ערכאת הערעור
הפרקים שבספר:
- המועד להגשת ערעור בזכות (תקנה 397 לתקסד"א)
- המועד להגשת ערעור ברשות (תקנה 398 לתקנות)
- המועד להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד (תקנה 398א לתקנות)
- המועד לבקשת רשות לערער (תקנה 399 לתקנות)
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 400 לתקנות)
- ערעור על פסק-דין בתביעה אזרחית (תקנה 401 לתקנות)
- מניין הימים (תקנה 402 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער לבית-המשפט של ערעור (תקנה 403 לתקנות)
- ערובה ומסמכים שיש לצרפם לבקשה לרשות לערער (תקנה 404 לתקנות)
- ערובה להוצאות בערעור ברשות (תקנה 405 לתקנות)
- תשובת המשיב בעל-פה או בכתב (תקנה 406 לתקנות)
- רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני (תקנה 406א לתקנות)
- החלטת בית-המשפט והמצאתה (תקנה 407 לתקנות)
- הרשות לערער מסוייגת (תקנה 408 לתקנות)
- אין ערעור על רשות לערער (תקנה 409 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער כהגשת ערעור (תקנה 410 לתקנות)
- הפיכת בקשה לכתב ערעור (תקנה 410א לתקנות)
- השגה על החלטות שאינן פסק-דין (תקנה 411 לתקנות)
- הגשת ערעור (תקנה 412 לתקנות)
- תוכן כתב הערעור (תקנה 413 לתקנות)
- נימוקי הערעור (תקנה 414 לתקנות)
- נימוקים שלא פורשו (תקנה 415 לתקנות)
- פטור מנימוקי ערעור (תקנה 416 לתקנות)
- מחיקת נימוקים ותיקונם (תקנה 417 לתקנות) ומהם השיקולים בבואו של בית-המשפט להכריע בבקשה לתיקון כתב-הערעור
- פרטים נוספים (תקנה 418 לתקנות)
- מסמכים שיש לצרפם לכתב הערעור (תקנה 419 לתקנות)
- מסמכים שיש להמציאם למשיבים (תקנה 420 לתקנות) והמועד להגשת ערעור שכנגד
- ערעור שאינו בהתאם להוראות (תקנה 421 לתקנות)
- איחוד בעלי דין (תקנה 422 לתקנות)
- ערעור על תובענות שאוחדו (תקנה 423 לתקנות)
- מיהו משיב (תקנה 424 לתקנות)
- צירוף משיב בידי בית-המשפט (תקנה 425 לתקנות)
- הוצאות הערעור (תקנה 427 לתקנות)
- עירבון (תקנה 428 לתקנות)
- ערובה במקום עירבון (תקנה 429 לתקנות)
- קביעת ערובה (תקנה 430 לתקנות)
- דחיית ערעור מהיעדר ערובה (תקנה 431 לתקנות)
- פטור מחובת עירבון (תקנה 432 לתקנות)
- שינוי החלטה בעניין עירבון (תקנה 433 לתקנות)
- ערעור-שכנגד טעון הודעה (תקנה 434 לתקנות)
- הודעה כשהמערער פטור מערובה ואי-הגשת הודעה (תקנות 435 ו- 436 לתקנות)
- תיק מוצגים (תקנות 437 עד 444 לתקנות)
- דיון מקדמי בערעור (תקנה 445 לתקנות)
- עיקרי טיעון (תקנה 446 לתקנות)
- הדיון בערעור (תקנה 447 לתקנות)
- סיכום טענות בכתב (תקנה 448 לתקנות)
- טענת פגם או אי-קיום תנאי (תקנה 449 לתקנות)
- אי-התייצבות בערעור (תקנה 450 לתקנות)
- ביטול החלטה על-פי צד אחד (תקנה 451 לתקנות)
- היסוד להכרעה בערעור (תקנה 453 לתקנות)
- הכרעה על יסוד נימוק שונה (תקנה 454 לתקנות)
- החזרת הדיון לבית-המשפט בערכאה קודמת (תקנה 455 לתקנות)
- התנגדות לממצאי בית-המשפט בערכאה הקודמת (תקנה 456 לתקנות)
- ראיות נוספות בערעור (תקנה 457 לתקנות)
- כיצד גובים עדות נוספת (תקנה 458 לתקנות)
- מתן פסק-הדין בערעור (תקנה 459 לתקנות)
- תוכן פסק-הדין בערעור (תקנה 460 לתקנות)
- פסק-דין מוסכם (תקנה 461 לתקנות)
- סמכותו של בית-המשפט בערעור (תקנה 462 לתקנות)
- שימוע ההחלטה (תקנה 463 לתקנות)
- החלטה תיערך בצורת פסיקתא (תקנה 464 לתקנות)
- בקשה להחלטת ביניים (תקנה 465 לתקנות)
- עיכוב ביצוע במשפט האזרחי (תקנה 466 עד 471 לתקנות)
- הארכת מועדים להגשת ערעור
- נטל ההוכחה להגשת הערעור במועדו - על מי מוטל?
- התערבותה של ערכאת הערעור - אימתי?
- ערעור על החלטת רשם (סעיף 96 לחוק בתי-המשפט)
- "פסק-דין" למול "החלטה אחרת"
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 31 ו- 32 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- מהו המועד הקובע לצורך הגשת ערעור - מועד מתן פסק-הדין או מועד מתן הפסיקתא (תקנה 198 לתקנות)?
- ערעור על פסק-דין שניתן על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי-משפט)
- פגרות
- הוראות משלימות (תקנה 43 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- תקופות (סעיף 10(א) לחוק הפרשנות)
- תיקון טעות בפסק-דין (סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט)
- ערכאת הערעור בערכאות שונות (הוראות חיקוק)
כיצד גובים עדות נוספת (תקנה 458 לתקנות)
תקנה 458 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"458. כיצד גובים עדות נוספת (416)
התיר בית-המשפט שלערעור הבאת עדויות נוספות, יכול הוא עצמו לגבותן, אם בעל-פה, אם בתצהיר ואם בדרך אחרת, או להורות לבית-משפט אחר לגבותן ולשלחן אליו."
בית-המשפט שלערעור, בהתאם לתקנה 458 לתקסד"א, יכול להורות שבית-המשפט אחר (ולא בית-המשפט שלערעור) יגבה את הראיות הנוספות, ואולם תנאי קודם לכך הוא, כמובן, החלטתו של בית-המשפט שלערעור עצמו, המתיר את הבאת הראיות הנוספות.
בית-המשפט שלערעור בדרך-כלל איננו דן בעדויות אשר לא היו לפני הערכאה הראשונה, ורק במקרים יוצאים-מן-הכלל הוא רשאי להרשות להביא בפניו ראיה, בין שהיתה זו ראיה אשר בית-המשפט בערכאה ראשונה סירב לקבלה למרות שהיה צריך לקבלה, ובין שבית-המשפט שלערעור סבור שהראיה הנוספת, אשר טרם הוגשה בפני בית-המשפט בערכאה ראשונה, דרושה כדי לאפשר לו ליתן פסק-דין {ע"א 401/76 ויינשטיין-כרמי נ' בחור, פ"ד לא(1), 81 (1976)}.
כלומר, קיימת אפשרות, שבית-המשפט שלערעור ישמע את העדויות הנוספות בעצמו על אף שלא שמע את ראיות כל העדים בתיק. האפשרות החליפית הינה כי בית-המשפט יחזיר את התיק לשמיעת עדות לבית-משפט קמא.
בית-המשפט בקבלו את התיק, משמש כידו הארוכה של בית-המשפט שלערעור הן בהגבלת סמכותו, בהתאם להנחיית בית-המשפט שלערעור והן באופן גביית העדות כאמור בתקנה 458 לתקסד"א.
לשאלת השואלים {עז' (משפחה חי') 2270/00 כץ מיכל נ' קנטור סופיה, תק-מש 2006(4), 383, 384 (2006)} שמא ביכר בית-המשפט שלערעור להשיב את התיק לערכאה קמא ולא לשמוע את העד עצמו, לאור התרשמותו הבלתי-אמצעית של השופט קמא מכלל העדים, ניתן להשיב - כי לאור העובדה שנדרשת חקירתו של העד בחקירה נגדית וחוזרת, להבדיל מהגשת ראיה כמסמך לדוגמה, הרי שבית-המשפט שלערעור הפנה לערכאה קמא וכפי שנקבע ב- ע"א 4836/90 {פמ"ר חב' לבנין ולעבודות נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד מח(2), 560 (1994)}:
"בנסיבות העניין, לרגל הצורך לאפשר חקירה של המצהיר, ולאור תוצאותיה להתוות את מהלכיו הבאים של הבירור, יש לבכר את הדרך של החזרת ההליך לבית-המשפט קמא, כדי לאפשר הבאת הראיה הנוספת לפניו."