דיני רשלנות רפואית
הפרקים שבספר:
- חובת זהירות מושגית
- חובת זהירות קונקרטית
- "רופא סביר"
- "מעמדו" של המזיק
- הנוהג המקובל או הפרקטיקה המקובלת
- ההכרעה בין מספר גישות/אסכולות
- קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי
- נזק ראייתי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- רשלנות רפואית
- מהו אשם תורם
- המדד לאשם התורם
- קיומו של האשם התורם
- הקטנת הנזק
- עוולת התקיפה - מבוא
- ההגנה - סעיף 24 לפקודת הנזיקין
- ניסוחו של כתב התביעה בעוולת התקיפה ונטל ההוכחה
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיף 13 לחוק זכויות החולה
- הפרת חובה חקוקה - מבוא
- הפרת חובה חקוקה - חובת הפירוט
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי - סעיפים 13 עד 16 לחוק זכויות החולה
- טענת זיוף
- חובת ניהול רשומה רפואית - סעיף 17 לחוק זכויות החולה
- סודיות רפואית - סעיף 19 לחוק זכויות החולה
- המומחה הרפואי וחקירתו - מבוא
- הגשת חוות-דעת רפואית ופטור מהגשתה
- בדיקה רפואית והגשת חוות-דעת מטעם בעל דין אחר
- מומחה מטעם בית-המשפט
- הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות-דעת
- שכרו של המומחה
- סמכותו של מומחה רפואי וחובותיו
- בקשת הוראות
- חוות-דעת מומחה שמינה בית-המשפט ושליחת שאלות הבהרה
- בדיקה רפואית נוספת
- תיקון כתב טענות עקב חוות-דעת מומחה
- אי-קיום התקנות
- פסילת חוות-דעת
- חוות-דעת מומחה בראי פקודת הראיות
- הולדה בעוולה - מבוא
- פרשת זייצוב (המחלוקת) ופרשת ליאור המר
- תסמונת "גולדנהר" (ליקוי גופני)
- תסמונת "דאון" (פיגור שיכלי)
- דחיית תביעה בעילה של "הולדה בעוולה" - אי-השתת הוצאות משפט
- חסר כף יד ימין
- מום מולד בעיניים ועיוורון
- האם ניתן להשתמש באהבתם של הורים לבנם, על מומו, כדי לנגח את תביעתו שלו לפיצוי בגין נזקו?
- הריון לא רצוי
- רשלנות בלידה
- ניתוח להסרת טחול
- איבחון לקוי באבן בדרכי השתן
- סינדרום "זנב סוס"
- מום מולד מסוג "ספינה בפידה"
- טיפול שיניים רשלני
- השתלת שיער כושלת
- כירורגיה פלסטית - ניתוח פלסטי ליישור מחיצת האף
- ניתוח להסרת צלקת
- נמק באיברו של התינוק כתוצאה מברית מילה
- האם תביעתו של המוסד לביטוח לאומי כפופה לדיני ההתיישנות?
- היחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין - רשלנות רפואית
- חירשות
- האם דו"ח ועדת בדיקה קביל בתביעת רשלנות רפואית
- אי-גילוי קרעים ברחם
- אי-מילוי הוראות רופא המשפחה
- מימון חוות-דעת
- ניתוח להקטנת חזה
- תפקידה של הערכאה המבררת תביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית והתערבותה של ערכאת הערעור
סודיות רפואית - סעיף 19 לחוק זכויות החולה
סעיף 19(א) לחוק זכויות החולה קובע כי "מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם".זאת ועוד. סעיף 19(ב) לחוק זכויות החולה קובע כי "מטפל, ובמוסד רפואי - מנהל המוסד, ינקטו אמצעים הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות העניינים המובאים לידיעתם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם".
חובות הרופא כלפי מטופליו הינן חובות קדומות אשר מצאו את ביטויין כבר בשבועת הרופאים הקדומה, הנקראת גם "שבועת היפוקרטס", אשר נועדה לקבוע נורמות התנהגות בסיסיות וביניהן שמירה על פרטיות החולה, הבטחת סודיות המידע הרפואי והגשת עזרה רפואית לכל חולה.
באחד הנוסחים של "שבועת היפוקרטס" נקבעה החובה לשמור על הסודיות הרפואית ולפיה "אני מתחייב לשמור את כל המידע שהגיע לאוזני לגבי החולים בסוד, ולא לעשות בו שימוש זדוני או להפיצו ברבים מתוך כוונה רעה" {עיין ערך "שבועת הרופאים", באתר האינטרנט "ויקיפדיה"}.
המלומד א' כרמי דן בספרו {בריאות ומשפט (נבו, 2003), 802} בשאלת מעמדה המחייב של שבועה זו, ולדבריו שבועה זו הינה בגדר קוד אתי מחייב ועל הפרתה ניתן לעמוד לדין באשמת התנהגות בלתי-הולמת. כאשר הערכים המוגנים נקבעו אף בחוק, הרי שלערכים אלו משמעות משפטית נוספת על זו האתית.
חובת שמירת הסודיות נועדה לשמור על האמון המלא שבין החולה לרופא, שהינו תנאי הכרחי לצורך אבחנה וטיפול, ולמעשה מדובר על שמירת פרטיותו של החולה.
א' כרמי הרחיב בספרו {שם, 802}, על הקשר שבין חובת הסודיות הרפואית לבין הגנת הפרטיות. לדעתו, "חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע כי לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו המפורשת או מכללא. פגיעה בפרטיות היא, בין היתר, על-ידי פרסום של עניין הנוגע למצב בריאותו של אדם, או הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובע את זכותו של כל אדם לפרטיות ולצנעת חייו... בתחום הטיפול הרפואי מודגש הנושא, כיוון שהטיפול תלוי במידה רבה בחשיפה של מידע מירבי מצד החולה על עצמו, ואף בחשיפה פיזית של גוף החולה בפני הרופא".
אם-כן, שמירת הסודיות הרפואית, נועדה להגן על פרטיותו של המטופל ולשמור על האמון שהוא נותן ברופא-המטפל.
כאשר החובה החקוקה הופרה הינה הפרת חובת הסודיות הרפואית כאמור בסעיף 19 לחוק זכויות החולה - עוולת הפרת חובה החקוקה תחול רק באשר לנזק של הפגיעה בפרטיותו של המטופל-החולה ולא הנזק הנטען.
פסק-הדין ב- ע"א (ת"א) 1410/93 {מיכה נוימן נ' מנדל, פ"מ נו(א), 280} קובע, איפוא, "חובה להגן על מסמכים הכללים מידע רפואי, באופן שימנע חשיפתם לעין כל. ניתן להסיק חובה זו גם מסעיף 20(ב) לחוק זכויות החולה, הקובע, כי מסירת מידע רפואי לאחר, תיעשה רק במידה הנדרשת לצורך העניין". כמו-כן, "היה ראוי לפרט ולציין במפורש בחוק את החובה להגן על החומר הרפואי, לפחות בדרך של ציון ברור על המעטפה, העוברת גם תחת ידיהם של עובדי מינהל, כי במעטפה כלול חומר רגיש בדבר מצבו הרפואי של אדם" {אזר ונירנברג רשלנות רפואית (מהדורה שניה ומעודכנת, התש"ס-2000), 147}.

