דיני רשלנות רפואית
הפרקים שבספר:
- חובת זהירות מושגית
- חובת זהירות קונקרטית
- "רופא סביר"
- "מעמדו" של המזיק
- הנוהג המקובל או הפרקטיקה המקובלת
- ההכרעה בין מספר גישות/אסכולות
- קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי
- נזק ראייתי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- רשלנות רפואית
- מהו אשם תורם
- המדד לאשם התורם
- קיומו של האשם התורם
- הקטנת הנזק
- עוולת התקיפה - מבוא
- ההגנה - סעיף 24 לפקודת הנזיקין
- ניסוחו של כתב התביעה בעוולת התקיפה ונטל ההוכחה
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיף 13 לחוק זכויות החולה
- הפרת חובה חקוקה - מבוא
- הפרת חובה חקוקה - חובת הפירוט
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיפים 13 עד 16 לחוק זכויות החולה
- טענת זיוף
- חובת ניהול רשומה רפואית - סעיף 17 לחוק זכויות החולה
- סודיות רפואית - סעיף 19 לחוק זכויות החולה
- המומחה הרפואי וחקירתו - מבוא
- הגשת חוות-דעת רפואית ופטור מהגשתה
- בדיקה רפואית והגשת חוות-דעת מטעם בעל דין אחר
- מומחה מטעם בית-המשפט
- הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות-דעת
- שכרו של המומחה
- סמכותו של מומחה רפואי וחובותיו
- בקשת הוראות
- חוות-דעת מומחה שמינה בית-המשפט ושליחת שאלות הבהרה
- בדיקה רפואית נוספת
- תיקון כתב טענות עקב חוות-דעת מומחה
- אי-קיום התקנות
- פסילת חוות-דעת
- חוות-דעת מומחה בראי פקודת הראיות
- הולדה בעוולה - מבוא
- פרשת זייצוב (המחלוקת) ופרשת ליאור המר
- תסמונת "גולדנהר" (ליקוי גופני)
- תסמונת "דאון" (פיגור שיכלי)
- דחיית תביעה בעילה של "הולדה בעוולה" - אי-השתת הוצאות משפט
- חסר כף יד ימין
- מום מולד בעיניים ועיוורון
- האם ניתן להשתמש באהבתם של הורים לבנם, על מומו, כדי לנגח את תביעתו שלו לפיצוי בגין נזקו?
- הריון לא רצוי
- רשלנות בלידה
- ניתוח להסרת טחול
- איבחון לקוי באבן בדרכי השתן
- סינדרום "זנב סוס"
- מום מולד מסוג "ספינה בפידה"
- טיפול שיניים רשלני
- השתלת שיער כושלת
- כירורגיה פלסטית - ניתוח פלסטי ליישור מחיצת האף
- ניתוח להסרת צלקת
- נמק באיברו של התינוק כתוצאה מברית מילה
- האם תביעתו של המוסד לביטוח לאומי כפופה לדיני ההתיישנות?
- היחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין - רשלנות רפואית
- חירשות
- האם דו"ח ועדת בדיקה קביל בתביעת רשלנות רפואית
- אי-גילוי קרעים ברחם
- אי-מילוי הוראות רופא המשפחה
- מימון חוות-דעת
- ניתוח להקטנת חזה
- תפקידה של הערכאה המבררת תביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית והתערבותה של ערכאת הערעור
המדד לאשם התורם
טענת ההגנה של "האשם התורם" כלולה בהגדרת "אשם" שבסעיף 64 לפקודת הנזיקין. כלומר, התרשלות שהזיקה לעצמו.על-כן ההגנה של חוסר זהירות עצמית אינה נמדדת לפי מידותיו של האדם הסביר והנבון, ולעניין זה עושה בית-המשפט שימוש באמת-מידה סובייקטיבית, בקני-מידה של צדק.
שאלת קיומה של חובה אינה נוגעת כלל לסוגיית האשם העצמי התורם. המבחן היחיד צריך להיות מהות התנהגות הניזוק כלפי עצמו האשם העצמי הוא בבחינת נטל בלבד, שאין בו לא הפרת חובה כלפי עצמו ואף לא הפרת חובה כלפי אחר {ת"א (ת"א-יפו) 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך ואח', תק-של 2005(2), 3386 (2005)}.
אם-כן, מהו דינו של ניזוק אשר תרם בהתנהגותו לנזק שסבל מידי המזיק? בשאלה זו עוסקת הסוגיה של האשם העצמי התורם.
אשמו העצמי של הניזוק שונה במהותו ממעשה האשם של המזיק, בעוד שהאחרון הפר במעשהו חובה כלפי הניזוק, הפרה המטילה עליו את האחריות המשפטית לנזקו, הרי אשמו העצמי של הניזוק אינו יוצר אחריות. אין בו משום הפרת חובה כלפי עצמו, אלא הוא מבוסס, כפי שנראה בהמשך דברינו, על "נטל" {י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית (ג' טדסקי עורך, מהדורה שנייה מתוקנת ומורחבת, ירושלים, התשל"ז), 234}.
ביישום כללי ההלכה בראי "תורת האשם" שבסעיף 68 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), בית-המשפט אומד את מידת התרשלותו של זה וקובע שיש להפחית מסכום הפיצויים שזה או זה יחוייב לשלם לחברו {ת"א (ת"א-יפו) 118825/00 יהודית גולדברג נ' מלון בריזה אילת ואח', תק-של 2004(1), 15961 (2004)}.
האשם העצמי התורם מהווה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על כל נזקו {ע"א (ת"א-יפו) 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך ואח', תק-של 2005(2), 3386 (2005); ת"א (צפ') 2498/01 אמיר שטיין נ' רז שרון ואח', תק-של 2005(4), 15553 (2005)}.
האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו {ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, תק-על 2003(3), 1694 (2003)}.
לא כל התרשלות של ניזוק תביא להחלטה כי קיים כנגדו אשם התורם לקרות הנזק. צריך להיות קשר סיבתי בין הנזק שאירע לבין התרשלות הניזוק.
כפי שנראה בהמשך החיבור, במקרה שבו עלה הולך רגל על כביש מהיר בניגוד לדיני התעבורה ונפל לפיר שנחפר בכביש, קבע בית-המשפט כי מי שעולה לכביש מהיר בניגוד לחוק צריך לצפות לפגיעת מכוניות אך לא לנפילה לפיר {ראה למשל ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פדאור 06(11), 298 (2006)}.