botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

הצמדה וריבית וריבית מיוחדת (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)

1. סעיף 28 לחוק - הצמדה וריבית
סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובעים כדלקמן:

"28. הצמדה וריבית (תיקונים: התשמ"ד, התשס"א)
(א) על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לעניין ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לפי החוק האמור.
(ב) חושבו תגמולי הביטוח, או חלקם, כערכם בתאריך שלאחר קרות מקרה הביטוח, יתווספו עליהם או על חלקם, לפי העניין, הפרשי הצמדה מאותו תאריך בלבד.
(ג) היה המבטח חייב להחזיר למבוטח או למוטב דמי ביטוח, יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף-קטן (א) מיום היווצר החיוב.
(ד) הוראות סעיף-קטן (א) לא יחולו על תגמולי ביטוח המשולמים במטבע חוץ או במטבע ישראלי המחושב לפי ערכו של מטבע חוץ, ואולם על תגמולים כאמור תיווסף ריבית בשיעור שנקבע לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל בתום 30 ימים מיום מסירת הדרישה למבטח.

ב- ה"פ (שלום הר') 39882-05-10 {רוזין כרים מרג'י נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(3), 1288, 1291 (2011)} קבע בית-המשפט כי מכיוון שתגמולי הביטוח הוחזקו עד עתה בידי משיבה מס' 1, אזי, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח.

ב- ת"א (שלום חי') 7304-04 {שאול מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(1), 102978, 102992 (2010)} קבע בית-המשפט כי הנתבעת תשלם לתובע בגין פוליסת "לב שקט" סך 42.74% מתוך הסך 268,428 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בית-המשפט, במקרה דנן, לא מצא לנכון לחייב ריבית על-פי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, שכן אומנם ישנה מחלוקת פרשנית לגבי פוליסה 1, ומתברר כי התובע כן קיבל את הפוליסות לאחר הפקתן ולא כטענתו.

2. סעיף 28א לחוק - ריבית מיוחדת
סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובעים כדלקמן:

28א. ריבית מיוחדת (תיקונים: התשמ"ח, התש"ע)
מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום-לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית-המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים - רשאי בית-המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לעניין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות."

ביום 3.3.10 פורסם בספר החוקים חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 4), התש"ע-2010 {ס"ח התש"ע 2232, 412}.

עיקר התיקון - החלפת המילים "רשאי בית-המשפט לחייבו" שבסעיף, במילים "יחייבו בית-המשפט".

בדברי ההסבר להצעת החוק {הצ"ח התש"ע 299, 82} הובהר במפורש כי "דומה שלא נעשה שימוש תדיר בסעיף" ולכן, הוסבר, "מוצע לקבוע כי בית-המשפט יהיה חייב לפסוק ריבית מיוחדת כאמור, וכך לחזק את ההגנה על המבוטחים".

ברור כי אין כוונת התיקון לשלול את שיקול-הדעת מבית-המשפט, שהרי עצם ההכרעה בשאלה אם מדובר היה במחלוקת בתום-לב מצריכה שיקול-דעת, ובכל מקרה שיעור הריבית המצויין בסעיף הוא מירבי ויכול שבית-המשפט יחייב בשיעור נמוך מן השיעור המירבי לפי שיקול-דעתו.

ואולם התיקון לחוק מהווה מסר ברור מן המחוקק לבתי-המשפט ולפיו הם אינם עושים שימוש מספק בכלי זה אשר ניתן בידיהם כאמצעי להכוונת אופן התנהלותם של מבטחים.

אם-כן, מטרת התיקון כאמור הוא להבהיר כי השימוש בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח איננו שמור למקרים מיוחדים ונדירים אלא זהו כלי אשר יש לעשות בו שימוש בכל מקרה בו נראה כי לא מדובר היה במחלוקת כנה ובתום-לב אלא בטענות סרק.

הטלת ריבית מיוחדת מסורה לשיקול-דעתו של השופט היושב בדין, על-פי המסגרת הקבועה בחוק. סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח קובע את חובת התשלום של המבטח בתוך 30 יום מיום שהיו בידי המבטח המידע הדרוש לבירור חבותו, או מיום הגשת התביעה, באותם מקרים שאינם שנויים במחלוקת בתום-לב.

הלוי יוסף במאמרו {"הטלת ריבית מיוחדת על מבטח" ביטוח 66 (התשמ"ט) 50} גורס כי "על-מנת להראות כי המחלוקת הינה בתום-לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסירובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה."

ויודגש, הטעם שתעלה המבטחת חייב להיות ענייני ואמיתי. בית-המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל-פניהן אין בהן ממש.

זאת ועוד. אחד האמצעים שבית-המשפט יכול להזדקק להם הוא סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח המקנה לשופט סמכות להגדיל את שיעור הפיצוי באותם מקרים שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך המשפטי כאמצעי לעכב ולהתיש את המבוטח.

תשלום מכוח סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, הינו תשלום עונשי הנלווה לתובענה העיקרית ואינו מייתר אותה. נציין כי, "ריבית מיוחדת הינה עניין שבשיקול-דעתו של בית-המשפט ואין היא מהווה מחסום מפני הגשת התביעה בהליך" העיקרי {בש"א 4681/05 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח יוסף משה ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

הסמכות בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח תיושם "באותם מקרים שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך המשפטי כאמצעי לעכב את התשלום ולהתיש את המבוטח" {ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2), 749 (1995)}.

הסנקציה שבסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח היא עונשית באופיה, כפי שהדברים בוטאו בהצעת החוק: "להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את חיוביהן שאינם שנויים במחלוקת על-ידי אימוץ מכשיר עונשי המקובל בארצות חוץ" {הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 2), התשמ"ח-1988, הצ"ח תשמ"ח, 136; ראה גם ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1), 756 (1992)}.

מטרת הוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח היא איפוא, להגן על הצרכן בסנקציה דרסטית, מפני התנהגות חסרת תום-לב מצד המבטח, שבשרירות גרם למבוטח לממש את זכויותיו בבית-המשפט ולא שילם את התגמולים הנדרשים ממנו בסמוך לאירוע הביטוחי.

המבחן נעוץ אם-כן בחוסר בתום-הלב הטמון בהתנהגות. יפים לעניין זה דברי נ' כהן במאמרה {"סטטוס חוזה וגרם הפרת חוזה" הפרקליט לט (התש"ן) 304, 309, ה"ש 22} לפיהם "הוראה זו {סעיף 28א - הוספה שלי ח.ג} נחקקה בעקבות הפסיקה האמריקאית, שהתייחסה להימנעות מתשלומי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת, כאל הפרה של חובת תום-הלב. הפרת חובה זו נחשבת לעוולה נזיקית, והיא מאפשרת לבתי-המשפט להטיל על המפר פיצויים עונשיים".

מנגד, יש לאפשר למבטח לברר את עצם חבותו ואת שיעור החיוב, מבלי לנופף כלפיו בחרב הסנקציה העונשית.

בדחיית טענות המבטח, כשלעצמן, אין כדי להצדיק הטלת ריבית מיוחדת {י' אליאס דיני ביטוח, כרך א' (התשס"ב), 276; ראה גם ע"א (מחוזי יר') 4440/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ר.ד. משקאות גורמה בע"מ, תק-מח 2004(1), 2418, 2420 (2004) וכן ראה רע"א 2244/04 להלן}.

אם-כן, תום-הלב של המבטחת אינו מושפע בהכרח מהיות תביעת המבוטח לתגמולים תביעה שהוגשה בתום-לב, וגם מקום שהיא נמצאת צודקת בסופו-של-יום. תום-ליבה של המבטחת נבחן על-פי כלל הנסיבות האופפות את העניין, והתנהגותו של המבוטח עשוייה להוות מרכיב במערכת נסיבות זו, אולם לא בהכרח מרכיב מרכזי ומכריע לעניין זה.

הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטחת, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום-ליבה של המבטחת בסירובה לקיים את חיובה, אף שעל-פי מבחני תום-הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי {רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(4), 2013, 2014 (2004); ראה גם ת"א (שלום ת"א) 15070/06 מג'יק ליידי דיזינרסביי קלאב ביי.בי. בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 8601, 8610 (2009)}.

ב- ע"א 4819/92 {כרמי עוזי נ' ישר מנשה (המשיב והמערער בערעור שכנגד), פ"ד מט(2), 749 (1995)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן יש לדחות טענות המשיב לעניין הריבית המיוחדת ופיצויי עוגמת הנפש.

ב- ת"א (שלום ת"א) 27360-07 {פנחס טישלר נ' הראל בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2011(3), 22204, 22224 (2011)} בית-המשפט לא שוכנע כי המבטחת קיימה בדיקה יסודית של החבות. וכפועל יוצא מכך - לשלם לתובע את התגמולים.

נוסף על-כך, המבטחת גבתה כל העת פרמיה, והתובע היה סבור כי קיים בידו כיסוי לסיכונים אותם ביטח. חרף האמור, בחרה להתדיין בהליך משפטי.

המסקנה המתבקשת הינה כי המבטחת תישא בריבית מיוחדת של 12% בנוסף לריבית הקבועה על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

ב- תא"מ (שלום ת"א) 8099-04-11 {הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יומטוב יומטוב, תק-של 2011(3), 35691, 35696 (2011)} קבע בית-המשפט כי התביעה לתשלום ריבית מיוחדת על-פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, אינה פוגעת בדרישה כי סכום הנתבע הינו סכום קצוב וכי התביעה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.

ב- ת"א (שלום ת"א) 46273-08 {יצחק תורג'מן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(1), 11766, 11769 (2011)} סבר בית-המשפט כי בנסיבות העניין כאשר הנתבעת בענייננו, כלל חברה לביטוח בע"מ, הייתה צד להליכים בפרשת טרפיק ליס {ת"א 67880/05 טרפיק ליס נ' חזן איגור (לא פורסם) (22.7.07) ובית-המשפט לא שמע מבא-כוח הנתבעת כי הוגש ערעור על פסק-דין זה ונוכח העובדה שאין הכרעה בתיק הפלילי בדבר נהיגה בשכרות וזו לא הוכחה בענייננו, זכאי התובע לריבית מיוחדת בגין העיכוב בתשלומי הביטוח.

לפיכך, בית-המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 59,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וכפל ריבית חוקית על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

ב- ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 1552-06-10 {יורם ניצוצי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(4), 63764, 63765 (2010)} קבע בית-המשפט כי כל זמן שלא ניתנה על-ידי המבוטח עמדתו באשר לתאונה הרי שלא היו בידי המבטחת כלל המידע והמסמכים הדרושים לשם בירור חבותה, בהתאם לסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח ומשכך, טרם התגבשה החובה לשאת בתשלום בהתאם לסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח.

לאור הנ"ל, קבע בית-המשפט כי התובע אינו זכאי לפיצוי מיוחד בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. זאת ועוד, הריבית המיוחדת המושתתת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט ובעניין זה, לאור סמיכות המועדים קבע בית-המשפט כי ממילא אין מקום להשית ריבית כאמור על הנתבעת.

ב- תא"ק (שלום חי') 5227-03-09 {שריף שיח נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, תק-של 2010(3), 61265, 61269 (2010)} קבע בית-המשפט כי בעוד שהטענה בדבר הפחתת שכר-טרחת השמאי הייתה סבירה ובתום-לב, מאחר ומדובר בשכר-טרחה גבולי על הצד הגבוה, הרי שהטענה בדבר ערך הרכב הבסיסי הייתה טענת סרק מובהקת שנטענה בחוסר תום-לב ברור וגם הטענה בדבר הפחתת המע"מ נטענה בנסיבות העניין בעלמא, ללא בסיס כלשהו או קצה ראיה.

גם הסכום שהוגדר ככזה שאינו שנוי במחלוקת שולם באיחור ניכר לעומת המועד קבוע בחוק חוזה הביטוח.

לאור כל-זאת, מצא בית-המשפט כי מן הראוי לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור של פי שניים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, וזאת נוסף על הפרשי ההצמדה והריבית הצמודה בה יש לחייבה לפי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח.

בית-המשפט ציין במקרה דנן כי את השיעור של פי שלושה - יש לשמור למקרים קיצוניים יותר של התנהלות לא ראויה מצד מבטחת.

ב- ת"א (שלום ת"א) 32848-07 {נירה בר סורייה נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(2), 28454, 28457 (2010)} שוכנע בית-המשפט כי המקרה מצדיק חיוב הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. בית-המשפט שוכנע כי הנתבעת פעלה על-מנת להתחמק מחיובה תוך שנמנעת מתשלום למרות ההלכות הפסוקות בשתי הסוגיות המפורטות במכתב הדחיה.
בית-המשפט סבר כי ריבית בשיעור פי שניים מהריבית הקבועה בחוק מתאימה לענייננו.

ב- תא"ק (שלום עכ') 1372-08 {ערין כיאל נ' מנורה חברה לביטוח, תק-של 2009(3), 15020, 15022 (2009)} טענה התובעת כי על הנתבעת לשלם לה ריבית מיוחדת, כקבוע בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

בית-המשפט קבע כי החוק קובע כי יש לשלם את הריבית המיוחדת רק כאשר התגמולים לא היו שנויים במחלוקת בתום-לב. במקרה דנן, בית-המשפט לא התרשם כי פעולת הנתבעת נעדרה תום-לב שכן, קיימת מחלוקת אמיתית בין הצדדים בדבר אופן פירוש הפוליסה.

ב- ת"א (שלום ב"ש) 5035/04 {דוד גולן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 8787, 8797 (2009)} קבע בית-המשפט כי הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובע, בגין נזקיו הינו אם-כן, 126,600 ₪.

התובע עתר לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת, על-פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, ואולם, משנקבע לעיל, כי סירובה של הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח לא נעשה בחוסר תום-לב, סבור בית-המשפט כי אין מקום לפסיקת ריבית מיוחדת.