רשלנות בלידה

ככלל, כאשר בתביעת רשלנות בלידה עסקינן, והתובע טוען לרשלנות שגרמה לתשניק סב-לידתי בעטיו נגרם נזק מוחי ליילוד עקב חוסר חמצן, על התובע להוכיח שלושה נדבכים. ואלה הם: כי הנתבע התרשל במהלך הלידה; כי ההתרשלות גרמה ליילוד לתשניק סב-לידתי; כי הנזק שנגרם ליילוד הוא כתוצאה מהתשניק {ע"א 6992/09 א.ל. ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-על 2011(4), 4307 (2011)}.

ב- ע"א 6768/01 {רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4), 625 (2004)} קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי "יש להיות ערים לעובדה כי לא פגיעה, ותהא פגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי-ודאות, ולעיתים סיכון בצידה. יש להבחין באיזמל חד - בין פגיעות שהן תולדה של פיגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול-דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית" {ראה גם ע"א (ת"א-יפו) 3062-07 נורית דמרי ואח' נ' בית-חולים אסף הרופא ואח', תק-מח 2011(4), 14407 (2011)}.

רוב מקרי הרשלנות הרפואית בלידה נסובים סביב: חוסר מיומנות בביצוע ופענוח בדיקות אולטרסאונד; אי-הפניה לבדיקות אבחנתיות או אי-התייחסות לקויה לממצאיהן; אי-נוכחות רופא בזמן הנכון המחייב נוכחותו; התעלמות ממושכת ממצוקה עוברית; אי-ביצוע ניתוח קיסרי כאשר זה נדרש; התרשלות בביצוע לידת ואקום או לידת מלקחיים.

ת"א (יר') 3445/01 {מיה ואח' נ' המרכז הרפואי על-שם שיבא, תק-מח 2005(4), 669 (2005)} קבע כב' השופט ב' אוקון כי כאשר הנתונים המצויים בידי הרופא מדליקים נורה אדומה, עליו לשקול בכובד ראש את האפשרות להסיט את הלידה ממסלולה הרגיל למסלול של ניתוח קיסרי, תוך שקילת הסיכונים הכרוכים בכל מסלול, קיום תהליך הכולל התייעצות עם מומחים נוספים במידת האפשר ובחירה בדרך הפעולה הטובה ביותר, וזאת במטרה למנוע סיכונים מיותרים לעובר וליולדת.

במקרה הנדון, נקבע כי כרטיס מעקב ההריון היה חסר, ולכן על הרופאים לבצע בדיקות משלימות ככל שהדבר מתאפשר, ואם לא - להביא בחשבון את העובדה כי חסר להם מידע חיוני לצורך הטיפול. בית-המשפט קבע כי הרופא המטפל התעלם ממידע כאמור, עת קיבל את החלטותיו ובכך חרג מכללי הטיפול הראויים.

ב- ת"א (יר') 668/92 {שטראוס נ' ד"ר עוז יובל ואח', תק-מח 97(2), 12671 (1997)} עסקינן במקרה בו ניסו הנתבעים לבצע לידת ואקום אולם, בניסיון שלא צלח.

כב' השופטת א' פרוקציה קבעה כי בנסיבות העניין, בהן הייתה תורנות המחלקה מופקדת בידי שני מתמחים בתחילת דרכם, סטה ד"ר בליקה מסטנדרט הזהירות הנדרש משלא הגיע מייד לבית-החולים עם הגיע אליו לראשונה הידיעה על קיום מצוקה עוברית קשה בילוד, כדי לסייע בעצה ובעזרה בתהליך הלידה. יתר-על-כן, אילו הגיב הרופא התורן במהירות ובמיידיות כאמור, מבלי להמתין לאזעקתו לחדר הלידה רק כעבור זמן, אין להוציא מכלל אפשרות כי הנזק לילוד היה נמנע או לפחות היה מצטמצם.

ב- ת"א (יר') 3161/01 {אלה חלמסקי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(1), 5809 (2005)} עסקינן במקרה בו נכנסה אישה לבית-החולים כדי ללדת. לאחר כיומיים, נקרע רחמה, והתינוקת הוצאה בניתוח קיסרי. לאחר מספר ימים נפטרה התינוקת.

בית-המשפט קבע כי הצוות הרפואי לא נתן הסברים לאישה, לא הוצגו בפניה החלופות השונות והסיכונים בכל אחת מהאפשרויות, לא ניתן משקל נאות להתנגדות האישה ובעלה להמשיך בלידה רגילה.

אי-לכך קבע בית-המשפט קבע כי הצוות הרפואי של האישה נהג ברשלנות, שהביאה לתוצאה של מות התינוקת ולהשלכות של קריעת הרחם על סיכוייה של האישה ללדת שוב.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

רשלנות בלידה