הרשות לערער מסוייגת (תקנה 408 לתקנות)

תקנה 408 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"408. הרשות לערער מסוייגת (373)
בית-משפט הנותן רשות לערער רשאי לפרש את הבעיה שעליה ניתנת הרשות לערער, ומשעשה כן לא יטען המערער בבעיה שלא פורשה, אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכותו של בית-המשפט שלערעור לפי התקנות 415 ו-462."

ב- ע"א 9212/99 {ציון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פדאור 00(1), 708 (2000)} נפסק כי:

"בפני בקשה למחיקת ערעור, בהיעדר נימוקים.

1. המערערות, המשיבות לבקשה ("המשיבות") הגישו בקשת רשות ערעור (רע"א 3644/98) על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ב- ע"א 1742/96. ביום 2.10.98 נתן כב' המשנה לנשיא ש' לוין את ההחלטה הבאה:

'ניתנת למבקשות רשות ערעור המוגבלת לשאלה אם בנסיבות כפי שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי היתה המשיבה חייבת להוכיח (ואמנם הוכיחה או שהדבר מסתבר מהנסיבות האמורות) שההצתות או התפשטות האש בעטיין לא היו בגדר סיכון צפוי (והוא בין אם המוקד הראשוני של האש היה בערמת הפסולת של המשיבה ובין אם לאו)?'

המשיבות לא הגישו הודעת ערעור תוך חמישה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו (כנדרש בתקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). הם הגישו בקשה להארכת דיון להגשת כתב ערעור (בש"א 595/99) וזו נענתה. כב' הרשמת מ' אגמון התירה להם להגיש הודעת ערעור תוך עשרה ימים ממועד המצאת ההחלטה. תוך מועד זה הוגשה הודעת ערעור בה נאמר:
'מוגש בזה ערעור ברשות מכוח החלטת בית-המשפט הנכבד מיום 2.10.98 ובשאלה שהוגדרה בה. על יסוד הוראות תקנה 416(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יראו את נימוקי הבקשה לערער כנימוקי הערעור בכפוף לשאלה שהוגדרה.'

2. המבקשת בבקשה שבפני, המשיבה בערעור ("המבקשת") מבקשת, כי הודעת הערעור האמורה תימחק. לטענתה, בדרך הגשה זו עוקפות המשיבות את המגבלה שהטיל כב' המשנה לנשיא על היקף רשות הערעור ועושות פלסתר את החלטתו ואת החלטת כב' הרשמת אגמון. אי-לכך, ממשיכה המבקשת וטוענת, יש לראות את המשיבות כאילו לא הגישו הודעת ערעור במועד ולמחוק את הערעור מחמת היעדר נימוקים.

3. המשיבות טוענות, כי פעלו בהתאם להוראות הדין (תקנה 416 לתקנות) וכי אין בהחלטות כב' המשנה לנשיא וכב' הרשמת כדי לשנות מהוראות הדין או להתנות עליהן לענייין זה. עוד טוענות המשיבות, כי אין יסוד בדין למחיקת ערעור מחמת היעדר נימוקים – לכל היותר ניתן להורות לבעל דין שלא נימק את ערעורו לעשות כן.

4. תקנה 416 קובעת, כי:
'(א) נתן בית-המשפט רשות לערער כאמור בתקנה 407, יהיה המערער פטור מלכלול בכתב הערעור את נימוקי הערעור והאמור בתקנה 446 לא יחול על הערעור, זולת אם הורה בית-המשפט אחרת.
(ב) בכפוף לאמור בתקנה 408 יראו את נימוקי הבקשה לרשות לערער כנימוקי הערעור.'

לעניין זה העיר כב' המשנה לנשיא, כי:

'הגשתו של כתב הערעור (לאחר שניתנה רשות לערער) היא במידה רבה עניין טכני, שהרי מכוח תקנה 416 פטור המערער מלכלול בכתב הערעור את נימוקי הערעור ואף להגיש עיקרי טיעון; משניתנה רשות לערער בנסיבות אלו משמש כתב הערעור אך כהודעה לבעלי הדין שכנגד שהמערער מבקש להשיג על פסק-הדין כבר על יסוד הנימוקים שבבקשה.' (בש"א 4609/96 צמח נ' רבינוביץ (לא פורסם); ראו גם: בש"א 4318/98 חברת חלקה בגוש 6043 בע"מ (בפירוק מרצון) ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה – חולון, פ"ד נב(3),877 (1998)).

אפשר שניתן היה לטעון, כי האמור לעיל יפה רק למקרה בו ניתנה רשות ערעור בלתי-מסוייגת, והערעור זהה בתוכנו ובהיקפו לבקשת רשות הערעור. לכאורה, ניתן היה להשתית טענה זו על הוראת תקנה 408 לתקנות, לפיה:
'בית-משפט הנותן רשות לערער רשאי לפרש את הבעיה שעליה ניתנת הרשות לערער, ומשעשה כן לא יטען המערער בבעיה שלא פורשה.'

אלא, שבש"א 4609/96 הנ"ל עסקה במקרה בו, כבענייננו, ניתנה רשות ערעור בנקודה אחת בלבד וכב' המשנה לנשיא ייחד את דבריו המצוטטים לעיל לסיטואציה זו. מכאן שבניסוח הודעת הערעור באופן בו נוסחה אין כל פגם פורמלי, ודאי לא פגם המצדיק או מחייב את מחיקת הערעור (והשוו: ש' לוין, תורת הפרוצידורה האזרחית (תשנ"ט) 106). משהצהירו המשיבות כי ערעורן מוגבל לתחומה של הרשות שניתנה להן, יצאו ממילא ידי חובתן לפי תקנה 408. מה גם שממילא ניתן להניח, כי הדיון בערעור גופו יתקיים על בסיס כתבי טענות מפורטים שיוגשו על-ידי הצדדים, ואם וככל שיחרגו כתבי טענות אלה מרשות הערעור תהיה מבקשת רשאית לעורר עניין זה.

הבקשה למחיקת הערעור נדחית איפוא."

ב- רע"א 295/99 {א' סופר דרייב בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 2002(3), 398 (2002)} נפסק מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן:

"1. בית-משפט זה (כבוד המשנה לנשיא ש' לוין) החליט, לאחר קבלת תגובת המשיב, ליתן רשות לערער בשאלה מסוימת בלבד (תקנה 407(א)(2) ותקנה 408 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). משכך, היה על המבקשים לנהוג כאמור בתקנה 398 לתקנות ולהגיש ערעור כקבוע בתקנה 412, תוך שלושים ימים מהיום שבו ניתנה הרשות. המבקשים לא עשו כן. כעבור כשלוש שנים, לאחר שהתברר למבקשים כי התיק נסגר על-ידי המזכירות, פנו לכבוד הרשם ב' אוקון וזה הורה על הבשלת התיק לאלתר. עקב כך הוצא על-ידי הרשם צו לסיכומי טענות. לאחר הגשת הסיכומים על-ידי הצדדים, הגיש המשיב בקשה לדחיית בקשת רשות הערעור על-הסף מן הטעם שלא הוגש על-ידי המבקשים ערעור במועד הקבוע לכך בתקנות.

2. דין הבקשה להתקבל ולפיכך דין בקשת רשות הערעור להידחות על-הסף.

אכן, צודק המשיב בטענתו, כי בהחלטת המשנה לנשיא ש' לוין לא נקבע כי בקשת רשות הערעור תדון כערעור על-פי הרשות שניתנה, כאמור בתקנה 410 לתקנות.

זאת ועוד, הצדדים אף לא נתבקשו להביע דעתם בנוגע לאפשרות שבית המשפט יעשה שימוש בדרך זו. משכך, לא חלה על ענייננו תקנה 410 הפוטרת את מגיש בקשת רשות הערעור מן הצורך להגיש ערעור.

3. המבקשים לא פנו בבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, לא במשך 30 הימים מיום שניתנה הרשות ולא בכלל עד עצם היום הזה. בא-כוח המבקשים מפנה לפסקי-דין שיצאו מלפני בית-משפט זה בהם התייחסו בסלחנות לאי-הגשת ערעור בעקבות קבלת רשות להגיש כזה. בכל המקרים בהם דן בית משפט זה בסוגיה האמורה היה זה במסגרת בקשת הארכת מועד להגשת הערעור, בקשה שלא הוגשה בענייננו.

כיום, לאחר חלוף תקופה ארוכה כאמור, אין לראות בבקשה החלופית של המבקשים במסגרת השלמת הטיעון להאריך את המועד להגשת הערעור, בקשה המוגשת כדבעי, מה עוד שאין מקום לבקשה כזו לאחר חלוף שלוש שנים ממועד מתן הרשות. תקופה כה ארוכה יוצרת זכות הסתמכות לצד שכנגד על כך שההליך אינו עומד עוד על הפרק והוא רשאי להניח שהעניין הסתיים - מה גם שהתיק אכן נסגר - ולכלכל ענייניו בהתאם (ראו: ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 112.

4. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית על-הסף. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הרשות לערער מסוייגת (תקנה 408 לתקנות)