botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

עירבון (תקנה 428 לתקנות)

תקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"428. עירבון (395)
משהוגש כתב הערעור, יקבע הרשם של בית-המשפט שלערעור את סכום העירבון שעל המערער להפקיד בבית-המשפט להבטחת הוצאותיו של כל משיב ואת המועד להפקדתו וימציא למערער הודעה על כך; לעניין סימן זה דין כתב ערבות בנקאית כדין עירבון."

על-פי תקנה 428 לתקסד"א, הסמכות בדבר קביעת העירבון אותו נדרש המערער להפקיד בבית-המשפט נתונה לרשם של בית-המשפט {רע"א 3367/09 מאיר הוניגבוים נ' טפחות בנק למשכנתאות והשקעות בע''מ, תק-על 2009(3), 1997 (2009)}. תקנה זו קובעת כי דין ערבות בנקאית כדין עירבון {עמ"נ (מחוזי נצ') 8853-07-10 אייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית טבריה, תק-מח 2010(3), 9898 (2010)}.

הכלל הקבוע בתקנה 427 לתקסד"א קובע כי המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב. לפיכך, מוטלת עליו החובה להפקיד בטוחה זמינה ויעילה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, אם ידחה ערעורו.

לפיכך, הנטל להראות כי יש לסטות מן הכלל הנ"ל מוטל על מבקש הפטור מהפקדת העירבון. השיקולים שעל רשם בית-משפט לשקול בבואו לדון בבקשה למתן פטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון הינם מצבו הכלכלי של המבקש והאם יש ביכולתו לעמוד בתשלום העירבון וסיכוייו של הערעור שהגיש. המדובר בתנאים מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור {רע"צ (שלום אש') 45713-05-10 בניין א.י. שלם בע"מ נ' משוב עבודות עפר ובטון בע"מ, תק-של 2010(2), 136123, 136124 (2010)}.

באשר לבקשת הפטור מהפקדת עירבון, רף הדרישות המוטל על המבקש פטור מהפקדת עירבון גבוה מזה המוטל על המבקש פטור מאגרה. הפקדת העירבון נועדה להבטחת המשיב שמא יצא נפסד בשל אי-יכולתו לגבות את ההוצאות, אם יפסקו לטובתו {ע"א (מחוזי חי') 6262-12-08 מיכאל סטיטיס נ' סימה בבאיצ'ב, תק-מח 2009(1), 1921, 1923 (2009)}.

במילים אחרות, הכלל הוא, כי על בעל דין המערער או מבקש לערער מוטלת החובה להפקיד בטוחה זמינה ויעילה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד - אם יידחה ערעורו. על מי שמבקש לחרוג מכלל זה בין על-ידי הפטרתו מחובת הפקדת עירבון ובין על-ידי המרת חיובו בהפקדת ערבות בנקאית בחיוב בהפקדת ערבות צד ג' - שמימושה אינו ודאי ומעצם טבעו הוא טעון נקיטת הליכים נוספים, מוטל הנטל להראות כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים וממילא הסיכויים כי יחוייב בהוצאות המשיב נמוכים וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את הפקדת העירבון הנדרש {בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2), 383 (1990); ע"א 6217/99 אהרון קורן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2000(2), 128 (2000)}.

נעיר כי מלאכת קביעת סכום העירבון איננה מדע מדוייק {ע"א 2871/00 מועין ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פדאור 00(3), 758 (2000)} לא ניתן לכמת מראש משקלו של כל אחד מן השיקולים המנחים ולהציב את הנתונים הספציפיים של תיק פלוני במעין "נוסחה" לקביעת סכום העירבון.

קיימים מספר נתונים העולים מן ההליך שהתנהל בפני הערכאה הראשונה, מהודעת הערעור ומנסיבות העניין, אשר יש להתחשב בהם ולקבוע על סימכם את גובה העירבון על הסכום שנקבע לנבא במידה קרובה ככל האפשר את סכום ההוצאות שעשוי בית-המשפט שלערעור לפסוק במקרה של דחיית הערעור [ע"א 5688/95 Fabio Perini S.P.A נ' Nduustrie Meccaniche Alberto Consani S.P.A, פדאור 97(3), 201 (1997)}.

הפקדת העירבון, כאמור, נועדה להבטיח הוצאות אלה ולכן יש לשאוף ככל האפשר לקבוע את העירבון בגובה ההוצאות שייפסקו. אך מובן, כי בשלב קביעת העירבון עצם החיוב בהוצאות וסכומן אינם יודעים, שהרי בירור הערעור טרם החל. על-כן, כל שניתן לעשות בשלב זה, הוא, כאמור, להתחשב בכל השיקולים הרלבנטיים ולקבוע את סכום העירבון על יסוד הערכה בדבר גובה ההוצאות העתידיות שערכאת הערעור עשויה לפסוק.

ב- בש"א 1989/94 {כונס הנכסים הרשמי נ' ארוין זוסמן ואח', פדאור 95(2), 718 (1995)} התבקשה כב' השופטת אורית אפעל-גבאי להגדיל את הסכום שנקבע כעירבון (30,000 ש"ח) כשמדובר היה בפסק-דין על סך 410 מיליון ש"ח! וזה אכן הוגדל לסך 150,000 ש"ח.

אכן, תקנה 428 לתקסד"א, הקובעת עירבון כערובה להוצאות בהליכי ערעור אינה מזכירה עירבון בהליכי ערעור שכנגד. המחבר י' זוסמן {סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 בעריכת ש' לוין) סעיף 658, בעמ' 844} מציין – ללא אסמכתאות – כי בעוד שמגיש הערעור שכנגד משלם אגרת משפט, פטור הוא ממתן ערובה להוצאות המערער.

ניתן להניח כי מתקין התקנות סבר כי משכפה המערער בערעור הראשי את הערעור על המשיב, והמשיב מתגונן בין היתר על-ידי ערעור שכנגד באותו תיק, אין מקום להטיל עליו מראש ערובה להוצאות בהליך שהוא "נגרר" אליו, ושיוזמתו בערעור שכנגד באה רק לאחר שנכפה עליו ההליך. אכן, באגרה חייב המערער שכנגד, שכן המדינה תיתן לו "שירות שיפוטי מוגבר", מעבר לזה הניתן בערעור עצמו. זאת – ככלל {ד"ר חמי בן-נון, הערעור האזרחי, 363 עד 364}.