botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

תיקון טעות בפסק-דין (סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט)

1. כללי
סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדקלמן:

"81. תיקון טעות בפסק דין [ב/37א]
(א)...
(ג) תוקנו פסק-דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף-קטן (א) יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק-הדין או ההחלטה האחרת..."

סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט הסמיך את בית-המשפט לתקן השמטה מקרית בפסק-הדין, כאשר "טעות" בלשון החוק היא: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

בבואו להשתמש בסמכותו לתקן פסק-דין על-פי סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט, על בית-המשפט לנהוג בזהירות רבה על מנת שלא לגרוע מסופיות הדיון {י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 906}.

הסמכות הנתונה לבית-המשפט מוגבלת לתיקון טעויות סופר בפסק-הדין. תיקונים מהותיים אינם ניתנים לתיקון בדרך זו. מדובר בעיקרו על השמטה טכנית, הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-ליבו ללא דעת, וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לב לשאלה נתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לקיים פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה.

יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על-פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על-פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש {ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1), 667 (1978)}.

לתשומת-ליבנו כי סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט מהווה חריג לתקנה 397 לתקסד"א לדוגמה. סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט קובע כי החלטה לתקן את פסק-הדין מזיזה קדימה את המועד להגשת הערעור ותקופת הערעור נתמנית מיום החלטת התיקון {ב- ע"א 3053/98 יפת געדי נ' צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1), 933 (1999) הבחין כב' השופט ת' אור בין תיקון טעות על-פי סעיף 81 לחוק בתי-המשפט לבין הבהרת פסק-דין כפי שקבוע בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל בקובעו כי "על החלטת ההבהרה ניתן לערער, אך אין כל הוראה בדין הקובעת שלאחר החלטת הבהרה מוארך המועד להגשת ערעור על פסק-הדין כולו. באין הוראה כזו, אין במקרה כזה חריג למועד הגשת ערעור על פסק-הדין לפי תקנה 397, שהוא 45 ימים מיום מתן פסק-הדין". ראה גם בש"א 3399/02 ג'מאל סאלח חילף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פדאור 02(10), 128 (2002)}.

כלומר, הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט, הדן בתיקון פסק-דין, קובעת דחיה של תחילת מירוץ המועדים להגשת ערעור. ההוראה בדבר דחיית מניין הימים נועדה למנוע סרבול יתר וחוסר יעילות כתוצאה מהגשת ערעור בשלב מוקדם מדי, שכן, לא פעם תיקון פסק-הדין עשוי לייתר את הערעור או יגרור תיקון בערעור שכבר הוגש {דברי כב' השופט ר' כרמל ב- בש"א (מחוזי יר') 5372/08 בן יאיר גבריאל נ' אליהו יעקב, תק-מח 2009(1), 5177, 5178 (2009)}.

יחד עם זאת, תחולת הוראה זו מותנית בכך שפסק-הדין תוקן. מאידך, כאשר בקשה לתיקון פסק-דין נדחית, לא חל שינוי במועד בו החל מירוץ המועדים. שאלת מירוץ המועדים נגזרת, אם כן, מהתוצאה של הליך התיקון ואיננה נובעת באופן אוטומטי מהחלתו. נדגיש כי הסדר זה נועד למנוע שימוש לרעה במכשיר של בקשה לתיקון פסק-דין, כדרך להביא להארכה בלתי-מוצדקת לצורך הגשת ערעור {רע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל, פורסם במאגר נבו; בש"א 1031/06 עיריית תל אביב נ' מנחמי (1987) בע"מ, פורסם במאגר נבו}.

בעל דין הממתין להחלטה בבקשה לתיקון טעות נוטל על עצמו את הסיכון כי הוא עלול להחמיץ את המועד להגשת ערעור, מקום שתידחה הבקשה.

במצב דברים זה, פתוחות בפני בעל הדין שתי אפשרויות: האחת, הגשת ערעור במועד. השניה, הגשת בקשה להארכת מועד {לעניין בקשה להארכת מועד ותנאיה ראו בהרחבה בפרק נפרד העוסק בעניין זה} עד להכרעת בית-המשפט בבקשה לתיקון טעות.

2. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור וזאת לאחר החלטת בית-המשפט בבקשה לתיקון טעות
בעוד שהגשת ערעור במועד עלולה לגרום לסרבול יתר וחוסר יעילות, הגשת בקשה להארכת המועד עשויה לחסוך הגשתו של הליך מיותר או את הצורך לשנותו.

עצם הגשתה של בקשה לתיקון טעות בבית-המשפט איננה מצדיקה היענות לבקשה להארכת מועד באופן אוטומטי ויש להראות "טעם מיוחד", כפי שדורשת תקנה 528 לתקסד"א. השאלה האם הגשת בקשה לתיקון טעות עולה כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד נבחנת על-פי אמות-המידה שגובשו לעניין "הליך תלוי ועומד" כטעם מיוחד {בש"א 10199/08 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון ברכר, תק-על 2008(4), 4002, 4003 (2008)}.

על-פי אמות-מידה אלה, בעת בחינת השאלה האם קיומו של "הליך תלוי ועומד" מקים טעם מיוחד למתן אורכה יוענק משקל לסוג ההליך התלוי ועומד, לשאלת הקשר שבינו לבין הערעור שיש להגישו, לסיכויי ההליך התלוי ועומד וכן למסגרת הזמן בה יוכרע {בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל, תק-על 2004(4), 499 (2004)}.

אמות-מידה אלה מנטרלות את החשש כי היעתרות לבקשה תיתן יד להארכה בלתי-מוצדקת, בניגוד לתכליתו של סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט. כך, למשל, אם הבקשה לתיקון טעות הינה הליך סרק אשר סיכוייו קלושים, לא תינתן הארכת מועד.

לעומת זאת, אם עסקינן בהליך שסיכוייו טובים, אזי מוצדק להיעתר לבקשה, וממילא אין בכך שימוש לרעה בבקשה להארכת מועד לצורך קבלת אורכה בלתי-מוצדקת.

ב- בש"א 10199/08 {הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון ברכר, תק-על 2008(4), 4002, 4003 (2008)} דחתה כב' הרשמת גאולה לוין את הבקשה למתן אורכה שכן "המבקשות לא פירטו את תוכן הבקשה לתיקון טעות. הן לא ציינו מהם התיקונים שביקשו להכניס בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ולא צירפו העתק של הבקשה לתיקון פסק-הדין. במצב דברים זה, לא ניתן לבחון את השאלה האם הגשת הבקשה לתיקון טעות מקימה 'טעם מיוחד' למתן ארכה, שכן לא ניתן לעמוד על הקשר בין הבקשה לבין הערעור, לסיכויי ההליך ולמסגרת הזמן הצפויה למתן הכרעה. במצב דברים זה אין בידי לקבוע קיומו של 'טעם מיוחד' כמתחייב לשם היענות לבקשה להארכת מועד" {ראה גם בש"א 5073/08 עזבון המנוח ישינובסקי צבי נ' מרדכי פרוייליך, תק-על 2008(2), 5299, 5300 (2008)}.

ב- בש"פ 8276/09 {מתן חיים פרפרה נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(4), 2656 (2009)} קבעה כב' הרשמת גאולה לוין כי "לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל לרישום את הבקשה לרשות ערעור. אין מחלוקת כי בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מיום 7.7.2009 נפלה טעות בציון שמו של המערער וכי פסק-הדין תוקן בהמשך, שלא בנוכחות המבקש. על-פי סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אם תוקן פסק-הדין, יראו, לעניין הערעור, את מועד מתן החלטת התיקון כמועד מתן פסק-הדין. במצב דברים זה, יש למנות את המועד להגשת ההליך מהמועד בו קיבל המבקש את ההחלטה בדבר תיקון פסק-הדין. בעלי הדין לא ציינו מתי תוקן פסק-הדין ומתי הומצאה ההחלטה בדבר התיקון לידי המבקש. במצב דברים זה כלל אין ודאות כי פניית המבקש לבית-משפט זה בחודש ספטמבר 2009 נעשתה לאחר תום המועד החוקי להגשת ההליך. נוכח האמור ובשים-לב לטענות המבקש כי טעה במניין הימים בשעה שלא היה מיוצג, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל לרישום את הבקשה לרשות ערעור."

ב- בש"א 3806/08 {יורם יעקובוביץ חברה לבנין בע"מ נ' איתמר ברוך, תק-על 2008(2), 2632, 2633 (2008)} קבעה כב' הרשמת גאולה לוין כי "במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד מתבררת לאחר שבית-המשפט דן בבקשה לתיקון פסק-הדין ודחה אותה. בשלב זה אין עוד ספק כי ההסדר בדבר דחיית מניין הימים להגשת ערעור אינו חל. יחד עם זאת, ראיתי לנכון להאריך את המועד כך שיתאפשר למבקשת להגיש ערעור. המבקשת הגישה את בקשתה לארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך, והמועד אף הוארך ארעית בהחלטתי מיום 30.4.2008. למשיבים לא נוצרה ציפיה לסופיות ההליך והם הועמדו מבעוד מועד על כך שהמבקשת אינה משלימה עם החלטת בית-המשפט קמא. אשר לזיקה בין ההליכים, אין חולק כי קיים קשר הדוק בין הבקשה לתיקון טעות לבין הליך הערעור. טעמים שביעילות דיונית הצדיקו, כך נראה, המתנה להחלטה בבקשה לתיקון טעות, כך שלא יוגש ערעור חסר תוחלת. בנסיבות אלה, גם אם סיכוייה של הבקשה לתיקון פסק-הדין לא היו גבוהים מלכתחילה, כטענת המשיבים, נחה דעתי כי התקיים אותו 'טעם מיוחד' שמצדיק הארכת מועד."

ב- בש"א 10871/07 {הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' רונן נהור, תק-על 2008(1), 166, 167 (2008)} קבעה כב' הרשמת גאולה לוין כי "במקרה שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך. למשיבים לא נוצרה ציפיה לסופיות ההליך והם הועמדו מבעוד מועד על כך שהמבקשת אינה משלימה עם החלטת בית-המשפט קמא. הבקשה מתבססת על בקשה לתיקון טעות בפסק-הדין שהוגשה מטעם המשיבים ולא מטעם המבקשת. במצב דברים זה, אין יסוד לחשש בדבר שימוש לרעה במכשיר של בקשה לתיקון פסק-דין כדרך להביא להארכת מועד להגשת ערעור. נוכח טיב ההליך ונוכח העובדה כי הסתיים סבב התגובות לבקשה, ניתן להניח כי המתנה להחלטת בית-משפט המחוזי לא תיארך זמן רב. אשר לזיקה בין ההליכים, אין חולק כי קיים קשר הדוק בין הבקשה לתיקון טעות לבין הליך הערעור, ככל שהדברים נוגעים להגדרת קבוצת התובעים בתובענה הייצוגית. גם אם הבקשה לתיקון טעות אינה משליכה על קביעות אחרות ועל רכיבים אחרים של ההחלטה עליהם בכוונת המבקשת לערער, לא ניתן לפצל את הליכי הערעור. מטעמים שביעילות דיונית מוצדק להמתין להחלטה בבקשה לתיקון טעות, כך שהבקשה לרשות ערעור, ככל שתוגש, תתייחס להחלטה בשלמותה ולכל נקודות המחלוקת. בנסיבות אלה, כאשר קיים סיכוי לכך שאם תתקבל הבקשה לתיקון טעות הדבר יצריך עריכת תיקון במתכונת הערעור ויש יסוד לסברה שהחלטת בית-המשפט בעניין זה תינתן תוך זמן סביר, מתקיים אותו "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד".

3. בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון טעות
ב- ת"א (שלום ת"א) 213698/02 {צבי גור אריה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(2), 11500 (2008)} נדונה בקשה לפיה נדרש בית-המשפט להפעיל את סמכותו בהתאם לתקנה 528 לתקסד"א וליתן אורכה להגשת בקשה לתיקון פסק-הדין, באופן שתתווסף המילה "הוצאות" לפסק-הדין, אשר לטענתו הושמטו מפסק-הדין השמטה מקרית. הבקשה הוגשה רק ביום 27.2.08, כחודש לאחר קבלת עמדת ב"כ הנתבעות/המשיבות בקשר עם הוצאות משפט.

המשיבות טוענות כי יש לדחות הבקשה מחמת הסיבה כי אין כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה.

במקרה זה, נימק ב"כ המבקש את העיכוב בהגשת בקשתו בהתנהגות ב"כ המשיבה. כך, שבתחילה לא סבר כי תהיה מחלוקת על הוצאות המשפט שנחשבות טרוויאליות ובסיסיות ורק לאחר מסכת ארוכה של פניות בניסיון לברר את הסיבה להפרשים בתשלום התבררה לו קיומה של המחלוקת. לפיכך, התעכב בהגשת בקשתו לתיקון פסק-הדין מעבר למועד הקבוע בחוק.

כב' השופטת אגי זהבה בקבלה הבקשה קבעה כי "הסבריו של ב"כ המבקש לעיכוב בהגשת הבקשה, מניחים את הדעת בנסיבות אליהן נקלע כאשר נדחה ב'לך ושוב' אל מול ב"כ המשיבות."

עוד נקבע, כי לא ייגרם כל עיוות-דין למשיבות, באם יוארך המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק-הדין, שכן גם אם תתקבל בקשת המבקש לתיקון פסק-הדין, מועד מתן החלטת התיקון ייחשב כמועד מתן פסק-הדין לעניין הערעור עליו.