דיני רשלנות רפואית
הפרקים שבספר:
- חובת זהירות מושגית
- חובת זהירות קונקרטית
- "רופא סביר"
- "מעמדו" של המזיק
- הנוהג המקובל או הפרקטיקה המקובלת
- ההכרעה בין מספר גישות/אסכולות
- קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי
- נזק ראייתי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- רשלנות רפואית
- מהו אשם תורם
- המדד לאשם התורם
- קיומו של האשם התורם
- הקטנת הנזק
- עוולת התקיפה - מבוא
- ההגנה - סעיף 24 לפקודת הנזיקין
- ניסוחו של כתב התביעה בעוולת התקיפה ונטל ההוכחה
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיף 13 לחוק זכויות החולה
- הפרת חובה חקוקה - מבוא
- הפרת חובה חקוקה - חובת הפירוט
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיפים 13 עד 16 לחוק זכויות החולה
- טענת זיוף
- חובת ניהול רשומה רפואית - סעיף 17 לחוק זכויות החולה
- סודיות רפואית - סעיף 19 לחוק זכויות החולה
- המומחה הרפואי וחקירתו - מבוא
- הגשת חוות-דעת רפואית ופטור מהגשתה
- בדיקה רפואית והגשת חוות-דעת מטעם בעל דין אחר
- מומחה מטעם בית-המשפט
- הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות-דעת
- שכרו של המומחה
- סמכותו של מומחה רפואי וחובותיו
- בקשת הוראות
- חוות-דעת מומחה שמינה בית-המשפט ושליחת שאלות הבהרה
- בדיקה רפואית נוספת
- תיקון כתב טענות עקב חוות-דעת מומחה
- אי-קיום התקנות
- פסילת חוות-דעת
- חוות-דעת מומחה בראי פקודת הראיות
- הולדה בעוולה - מבוא
- פרשת זייצוב (המחלוקת) ופרשת ליאור המר
- תסמונת "גולדנהר" (ליקוי גופני)
- תסמונת "דאון" (פיגור שיכלי)
- דחיית תביעה בעילה של "הולדה בעוולה" - אי-השתת הוצאות משפט
- חסר כף יד ימין
- מום מולד בעיניים ועיוורון
- האם ניתן להשתמש באהבתם של הורים לבנם, על מומו, כדי לנגח את תביעתו שלו לפיצוי בגין נזקו?
- הריון לא רצוי
- רשלנות בלידה
- ניתוח להסרת טחול
- איבחון לקוי באבן בדרכי השתן
- סינדרום "זנב סוס"
- מום מולד מסוג "ספינה בפידה"
- טיפול שיניים רשלני
- השתלת שיער כושלת
- כירורגיה פלסטית - ניתוח פלסטי ליישור מחיצת האף
- ניתוח להסרת צלקת
- נמק באיברו של התינוק כתוצאה מברית מילה
- האם תביעתו של המוסד לביטוח לאומי כפופה לדיני ההתיישנות?
- היחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין - רשלנות רפואית
- חירשות
- האם דו"ח ועדת בדיקה קביל בתביעת רשלנות רפואית
- אי-גילוי קרעים ברחם
- אי-מילוי הוראות רופא המשפחה
- מימון חוות-דעת
- ניתוח להקטנת חזה
- תפקידה של הערכאה המבררת תביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית והתערבותה של ערכאת הערעור
חובת זהירות קונקרטית
על-פי חובה זו נשאלת השאלה, האם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע פלוני וקונקרטי, קיימת חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק {ע"פ 186/80 זיו יערי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1), 769 (1980)}.על התובע להצביע על פעולה או מחדל שרופא סביר היה עושה אחרת או נמנע מלעשות והכול לפי ההקשר ובנסיבות של כל מקרה לגופו.
חובת זהירות זו, בודקת האם מתקיימים בנסיבות העניין מצד הרופא, חובת זהירות כלפי החולה. כלומר, בית-המשפט בבואו לבחון האם התגבשו התנאים המקיימים חבות בעוולת הרשלנות הרפואית, בודק באופן ספציפי את מעשה התרשלות של הרופא הספציפי והמטופל הספציפי.
אומנם, הסתברות סטטיסטית אינה חזות הכול. ואולם, היא מהווה מרכיב ממרכיבי הבדיקה השונים המצויים בארגז כליו של בית-המשפט בבואו לבחון את סוגיית הפרת חובת הזהירות הקונקרטית על-ידי הרופא כלפי מטופלו.
אין ספק כי שעה שהרופא בא להפעיל את שיקול-דעתו על-מנת לאבחן את הליקויים מהם סובל מטופלו, יעשה הדבר על-פי הנסיבות, התסמינים, עברו הרפואי של המטופל ונסיון החיים. כל אלה גם יחד יוצרים את יכולת הצפייה של הרופא.
יכולת הצפייה כאמור הינה רלוונטית לצורך ההבחנה ולצורך קביעת סטנדרט ההתנהגות של הרופא {ע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון, פ"ד מו(5), 628 (1998); ע"א 5586/03 ד"ר לארי פרימונט נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007) להלן: "פרשיית לארי פרימונט"; ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב, פ"ד לט(3), 253 (1985), (להלן: "עניין קנטוב נ' מוסייב")}.
זאת ועוד. אין לשכוח כי לעיתים המדיניות המשפטית מגדירה סיכון בלתי-מצוי, סטטיסטית, כסיכון שהרופא חייב לצפותו ולהיערך לקראתו, הגם שיש בכך כדי להטיל נטל כבד על אנשי המקצוע {ראה לעניין זה ע"א 612/78 פאר נ' קופר, פ"ד ל(2), 720 (1980)}.
אומנם, כפי שנקבע בפסק-הדין המנחה בעניין קנטור נ' מוסייב, אין הרופא, הבא לאבחן את מטופלו, יוצא ידי חובתו בכך שהוא מקבל החלטה ההולמת ממצאים גלויים. שומה עליו לפעול בשקידה ראויה ובמעמד סביר, על-מנת שכל הממצאים יובאו לידיעתו. לשם כך, עליו לחקור ולדרוש, על-מנת להשלים את כל הממצאים החסרים {ראה גם ע"פ 116/89 אנדל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5), 276 (1991)}.
יחד-עם-זאת, כפי שנמצא לנו בפרשיית לארי פרימונט, שאלת הצפיות וקביעת סטנדרט ההתנהגות המצופה מהרופא, נוגעת לסיטואציה הקונקרטית לפניה עמד, כאשר על התובע הנטל להוכיח כי הוא סטה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו {ראה גם ת"א (נצ') 123-08 מאהר מזאוי נ' קופת-החולים של ההסתדרות הכללית, תק-מח 2012(1), 16564 (2012)}.
המבחן הבודק האם קיימת חובת זהירות קונקרטית, הינו מבחן הצפיות לפיו בית-המשפט בוחן את "הרופא הסביר".