סיכון שנתבטל (סעיף 16 לחוק)

סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"16. סיכון שנתבטל
(א) חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל.
(ב) נעשה מקרה הביטוח בלתי-אפשרי אחר כריתת החוזה, מתבטל החוזה מאליו והמבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול."

סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח נוגע למהותו הבסיסית של חוזה הביטוח: קניית סיכונים שטרם התרחשו, במשטר של אי-ידיעה {ראה ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נה(6), 822 (2004)}.

מדובר בעיקרון שהינו כה בסיסי לחוזה הביטוח שייתכן שאף אלמלא היה קבוע במפורש בחוק ניתן היה להסיק שיש לו תחולה, מכוח תנאי מכללא, או מכוח דיני הטעות הקבועים בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) {יחד-עם-זאת, שלא כבדיני הטעות בהתקשרות החוזית, מבהיר סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח כי אין עסקינן בחוזה שניתן לביטול, אלא בחוזה בטל מעיקרא. קביעה זו נותנת ביטוי הולם לכך שמדובר בסיטואציה הזרה לעצם תכליתו של חוזה הביטוח}.
סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח אדיש לשאלה האם מדובר בטעות של אחד הצדדים או של שניהם או שמא אף בתרמית. המצב התודעתי של הצדדים אינו רלבנטי, אלא מצב הדברים האובייקטיבי, היינו עצם העובדה שמדובר בסיכון שכבר התרחש עת נכרת חוזה הביטוח {ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (התשס"ה-2005), 433}.

ש' ולר מאזכר את סוגיית תחולתו של הסעיף, לנוכח נוהגן של המבטחות להוציא פוליסות בהן נקבעת תקופת הביטוח הקודמת למועד הוצאת הפוליסה, כאשר הפוליסה מוצאת לאחר זמן ונקבע בה תאריך רטרואקטיבי של מלוי הצעת הביטוח, בתור התאריך ממנו מתחילה תקופת הביטוח.

ש' ולר מפנה לכך שנוהג זה עשוי להיות בעייתי במקרים בהם מחד, נהוג חיתום רטרואקטיבי למועד חתימת הצעת הביטוח, ומאידך, חולף פרק זמן עד שמאושרת ההצעה במשרדי המבטחת ובין מועד חתימת ההצעה עד למועד אישורה קורה מקרה הביטוח, כאשר המבטחת טוענת לתחולת סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח לאור קיומה של תניה לפיה אין חוזה הביטוח נכרת אלא לאחר אישור ההצעה על-ידי המבטחת.

ב- ת"ק (תביעות קטנות חי') 4035/06 {תמרי משה נ' פרג' גאנם, תק-של 2007(1), 28958, 28963 (2007)} קבע בית-המשפט במקרה דנן אירע מקרה הביטוח עוד טרם שמולאה ונשלחה ההצעה, ובהצעה נרשם תאריך מוקדם ביומיים למועד כתיבתה. מקרה מעין זה, נופל לדלת אמותיו של סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח.

הוראת סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח משמיעה כי אם בעת כריתת החוזה כבר חלף הסיכון, או שמקרה הביטוח כבר קרה, אין תוקף לחוזה הביטוח. בלעדי סיכון ביטוחי כיסוד בהסכם הביטוח אין ממשות לביטוח {תא"מ (שלום ת"א) 55750-07 דן שור נ' הראל בע"מ - חברה לביטוח, תק-של 2010(3), 41686, 41688 (2010); ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ, תק-על 2003(2), 1767 (2003)}.

הוראת סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח מבטאת עיקרון יסוד בדיני הביטוח, לפיו, חוזה הביטוח צופה פני העתיד ונועד לבטח סיכונים שטרם התממשו בעת כריתתו {ראה ע"א 2046/90 אנצילביץ נ' שמיר חברה לביטוח, דינים עליון לד 614 (1994)}.

אומנם נכון, בסעיף 71(א) לחוק חוזה ביטוח מנה המחוקק את הוראות החוק שלא ניתן להתנות עליהן, וסעיף 16(א) הנ"ל נפקד מאותה רשימה, ומכאן, ככל הנראה, ניתן להתנות עליו בהסכם בין הצדדים.

ככלל, נקודת מפתח להכרעה במחלוקת שבין הצדדים היא בשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח כי התאונה לא אירעה לפני כריתת חוזה הביטוח ובהתאם לכך אין עסקינן בביטוח רטרואקטיבי, האם על התובע-המבוטח או שמא על הנתבעת-המבטחת.

העיקרון הוא כי מבוטח התובע ממבטחו תשלום תגמולי ביטוח, נושא בנטל להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. מנגד, המבטח נושא בנטל להוכיח את טענתו כי מתקיים סייג זה או אחר הפוטר אותו מאחריות על-פי תנאי הפוליסה {ראה ע"א 481/68 רוזובסקי נ' דומיניון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב(2), 813 (1968); ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589 (1986); ע"א 497/85 אשל ואח' נ' פיליפ גבל רייט, פ"ד מב(1), 89 (1988); ע"א 678/86 חניפם נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4), 177 (1989); ע"א 679/89 חירות בע"מ נ' הום אינשורנס קומפני בע"מ ואח', פ"ד מח(2), 666 (1994)}.

אם-כן, מתעוררת איפוא השאלה, מה ייחשב כיסוד מיסודותיו של מקרה הביטוח, שכאמור חובת ההוכחה לגביו מוטלת על המבוטח, ומה ייחשב כחריג לחבות, ואשר חובת ההוכחה לגביו מוטלת על המבטח ובעניין זה לא אחת מתעורר קושי בהבחנה.

ב- ע''א 78/04 {המגן חב' לביטוח בע''מ נ' שלום גרשון הובלות בע''מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)} אימץ בית-המשפט את עמדת כב' הנשיא מ' שמגר שהייתה דעת מיעוט ב- ע''א 1845/90 {סיני נ' מגדל חב' לביטוח בע''מ, פ''ד מז(5), 661 (1993)}, לפיה, נטל ההוכחה צריך להיות אחיד בכל סוגי הביטוחים וכל אימת שהמבטח טוען לקיום חריג הפוטר אותו מתשלום תגמולי הביטוח, כגון גרימת שריפה במתכוון או גניבה שלמבוטח הייתה יד בה, עליו נטל ההוכחה.

ב- ת"א (עכו) 527/95 {מעארבה נ' כלל חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו} קבע כב' השופט יצחק עמית כי על המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש לאחר כריתת הסכם הביטוח ובהתאם לכך כי הביטוח לא נעשה באופן רטרואקטיבי.

עוד נקבע כי למסקנה זו שני נימוקים: הראשון הוא בעיקרון לפיו חוזה ביטוח צופה פני עתיד ועל-כן העובדה כי מקרה הביטוח לא התרחש עובר לכריתת חוזה הביטוח מהווה תנאי מקדמי שאין בלתו לצורך עצם כריתת חוזה הביטוח והמבוטח הפוטנציאלי "אינו זוכה לכרטיס הכניסה למועדון המבוטחים טרם יתמלא גם תנאי מקדמי זה, שאם-לא-כן, יראו את חוזה הביטוח כאילו ולא נכרת מלכתחילה". השני, יש לראות במועד האירוע הביטוחי כחלק מיסודותיו וזאת על-פי הגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 שם נאמר: "מסכים המבטח תמורת דמי ביטוח לשפות את המבוטח למשך תקופת הביטוח בשל אובדן הנזק שייגרם לרכב המבוטח עקב מקרה ביטוח".

אף ב- ת"א 4846/98 (שלום-ת"א) {יורשי המנוח בוטבול נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו}, אימץ בית-המשפט עמדה דומה כאמור לעיל.

ב- ע"א (מחוזי חי') 1568/05 {מועצה מקומית כפר - יאסיף נ' עטאללה סמירה, תק-מח 2006(4), 2922, 2927 (2006)} קבע בית-המשפט כי הטוען לקיומו של כיסוי ביטוחי רטרואקטיבי עליו נטל ההוכחה, ואיננו סבורים שיש בתשתית הראייתית שהונחה בפני בית-משפט קמא כדי להצביע על-כך שהמשיבה מס' 3 הסכימה למתן כיסוי ביטוחי רטרואקטיבי - ההיפך הוא הנכון.

אי-לכך, מתחייבת המסקנה כי חובת ההוכחה כי אין עסקינן בביטוח רטרואקטיבי מוטלת לפתחו של התובע ובאם הוא לא הרים נטל זה, אזי מן הדין לדחות את התביעה. ויודגש, לעניין זה על התובע להוכיח הן מועד אירוע התאונה והן מועד כריתת חוזה הביטוח בינו לבין החברה המבטחת {ת"א (שלום חי') 12708-02 משה מישלי נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(1), 5831, 5832 (2009)}.

כריתת חוזה ביטוח מלווה מעצם טיבה בהקצאת סיכונים. הסיכון המבוטח הוא הבריח התיכון בכל חוזה ביטוח. חוזה הביטוח נועד להגן על המבוטח מפני הסיכונים מושא הביטוח כפי שהם מגולמים בהגדרת "מקרה הביטוח". הביטוח צופה את פני העתיד וטומן בחובו סיכון שמקרה הביטוח יתרחש כנגד סיכוי שהוא לא יארע.

המבוטח וחברת ביטוח רוכשים כל אחד סיכון וסיכוי תמורת תשלום דמי ביטוח על יסוד אפשרות התרחשות מקרה ביטוח בעתיד, שאין לדעת אם יתרחש. דמי הביטוח נקבעים על-פי חישוב אקטוארי הבנוי על הערכת הסיכון והסיכוי שלוקחים על עצמם שני הצדדים.

מערכת הסיכונים והסיכויים מתומחרת במסגרת חישובי הפרמיות ותגמולי הביטוח. דבר היות הסיכון יסוד הכרחי בחוזה הביטוח עולה מהוראת סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, שלפיה "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה – בטל".

הוראה הנ"ל משמיעה כי אם בעת כריתת החוזה כבר חלף הסיכון, או שמקרה הביטוח כבר קרה, אין תוקף לחוזה הביטוח. בלעדי סיכון ביטוחי כיסוד בהסכם הביטוח אין ממשות לביטוח וכדברי ההסבר בסעיף 17 להצעת חוק הביטוח, התשל"ו-1975, בעמ' 26 לפיהם "הסיכון שבפניו מגן הביטוח הוא יסוד ראשי לכל חוזה ביטוח. באין סיכון - אין תוקף לחוזה, מכאן סעיף זה".

פוליסת ביטוח היא חוזה, המבטא מפגש רצונות של מבטח ומבוטח, אשר כל אחד מהם משקלל את סיכוייו וסיכוניו בעת ההתקשרות. מסיבה זו מאפשרות חברות הביטוח מגוון של פוליסות, ובהן כאלו שהסיכונים שבהם לחברות הביטוח מצומצמים יותר, ולכן הן נמכרות בתמורה לתעריפים מוזלים למבוטחים, המוכנים להגביל את עצמם מראש בנושאים שונים.

כך למשל, אם ביטוח הוא רק למבנה, ההנחה היא שהוא צפוי לפחות נזקים מביטוח לתכולה, שלהבדיל מהמבנה עצמו, עשויה למשל, גם להיגנב. כך גם ביטוח למבנה המשמש למגורים עשוי אולי, להיות מוזל יותר מביטוח לעסק, על יסוד ההנחה שהשהייה בו עשויה להיות בפרקי זמן ממושכים יותר מאשר במבנה המשמש לעסק, וממילא שעשוי להיות שמור יותר.

בדומה, אם בחוזה לביטוח נזקי רכוש לרכב נקבעות מגבלות ביחס למטרות הנסיעה - לשימוש פרטי להבדיל משימוש מסחרי - ההנחה היא שייעשה שימוש מופחת ברכב, ולכן הפוליסה זולה יותר.

כך גם במקום שנקבעות מגבלות באשר למספר הנהגים המורשים לנהוג, ביחס לגילם או לוותק הנהיגה שלהם. סטטיסטיקות שונות ונתונים אחרים מלמדים שקביעת מגבלות שונות והגבלת נושא הביטוח לשימושים מוגדרים, מצמצמות את הסיכונים של חברת הביטוח, ולכן הפרמיות המשולמות עבור פוליסות הכוללות מגבלות מעין אלו עשויות להיות זולות יותר.

אומנם יש מקרים {בייחוד בביטוחים לנזקי רכוש לכלי רכב}, שבהם חברות הביטוח נוהגות לאפשר חריגות ממגבלות שנקבעו ביחס לכיסוי הביטוחי בפוליסות הביטוח, לפרקי זמן מוגדרים וקצרים, ללא גביית פרמיה נוספת.

אך גם אפשרות זו נובעת משיקולי כדאיות כלכלית ובעיקר כחלק מהתנהלות הצופה פני עתיד, וגם זאת בהתקיים תנאים שהוגדרו מראש על-ידי חברות הביטוח.
כל שינוי בתנאי פוליסת הביטוח, אשר הופך את הפוליסה לפוליסה שונה, המבטחת סיכון שלא נועדה לבטח מלכתחילה ושלא היה בגדר הסיכונים שנצפו, יכול שייעשה רק בטרם אירע מקרה הביטוח. אם שינוי מעין זה בתנאי הפוליסה נעשה בדיעבד, לאחר קרות מקרה הביטוח, כי אז לאור לשונו של סעיף 16 בחוק חוזה הביטוח, פוליסת הביטוח – בטלה {ת"א (שלום יר') 18228-08 משה פרנקו נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(3), 46941, 46950 (2010); ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4), 817 (2003)}.

ב- ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 3590-08-10 {עמיר וקנין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(2), 132482 (2011) טען התובע כי במועד התאונה היה הביטוח בר-תוקף.

מנגד, הנתבעת טענה כי לא היה כיסוי ביטוחי, שכן הצעת הביטוח נשלחה לחברת הביטוח לאחר קרות המקרה ולפיכך ובהתאם לסעיף 16 לחוק חוזה הביטוח - הכיסוי בטל.

הנתבעת הפנתה לשדר פקסימיליה המלמד, לכאורה, על תאריך בו התקבלה ההצעה אצל הנתבעת.

בית-המשפט קבע כי מן המסמכים שהציג התובע עולה כי בעת קרות המקרה התובע היה מבוטח. הדבר עולה הן ממועד חתימת הצעת הביטוח, הן מפניות של סוכנת הביטוח אל התובע והן מן הפוליסה שם נרשם על-ידי הנתבעת כי תאריך תחילת הפוליסה הינו ב- 1.5.10.

עוד נקבע כי אילו תאריך תחילת הביטוח היה מאוחר לקבלת ההצעה אצל הנתבעת, אזי היה על הנתבעת לציין תאריך מאוחר להצעה ולא תאריך מוקדם להצעה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 11611/06 {טיב מעליות בע"מ נ' עו"ד רונן אורן, תק-של 2009(3), 15260, 15271 (2009)} קבע בית-המשפט כי מחומר הראיות עולה כי בעת רכישת פוליסת הביטוח ביום 15.1.06 ידע הנתבע אודות התביעה האמורה להיות מוגשת כנגדו ולפיכך, אין לומר כי התקיים בסיטואציה זו יסוד אי-הוודאות בהתממשות הסיכון ועל-כן נשוא תביעה זו אינו כלול בביטוח האחריות המקצועית שניתנה על-ידי חברת איילון באמצעות הפוליסה דנן.

עוד גורסת איילון כי הפוליסה שנערכה בטלה לאור הקבוע בסעיף 16(א) לחוק חוזה ביטוח. לעניין זה קבע בית-המשפט כי אף סעיף זה קובע חד-משמעית כי חוזה ביטוח המתייחס למקרה ביטוח שבעת ההתקשרות בפוליסה כבר ארע, הריהו בטל.

כלומר, במקרה שכזה, כפי הנסיבות שבענייננו, בהן הודיע מר קאשי על הגשת התביעה ביום 4.1.06 וזו אכן הוגשה בתוך 6 ימים ביום 11.1.06 - יש לקבוע כי מקרה הביטוח כבר אירע טרם ההתקשרות בפוליסה ביום 15.1.06, ועל-כן אין לה תוקף והיא בטלה.

ב- ע"א (מחוזי חי') 150-08 {כמיל חכים נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2009(1), 4850, 4854 (2009)} קבע בית-המשפט כי סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח אינו יכול להועיל למשיבה שכן, משקבענו כי מועד כריתת החוזה הוא יום 1.4.98, ממילא לא אירע מקרה הביטוח קודם למועד כריתת החוזה. לפיכך, המקרה שבפנינו אינו בה בגדרה של הוראה זו.

ב- ת"א (שלום יר') 4561/01 {דרעי כוכבה נ' אלקובי עופר, תק-של 2008(1), 28343, 28349 (2008)} קבע בית-המשפט כי יש לקבוע, כי בעת שהנתבע פנה לערוך את הפוליסה הוא כבר החל בעבודות וסביר שידע כי אלה גרמו נזקים לתובעת. הנתבע נהג בחוסר תום-לב כלפי מנורה שעה שביקש לערוך פוליסה לכיסוי סיכון שהחל ולמעשה התממש.

לאור הנ"ל, קיבל בית-המשפט את טענת "מנורה" כי לאור האמור בסעיף 16(א) לחוק חוזה ביטוח - אין תוקף לפוליסה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 13750/06 {קורן יעקב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(3), 111, 115 (2007)} נדונה השאלה מתי קרה האירוע הביטוחי, במועד שהחלה הנזילה {כטענת הנתבעת} או במועד שנתגלתה {כטענת התובע}. בית-המשפט קיבל את עמדת התובע.

בית-המשפט קבע כי אכן צודקת הנתבעת כי חוזה ביטוח חוזה פני עתיד. הדבר עולה במפורש מסעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל.

יחד-עם-זאת, נפסק לא אחת שההוראה נסוגה במקרים מסויימים - למשל, כאשר מדובר בביטוחים המכסים סיכונים מסוג, שמטבעם מתגלים אחר זמן {סוגים מסויימים של ביטוח אחריות מקצועית, ביטוחים המתייחסים למחלות העשויות לקנן בגופו של אדם במשך תקופה, מבלי שידע על קיום המחלה וכיוצא באלה}.

לנוכח התכלית הצרכנית של חוק חוזה הביטוח מחד גיסא, והתוצאות הקשות הנובעות מהוראת סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח {בטלות החוזה} מאידך גיסא, יש לנקוט בפרשנות המעדיפה את האינטרס של המבוטח {ראה גם י' אליאס בספרו דיני ביטוח (תשס"ב-2002, מהדורה ראשונה), כרך א', פרק 19, סעיף 19.3, 396}.

במקרה דנן, כאשר מדובר בנזק שנובע מנזילת מים, דבר שיכול לקנן במשך זמן באופן מוסתר בתוך קירות הבית, או מתחת לריצוף, נכון לקבוע כי המועד הקובע לעניין הזכאות לתגמולי ביטוח הינו מועד גילוי הנזק על-ידי המבוטח.

מובן, כי אין כוונה להכשיר מצב שבו מבוטח ידע על נזק שנגרם, ויסתיר מידע זה מהמבטחת, או ימתין עד למתן הודעה כי קרה הנזק, ומדובר על קיום בתום-לב של החוזה, לרבות החובה להודיע למבטחת על הנזק ברגע שהוא מתגלה.

יתירה-מזאת, שני השמאים הסכימו שחלק מהנזקים הנראים בתמונות, ואשר בגינם נתבע פיצוי, הם כאלה שהגורם להם קודם בזמן לפחות מספר חודשים לרגע הגילוי. יחד-עם-זאת, הרי אין לצפות ממבוטח סביר שיהיה נביא, וכל שניתן לצפות הוא שברגע שהנזק נגלה לעיניו - יפעל להודיע על-כך למבטחת מטעמו.

ב- ת"א (שלום חי') 2352/04 {ראמני רוברט נ' יפה כהן, תק-של 2005(3), 28634, 28636 (2005)} קבע בית-המשפט כי העובדה שהאישור על היעדר תביעות שהומצא התייחס למבוטח שהוסף באופן פיקטיבי למרות שלא היה שייך לרכב על-מנת לזכות בהנחה בפרמיית הביטוח, וכי אישור זה הומצא לאחר מועד התאונה, מקנה לחברת הביטוח את ההגנה שבסעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח.

ב- ת"א (שלום ת"א) 48464/98 {יורשי המנוח יהודה בוטבול נ' הפניקס הישראלי-חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2002(1), 444, 445 (2002)} טענה הנתבעת-המבטחת כי בעת כריתת הסכם הביטוח מחלתו של התובע כבר הייתה מחלה מתמשכת שקיננה בגופו עובר למועד ההתקשרות בחוזה הביטוח, ונתנה אותותיה בתיפקודו, עובר לכריתת ההסכם, ולכן נופלת התביעה שלפנינו לגדרה של הסייפא בסעיף 16(א) לחוק חוזה ביטוח.

בית-המשפט קבע כי על-מנת לבחון את טענתה זו של הנתבעת, יש לקבוע תחילה מי נושא בנטל ההוכחה כי מקרה הביטוח כבר אירע בעת כריתת הסכם הביטוח.

לפיכך, קבע בית-המשפט כי הנטל מוטל על התובע להוכחת האלמנט השלילי קרי כי מקרה הביטוח לא קרה טרם כריתת חוזה הביטוח, והוא מהווה תנאי מקדמי להוכחת עצם כריתת חוזה הביטוח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סיכון שנתבטל (סעיף 16 לחוק)