הפרשנות לחוק חוזה הביטוח
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מהותו של חוזה (סעיף 1 לחוק)
- פוליסה (סעיף 2 לחוק)
- חובה להבליט הגבלות (סעיף 3 לחוק)
- מצורפות לפוליסה (סעיף 4 לחוק)
- מתן העתקים (סעיף 5 לחוק)
- חובת גילוי (סעיף 6 לחוק)
- תוצאות של אי-גילוי (סעיף 7 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 8 לחוק)
- תקופת הביטוח (סעיף 9 לחוק)
- ביטול החוזה (סעיף 10 לחוק)
- מיהו מוטב (סעיף 11 לחוק)
- מעמד המוטב (סעיף 12 לחוק)
- זכויות המבוטח והמוטב (סעיף 13 לחוק)
- המועד לתשלום (סעיף 14 לחוק)
- פיגור בתשלום (סעיף 15 לחוק)
- סיכון שנתבטל (סעיף 16 לחוק)
- חובת הודעה על החמרת הסיכון (סעיף 17 לחוק)
- תוצאות של החמרת הסיכון (סעיף 18 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 19 לחוק)
- הפחתת סיכון (סעיף 20 לחוק)
- אמצעים להקלת הסיכון (סעיף 21 לחוק)
- הודעה על קרות מקרה הביטוח (סעיף 22 לחוק)
- בירור חבותו של המבטח (סעיף 23 לחוק)
- הכשלה של בירור החבות (סעיף 24 לחוק)
- מרמה בתביעות תגמולים (סעיף 25 לחוק)
- מקרה שנגרם בכוונה (סעיף 26 לחוק)
- המועד לתשלום תגמולי הביטוח (סעיף 27 לחוק)
- הצמדה וריבית וריבית מיוחדת (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)
- סעד מיוחד (סעיף 29 לחוק)
- הישנות מקרה הביטוח (סעיף 30 לחוק)
- התיישנות וסייג להתיישנות (סעיפים 31 ו- 70 לחוק)
- סוכן הביטוח: הגדרה; שליחות לעניין החוזה; דמי הביטוח ומתן הודעות; תחולת חוק השליחות
- מתן הודעות (סעיף 37 לחוק)
- ייחוד תרופות (סעיף 38 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 39 לחוק)
- תחולה (סעיף 40 לחוק)
- הביטוח (סעיף 41 לחוק)
- ביטוח אדם זולת המבטח (סעיף 42 לחוק)
- סייג לתרופות (סעיף 43 לחוק)
- המוטבים (סעיף 44 לחוק)
- ביטול חוזה (סעיף 45 לחוק)
- המרה ופדיון (סעיף 46 לחוק)
- המרה ופדיון על-אף ביטול החוזה (סעיף 47 לחוק)
- הפוליסה כערובה להלוואה (סעיף 48 לחוק)
- סייג לתחולת הוראות (סעיף 49 לחוק)
- התאבדות האדם שחייו מבוטחים (סעיף 50 לחוק)
- אימוץ החוזה (סעיף 51 לחוק)
- סייגים לתניה (סעיף 52 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 53 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 54 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 55 לחוק)
- היקף החבות (סעיף 56 לחוק)
- הרחבת החבות (סעיף 57 לחוק)
- ביטוח יתר (סעיף 58 לחוק)
- ביטוח כפל (סעיף 59 לחוק)
- ביטוח חסר (סעיף 60 לחוק)
- הקטנת הנזק (סעיף 61 לחוק)
- תחלוף (סעיף 62 לחוק)
- ביטוח חובות (סעיף 63 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 64 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 65 לחוק)
- היקף החבות של המבטח (סעיף 66 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 67 לחוק)
- מעמד הצד השלישי (סעיף 68 לחוק)
- פשיטת רגל או פירוק של המבוטח (סעיף 69 לחוק)
- סייג להתניה ולפעולות (סעיף 71 לחוק)
- סייגים לתחולה (סעיף 72 לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 73 לחוק)
- תחילה והוראת מעבר (סעיף 75 לחוק)
- דוקטרינת הצפיות הסבירות של המבוטח
- בדיקת פוליגרף
מיהו מוטב (סעיף 11 לחוק)
סעיף 11 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 כדלקמן:"11. מיהו מוטב
(א) המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו.
(ב) קביעת מוטב תהיה בדרך המאפשרת זיהויו.
(ג) כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, בהודעה בכתב למבטח, לקבוע מוטב זולתו, ורשאי הוא לבטל את הקביעה ולקבוע מוטב אחר; אולם הקביעה תהיה בלתי-חוזרת אם נקבע כך בחוזה או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח.
(ד) קביעת המוטב יכול שתהיה לגבי חלק בלבד מתגמולי הביטוח."
סימן ב' לחוק חוזה הביטוח מגדיר מיהו מוטב, מעמד המוטב וזכויות המבוטח והמוטב.
ההסדר החקיקתי של חוזה הביטוח והקביעה הנחרצת בחוק למי ישולמו תגמולי הביטוח מבהירים את כוונת המחוקק.
הסדר זה נקבע על-מנת שיהיה נהיר וברור למבטח מי זכאי לתגמולי הביטוח ושלא יידרש בירור ובדיקה בכל פעם שהוא נדרש לתשלומי תגמולי הביטוח. חיזוק לכוונה זו ניתן למצוא בסעיף 11(ב) לחוק חוזה ביטוח לפיו "קביעת מוטב תהיה בדרך המאפשרת את זיהויו".
נראה כי המחוקק שם דגש רב על-כך שהמבטחים לא ידרשו למאמצים חריגים על-מנת לקבוע מיהו הזכאי לתשלומי תגמולי הביטוח ולחסוך עלויות בבדיקות ובירורים, כולל האם קיימות זכויות קנייניות אלו ואחרות לצדדים שלישים כיוון שסביר להניח שמאמצים אלו היו דורשים הקצאת משאבים שהיו גורמים לעלויות כספיות שהיו מתגלגלות על ציבור המבוטחים.
יתירה-מזאת, חוק חוזה הביטוח, קובע בסעיפים 11 עד 13 לחוק הסדרים מיוחדים לפיהם ניתן להקנות זכויות למוטב שאינו המבוטח עצמו. הסדרים אלו מאפשרים, לדוגמה, לבנק ששיעבד רכב לטובתו, להבטיח את זכויותיו גם בתקבולי הביטוח וזאת על-פי ההסדרים הספציפיים של חוק חוזה הביטוח {ת"א (שלום טב') 1743/98 בנק דיסקונט לישראל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2000(2), 113, 114 (2000)}.
זכותו של מבוטח כוללת את הזכות לקבוע מוטב זולתו, ואף להחליף מוטב בהתאם להוראות החוק כל עוד לא קרה מקרה הביטוח וזאת בהתאם להוראת סעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח {ראה גם ע"א (מחוזי ת"א) 2155-09 תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעל ירון, תק-מח 2011(2), 25208, 25213 (2011)}.
סעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח קובע כי למוטב שנקבע בחוזה או בהודעה בכתב מאת המבוטח למבטח, מעמד מיוחד על פיו זכותו לתביעת תגמולי ביטוח במקרה ביטוח היא זכות בלתי-חוזרת ומשוריינת.
זכותו של צד שלישי מעוגנת בסעיף 36 לחוק החוזים הקובע כי "כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה או לבטלה על-ידי שינוי החוזה".
מכאן שכאשר הוקנתה בחוזה הביטוח זכות למוטב שאינו צד לחוזה, מתגבשת זכות חוזית לטובתו אף כי אינו צד לחוזה. זכותו של המוטב לדרוש את קיום הזכות כלפיו נוצרת עם כריתת החוזה, ואולם הצדדים יכולים לשנות או לבטל את הזכות כל עוד לא הודיע לו אחד מהם על קיומה.
בהתאם להוראות חוק החוזים, מרגע שהודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה, הופכת זכות זו לחסינה בפני שינוי או ביטול, ושינוי או ביטול הזכות מבלי שהמוטב הסכים לשינוי או לביטול, ומבלי שהודע לו על-כך - מקנה למוטב עילת תביעה כלפי המבטחת בגין הפרת החיוב שלטובתו.
הטעם לכך הוא היווצרות אינטרס ההסתמכות אצל המוטב מרגע שיודע על הזכות הקיימת לו. ויודגש, כי כאשר מתגבשת למוטב זכות כלפי המבטחת בפרק הזמן האמור - הזכות היא זכות עצמאית שאינה תלויה בזכות המבוטח {בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/06 בן עדי צבי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2007(2), 3149, 3152 (2007)}.
מלשון סעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח עולה, לכאורה, שההודעה בכתב על שינוי המוטב תקפה, אם נעשתה "כל עוד לא קרה מקרה הביטוח". כאשר בביטוח חיים משמע, אם נעשתה בחיי המבוטח ובטרם נפטר {כך לדוגמה ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 19850/98 מירב שאבי נ' ג'רדלין שאבי, תק-מש 2002(2), 9, 15 (2002) קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, הודעת המנוח, המבוטח, על שינוי במוטבי פוליסות הביטוח, לחברת הביטוח הדר, נעשתה בחודש אוגוסט 1997, ואילו מועד פטירתו בפברואר 1998}.
ב- ה"פ (שלום הר') 39882-05-10 רוזין כרים מרג'י נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(3), 1288, 1290 (2011)} קבע בית-המשפט כי בהתאם להוראות סעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח הייתה למנוח הזכות, כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לשנות את קביעת המוטב בפוליסה, שכן עסקינן בקביעת מוטב שאינה "בלתי-חוזרת".
ואולם, לא נטען בפני בית-המשפט כי מעת הטלת העיקול לטובת משיבה מס' 12 ועד לקרות מקרה הביטוח נקטה משיבה מס' 12 בהליך כלשהו על-מנת לממש לטובתה את זכותו של המנוח לשנות את המוטב, ועל-כן, בהקשר זה, אין למשיבה מס' 12 להלין אלא על עצמה.

