הפרשנות לחוק חוזה הביטוח
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מהותו של חוזה (סעיף 1 לחוק)
- פוליסה (סעיף 2 לחוק)
- חובה להבליט הגבלות (סעיף 3 לחוק)
- מצורפות לפוליסה (סעיף 4 לחוק)
- מתן העתקים (סעיף 5 לחוק)
- חובת גילוי (סעיף 6 לחוק)
- תוצאות של אי-גילוי (סעיף 7 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 8 לחוק)
- תקופת הביטוח (סעיף 9 לחוק)
- ביטול החוזה (סעיף 10 לחוק)
- מיהו מוטב (סעיף 11 לחוק)
- מעמד המוטב (סעיף 12 לחוק)
- זכויות המבוטח והמוטב (סעיף 13 לחוק)
- המועד לתשלום (סעיף 14 לחוק)
- פיגור בתשלום (סעיף 15 לחוק)
- סיכון שנתבטל (סעיף 16 לחוק)
- חובת הודעה על החמרת הסיכון (סעיף 17 לחוק)
- תוצאות של החמרת הסיכון (סעיף 18 לחוק)
- שלילת תרופות (סעיף 19 לחוק)
- הפחתת סיכון (סעיף 20 לחוק)
- אמצעים להקלת הסיכון (סעיף 21 לחוק)
- הודעה על קרות מקרה הביטוח (סעיף 22 לחוק)
- בירור חבותו של המבטח (סעיף 23 לחוק)
- הכשלה של בירור החבות (סעיף 24 לחוק)
- מרמה בתביעות תגמולים (סעיף 25 לחוק)
- מקרה שנגרם בכוונה (סעיף 26 לחוק)
- המועד לתשלום תגמולי הביטוח (סעיף 27 לחוק)
- הצמדה וריבית וריבית מיוחדת (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)
- סעד מיוחד (סעיף 29 לחוק)
- הישנות מקרה הביטוח (סעיף 30 לחוק)
- התיישנות וסייג להתיישנות (סעיפים 31 ו- 70 לחוק)
- סוכן הביטוח: הגדרה; שליחות לעניין החוזה; דמי הביטוח ומתן הודעות; תחולת חוק השליחות
- מתן הודעות (סעיף 37 לחוק)
- ייחוד תרופות (סעיף 38 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 39 לחוק)
- תחולה (סעיף 40 לחוק)
- הביטוח (סעיף 41 לחוק)
- ביטוח אדם זולת המבטח (סעיף 42 לחוק)
- סייג לתרופות (סעיף 43 לחוק)
- המוטבים (סעיף 44 לחוק)
- ביטול חוזה (סעיף 45 לחוק)
- המרה ופדיון (סעיף 46 לחוק)
- המרה ופדיון על-אף ביטול החוזה (סעיף 47 לחוק)
- הפוליסה כערובה להלוואה (סעיף 48 לחוק)
- סייג לתחולת הוראות (סעיף 49 לחוק)
- התאבדות האדם שחייו מבוטחים (סעיף 50 לחוק)
- אימוץ החוזה (סעיף 51 לחוק)
- סייגים לתניה (סעיף 52 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 53 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 54 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 55 לחוק)
- היקף החבות (סעיף 56 לחוק)
- הרחבת החבות (סעיף 57 לחוק)
- ביטוח יתר (סעיף 58 לחוק)
- ביטוח כפל (סעיף 59 לחוק)
- ביטוח חסר (סעיף 60 לחוק)
- הקטנת הנזק (סעיף 61 לחוק)
- תחלוף (סעיף 62 לחוק)
- ביטוח חובות (סעיף 63 לחוק)
- סייגים להתניה (סעיף 64 לחוק)
- מהות הביטוח (סעיף 65 לחוק)
- היקף החבות של המבטח (סעיף 66 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 67 לחוק)
- מעמד הצד השלישי (סעיף 68 לחוק)
- פשיטת רגל או פירוק של המבוטח (סעיף 69 לחוק)
- סייג להתניה ולפעולות (סעיף 71 לחוק)
- סייגים לתחולה (סעיף 72 לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 73 לחוק)
- תחילה והוראת מעבר (סעיף 75 לחוק)
- דוקטרינת הצפיות הסבירות של המבוטח
- בדיקת פוליגרף
המועד לתשלום (סעיף 14 לחוק)
סעיף 14 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:"14. המועד לתשלום
(א) דמי הביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או תוך זמן סביר לאחר-מכן, ואם נקבעו לתקופות קצובות - בראשית כל תקופה.
(ב) היה הביטוח למספר שנים ודמי הביטוח נקבעו בסכום כולל ישולמו בשיעורים שנתיים שווים בראשית כל שנת ביטוח."
חוק חוזה הביטוח מתייחס לנושא תשלום פרמיה במסגרת סעיפים 14 ו- 15 לחוק חוזה הביטוח.
בהתאם לסעיף 14 לחוק חוזה הביטוח תשלום הפרמיה אינו מהווה תנאי לתוקף הביטוח ולמתן כיסוי ביטוחי ומועד התשלום אינו מעיקרי חוזה הביטוח.
הסנקציה היחידה הנתונה למבטח בגין אי-תשלום דמי ביטוח היא זו הקבועה בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח וזאת בהתאם לסעיף 38 לחוק חוזה הביטוח בדבר ייחוד התרופות {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 24033/04 בלולו מנשה נ' נגרית מזרחי את שיראזי, תק-של 2008(2), 2425, 2443 (2008); א' ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, 62; י' אליאס דיני ביטוח, חלק א' (2002), 265; ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, חלק ראשון (2005), 411- 413}.
סעיף 14(א) לחוק חוזה הביטוח, קובע כי "דמי הביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או תוך זמן סביר לאחר-מכן". כלומר, החוק אינו מתנה את שכלול חוזה הביטוח בתשלום דמי הביטוח {ת"א (ת"א) 18526/94 סקיק נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך ט 751 (1997); ת"א (שלום ת"א) 53904/03 טרנסיק מובייל בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4), 7893, 7899 (2005)}.
לפיכך, לו רצה המבטח להתנות ולקבוע בחוזה תניה כאמור, היה עליו לעשות כן בצורה מפורשת {ת"א (שלום חי') 10138/01 קשר ליס א קאר בע"מ נ' דבאח עמיר, תק-של 2008(1), 16830, 16832 (2008)}. כלומר, העיקרון הינו שאם מבקשת המבטחת להתנות את כריתת החוזה בתשלום דמי הביטוח מראש, עליה לעשות כן במפורש ולוודא שהמבוטח מודע לדרישה זו {ת"א (שלום ר"ל) 7521/04 הלוי שולמית נ' איילון בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2007(2), 26124, 26128 (2007)}.
המושג "זמן סביר" שבסעיף 14(א) לחוק חוזה הביטוח צריך להתפרש בהתאם לנסיבות, כאשר מדובר בפרק זמן קצר, ובית-המשפט צריך לבדוק את הנסיבות בכל מקרה לגופו, ולהשתכנע שאכן המבוטח היה בדרכו לשלם את הפרמיה.
פירוש המונח "זמן סביר" אינו מתיישב עם חלוף תקופה של כ- 6 חדשים, שאינה ללא ספק "זמן סביר", וכוונת המחוקק בסעיף 14 לחוק חוזה הביטוח על שני סעיפיו הקטנים היא כי התשלום יבוצע בתחילת תקופת הביטוח. גם סעיף 14(ב) לחוק חוזה הביטוח המתייחס לביטוח למשך מספר שנים קובע כי דמי הביטוח ישולמו "בראשית כל שנת ביטוח", ללמדך שעל המבוטח לבצע את התשלום בתחילת שנת הביטוח {ת"א (שלום יר') 5088/06 מוריה יהושע נס נ' צייזלר אהוד מרדכי, תק-של 2007(3), 11745, 11749 (2007)}.
ב- ת"א (מחוזי ת"א) 1238/02 {מור דוד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), תק-מח 2004(1), 8563, 8567 (2004)} רישום העברת הבעלות בוצע בדואר. לאחר-מכן הפוליסה החדשה הוצאה על-שם התובע ביום התאונה בשעה 09.54. התאונה ארעה בשעה 13.00 לפני שהפרמיה שולמה.
בית-המשפט האמין לעדותם של התובע ושל המוכר שהתובע היה בדרכו לביצוע תשלום הפרמיה בסניף הדואר שבטבעון בשעה שהתאונה ארעה. הסיבה שהפוליסה לא שולמה קודם לכן היא הוראתו המטעה של סוכן הביטוח שאמר לתובע ולמוכר שאין כל אפשרות להוציא פוליסה לפני העברת בעלות על-שם הקונה, והורה להם להעביר תחילה את הבעלות ברכב על-שמו של התובע. סוכן הביטוח אישר שאכן זו הייתה הוראתו.
זאת ועוד. בית-המשפט קיבל את עדותו של התובע לפיה מיד לאחר הוצאת הפוליסה הם נסעו שוב לדואר אך היה שם תור. בית-המשפט האמין לתובע, שהסיבה לכך שהוא בחר לנסוע לדואר בסמוך לביתו בטבעון ולא להמתין בתור נעוצה בכך שהוא היה משוכנע והאמין בתום-לב שהוא מבוטח עד חצות הלילה בביטוח של המוכר.
בחוק חוזה הביטוח נקבע שמועד תשלום הפרמיה הוא "תוך זמן סביר לאחר כריתת החוזה". אומנם בסופו של דבר הפרמיה לא שולמה, אולם הסיבה לכך הייתה בלתי-נמנעת בנסיבות העניין. התובע, שהיה בדרכו לביצוע התשלום, נפצע אנושות בתאונה, היה מחוסר הכרה והיה מאושפז במשך חודשים רבים. לכן לא הספיק התובע לשלם את הפרמיה.
בית-המשפט השתכנע שהתובע היה בדרכו לביצוע תשלום הפרמיה בבנק הדואר, ועל-אף שהפרמיה לא שולמה, נכון לקבוע שבמקרה זה מדובר "בזמן סביר" מרגע הוצאת הפוליסה, ועד שהתובע היה בדרכו לביצוע התשלום.
ב- ע"ש (מחוזי חי') 282/91 {בונדי נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, תק-מח 93(2), 2566, 2569 (1993)} קבע בית-המשפט כי לכאורה, חלה חובת תשלום מלוא הפרמיה עם הוצאתה, שכן מאותו רגע חל על המבטח מלוא הסיכון שיצטרך לשלם למבוטח את דמי הביטוח אם יקרה האירוע שעליו חל הביטוח. רעיון זה בא לכלל ביטוי בסעיף 14(א) לחוק חוזה הביטוח הקובע, כי "דמי ביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או תוך זמן סביר לאחר-מכן". אם נדחה מועד התשלום של דמי הביטוח על-ידי חלוקתם לתשלומים, הרי הזכאי לדמי הביטוח, דהיינו המבטח {הוא ולא הסוכן} נותן אשראי למבוטח ובגין אשראי זה הוא זכאי לריבית.