botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

הגשת ערעור (תקנה 412 לתקנות)

תקנה 412 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"412. הגשת ערעור (378(א), 389(ב), 392)
(א) ערעור יוגש במסירת שלושה עתקים של כתב ערעור לבית-המשפט שלערעור בצירוף מספר עתקים מספיק לשם המצאה למשיבים.
(ב) לפי דרישת המערער רשאי שופט בית-המשפט שלערעור או הרשם, על-פי צד אחד, לוותר על המצאת כתב הערעור למשיב שאינו נוגע בדבר במישרין.
(ג) כל העתקים של כתב הערעור ושל המסמכים המצורפים אליו יהיו מודפסים במכונת כתיבה או מצולמים, בצורה נוחה לקריאה."

כוונת התקנה הינה אכן לא לערב צדדים שאינם נוגעים לעניין לחינם, או שהיא יועדה למקרים בהם אבד הקשר בין המערער לבין אותם משיבים כגון שעברו כתובות או סיבות פרוזאיות אחרות, או שישנה הכבדה יתרה בהמצאת הערעור למשיבים רבים שאינם מיוצגים, או נמצאים בחו"ל, והדבר עלול לגרום להתארכות ההליכים.

לפיכך מקנה התקנה (תקנה 412(ב) לתקסד"א) אפשרות לדון בבקשה שכזו במעמד צד אחד. כאשר המדובר במשיבים שכולם מיוצגים על-ידי עורך-דין אחד, השימוש בתקנה זו צריך להיעשות במשורה.

א' גורן גורס בספרו {סוגיות בסדר דין אזרחי, הוצאת סיגא 2003} כי "לפי תקנה 412(ב) לתקנות, רשאי בית-המשפט של ערעור או הרשם "לוותר" על המצאת כתב הערעור למשיב שאינו נוגע בדבר במישרין, במקרים נדירים, שכן הכלל הוא שאם קיימת אפשרות כלשהי שזכויותיו של בעל דין בערכאה ראשונה יוגבלו או יופחתו בעטיו של הערעור שהוגש, יש להמציא לו את כתב הערעור" {בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל נ' ברזילי, פ"ד נה(5),357 (2001); בש"א 4071/04 אליקים בשן נ' שרה ענבר, פדאור 04(1), 23 (2004)}.

פטור שניתן לפי תקנה 412(ב) לתקסד"א אינו אלא פטור להמציא לבעל דין את כתב הערעור, כי בשום מקרה אין פוטרים מערער מלעשות את מי שהיה בעל דין למשיב בערעור.

על-פי תקנה 424 לתקסד"א, כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור. לעניין זה אין נפקא מינה, אם מדובר בתובענה שהוגשה מעיקרה נגד מספר משיבים או בתובענה שהיא פרי האיחוד של מספר תובענות.

זאת ועוד. כל משיב רשאי להגיש ערעור שכנגד כאמור בתקנה 434 לתקסד"א. והיפוכו של דבר, מי שלא נכלל בערעור על יסוד החלטה לפי תקנה 412(ב) לתקסד"א, לא יוכל להגיש ערעור שכנגד {ע"א 56/66 קלוד בן זכרי ואח' נ' טרזה האן, טוביה לוי, ואח', פ"ד כ(2), 648 (1966)}. המבחן לצורכי תקנה 412(ב) לתקסד"א צריך להיות רחב במובן זה, שאם קיימת אפשרות כלשהי, שזכויותיו של צד לדיון בערכאה הראשונה יוגבלו או יופחתו, יש להמציא לו את כתב הערעור. לעניין הגבלת הזכויות יש להביא בחשבון, כי ההחלטה של המשיב אם להגיש ערעור שכנגד נופלת רק לאחר קבלת הודעת הערעור וניתוחו של האמור בה {בש"א 1770/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יעל ברנע, פ"ד מה(3), 875, 877 (1991)}.

אומנם, לפי תקנה 412(ב) לתקסד"א רשאי בית-המשפט שלערעור או הרשם "לוותר" על המצאת כתב הערעור למשיב שאינו נוגע בדבר, במישרין, אולם זאת הוא יעשה רק במקרים נדירים, שכן הכלל הוא שאם קיימת אפשרות כלשהי שזכויותיו של בעל-דין בערכאה הראשונה יוגבלו או יופחתו בעטיו של הערעור שהוגש, יש להמציא לו את כתב הערעור{בש"א 1770/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יעל ברנע, פ"ד מה(3), 875, 877 (1991)}. יכולים בית-המשפט או הרשם "לוותר" על ההמצאה, אך בשום מקרה אין פוטרים מערער מלעשות מי שהיה בעל-הדין כמשיב לערעור {ע"א 483/86 בירנבך נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו, פ"ד מב(3), 228 (1988)}. פטרו השופט או הרשם את המערער על-פי צד אחד מהמצאה למשיב פלוני, רשאי זה לעתור לביטול ההחלטה, כגון כשברצונו להגיש ערעור שכנגד {בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' משה ברזילי ואח', פ"ד נה(5), 357, 358 (2001)}.

מחיקת משיבים אינה יוצרת פגם בערעור – אין טעם בהותרת בעלי הדין ברשימת המשיבים אם לא נתבקש סעד נגדם, והם אינם חפצים להשתתף בהליך. גם אם שומה על המערער מלכתחילה לצרף את כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הדיונית, הרי מחיקה של בעל דין לאחר הגשת הערעור על-פי החלטה של בית-משפט אינה פוגמת בערעור. מחיקה זו אפשרית לפי תקנה 412(ב) של תקסד"א, ואם תתקבל הטענה כי המחיקה סותרת את הוראת תקנה 424 לתקסד"א, יינטל ערכה המעשי של תקנה 412 לתקסד"א.

משמעות הפטור כאמור הוא ביטול השתתפותו של אותו בעל דין, הלכה למעשה, בהליך {ע"א 8495/00 מנשה ואביגיל ברזילי ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"ד נה(4), 721, 728 (2001)}.

גם אם צד צורף כצד פורמאלי בלבד הרי הוא צד לערעור, ובכך קמה לו זכותו להגיש ערעור-שכנגד, אם כי אילו ביקשו המערערים לוותר על המצאת כתב הערעור למשיב כזה אזי היה המשיב נמנע מלהופיע בערעור, וממילא לא היתה חלה עליו התקנה דבר המועד להגשת ערעור שכנגד, הקובעת למשיב ארכה של שלושים יום מהמצאת כתב הערעור לשם הגשת ערעור-שכנגד {ע"א 56/66 קלוד בן זכרי ואח' נ' טרזה האן, טוביה לוי ואח', פ"ד כ(2), 648, 652 (1966)}.

ואולם, סוייגה ההלכה הנ"ל, כדברי בית-המשפט:

"אמת נכון הדבר שב- ע"א 56/66 בן זכרי ואח' נ' האן ואח' וערעור שכנגד, פ"ד כ(2), 648 (1966), נאמר שגם 'משיב פורמלי' רשאי להגיש ערעור שכנגד אם לא ניתן צו לוותר לו על צו ההמצאה לפי תקנה 412(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (דהיום); אך במקרה ההוא לא נדונה השאלה אם יש לראות את הערעור שכנגד כמוגש 'באותו עניין'" {בש"א 5546/95 Ga Ekrew Muinimula Etginierev Wav נ' אלומיניום פיין אליהו בע"מ, פ"ד מט(4), 827, 829 (1996)}.

כאמור, על יסוד תקנה 412(ב) לתקסד"א, רשאי בית-המשפט או הרשם לפטור {ב- רע"א 5528/09 ד"ר משה וינברג ושות' עו"ד נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים משרד האוצר, תק-על 2009(3), 2854, 2855 (2009); ע"א 5739/09 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים בע"מ נ' יונה גולדרייך, תק-על 2009(3), 941, 942 (2009) העניק בית-המשפט פטור בהסתמכו על תקנה 402(ב) לתקסד"א} את המערער לפני שמיעת הערעור, על-פי בקשתו ועל-פי צד אחד, מן החובה להמציא את כתב הערעור, אולם גם פטור זה הוא אך פטור מהמצאת כתב הערעור. בשום מקרה אין פוטרים מערער מלעשות את מי שהיה בעל דין למשיב בערעור {בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5), 457 (1991); ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(2), 346, 352 (1993); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 764}.

ב- ע"א 9584/05 {תנעמי מזון בריאות בע"מ נ' פיתהות מעדן בע"מ (בפירוק), תק-על 2005(4), 2788 (2005)} נדונה בקשה לפי תקנה 412(ב) לתקסד"א לפיה מבוקש לפטור את המערערת מבקשת מהמצאת הערעור למשיבים מס' 4 ו-5. כב' הרשם יגאל מרזל, בדחותו את הבקשה קבע כי "המערערת לא הראתה מה סרבול יש בעירוב המשיבים בהליך, וכן לא שכנעה כי משיבים אלה אינם נדרשים בהליך. המשיבים היו צד להליך קמא ומתגובתם עולה כי יש להם עניין ממשי בערעור זה. כמו כן, ראוי הוא שלא לסלק את המשיבים בנסיבות המקרה מן ההליך עוד טרם שנפתח. במידה ואכן אין למשיבים עניין בהליך, הרי סביר כי לאחר בחינת כתב הערעור יודיעו הם על רצונם להסתלק מן ההליך. מכל מקום, בשלב זה, כאשר המשיבים כלל אינם יודעים מהן הטענות בערעור, אין לקבל את הבקשה. התוצאה היא שהבקשה נדחית. המערערת תמציא למשיבים את הערעור."

כבר נקבע בפסיקת בית-המשפט, כי כאשר נשמעת בערכאה דלמטה תובענה ביחד עם הודעת צד שלישי שהוגשה במסגרתה, אזי גם הצד השלישי הינו בגדר בעל דין באותו הליך, ועל-כן, הוא משיב בערעור {רע"א 3904/96 סימן טוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.01); ע"א 9785/07 יגאל פלט נ' כהן-פיתוח-דרעד, תק-על 2008(1), 3410 (2008). לאור הנ"ל, קבעה כב' הרשמת לאה גליקסמן ב- בש"א (ארצי) 223/08 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות בע"מ-עופרי שמואל, תק-אר 2008(2), 590, 591 (2008)}:

"לאור האמור, משהמשיבות 4-2 היו צדדים שלישיים בהליך שהתנהל בבית-הדין האזורי, היה על המערער לצרפן כמשיבות בערעור זה.

8. אומנם, על-פי תקנה 412(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר ניתן להחילה על בתי-הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בית-הדין מוסמך לוותר על המצאת כתב ערעור למשיב שאינו נוגע בדבר במישרין. אולם, במקרה הנדון כלל לא ביקש המערער לפטור אותו מהמצאת הערעור למשיבות 4-2 ולא ניתנה כל החלטה המתירה לו לעשות כן. יובהר, כי גם על-פי תקנה זו, לא ניתן להשמיט לחלוטין משיב מכתב הערעור, אלא לכל היותר לוותר על המצאת כתב הערעור לאותו משיב. זאת ועוד. במקרה הנדון ממילא לא היה מקום לוותר על המצאת כתב הערעור למשיבות 4-2, שכן הקביעות בפסק-הדין בדבר רציפות זכויות הפנסיה של המערער וחלוקת תשלום זכויותיו בין הקרנות נוגעות באופן ישיר למשיבות 4-2.

9. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. על המערער להמציא כתב ערעור מתוקן לבית-הדין, בו יצרף את המשיבות 4-2 כמשיבות בערעור, ולהמציאו למשיבות בערעור, וזאת בתוך 15 יום."

בעל דין רשאי לבקש מבית-המשפט או "לדרוש" כלשון תקנה 412(ב) לתקסד"א שהודעת הערעור לא תומצא למשיב פלוני. ואומנם, משניתנה החלטה שכזו, נמנע מאותו משיב להגיש ערעור שכנגד. יחד עם זאת, לא נמנע מאותו משיב לפנות לבית-המשפט ולבקש לבטל את ההחלטה המתירה שלא להמציא לו את הודעת הערעור. אותה החלטה ניתנת, בדרך-כלל, על-פי צד אחד ובתור שכזו היא ניתנת לביטול על-ידי מי שעלול להיפגע ממנה.

ב- ע"א 4446/90 {יעל ברנע נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פדאור 91(1), 720 (1991)} קבע כב' השופט שמואל צור כי במקרה הנדון בפניו, הינו סבור שכוונתו של המשיב להגיש ערעור שכנגד הינה סיבה טובה שלא להתיר למערער להימנע מלהמציא הודעת ערעור למשיב ואם ניתנה החלטה שכזו על-פי צד אחד, קיים צידוק לבטלה.