ערכאת הערעור
הפרקים שבספר:
- המועד להגשת ערעור בזכות (תקנה 397 לתקסד"א)
- המועד להגשת ערעור ברשות (תקנה 398 לתקנות)
- המועד להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד (תקנה 398א לתקנות)
- המועד לבקשת רשות לערער (תקנה 399 לתקנות)
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 400 לתקנות)
- ערעור על פסק-דין בתביעה אזרחית (תקנה 401 לתקנות)
- מניין הימים (תקנה 402 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער לבית-המשפט של ערעור (תקנה 403 לתקנות)
- ערובה ומסמכים שיש לצרפם לבקשה לרשות לערער (תקנה 404 לתקנות)
- ערובה להוצאות בערעור ברשות (תקנה 405 לתקנות)
- תשובת המשיב בעל-פה או בכתב (תקנה 406 לתקנות)
- רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני (תקנה 406א לתקנות)
- החלטת בית-המשפט והמצאתה (תקנה 407 לתקנות)
- הרשות לערער מסוייגת (תקנה 408 לתקנות)
- אין ערעור על רשות לערער (תקנה 409 לתקנות)
- הגשת בקשת רשות לערער כהגשת ערעור (תקנה 410 לתקנות)
- הפיכת בקשה לכתב ערעור (תקנה 410א לתקנות)
- השגה על החלטות שאינן פסק-דין (תקנה 411 לתקנות)
- הגשת ערעור (תקנה 412 לתקנות)
- תוכן כתב הערעור (תקנה 413 לתקנות)
- נימוקי הערעור (תקנה 414 לתקנות)
- נימוקים שלא פורשו (תקנה 415 לתקנות)
- פטור מנימוקי ערעור (תקנה 416 לתקנות)
- מחיקת נימוקים ותיקונם (תקנה 417 לתקנות) ומהם השיקולים בבואו של בית-המשפט להכריע בבקשה לתיקון כתב-הערעור
- פרטים נוספים (תקנה 418 לתקנות)
- מסמכים שיש לצרפם לכתב הערעור (תקנה 419 לתקנות)
- מסמכים שיש להמציאם למשיבים (תקנה 420 לתקנות) והמועד להגשת ערעור שכנגד
- ערעור שאינו בהתאם להוראות (תקנה 421 לתקנות)
- איחוד בעלי דין (תקנה 422 לתקנות)
- ערעור על תובענות שאוחדו (תקנה 423 לתקנות)
- מיהו משיב (תקנה 424 לתקנות)
- צירוף משיב בידי בית-המשפט (תקנה 425 לתקנות)
- הוצאות הערעור (תקנה 427 לתקנות)
- עירבון (תקנה 428 לתקנות)
- ערובה במקום עירבון (תקנה 429 לתקנות)
- קביעת ערובה (תקנה 430 לתקנות)
- דחיית ערעור מהיעדר ערובה (תקנה 431 לתקנות)
- פטור מחובת עירבון (תקנה 432 לתקנות)
- שינוי החלטה בעניין עירבון (תקנה 433 לתקנות)
- ערעור-שכנגד טעון הודעה (תקנה 434 לתקנות)
- הודעה כשהמערער פטור מערובה ואי-הגשת הודעה (תקנות 435 ו- 436 לתקנות)
- תיק מוצגים (תקנות 437 עד 444 לתקנות)
- דיון מקדמי בערעור (תקנה 445 לתקנות)
- עיקרי טיעון (תקנה 446 לתקנות)
- הדיון בערעור (תקנה 447 לתקנות)
- סיכום טענות בכתב (תקנה 448 לתקנות)
- טענת פגם או אי-קיום תנאי (תקנה 449 לתקנות)
- אי-התייצבות בערעור (תקנה 450 לתקנות)
- ביטול החלטה על-פי צד אחד (תקנה 451 לתקנות)
- היסוד להכרעה בערעור (תקנה 453 לתקנות)
- הכרעה על יסוד נימוק שונה (תקנה 454 לתקנות)
- החזרת הדיון לבית-המשפט בערכאה קודמת (תקנה 455 לתקנות)
- התנגדות לממצאי בית-המשפט בערכאה הקודמת (תקנה 456 לתקנות)
- ראיות נוספות בערעור (תקנה 457 לתקנות)
- כיצד גובים עדות נוספת (תקנה 458 לתקנות)
- מתן פסק-הדין בערעור (תקנה 459 לתקנות)
- תוכן פסק-הדין בערעור (תקנה 460 לתקנות)
- פסק-דין מוסכם (תקנה 461 לתקנות)
- סמכותו של בית-המשפט בערעור (תקנה 462 לתקנות)
- שימוע ההחלטה (תקנה 463 לתקנות)
- החלטה תיערך בצורת פסיקתא (תקנה 464 לתקנות)
- בקשה להחלטת ביניים (תקנה 465 לתקנות)
- עיכוב ביצוע במשפט האזרחי (תקנה 466 עד 471 לתקנות)
- הארכת מועדים להגשת ערעור
- נטל ההוכחה להגשת הערעור במועדו - על מי מוטל?
- התערבותה של ערכאת הערעור - אימתי?
- ערעור על החלטת רשם (סעיף 96 לחוק בתי-המשפט)
- "פסק-דין" למול "החלטה אחרת"
- ערעור על החלטת רשם (תקנה 31 ו- 32 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- מהו המועד הקובע לצורך הגשת ערעור - מועד מתן פסק-הדין או מועד מתן הפסיקתא (תקנה 198 לתקנות)?
- ערעור על פסק-דין שניתן על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי-משפט)
- פגרות
- הוראות משלימות (תקנה 43 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000)
- תקופות (סעיף 10(א) לחוק הפרשנות)
- תיקון טעות בפסק-דין (סעיף 81(ג) לחוק בתי-המשפט)
- ערכאת הערעור בערכאות שונות (הוראות חיקוק)
הגשת בקשת רשות לערער כהגשת ערעור (תקנה 410 לתקנות)
תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"410. הגשת בקשת רשות לערער כהגשת ערעור (375) (תיקון התש"ן)
הוגשה בקשת רשות לערער לבית-משפט שלערעור, רשאי בית-המשפט לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור, ואף ללא הסכמת בעל דין לאחר שניתנה לו ההזדמנות להביע התנגדותו ונראה לבית-המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין; החליט בית-המשפט כאמור תחול תקנה 407(ג) ולא יחולו תקנות 412, 419 עד 421 ו-427 עד 433."
תקנה 410 לתקסד"א קובעת כי במידה והוגשה בקשת רשות לערער לבית-משפט שלערעור, רשאי בית-המשפט לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, בין אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור.
הנוהג כיום הוא כי בית-המשפט מבקש מן הצדדים להתייחס לאפשרות כי בית-המשפט ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה {רע"א (מחוזי ב"ש) 45601-08-10 א.ש.נ.ן. שיווק מזון בע"מ נ' הנמל-אריזות ושווק (1984) בע"מ, תק-מח 2010(3), 16124 (2010)}.
אנו סבורים כי בעשותו כן, יחסך זמנו של בית-המשפט להכריע בבקשה למתן רשות לגופה ובכך ייחסך זמן שיפוטי של בית-המשפט. הסכמת הצדדים חוסכת מזמנו של בית-המשפט ומזמנם של בעלי הדין.
כך לדוגמה, ב- רע"א (מחוזי יר') 48981-05-10 {מדינת ישראל-משרד החינוך נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה", תק-מח 2010(3), 11688, 11689 (2010)} הוגשה תשובה לבקשת רשות לערער מטעמו של המשיב תוך שהצדדים מסכימים כי בית-המשפט יפעל מכוח סמכותו על פי תקנה 410 לתקסד"א.
כלומר, בית-המשפט מוסמך לדון בערעור גופו תוך סמכות להכריע בערעור על יסוד הבקשה והתשובה {ראו גם רע"א (מחוזי יר') 16161-06-10 מוסא אבו רקושה נ' היאם עבד אלקאדר נמרי, תק-מח 2010(3), 9874 (2010)}.
ב- רע"א (מחוזי יר') 48981-05-10 {מדינת ישראל-משרד החינוך נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה", תק-מח 2010(2), 20646 (2010)} נדרשו הצדדים להביע התייחסותם לאפשרות כי בית-המשפט ידון בבקשת רשות ערעור כערעור כאמור בתקנה 410 לתקסד"א תוך שהוא קבע כי היעדר התייחסות לעניין זה כמוה – כהסכמה {ראו גם רע"א 1462/10 דוד עטייה נ' ליאור שגיא, תק-על 2010(2), 765 (2010)}.
יתירה מזאת, בית-המשפט שלערעור רשאי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות אף ללא הסכמת בעל דין ובתנאי שניתנה לבעל הדין ההזדמנות להביע התנגדותו {ראו גם בע"מ 1142/10 פלוני נ' פלונית, תק-על 2010(2), 2927, 2929 (2010)} ונראה לבית-המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין.
במקרה ובית-המשפט החליט כאמור תחול תקנה 407(ג) לתקסד"א לפיה "החלטת בית-המשפט תומצא לבעלי הדין ואין צורך להשמיעה, אלא-אם-כן הורה על כך בית-המשפט" ובשים-לב כי תקנות 412, 419 עד 421 ו-427 עד 433 לתקסד"א – לא יחולו.
ב- רע"א (מחוזי ב"ש) 20259-03-10 {גיא בן יהושע נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010(2), 22932 (2010)} קבע כב' השופט יוסף אלון כי "אכן, לא ניתנה לצדדים הודעה מפורשת ונפרדת בגידרה של החלטה שיפוטית לעניין האפשרות כי הבקשה תידון כערעור. זאת מחמת כך שבד-בבד עם בקשת הרשות לערער פנו המבקשים בבקשה לסעד זמני וההחלטה לקבלת תגובות הצדדים התייחסה לעניין הבקשה העיקרית ובקשת סעד הביניים כאחד. עקב כך, ומתוך טעות, לא נכללה ההודעה האמורה בהחלטה המורה על הגשת התגובות."
חרף טעות כאמור, מצא כב' השופט יוסף אלון כי הטעות הפורמאלית אינה מצדיקה ביטול ההחלטה וזאת מן הטעמים הבאים:
האחד, "משניתנה ההחלטה ביום 18.04.10, הדרך הראויה להשיג עליה הייתה והינה בפניה לערכאה העירעורית. זאת הואיל ומלאכתו של בית-משפט זה - נשלמה עם מתן ההחלטה."
השני, "הצדדים כולם (לרבות המשיבים) פרשו בפני בית-המשפט בתגובותיהם לבקשת רשות הערעור, התייחסויות מפורטות ביותר - בהיבטי עובדה ומשפט כאחד - ביחס להחלטת בית-משפט קמא (שדחה הבקשה לצו מניעה) נשוא בקשת רשות הערעור."
לפיכך, נקבע כי "לא מצאתי בבקשה שבפני נימוק או טענה המסבירים במה נפגעו המבקשים שבפני, דיונית או אחרת, מאי-קבלת "ההודעה" על-פי תקנה 410 לתקסד"א" ובשים-לב כי על-פי תקנה 410 לתקסד"א ניתנה לבעלי הדין הזדמנות להביע התנגדותם.