botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

היקף החבות של המבטח (סעיף 66 לחוק)

סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"66. היקף החבות של המבטח
ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח."

בסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח ניתן ללמוד כי הוצאות הגנה משפטית מכוסות בפוליסת הביטוח, משמע במקרה שבו מבוטח מודיע לחברת הביטוח כי הוא נוטל על עצמו את ההגנה המשפטית, הוצאות אלו משופות ומתוכן מקוזז סכום ההשתתפות העצמית.

לאור הנ"ל, הטענה משפטית כי התביעה נמחקה ללא צו להוצאות ולכן אין מקום להשתתפות עצמית - אינה נכונה {תא"מ (שלום ר"ל) 700124-09 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' איזוטופ בע"מ, תק-של 2010(4), 86360, 86364 (2010)}.

הוראת סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח הופכת את ביטוחו של הסיכון לנשיאה בהוצאות משפט כחלק בלתי-נפרד מביטוח אחריות, וכי ההוצאות שעליהם מדבר סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח כוללות אף כל הוצאה הנוגעת במשפט ולא רק שכר-טרחתו של עורך-הדין המגן על המבוטח {ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך שני, 325}.

על-פי סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, שהינו סעיף קוגנטי, גם מבוטח שהתביעה נגדו נדחתה זכאי לשיפוי מהמבטחת בגין הוצאות שהוציא {ש' ולר, שם, כרך שני, 327}.

נעיר כי סעיף הנ"ל אינו מספק תשובה לשאלה, האם חלה חובת תשלום השתתפות עצמית מכוח הפוליסה, בגין הוצאות המשפט בהן נשאה המבטחת, במסגרת ניהול התביעה כנגד המבוטח, כאשר נדחתה בסופו-של-יום התביעה כנגד המבוטח. לשם-כך אנו סבורים, כי יש לבחון את אומד-דעת הצדדים לפוליסה {בש"א (שלום ת"א) 171117/07 א. הלפרן חב' לבטון - קל ועבודות אספלט בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(1), 18008, 18010 (2008)}.

כלומר, סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח אינו מבחין בין הוצאות בהן יחוייב המבוטח אם התביעה נגדו תתקבל, לבין הוצאות שהוציא לכיסוי הגנתו, בין אם התביעה מתקבלת ובין אם היא נדחית. לפיכך, נראה כי הפרשנות הראויה הינה, כי ההוצאות המכוסות על-ידי המבטחת הינן בשני המקרים. ואולם, אין בכך כדי למנוע מהצדדים להסכים שההשתתפות העצמית של המבוטח תחול גם על ההוצאות שייגרמו למבטחת מניהול התביעה, ללא קשר לתוצאותיה {ת"א (שלום ק"ש) 332/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' פרנק גדעון, תק-של 2007(1), 8464, 8466 (2007)}.

סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח נחקק לטובת המבוטח וראה האיסור להתנות עליו כאמור בסעיף 71 לחוק חוזה הביטוח {ת"א (שלום חי') 2442/03 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אוחיון חיים, תק-של 2007(4), 15131, 15135 (2007)}.

כלומר, סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח הינו קוגנטי. הוא נועד להגן על המבוטח, ולהבטיח שיקיים חובתו לנסות ולהקטין את הנזק, או למנעו, כאשר הסיכון כאן הוא שהמבוטח יהא אדיש לנזקו, בשל העובדה שהסיכון שהתממש הועבר אל כתפי המבטחת, ברגע שיש ביטוח. סיכון זה מכונה לעיתים בטרמינולוגיה הביטוחית "סיכון מוסרי" {ראה ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון, (התשס"ה-2005), 52 ואילך; ת"א (שלום חי') 24145/06 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חמדאן ערפאת, תק-של 2007(4), 12740, 12742 (2007)}.

אינטרס המבטחת הוא להקטין הסיכון המוסרי ולהבטיח שהמבוטח ישתף פעולה וילחם בבית-המשפט את מלחמתו - מלחמתה, לשם הקטנת היקף החבות או אף איונה. זאת בין אם נטלה המבטחת ייצוג המבוטח ונשאה בו במישרין, ובין אם ייצג המבוטח עצמו שכן המבטחת אמורה לשפות המבוטח בגובה הסכום בו יחוייב כלפי הצד השלישי לחוזה הביטוח.

משכך, קובע הדין זכאותו של המבוטח להחזר הוצאות דין וטורח סבירות, כאשר סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח {קוגנטי אף הוא} קובע שהוצאות סבירות שהוציא המבוטח או המוטב למניעת הנזק או הקטנתו בקרות מקרה הביטוח או אף לאחר-מכן - רשאי המבוטח או המוטב לקבלם מאת המבטח, בלא תלות בשאלה האם הוקטן הנזק בפועל ואם לאו.

כאשר נוטלת על עצמה המבטחת את ניהול המשפט והוצאות ההגנה {לרבות הוצאות ההגנה של הכנת המשפט, כגון עלויות חוקרים ומומחים}, נושאת היא בעצם בהוצאות דין וטורח שהיו מוטלות על המבוטח, ושהיא הייתה חבה בהשבתן מכוח סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח.

סיטואציה זו הינה סיטואציה נפוצה, הן מטעמי יעילות ואינטרס המבטחת בהקטנת הנזק ושליטה על ההליך, והן מחמת חיסכון בעלויות הייצוג, כאשר לרוב יכולה המבטחת לזכות בעלות ייצוג נמוכה יותר ומקצועית, לנוכח כמויות התיקים שהיא מעבירה למייצגים מטעמה.

מכול מקום אלמלא היה מבוטח, היה הנתבע חב בעצמו בהוצאות הדין והטורח מכוח הביטוח - זכאי הוא להשבתן מידי המבטחת שלו היות ומכוח סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, הוצאות אלה כשהן סבירות הינן חלק מתגמולי הביטוח להם זכאי המבוטח מכוח הפוליסה מחד, ממילא קמה זכאותה של המבטחת לניכוי ההשתתפות העצמית מאידך.

הדין צריך להיות שווה משעה שנשאה בעלויות במישרין שהרי אין הבדל כלכלי שיצדיק תוצאה שונה רק משום שהמבטחת נשאה בעלות מראש ובמישרין במקום המצב בו נשא המבוטח בעלויות והמבטחת משיבה העלות הסבירה של הוצאותיו בתום ההליך.

סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח משווה בין הוצאות דין וטורח לבין יתרת תגמולי הביטוח בביטוח אחריות, והופך אף הוצאות דין וטורח לתגמולי ביטוח מן המניין. תגמולי הביטוח הם סך-הכול התגמולים בהם חבה המבטחת בשיפוי מבוטחה בגין מקרה הביטוח המכוסה. סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח אינו יוצר אבחנה בין הוצאות המשפט הסבירות לבין יתרת תגמולי הביטוח, אלא מכליל הוצאות המשפט הסבירות בגדר ביטוח האחריות.

אומנם, הפרקטיקה הנוהגת בישראל היא, שבביטוח אחריות המבטח נוטל על עצמו את ניהול הגנת המבוטח, ושוכר את עורכי-הדין, המומחים והחוקרים, אך יש לזכור, כי למעשה המבטח מנהל את הגנת המבוטח עבור המבוטח ובמקומו, ובדרך-כלל לאורך כל המשפט המבוטח הוא הנתבע {או לפחות נתבע ביחד עם המבטח}.

ברם, אין בפרקטיקה זאת משום סתירה לעיקרון "הוצאות הדין והטורח", שהרי הוצאות המשפט הן בסופו של דבר הוצאותיו של המבוטח, והן מכוסות על-ידי המבטח בין אם עלה בידי המבוטח לזכות במשפט ובין אם לא, והפרקטיקה הנוהגת לא נועדה אלא לחסוך בירוקרטיה מסורבלת בהתחשבנות שבין המבוטח והמבטח.

על-כן, כאשר נשאה התובעת בהוצאות שנגרמו עקב התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת, שיפתה למעשה התובעת את הנתבעת בגין "הוצאות משפט סבירות", הן "הוצאות הדין והטורח" שנגרמו למעשה לנתבעת, ושיפוי זה נעשה מכוח הוראת סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח.

לעובדה שכלפי הניזוק שהגיש את התביעה, לא חוייבה התובעת לשלם דבר כיוון שתביעתו נמחקה, אין כל נפקות, וכך היה אף הדין אילו תביעת הניזוק הייתה מתבררת עד תומה ונדחית, או הייתה מתנהלת עד תומה והניזוק היה זוכה בפיצוי כלשהו - זעום או נכבד.

אלמלא הביטוח, הנתבעת הייתה חייבת לשכור עורכי-דין ולשלם את הוצאות המשפט, ובהוצאות אלה הייתה נושאת גם אם הייתה מצליחה להביא לסילוק תביעת הניזוק על-הסף {ת"א (חי') 2221/99 המגן חברה לביטוח נ' מועצה מקומית עילבון, תק-של 99(3), 5056 (1999); ת"א (שלום ת"א) 50415/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' רם-חן חניונים בע"מ, תק-של 2007(1), 19875, 19877 (2007); ת"א (שלום ת"א) 745104/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' לגזיאל שלומי, תק-של 2006(3), 14799, 14801 (2006)}.

סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח מרחיב את אחריותה של המבטחת כלפי המבוטח, ומטרתו היא למנוע ספק בשאלת חבותה של המבטחת לממן הוצאות משפט שנגרמו למבוטח. אין בסעיף זה כדי להשליך על חובתו של המבוטח בקשר עם חיובו בדמי ההשתתפות העצמית.

החיוב בסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח מתייחס למבטחת בלבד ואין להקיש ממנו באופן מקביל לגבי חובתו של המבוטח. הרחבת חובתה של המבטחת לשאת בהוצאות משפטיות של המבוטח, אינה מלמדת על הרחבת חובתו של המבוטח לשאת בהוצאות דין וטורח שנשאה בהן המבטחת בתביעה שנדחתה {ת"א (שלום ת"א) 726835/05 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ב.ש ברוש הקמת פרויקטים בע"מ, תק-של 2006(2), 10937, 10941 (2006)}.

לשם קביעת ה"הוצאות הסבירות", יש להתחשב, בין היתר, בנתונים הבאים: האחד, סכום פסק-הדין והאם יש בו כדי לגרום למבוטח/עורך-הדין, נזקים נוספים כגון, נזק למוניטין. השני, מהו שיעור ההוצאות הנדרש לצורך מימון הערעור ומהו היחס בינו לבין סכום פסק-הדין {או סכום הביטוח}. השלישי, סיכויי הערעור. ככל שסיכויי הערעור טובים יותר, הנטייה תהיה לחייב את חברת הביטוח לסייע למבוטח בערעור {דברי בית-המשפט ב- ת"א (שלום ת"א) 44510/04 עו"ד יהודה שוורץ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(3), 27130, 27134 (2005)}.

ב- תא"מ (שלום חי') 13716-12-08 {הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ, תק-של 2010(3), 38130, 38132 (2010)} טענה הנתבעת כי הכוונה היא להוצאות משפטיות הנפסקות לזכותו של צד ג' במסגרת פסק-דין, ולא להוצאות המשולמות על-ידי התובעת לעורכי-דינה לצורך ניהול ההגנה.

בית-המשפט דחה טענה זו וקבע כי אין בה ממש, והיא אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח. ברי הוא כי המדובר בהוצאות שהמבוטח נושא בהן, לרבות הוצאות שהוא משלם לעורכי-דינו לצורך ניהול הגנתו.

לעניין זה, יפים הם דברי כב' השופט י' כהן ב- ת"א (שלום חי') 2221/99 {המגן חב' לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית עילבון, תק-של 99(3), 5056, 5057 (1999)} לפיהם "אלמלא הביטוח, הנתבעת הייתה חייבת לשכור עורכי-דין ולשלם את הוצאות המשפט, ובהוצאות אלה הייתה נושאת גם אם הייתה מצליחה להביא לסילוק תביעת הניזוק על-הסף. ולפיכך, משקיימה התובעת את חובתה בכך שנשאה ב"הוצאות הדין והטורח" שנגרמו, גם אם אלה שולמו על ידה ישירות לעורכי-הדין שנשכרו על ידה להגן על עניינה של הנתבעת בבית-המשפט, יש לראותה כמי ששיפתה את הנתבעת, ועל-כן מתממש חיוב הנתבעת לשלם לתובעת את ההשתתפות העצמית לפי חוזה הביטוח."

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 2539/07 {הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק (1981) בע"מ, תק-מח 2008(4), 2669, 2671 (2008)} קבע בית-המשפט כי אם המבוטח היה מבקש כי עורך-דין מטעמו ייצגו, והמבטחת הייתה מוכנה לייצוג כאמור ולשיפוי המבוטח בגין הוצאה זאת, הייתה זכאית המבטחת לנכות את דמי ההשתתפות העצמית, מהשיפוי בגין ההוצאות - מבלי להתייחס בשלב זה לשאלות האחרות.

לכן, לכאורה, גם אם ההוצאות הוצאו על-ידי המבטחת, ישירות לעורך-הדין או לגורמים אחרים לצורך ההגנה ומעת שלא נטען כי מדובר בהוצאות בלתי-סבירות, לכאורה, על המבוטח לשאת בדמי ההשתתפות העצמית.

ב- ת"א (שלום ת"א) 39994/06 {אריה בע"מ - חברה לביטוח נ' החברה לפיתוח יפו העתיקה, תק-של 2007(4), 3894, 3895 (2007)} קבע בית-המשפט כי משקיימה התובעת את חובתה בכך שנשאה ב"הוצאות הדין והטורח" שנגרמו, גם אם אלה שולמו על ידה ישירות לעורכי-הדין שנשכרו על ידה להגן על עניינה של הנתבעת בבית-המשפט, יש לראותה כמי ששיפתה את הנתבעת, ועל-כן מתממש חיוב הנתבעת לשלם לתובעת את ההשתתפות העצמית לפי חוזה הביטוח.

ב- ת"א (שלום ת"א) 733196/02 {הדר בע"מ - חברה לביטוח נ' לבקוביץ יוסף, תק-של 2003(1), 9798, 9799 (2003)} קבע בית-המשפט כי כאשר מבטח מטפל בעניינו של המבוטח כנגד תביעת צד ג' ודואג להסדרי הגנתו המשפטית של המבוטח, על זה האחרון להשתתף בהוצאות דין וטורח, ללא קשר לתוצאה הסופית של התביעה כנגדו, ועד לגבול סכום ההשתתפות העצמית.