבטחת, המבוטח והסוכן {ת"א (שלום יר') 3456/03 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' מיעארי ראגדה, תק-של 2008(2), 2637, 2650 (2008)}.

יתירה-מזאת, אחד החידושים שנקבעו בחוק חוזה הביטוח עוסק בהסדרת מערכת היחסים המשולשת שבין המבוטח, המבטח וסוכן הביטוח. סימן ו' קובע בכל הקשור למערך היחסים המשולש: מבטח - מבוטח - סוכן ביטוח, את מעמדו של סוכן הביטוח כשלוח של המבטח ביחס לכריתת חוזה, חובת הגילוי, קבלת דמי הביטוח ומתן הודעות {ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פ"ד מה(2), 811, 817 (1991)}.

ב- ת"ק (תביעות קטנות נת') 2303-08 {מסארוה חוסין חוסני נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 27150, 27152 (2009)} קבע בית-המשפט כי אין מחלוקת כי סוכן הנסיעות דנן אינו שלוח של הנתבעת, במסגרת ההוראות הללו של חוק חוזה הביטוח. אומנם אין בכך כדי לגרוע מיכולתה של חברת הביטוח לקשור יחסי שליחות גם עם שלוח אחר, אך לשם-כך נחוץ שיתקיימו יחסי שליחות, על-פי חוק השליחות.

2. הגדרה - סעיף 32 לחוק
סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"32. הגדרה
בסימן זה "סוכן ביטוח" - מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים."

על-פי סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח, "סוכן ביטוח" הוא מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים. במילים אחרות, סוכן הביטוח נותן שירות הן למבוטח והן לחברת הביטוח.

סעיף הנ"ל, מגדיר את סוכן הביטוח {לעניין סימן ו' לחוק חוזה הביטוח} לא על בסיס היותו בעל הכשרה של סוכן ביטוח או בעל רישיון לשמש כסוכן ביטוח. סעיף זה מגדיר כסוכן ביטוח כל מי שעוסק בתיווך ביטוחים, בין מבוטחים לבין מבטחים, ויהיו הכשרתו, רשיונו ותחומי עיסוקו העיקריים או האחרים, אשר יהיו.

משבחר אדם או גוף לעסוק בתיווך ביטוחים, הרי הוא מוחזק, לעניין הוראות סימן ו' לחוק חוזה הביטוח, כסוכן ביטוח לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מהחובות המוטלות על סוכן ביטוח וממעמדו במערכת החוזית אשר בין המבוטח למבטח.

ובמילים אחרות, הגדרת סוכן הביטוח "מבוססת על פעילות הסוכן בפועל ולא על היבט פורמאלי של מעמדו (כגון רישוי לשמש כסוכן)". כלומר, מאיסור העיסוק בתיווך לעניין ביטוח ללא רישיון אין ללמוד על מהותה של פעולת התיווך. גם אדם ללא רישיון ייחשב ל"סוכן ביטוח" אם הוא עוסק בתיווך ביטוחים" {ראה לעניין זה ע"א 3778/06 (מחוזי חי') 3778/06 ניסים איפרגן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2008(2), 13520 (2008); ראה גם ת"א (שלום אי') 1025-08 קטמה אבבה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2010(4), 47745, 47752 (2010); ת"ק (תביעות קטנות חי') 5438-04-09 מישל סלימאן נ' חיפה תיירות נופש ופרסום בע"מ, תק-של 2010(3), 57157, 57159 (2010); ת"א (שלום ת"א) 55107/06 זאידולייב פאיזולו נ' בנק לאומי למשכנתאות - סניף משרד ראשי, תק-של 2009(1), 32182 (2009)}.

סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח וסימן ו' בכללותו, עוסקים ב"סוכן ביטוח" שמשמעו - מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים, והגדרתו רחבה מסוכן מורשה דווקא, וזאת בכל הנוגע ליחסי השליחות בין המבוטח, המבטח והסוכן, והחבויות הנגזרות מהם {ת"א (שלום נצ') 5836/00 דהאמשה גמאל נ' סאלח סלים דהאמשה, תק-של 2004(2), 21810, 21814 (2004)}.

עובד של סוכנות ביטוח, אשר מתווך בין מבוטח לבין מבטח עוסק בביטוח, גם אם הוא לא מוגדר כ"סוכן ביטוח". לעניין זה נקבע ב- ת"א (שלום אי') 2071/00 {בן יקיר עדי נ' הכשרת היישוב, תק-של 2002(1), 20861, 20863 (2002)} כי אם סוכנות "צוק" איפשרה למר גרינברגר כעובד שלה, לעבוד מול לקוחות ולהחתים אותם על פוליסות, היא השתמשה בכישוריו כסוכן ביטוח. סוכנות "צוק" כשלוחה של "הכשרת היישוב", היא הזרוע הארוכה שלה. אשר-על-כן, כל פוליסה אשר נערכה על ידה של "צוק" בשמה של "הכשרת היישוב", תחייב את "הכשרת היישוב" לכל דבר ועניין. זאת גם כאשר עובד של הסוכנות שאינו מוגדר כסוכן ביטוח מחתים פוליסות בשמה ומקבל תמורה בעדן.

ב- ו"ע (שלום יר') 51334-05-10 {טירן יחיאלי - שירות ביטוח נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה 2005, תק-של 2011(1), 161837, 161839 (2011)} קבע בית-המשפט כי הן המערער והן החברה, כסוכני ביטוח, נותנים למעשה שירותים למבוטחים כשלוחיהן של חברות הביטוח השונות, ולכן יש לראות את עיקר פעילותם דווקא מול חברות הביטוח ולא מול המבוטחים, שכן עיקרו של השירות בסופו של דבר הוא שיווק פוליסת הביטוח למבוטח, שנעשה על-ידי חברת הביטוח.

ב- ת"א (שלום ב"ש) 1852/02 {לאוניד טדסון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 17729, 17738 (2009)} קבע בית-המשפט כי בלמ"ש הינה איפוא, מי שתיווכה בין התובעים והנתבעות מס' 1 עד 6, לעניין עריכת הביטוח.

על-פני-הדברים, נכנסת איפוא בלמ"ש להגדרת "סוכן ביטוח", שבסעיף 32 לחוק חוזה הביטוח {להבדיל מההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), התשמ"א-1981}.

יתירה-מזאת, העובדה שבלמ"ש הייתה גם מוטבת על-פי הפוליסה, אינה שוללת מסקנה זו, הנובעת מן התפקיד שמילאה במהלכים לקראת עריכת הסכם הביטוח.

3. שליחות לעניין החוזה - סעיף 33 לחוק
סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"33. שליחות לעניין החוזה
(א) לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב.
(ב) לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח."

על סוכן הביטוח קמות חובות גילוי והסבר, וביניהן החובה להסביר אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח כגון חריגים לכיסוי הביטוחי. ביחסיו של הלקוח עם סוכן הביטוח נוצרת ציפיה כי סוכן הביטוח ישמור על ענייניו בצורה הטובה ביותר {רע"א 5695/06 בהא סייף נ' פוזי מרעי, תק-על 2009(3), 4184 (2009) (להלן: "פרשת בהא סייף")}.

עיקרן של חובותיו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח עוסק בחובות גילוי והסבר שונות. חובות אלו נובעות מחובת תום-הלב החלה על כל משתתף במשא ומתן לאור סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 {ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673 (1983)}.

במסגרת חובה זו נקבע כי על סוכן הביטוח לגלות את עיני הלקוח ולהסביר לו את ההבדל בין הביטוח שביקש מחברת הביטוח לבין מה שקיבל {ע"א 846/76 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2), 780 (1977)}.

בנוסף, על סוכן הביטוח לפרוש בפני המועמד לביטוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות כל מידע רלבנטי בקשר לצורות התקשרות שונות אפשריות {ת"א (מחוזי ת"א) 2668/99 דניאלה בורובסקי נ' "מנורה" חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2000(2), 21726 (2000)}.

שינוי פוליסה על-ידי חברת הביטוח לאחר שכבר נוצרה שיגרה קבועה של נוסחי פוליסה מחייב את המבטח וסוכן הביטוח להעמיד את המבוטח על השינוי ולא להסתמך על-כך שהמבוטח יקרא את הפוליסה כל שנה מחדש {ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 589 (1983)}.

מנגד, נקבע כי סוכן הביטוח אינו חייב להודיע למבוטח על כוונת המבטח שלא לחדש את הפוליסה {ע"א (מחוזי ת"א) 1533/01 סירי חנה נ' קאן סוכנות לביטוח בע"מ, תק-מח 2003(3), 2869 (2003)}.

עוד נקבעה חובת הסבר של סוכן הביטוח והמבטח למתקשר אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח, כגון חריגים לכיסוי הביטוחי {ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2), 749 (1995); ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5), 746, 763 (1999)}, ויש הסבורים כי יש להטיל נטל הסבר עובר לכריתת החוזה על כל מידע שהוא קל להבנה ולהסבר, כגון תניות מיגון בביטוח רכוש {ת"א (שלום ק"ג) 996/95 מויאל שמעון נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 98(1), 687 (1998); ת"א (שלום אשד') 1435/96 דנן דן נ' הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ, תק-של 98(3), 1256 (1998)}.

יחד-עם-זאת, יש שסברו כי האחריות על סוכן הביטוח והמבטח היא רחבה מדי ומגיעה לכדי אחריות מוחלטת, ואף אינה מתחשבת כלל במודעות המבוטח, דבר אשר עלול לפגוע גם בחברות הביטוח אך גם במבוטחים אשר יאלצו להיחשף להגדלת דמי הביטוח {דודי שוורץ וריבי שלינגר, דיני ביטוח, 365 (2005)}.

יש לציין כי חובות אלו והיקפן הרחב יחסית נובעים מאופיו ומהותו של חוזה הביטוח ומהייחסים בין סוכן הביטוח והמבטח למבוטח.

מערכת החוזית בין מבטח למבוטח הינה מערכת בעלת מאפיינים מיוחדים: פערי הכוחות העמוקים בין הצדדים הנובעים ממקצועיותו וניסיונו של המבטח לבין היעדרם של אלו אצל המבוטח; היותו של נשוא חוזה הביטוח ממכר מופשט וערטילאי שטיבו אינו נהיר במדוייק למבוטח; העובדה שמדובר בדרך-כלל בחוזה אחיד; מורכבותו של חוזה הביטוח.

נעיר כי יש להטיל חובות אמון וגילוי רחבות על סוכן הביטוח והמבטח לצורך הגנה על הלקוח. יחד-עם-זאת, יש להיזהר מלהרחיב את חובות סוכן הביטוח והמבטח לעבר אחריות מוחלטת, ויש להגביל את היקפן של חובות אלו לחובות אשר באות להגן על הלקוח בשל מאפייניה המיוחדים של מערכת היחסים החוזית כאמור. הרחבה מעבר לכך תיפגע לא רק בסוכני הביטוח ובמבטחים אלא גם בציבור המבוטחים שעלות ההרחבה תגולגל אליו באמצעות הגדלת הפרמיות המשולמות על ידו.

מהדברים האמורים ניתן להסיק את הקווים המנחים לקביעת חובה של סוכן הביטוח {או המבטח} בשלב המשא ומתן, כאשר יודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה. כלומר, בפרשת בהא סייף {ראה גם תא"מ (שלום חי') 3828-10-09 אבידן סויסה נ' סמי אסרף, תק-של 2010(2), 89947, 89949 (2010)} נקבעו קויים מנחים לקביעת חובותיו של סוכן ביטוח בשלב המשא ומתן {וכאמור לעיל, אין מדובר ברשימה סגורה}. ואלה הם:

ראשית, ככל שהשלב בו מצוי המשא ומתן מתקדם יותר כך היקף החובות מתרחב. כך יש למשל להבחין בין מקרה בו רק ניתנו פרטי הביטוח ומחירו ללקוח לבין מקרה בו הלקוח מסר את הצעתו לחברת הביטוח.

שנית, יש לבחון מהי מהות העניין הנבדק. האם מדובר בעניין המצריך מקצועיות בתחום הביטוח או אשר יש בו פערי מידע בין הלקוח לסוכן הביטוח או המבטח.

שלישית, יש לבחון מהם היחסים בין סוכן הביטוח או המבטח לבין הלקוח. האם יש ביניהם יחסים קודמים ומה מהותם.

רביעית, יש לבחון מיהו מונע הנזק הזול יותר באותו עניין. מיומנותו, והתעסקותו של סוכן הביטוח בתחומו יכולים להוות נסיבות רלוונטיות בבחינה זו.

חמישית, יש לשים-לב לנוהג בין צדדים בשוק הביטוח אשר יכול לבסס הסתמכות סבירה של לקוח על סוכן הביטוח או המבטח באותו עניין.

סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח קובע כי ככלל, לעניין המשא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, ולעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח.

הוראת סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח קובעת כי מעמדו של סוכן הביטוח ביחס למשא ומתן הטרום-חוזי הוא של שלוח של חברת הביטוח. נקבעה הוראה מפורשת לפיה לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח {ראה סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח}.

הוראות אלה מצמיחות זיקה ישירה בין סוכן הביטוח ובין חברת הביטוח, לגבי עובדות מהותיות המתבררות לסוכן הביטוח ביחס למשא ומתן הטרום-חוזי. מקום בו עולה, כפי שהיה במקרה זה, טענה כי עובד של סוכן הביטוח היה מודע למחלה, בעת שנרכש ביטוח המכסה את אותה מחלה עצמה, נובעת מהוראת סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח החובה המקצועית, לכל הפחות, להעביר לחברת הביטוח את המידע הרלוונטי שהגיע לידיו {ת"א (שלום יר') 6430/05 נס סוכנות לביטוח (1995) בע"מ נ' קידר מיכאל עו"ד, תק-של 2008(3), 6400, 6426 (2008)}.

אכן לעניין המשא-ומתן שקודם לכריתת חוזה הביטוח ולעניין חובת הגילוי, ידיעתו של הסוכן הינה כידיעתו של המבטח ואולם אין הדברים אמורים כאשר יש מעשה תרמית או הטעיה או ביטוח המתיימר לכסות אירוע שכבר ארע בניגוד לסעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח שכן, האמור בסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח אינו יכול להתגבר על הוראת סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח {ע"א (מחוזי ת"א) 383/96 מנורה בע"מ נ' פולק דורית ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ת"א (שלום ת"א) 197900/02 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ויקי שמעוני, תק-של 2005(1), 17378, 17385 (2005); ת"ק (תביעות קטנות חי') 4035/06 תמרי משה נ' פרג' גאנם, תק-של 2007(1), 28958, 28964 (2007)}.

כלומר, "ידיעתו של סוכן הביטוח לגבי קרות מקרה ביטוח שכבר ארע אינה מחייבת את המבטח שכן, פרשנות אחרת תביא, לדעת בית-המשפט, למצב שבו תמצא עצמה חברת הביטוח אחראית למקרה ביטוח שכבר ארע ואשר הסוכן לא יידע אותה לגביו - דבר שמשמעותו הטלת אחריות ביטוחית לא לגבי סיכונים העלולים להתרחש בעתיד אלא על אירועים שכבר קרו בעבר" {מאיר יפרח ו- רפאלה חרל"פ-ששון דיני ביטוח (מהדורה שנייה), 239; ראה גם תא"מ (שלום ת"א) 55750-07 דן שור נ' הראל בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2010(3), 41686, 41689 (2010)}.

על-פי סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, סוכן הביטוח משמש בדרך-כלל שלוחה של חברת הביטוח לעניין המשא ומתן, ולעיתים יכול הוא לשמש אף כשלוחו של המבוטח. כך או כך, על-מנת להוכיח כי סוכן הביטוח לא עמד בחובות המוטלות עליו מכוח תפקידו, יש להציג בפני בית-המשפט תשתית עובדתית כדבעי.

ב- ע"א 1228/08 {מולרם מערכות שינוי והרמה נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ, תק-על 2011(2), 3937, 3945 (2011)} קבע בית-המשפט כי למקרא כתבי הטענות שהוגשו לבית-המשפט, לא קיימת טענה מגובשת וממשית בדבר בקשתה של מולרם מקפלן שישיג לה ביטוח מקסימאלי אשר יכסה גם את אובדן הרווחים שנגרם לחופית.

תשתית כאמור גם לא הונחה בערעור. טענתה של מולרם נטענה בעלמא, מבלי כל יכולת לבסס את קיומה של הדרישה לביטוח מקסימאלי, מהו אותו ביטוח מקסימאלי ומהם גבולותיו. נוכח תשתית חסרה זו, אין מקום לקבל את טענותיה של מולרם לעניין זה.

משבוחרת חברת הביטוח להתקשר עם סוכן הביטוח לשם הנפקת פוליסות ביטוח הרי שפעולות הסוכן מחייבות אותה. בפסיקת בתי-המשפט ניתן משקל רב להבטחתו של סוכן הביטוח באשר לקיומו של כיסוי ביטוחי {ראה גם רע"א 7936/96 אילנה שפירא נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 98(1), 223 (1998); ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1), 756 (1992); ת"א (שלום נצ') 1700-01 עאמר עודה נ' ח'ליל עורסאן פאח'ורי, תק-של 2009(4), 9497, 9515 (2009)}.

סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, מקים חזקה המייחסת למבטחת את פעולותיו של סוכן הביטוח {ע"א 702/89 אליהו נ' נועם אורים, פ"ד מה(2), 811 (1991)}. תרגומו של כלל זה הוא, שגם במקרה בו חרג סוכן הביטוח מגדר הרשאתה של המבטחת, יחייב המוסכם {בין המבוטח לסוכן הביטוח} את המבטחת {י' אליאס דיני ביטוח, חלק א', 507; ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון, 695; ת"א (שלום ר"ל) 4428/06 שכטר חיים נ' סיט סוכנות לביטוח בע"מ, תק-של 2009(1), 32637, 32642 (2009)}.

בהתאם להוראות סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח, ידיעת סוכן הביטוח היא ידיעתה של חברת הביטוח {ע"א 3214/98 אמנון שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4), 445 (2004)}. תכליתה של הוראה זו, היא לאפשר למבוטחים לרכוש פוליסות ביטוח באמצעות סוכנים וגם למבטחת אינטרס בכך, כדי להרחיב את קהל לקוחותיה באמצעות סוכני הביטוח {ת"ק (תביעות קטנות יר') 4500/07 מינץ-שמעון זיוה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(4), 719, 720 (2009)}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 25456/04 {אינג' אלי כהן קגן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(3), 9820, 9824 (2005)} קבע בית-המשפט כי הסוכן נתן ייעוץ מקצועי לתובע בשאלה האם לחתום על כתב הויתור וסילוק. ייעוץ זה איננו בגדר אחד מהמקרים המנויים בחוק ולפיכך אין לראות בסוכן כשלוח של הנתבעת ופעולותו אינה מחייבת את הנתבעת.

ב- ת"ק (תביעות קטנות עכ') 6522-12-09 {מופיד סעב נ' סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ, תק-של 2010(4), 93113, 93115 (2010)} קבע בית-המשפט כי לאור קביעתו כי התובע אינו חתום על מסמך ההצעה נ/1, לרבות בפרק ההצהרה, במסגרתו הוא ממנה, כביכול, את סוכן הביטוח להיות שולחו, יש לקבוע כי לא ניתנה הרשאה בכתב מאת המבוטח - התובע - לפיה, הוא ממנה את סוכן הביטוח לשלוחו, ולכן, סוכן הביטוח היה שלוח של המבטחת – הנתבעת.

בהיות הסוכן, מר זיו כרמלי, שלוח של הנתבעת, ומאחר והטעות אשר הובילה לתת הביטוח נבעה מטעותו של סוכן הביטוח, יש לראותה כטעות של הנתבעת עצמה, ומשכך, יש לחייב אותה לפצות את התובע בגין הנזק הכספי שנגרם לו עקב הטעות במספר הדגם, ובהתאם, לחייבה לשלם לתובע את ההפרש שקוזז מן הפיצוי שהוא קיבל בגין תת-ביטוח, בסך 9,631 ₪.

ב- ת"א (שלום אי') 1025-08 {קטמה אבבה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2010(4), 47745, 47755 (2010)} קבע בית-המשפט כי בחינת פעולות הבנק ופקידיו באספקלריה של מבחני החובות המוטלות על סוכן ביטוח מביאה למסקנה ברורה כי הבנק הפר באופן גורף את כל החובות הבסיסיות המוטלות על סוכן ביטוח. ובמה דברים אמורים.

הבנק החתים את התובע והמנוחה על חוזה הביטוח, יחד עם שאר מסמכי ההלוואה, ללא כל הסבר, לא ביחס לפוליסה עצמה, לא ביחס למהות הכיסויים במסגרתה ולא ביחס לחריגים לה.

הלכה למעשה לא ניתן הסבר כלשהו, ובעניין זה בית-המשפט נתן אמון בעדות המהימנה של התובע.

הבנק לא הביא מטעמו כל ראיה אשר יהיה בה כדי לסתור את עדות התובע בעניין זה, או כדי להראות כי נתן הסבר כלשהו ביחס לפוליסה, ולא העיד כל פקיד אשר נכח במעמד החתימה.

כאמור, על-פי עדות התובע, המנוחה כלל לא ידעה עברית.

מחובתו של הבנק במצב דברים זה בו מגיעים אליו לווים אשר עומדים להתקשר בחוזה ביטוח, להסביר לתובע ולמנוחה את טיב הפוליסה, מהות זכויותיהם על פיה ובפרט את החריגים והסייגים להוראות הכלולות בפוליסה.

חובה זו מקבלת משנה-תוקף כאשר לקוח אינו יודע עברית. מחובתו של סוכן ביטוח ומחובת הבנק בענייננו היה לוודא כי התובע והמנוחה מבינים היטב על מה הם חותמים, לרבות ביחס לשאלה האם מתקיים או לא מתקיים חריג כזה או אחר לפוליסה.

במצב דברים אשר בו מבוטח אינו דובר את השפה בה כתובה פוליסת הביטוח, קמה על סוכן הביטוח חובה מוגברת בדבר ההסברים אשר יש לתת למבוטח, וקמה החובה לתרגם את הפוליסה או לכל הפחות את ההוראות המהותיות אשר בה ואת ההחרגות אשר בה לשפת המבוטח. מאומה מכל אלו לא ביצע הבנק.

סעיף 2ד' לפוליסה הינו סייג לחבות המבטח אשר נקבעה בסעיף 2-ב' לפוליסה. סייג זה לא הובא לידיעת התובע והמנוחה על-ידי הבנק אשר פעל כסוכן ביטוח. אין מדובר בסעיף שולי או טכני לפוליסה. מדובר בסעיף מהותי העומד בבסיס הפוליסה ויורד לשורש זכויות המבוטחים על פיה.

השאלה האם זכאי המבוטח לתשלום סכום הביטוח גם בעת מחלה סופנית, ולא רק במקרה של פטירה הינה שאלה מהותית, וכל החרגה או סייג לסעיף מהותי שכזה בפוליסה מחייבים הסבר על-ידי סוכן הביטוח.

שבוע ימים עמד בין התובע והמנוחה לבין תחולת סעיף 2-ב' עליהם. כאמור הפוליסה נחתמה ביום 8.1.95 והסייג שבסעיף 2-ד' קבע כי סעיף 2-ב' יחול עד ליום 1.1.95.

על הבנק הייתה החובה להודיע לתובע ולמנוחה, כי לאור מועד החתימה על חוזה הביטוח שהוא 7 ימים מאוחר ליום 1.1.95, לא יחול לגביהם הסעיף בדבר תשלום במקרה של מחלה סופנית.

המשמעות האופרטיבית של מתן הודעה כאמור היא ראשית מודעות של המבוטח לכך שזכות על-פי פוליסת הביטוח נשללה ממנו. חשוב מכך, לטעמו של בית-המשפט, ההודעה יכולה הייתה להביא לכך שהמבוטח יוכל לנהל משא ומתן ביחס לסעיף זה ולבקש שיחול גם עליו למרות שחלפו 7 ימים מתום המועד האמור, או לבדוק אפשרות של התקשרות בפוליסת ביטוח אחרת, ואולי עם מבטח אחר.

אם הסכים המבטח לתחולת סעיפים אלו למשך פרק זמן מוגבל כאמור לעיל, סבירה ההנחה כי יכול והיה מבטח אחר {או אולי אף המבטח הזה} מסכים להחיל את הסעיף בדבר מחלה סופנית גם בעניינם של התובע והמנוחה.

ההפרה שהפר הבנק את חובותיו כסוכן ביטוח במקרה דנן שללה מהתובע והמנוחה את האפשרויות האחרות כאמור לעיל וגרמה לכך שלא בידיעתם נחתמה פוליסה אשר בגין איחור של 7 ימים בחתימתה, סעיף מהותי בה לא חל עליהם.

משהפר הבנק את חובותיו האמורות לעיל, עליו לפצות את התובע בגין כל הנזקים אשר נגרמו לו בשל-כך.

ב- ת"א (יר') 7304/95 {שחר רחמים נ' ציון חברה לביטוח, תק-של 96(4), 688 (1996)} קבע בית-המשפט כי המבטחת פעלה באופן לגיטימי בסייגה את גבולות חבותה, אולם היא גם נטלה על עצמה אחריות אקטיבית, בדמות חובת הגילוי והווידוא.

המבטחת הייתה חייבת להסב את תשומת-לב המבוטחים לתנאי הפוליסה, בצורה שתהא מובנת וברורה. על המבטחת והסוכן הייתה חובה לוודא את ערנותם של התובעים לכך שהפוליסה תקפה רק אם יתקינו אמצעי מיגון נוספים ברכב ושהם מסכימים לעשות זאת.

מבוטחים רבים לעיתים אינם מודעים כלל לקיומה של ההגבלה, וממילא אין הם נוקטים את האמצעים הדרושים כדי למנוע תחולתה של ההתנאה. בנסיבות העניין, לא הייתה כל הפניה קונקרטית וספציפית לגבי השינוי בדבר מערכת האזעקה.

עוד נקבע כי מן הראוי היה שהסוכן, שהכיר את התובעים וקיים עמם קשר אישי, ואשר ידע על השינוי בפוליסה ובידיו הכלים לעמוד על משמעותם יעמיד את התובעים על משמעות השינוי בתנאי הפוליסה, שהוא מהותי, ונוגע לעצם תוקפה של הפוליסה.

סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח החיל על סוכן הביטוח חזקת שליחות מטעם המבטח, ובתור נציגו עליו לקיים את הקשר בין מבטח למבוטח, אחרת נמצא שאין לסוכן שום ערך נוסף על המבטחת, ואין הצדקה לקיומו.

יש לציין, כי הסוכן לא ווידא שהתובעים אכן מודעים לשינוי בדרישות המבטחת ולמשמעות הנובעת מאי-העמידה בתנאי המיגון החדשים.

ב- ע"א 4819/92 {כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2), 749 (1995)} קבע בית-המשפט כי לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות-מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה.

אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי.

חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד-עם-זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא.

חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת-ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי.

ב- ת"א (שלום ב"ש) 1306/08 {אחים ראני בע"מ נ' סעוד עיד עודה, תק-של 2010(1), 13728, 13731 (2010)} קבע בית-המשפט כי חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת-ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה, בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים.

"חובת הגילוי והווידוא" הוטלה על המבטחת, בין היתר, לאור יחסי הכוחות הבלתי-שווים בין הצדדים, העובדה שהותרת המבוטח ללא תגמולי ביטוח יכולה להוביל להתמוטטות כלכלית, תוך ייחוס חשיבות להיותו של המבוטח, לעיתים, אדם פשוט ולא מתוחכם.

4. שליחות לעניין דמי הביטוח - סעיף 34 לחוק
סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"34. שליחות לעניין דמי הביטוח
לעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן."

מטרתו של סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח הינה הגנה על המבוטח - הצרכן. ככל חקיקה אחרת שמהותה הגנת הצרכן, יש לפרשו לטובת המבוטח. משכך אין מנוס מהמסקנה שהסעיף חל הן על "סוכנים ראשיים" והן על "סוכנים משניים".

על-פי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח "דמי הביטוח שהמבוטח שילם לסוכן, כאילו שילמם למבטח עצמו לאחר שמכוח החוק נחשב הסוכן לעניין זה כשלוחו של המבטח" {ראה י' ידין, שם, 101; ראה גם ת"א (שלום נצ') 2782/03 קאסם יוסף נ' אבו נאג'י נאסר, תק-של 2006(4), 2855, 2860 (2006)}.

סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח אינו מסמיך את סוכן הביטוח למחול על חובות המבוטחים.

סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח קובע חזקה שלפיה תשלום דמי הביטוח לסוכן כמוהו תשלום למבטח עצמו. כלומר, עם העברת התשלום לסוכן משתחרר המבוטח מחובתו, והסיכון כי דמים אלה לא יגיעו, בסופו-של-דבר, למבטח, מוטל במלואו על האחרון {י' אליאס דיני ביטוח, כרך א', 515; ראה גם ת"א (שלום ת"א) 35534/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרידמן מאיר, תק-של 2009(1), 11506, 11508 (2009)}.

כאשר נכרת החוזה בתיווכו של סוכן, המבוטח משלם לו את דמי הביטוח על-מנת שיעבירם למבטחת. כתוצאה מכך, נוצר פער זמנים בין המועד שבו הסוכן מקבל את התשלום לבין מועד העברתו למבטחת. קיים איפוא, סיכון שהסוכן לא יעביר את דמי הביטוח למבטחת, בין משום שנהפך לחדל פירעון ובין מטעמים אחרים. סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח נועד להטיל סיכון זה על המבטחת. הסעיף חל על הסוכן שתיווך בביטוח או על הסוכן שצויין בפוליסה, אם כי בדרך-כלל משולמים דמי הביטוח לסוכן שתיווך בין הצדדים. עולה ממנו, שתשלום דמי הביטוח לסוכן שקול לתשלום דמי הביטוח למבטחת. הנטל להוכיח שדמי הביטוח אומנם שולמו לסוכן מוטל על המבוטח. סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח מטיל על המבטחת את הסיכון שהסוכן לא יעביר אליה את דמי הביטוח משום שהמבטחת היא הבוחרת את סוכני הביטוח שעמם תתקשר, ומשום שמבחינתה - להבדיל מהמבוטח היחיד - מדובר בסיכון מפוזר {ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון, 719}.

על-פי הקבוע בסעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, מבוטח רשאי להסתמך על הודעת הסוכן לפיה שולמה הפרמיה במלואה וככל שלמבטחת יש טענות בקשר לשיעור התשלום בגין הפוליסה עליה לפנות לסוכן ולא למבוטח {ע"א (חי') 2038/02 סהר חברה ישראלית נ' קובי, דינים מחוזי, כרך לג(9), 221 (2003); ת"א (שלום ב"ש) 1692/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי סעדיה, תק-של 2007(1), 23941, 23943 (2007)}.

טול מצב בו שולח מבוטח אל סוכן הביטוח שיקים על-ידי שליח ומוסר אותם לפקיד/ה במשרדו של סוכן הביטוח וזה האחרון מאשר כי קיבל שיקים אלה. במקרה זה, נשאלת השאלה האם גם כאן תוכל חברת הביטוח לטעון כי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח אינו חל מאחר שהשיקים לא נמסרו לסוכן הביטוח?

במצב דברים בו סוכן הביטוח מאשר כי קיבל את השיקים מאת מבוטחו לא תוכל חברת הביטוח להסתתר מאחורי טענה זו ודברים אלה מכוונים למצב בו סוכן הביטוח אכן נמנה על אחד מסוכניה ועל-כן ייחשב כשולחה של חברת הביטוח {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 760343/03 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' בטש גבריאל, תק-של 2004(4), 10249, 10251 (2004)}.

ב- ת"ק (תביעות קטנות רמ') 1259/03 {מופיד אלטורי נ' הדר חברה לביטוח, תק-של 2004(1), 11270, 11272 (2004)} נדונה משמעות ביטול הגבלת הסחרות של השיקים.

במקרה דנן, מסר התובע לסוכן הביטוח שיקים לא סחירים שמועדי פרעונם היו ביום 3.7.04 וביום 3.10.04. הגבלת הסחרות נעשתה, כך יש להניח, על-מנת להבטיח שסוכן הביטוח ישתמש בסכומים הנקובים בשיקים להעברת פרמיית הביטוח לחברת הביטוח. סוכן הביטוח ביקש מהתובע לבטל את הגבלת הסחרות, מכיוון שברצונו לבצע ניכיון של השיקים. התובע נענה לבקשת סוכן הביטוח להגבלת הסחרות.

בית-המשפט סבר כי במקרה דנן כשל התובע, וגרם לעצמו לשאת בנזקו. סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, הקובע שסוכן הביטוח הוא שליח של חברת הביטוח לקבל כספי פרמיית הביטוח, מתייחס למצב בו אין למבוטח כל אינדיקציה שהסוכן אמור להשתמש בכספים המועברים אליו לצרכיו האישיים.

קיומה של אינדיקציה מעין זו יכול להילמד מנסיבותיהם האישיות של הצדדים המעורבים, מניסיונם המקצועי ומהמסקנות אשר עליהם להסיק מהמידע המצוי בידיהם לאור ניסיונם הרלוונטי לגבי אותו מידע.

התובע הוא איש עסקים, ערך עסקאות רבות של ביטוח ומצוי היטב בשוק האשראי ובניהול עסקים. מעדותו של התובע עולה כי הוא לא שאל את סוכן הביטוח מה הוא ניכיון שיקים. דבר זה מוכיח כי התובע ידע בדיוק מהיא עסקת ניכיון שיקים. ניכיון שיקים נעשה בעת שמחזיק שיק זקוק למזומנים באופן דחוף, אך בידו מצויים שיקים דחויים.

בנסיבות אלה, בקשתו של סוכן הביטוח לניכיון השיקים הייתה צריכה "להדליק נורות אדומות" בעוצמה גבוהה אצל התובע, שכן משמעות בקשתו של סוכן הביטוח מהתובע היא שהוא זקוק עתה למזומנים באופן דחוף וכי הוא הולך לעשות שימוש בסכום השיקים למטרות אחרות מאלו שלשמן ניתנו השיקים.

מסקנה זו מתבקשת מהטעם שתנאי התשלום של פרמיית הביטוח סוכמו בין התובע ובין סוכן הביטוח, הנתבעת מס' 1 הסכימה לתנאים אלו מכוח היותו של סוכן הביטוח שלוח שלה, וחברת הביטוח הייתה אמורה לקבל את פרמיות הביטוח במועדים הנקובים בשיקים.

בית-המשפט סבר כי במקרה דנן אין לתובע אלא להלין על עצמו. בנוסף, אילו התובע לא היה מבטל את הגבלת הסחרות של השיק שמועד פירעונו היה ביום 3.10.02, היה עומד נזקו על-הסך 3,500 ₪ בלבד ולא על-הסך 7,000 ₪. בנסיבות מיוחדות אלה, סבר בית-המשפט כי לא חלה כל אחריות שהיא על הנתבעות למעשי סוכן הביטוח.
ב- ע"א (ת"א) 988/93 {אפרתי רות נ' מנורה בע"מ חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט דינים ועוד} קבע בית-המשפט כי שליחות הסוכן משתרעת גם על קביעת דרך התשלום. לדבריו "טוענים המשיבים, ובית-משפט קמא קיבל וסבר כי כוחו של סוכן ביטוח על-פי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח הינו לקבל בפועל דמי ביטוח בשם התובעת ועבורה. אולם אין הסוכן מוסמך לשמש שלוחה של החברה לצורך ויתור על חובות המגיעים לה. השופט המלומד הדריך עצמו גם לפי תכליתה של הוראת החוק האמורה - והיא לדעתו להגן על משלם הפרמיה לידי הסוכן, שלא תאבד זכותו בין הסוכן לבין המבטח."

ב- ת"א (שלום נצ') 2782/03 {קאסם יוסף נ' אבו נאג'י נאסר, תק-של 2006(4), 2855, 2860 (2006)} קבע בית-המשפט כי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח לא מסמיך את סוכן הביטוח למחול על חובות המבוטחים, אלא שבמקרה דנן אין בפעולתו של הסוכן משום ויתור כזה. הסוכן לא ויתר על החיוב. הוא הסכים לעשיית חוזה ביטוח שדמיו ישולמו על-ידי פלוני במקום על-ידי אלמוני {הנהנה על-פי הפוליסה} - זאת ותו לא.

ב- ת"א (שלום ת"א) 722016/07 {כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מרקוביץ' יניב, תק-של 2009(1), 916, 918 (2009)} קבע בית-המשפט כי עצם העובדה שהתובעת לא עבדה ישירות עם סוכנות "ביתן" אינה פוטרת אותה מהחזקה החלוטה של סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח הרואה בתשלום משום פירעון פרמיות הביטוח.

ב- תא"מ (שלום אש') 1064-09 {שרון חג'בי נ' בן ציון הלוי, תק-של 2010(2), 65695, 65697 (2010)} קבע בית-המשפט כי מששולמו פרמיות הביטוח לסוכן הביטוח, הרי שעל-פי הוראות סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, יש לראות בסוכן כשלוח של הנתבעת ולפיכך יש לראות בתשלום כתשלום ששולם לנתבעת עצמה.

עוד נקבע כי העובדה שאינה שנויה במחלוקת ולפיה פרמיות הביטוח לא הועברו בסופו-של-יום אל הנתבעת אין בה כדי לשנות במקרה דנן ובכל מקרה מבחינתו של המבוטח, שולמו פרמיות הביטוח ולכל היותר קיימת מחלוקת בין הנתבעים לבין עצמם לעניין חלוקת האחריות ביניהם.

ב- ת"ק (תביעות קטנות טב') 1692/03 {יאסין מחמוד עלי נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2003(4), 15913, 15915 (2003)} הוכח בפני בית-המשפט כי נחתמה הצעת ביטוח על-ידי המבוטח על-פי דרישות הסוכן, הוא שילם את סכום הפרמיה {אומנם בשיקים דחויים} לסוכן המהווה שלוחה של חברת הביטוח הן לעניין דמי הביטוח והן לעניין המשא ומתן שקדם לכריתת החוזה, זאת לפי סעיפים 33(א) וסעיף 34 לחוק חוזה הביטוח ועל-כן יצא הנתבע ידי חובתו.

אי-העברת פרמיה לחברת הביטוח על-ידי סוכן הביטוח שלה, לאחר שהמבוטח הפקיד אותה בידיו לידי הסוכן, הוא עניין פנימי בין סוכן הביטוח לחברת הביטוח ואינו צריך לפגוע באינטרס ההסתמכות של הנתבע כמבוטח.

חברת הביטוח לא הציגה בפני בית-המשפט הוכחה כי הודיעה בכתב לנתבע שאין לשלם את דמי הביטוח לאותו סוכן, קנזע.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי חברת הביטוח חייבת בתשלום הנזקים יחד ולחוד עם הנתבע מכוח חוזה הביטוח שנכרת ביניהם באמצעות סוכן הביטוח קנזע, ששימש כשלוח של חברת הביטוח לצורך כריתת החוזה וקבלת פרמיית הביטוח.

ב- ת"ק (תביעות קטנות חד') 1119/01 {צדוק שלמה נ' עלית חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2001(4), 9049, 9050 (2001)} קבע בית-המשפט כי שום הודעה מהסוג הנזכר בסיפא בסעיף 34 לחוק חוזה הביטוח לא הוצגה בפני בית-המשפט ולכן ברור היה לבית-המשפט כי נתבע מס' 2, סוכן הביטוח במקרה זה, היה שלוחה של נתבעת מס' 1.

עוד נקבע כי ברור גם כי אם נתבע מס' 2 הסכים, אחרי שנתבעת מס' 1 שלחה לנתבעת מס' 2 את המכתב ת/6 בתאריך כלשהו בחודש אוגוסט 2000, כי התובע ישלם את דמי הביטוח בתשלומים המפורטים במוצג ת/2, עשה זאת כשלוחה של נתבעת מס' 1, ולמעשה הסכים בכך בשם נתבעת מס' 1 לחלק את תשלומי דמי הביטוח לתובע כמפורט במוצג ת/2.

5. שליחות לעניין מתן הודעות - סעיף 35 לחוק
סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"35. שליחות לעניין מתן הודעות
לעניין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר."

מסירת ההודעה לסוכן, כמוה כמסירת ההודעה לחברת הביטוח ואם וככל שחדל הסוכן למסור ההודעה לחברת הביטוח האחריות לכך תרבץ לפתחה של חברת הביטוח לשלילת אחריות המבוטח {רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' עו"ד קפלנסקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1), 756; ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2), 811 (1991); ת"א (שלום חי') 17897-06 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' שיבולת הזהב בע"מ, תק-של 2009(4), 1742, 1746 (2009)}.

לא יעלה על הדעת שכאשר מקבל המבוטח תביעה כנגדו בגין אירוע תאונת דרכים, עליו יהיה לפנות ישירות לחברת הביטוח ולא לסוכן הביטוח שהינו איש הקשר שלו בכל דבר ועניין {ת"א (שלום נת') 6526/07 קעדאן מג'די נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2008(3), 22522, 22523 (2008)}.

ב- תא"מ (שלום ת"א) 44992-07 {דרורי ניצן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(1), 85451, 85459 (2011)} קבע בית-המשפט כי לפי חוק חוזה הביטוח, סוכן הביטוח שתיווך בעסקה, הסוכן בן ציון הלוי במקרה דנן, מהווה למעשה כתובת של הנתבעת לקבלת הודעת מאת מבוטחה לגבי מקרה הביטוח.

משמעות הדבר, כי גם אם סוכן הביטוח לא הודיע לנתבעת דבר וחצי דבר לגבי המקרה ונודע לנתבעת על-כך לראשונה, רק עם הגשת התביעה, אין בכך ולא כלום ביחסים שבין התובע ולבין הנתבעת.

כל הודעה שקיבל הסוכן בקשר לתאונה, כמו גם חוות-הדעת שהוצאה, יש לראותם, איפוא, כמי שבאו לידיעת הנתבעת וזאת מכוח סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח. לכל היותר יכולה הנתבעת לבוא בטרוניה ובדין ודברים על-כך מול סוכנה.

ב- תא"מ (שלום ר"ל) 700042-08 {הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בע"מ אלפא אפיקים, תק-של 2010(4), 56482, 56479 (2010)} קבע בית-המשפט כי לפי סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, פועל סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח לעניין קבלת הודעות.

מקום בו הודיע המבוטח לסוכן הביטוח כי אין הוא מסכים לפשרה המוצעת במכתב מיום 12.4.2007 - יש לראות בהודעה זו כהודעה שנמסרה למבטחת עצמה.

יחד-עם-זאת, מעדותו של הסוכן במקרה הנדון, עולה כי גם העביר את ההודעה בפועל לחברת הביטוח. חברת הביטוח לא הציגה עדות לסתור {עדותה של עורכת-הדין סובול היא בעניין זה מפי השמועה, ולא הובאו פקידים שטיפלו בתיק בזמן אמת. על-כן, ידיעתה של חברת הביטוח במקרה דנא איננה רק פוטנציאלית או סטוטוטורית, אלא שהיא ידיעה ממשית}.

ב- ת"א (שלום הר') 19652-08 {יוסף וובר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(2), 89914, 89919 (2010)} טענה הנתבעת כי התובע הודיע על האובדן באיחור ניכר ולפיכך נגרמו נזקים ראייתים לנתבעת. כן נטען כי לו הייתה נמסרת הודעה על האירוע בזמן אמת ניתן היה לבצע חיפוש אחר הרכוש האבוד.

בית-המשפט דחה טענה זו. הוכח כי התובע פנה לסוכן מיד עם היוודע לו דבר האובדן, מיד כששב מחו"ל ולא מצא את המלאי בכספת. הסוכן ייעץ לתובע לפנות תחילה למשטרה, לחפש בביתו ורק לאחר-מכן לתבוע את חברת הביטוח.

הסוכן הינו שלוחה של חברת הביטוח, הודעה לו כמוה כהודעה לחברת הביטוח עצמה. לפיכך, בשעה שהודיע על האובדן לסוכן, ככל הנראה ביום 24 אוגוסט 2007, היה זה מיד עם היוודע לו. בנוסף, נוכח העובדה שהמלאי אבד עוד לפני הנסיעה לחו"ל ספק אם ניתן היה למוצאו.

ב- ת"א (שלום חד') 4393-06 {עמית רונן נ' עזבון המנוח ראובן מלשטיין ז"ל, תק-של 2010(2), 78099, 78101 (2010)} קבע בית-המשפט כי בשום שלב לא טענה חברת שירביט כי הודיעה לתובע, בכתב, כי עליו לשלוח הודעות למען אחר, וכי לא ניתן להעבירן באמצעות הסוכן שתיווך בביטוח - מר מילשטיין המנוח.

לפיכך, הודעה למר מילשטיין על מקרה הביטוח, כמוה כהודעה לשירביט, ויש לדחות את טענת שירביט לפיה לא קיבלה הודעה על מקרה הביטוח.

ב- ת"ק (תביעות קטנות יר') 4761-09 {עדנה ברונשטיין נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(2), 84154, 84156 (2010)} הכשרת היישוב מצידה טענה כי לא קיבלה הודעה מ"הכי ישיר" ועל-כן לא ידעה על ביטול הפוליסה.

בית-המשפט דחה טענה זו ממספר טעמים. ראשית, "הכי ישיר" שימשה כשלוחתה של הכשרת היישוב ומעשיה ומחדליה מחייבים את הכשרת היישוב מכוח דיני השליחות ומכוח הוראת סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח.

שנית, הכשרת היישוב רכשה את תיקי "הכי ישיר" וכך לכאורה אמור היה המסמך בדבר ביטול הפוליסה להיות בידה. הטענה כאילו המסמכים כולם מצויים אצל המפרק, ואין להכשרת היישוב גישה למסמכים אלו לא הוכחה, ואין היא עולה בקנה אחד עם השכל הישר.

רכישת התיקים משמעה לכל הפחות קבלת גישה למידע המצוי בתיקים ועל-כן חזקה על הכשרת היישוב כי לאחר רכישת התיקים הגיעה הודעת הביטול לידיעתה.

ב- ת"ק (תביעות קטנות נת') 2198/07 {טל דניאל נ' "מנורה" חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(4), 27612, 27613 (2007)} קבע בית-המשפט כי די היה במשלוח ההודעה מטעם התובעים לסוכנות הביטוח כדי לעמוד בחובת מתן ההודעה.

כאמור, הודיעו התובעים לסוכנות הביטוח על התרחשות הנזק כבר ביום 13.11.06 ועל-כן, בהתאם להוראת החוק, זהו גם המועד בו נמסרה ההודעה לנתבעת.

התובעים המתינו מספר שבועות, בוודאי לא פרק זמן קצר באופן בלתי-סביר, ולאחר שהנתבעת נמנעה מלטפל בתביעתם, דאגו לתקן את הנזקים באמצעות בעל מקצוע מטעמם, וזאת ביום 8.12.06.

בנסיבות אלה העניקו התובעים לנתבעת שהות מספקת לשלוח למקום שמאי ולברר את חבותה, ומשלא עשתה כן במועד, אין לה להלין אלא על עצמה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 55819/03 {ארנולד חברה למסחר בע"מ נ' סגמן דני, תק-של 2007(1), 28007, 28020 (2007)} קבע בית-המשפט כי הנתבע הינו שלוח של חברת הביטוח לצורך קבלת הודעות, כאמור בסעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, ולא הוכח בפני בית-המשפט שחל במקרה הנדון החריג הנקוב בסיפא הסעיף, קרי, שניתנה הוראה על-ידי מנורה להעביר הודעות למען אחר בכל הנוגע לפוליסה האמורה.

לפיכך, מסירת הוראת הקבע לידי הנתבע כמוה כמסירה לידי מנורה - הנתבע הוא שלוחה מכוח הדין לעניין זה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 186660/02 {נסיראת-טוויל נבהאן נ' שילוח הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2003(4), 5515, 5518 (2003)} מסתמכת הנתבעת על סעיף 15 לנספח 600 לתנאים הכלליים לפוליסה, הקובע, כי "כל ההודעות וההצהרות הנמסרות לחברה על-ידי... המבוטח... צריכות להמסר בכתב אך ורק במשרדה הראשי של החברה..."

לגישת הנתבעת, הוראה זו עולה בקנה אחד ומשלימה את סיפת סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח.

בית-המשפט דחה טענה זו וקבע כי ספק רב עד כמה יש בהוספת סעיף 15 לנספח התנאים הכללים משום הודעה בכתב למבוטח, כנדרש בסעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, שכן ההגינות מחייבת, כי הודעה כנדרש תועבר למבוטח בנפרד ולא כמובלע בתוך תנאי הפוליסה, וזאת על-מנת שתובא לתשומת-ליבו של המבוטח.

6. תחולת חוק השליחות - סעיף 36 לחוק
סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"36. תחולת חוק השליחות
על שליחות כאמור בסעיפים 33 עד 35 יחולו הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965, בשינויים המחוייבים."

מערכת היחסים המשולשת שבין המבטח, המבוטח וסוכן הביטוח, הוסדרה בסעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח, שם נקבע כי בעניינים מסויימים יראו את הסוכן כשלוחו של המבטח, ולכן גם נזקפות פעולות של הסוכן לחובתו של המבטח {ראה למשל ת"א (שלום נצ') 4789/98 למעי עאיד שיבלי נ' מוחמד שעבאן, תק-של 2007(3), 7355, 7365 (2007)}.

שאלת אחריותו האישית של סוכן הביטוח כלפי המבטח מתעוררת, איפוא, במסגרת יחסי השליחות ביניהם כאשר הסוכן פועל באופן לקוי או רשלני והמבטח לא יכול להתנער מחבותו כלפי המבוטח {ע"א (מחוזי חי') 2109/02 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' דהאמשה סאלח, תק-מח 2002(3), 6141 (2002)}.

השליחות המנויה בחוק כאשר מתייחסים לחובת סוכן ביטוח כלפי מבטחת מחילה על המבטחת סיכונים שונים אותם יוצר הסוכן ומקימה את הזיקה הנדרשת בין מעשי הסוכן למבוטח וכמובן - בשינויים המחוייבים ולפי נסיבות המקרה. דברים אלה יפים גם מקום בו סוכן ביטוח התרשל בעבודתו כלפי המבטחת וכלפי המבוטח {ת"א (שלום ת"א) 35882/03 שלמה כהן - גישור לדרום נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(4), 77, 82 (2007)}.

כאמור לעיל, סעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח דנים במעמדו של סוכן הביטוח. הכלל הרגיל הוא כי סוכן הביטוח משמש כמתווך בלבד בין מבוטחים ומבטחים. כמתווך - אינו יכול לחייב במעשיו מי מהצדדים.

כחריג לעיקרון זה קבע המחוקק שלושה סוגי עניינים בהם קיימת חזקה כי הסוכן הוא שלוחו של המבטח: משא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח וכריתת חוזה הביטוח {סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח}; קבלת דמי הביטוח {סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח}; קבלת הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח {סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח}.

סעיף 36 לחוק קובע כי באותם עניינים בהם נקבע מעמדו של הסוכן כשלוח של המבטח יחולו הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 בשינויים המחוייבים. מדובר, אם-כן, באותם סוגי עניינים, בשליחות סטטוטורית.

השליחות הסטטוטורית נקבעה לצורך חיזוק נוסף של מעמדו של המבוטח כלפי המבטח והגנה נוספת למבוטח. בהיות חוק חוזה הביטוח חוק צרכני במהותו, המציב לנגד עיניו את אינטרס המבוטח, ולאור כך שהצדדים בחוזה אינם שווי כוחות, נדרש המחוקק להעניק הגנה נוספת למבוטח.

צורך זה נבע מהמצב המשפטי שקדם לחוק. בהזדמנויות שונות טענו מבטחים שסוכן הביטוח אינו שלוחם אלא שלוחו של המבוטח. לא הייתה הלכה ברורה בעניין וגמישות ההלכה גרמה לאי-ודאות לגבי מעמד הסוכן ולהערמת קשיים בפני מבוטחים אשר סברו, בנסיבות שונות, כי הסוכן מייצג את החברה.

המחוקק יוצא מנקודת הנחה כי המבוטח אינו מבחין, בסוגי העניינים שנמנו, בין סוכן הביטוח למבטח. עבורו - שניהם בבחינת היינו הך.
עוד מכוון המחוקק לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח, הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהוא פועל בהתאם להרשאה שקיבל מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח. על המבטח לוודא ששלוחו פועל על-פי הרשאתו ועליו לוודא שהוא בוחר לו סוכן ביטוח מהימן שיפעל לשביעות רצונו. כאשר חורג הסוכן כשלוח מהרשאתו - יעמדו למבטח התרופות המנויות בחוק השליחות {ראה גם ע"א 190/99 נעמט נ' מנורה בע"מ, פ"ד נה(4), 652 (1999); ת"א (שלום ת"א) 53904/03 טרנסיק מובייל בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4), 7893, 7899 (2005)}.

י' צ' שטרן גורס במאמרו {"על מעמדו המשפטי של סוכן הביטוח: יחסי סוכן ומבטח", מחקרי משפט י' התשנ"ג-1993, 93} כי "השליחות היא יחס חד-כיווני מאחר שהשלוח אינו רשאי להתייחס לכל הצדדים בעסקה באורח זהה, אלא מוטלת עליו חובה חוקית לשמור אמונים לשולחו בלבד. הגבלה זו של השלוח משמעה שהוא חייב לראות את האינטרס של השולח כאינטרס עליון ויחיד ולהעדיפו בכל מקרה על האינטרסים האישיים שלו או על האינטרסים של צד שלישי כלשהוא" {ראה גם בש"א (שלום ר"ל) 2410/02 א.ח.ד. סוכנות לביטוח (1994) בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2003(3), 10244, 10246 (2003)}.

ישנם מצבים בהם סוכן הביטוח מנהל משא ומתן לקראת כריתת חוזה ביטוח עם חברת הביטוח, כשהוא פועל מטעם המבוטח הפוטנציאלי, וזאת בהרשאה מפורשת בכתב מאת המבוטח-השולח. על יחסים אלה, ועל יחסים אלה בלבד, מחיל סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח את סעיפי חוק השליחות, התשכ"ה-1965 {בר"ע (מחוזי חי') 609/99 מוסך השלושה חדרה בע"מ נ' רוזנטל שרה, תק-מח 99(3), 7521, 7522 (1999)}.

ב- ת"ק (תביעות קטנות נת') 2303-08 {מסארוה חוסין חוסני נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 27150, 27152 (2009)} קבע בית-המשפט כי סוכן ביטוח יכול להיות שלוחה של חברת הביטוח בנסיבות ובתנאים, שפורטו בסעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח.

במקרה דנן, אין מחלוקת כי סוכן הנסיעות דנן אינו שלוח של הנתבעת, במסגרת ההוראות הללו של חוק חוזה הביטוח. אומנם אין בכך כדי לגרוע מיכולתה של חברת הביטוח לקשור יחסי שליחות גם עם שלוח אחר, אך לשם-כך נחוץ שיתקיימו יחסי שליחות, על-פי חוק השליחות.

ב- ת"א (שלום חי') 14665/04 {מיקי חשמונאי נ' בקל עדינה, תק-של 2008(1), 9292, 9294 (2008)} חברת הביטוח טענה כי מכוח סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח אין לחייבה גם אם תחוייב נתבעת מס' 1.

בית-המשפט קבע כי טענה זו לא יכולה להואיל לה ביחסים בינה לבין התובעת לאור הקביעות העובדתיות שנקבעו לעיל. על-פי הוראות חוק חוזה הביטוח הייתה הסוכנת שלוחה של חברת הביטוח. חברת הביטוח אחראית באחריות שילוחית לעוולה כלפי המבוטחת {ראה גם א' ברק חוק השליחות, כרך ראשון (נבו, התשנ"ו-1996), 84, 827}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סוכן הביטוח: הגדרה; שליחות לעניין החוזה; דמי הביטוח ומתן הודעות; תחולת חוק השליחות