ערכאת הערעור בערכאות שונות (הוראות חיקוק)

1. פשיטת רגל - ערעור נושה – תקנה 96 לתקנות
תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"96. ערעור נושה
(א) נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת החוב שהגיש; הערעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מהמצאת ההחלטה לנושה.
(ב) תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור יגיש הנאמן לבית-המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו.
(ג) בית-המשפט רשאי לדחות את הערעור או לשנות את החלטת הנאמן או ליתן החלטה אחרת במקומה.
(ד) בתום הדיון בערעור יחזיר בית-המשפט את תביעת החוב לנאמן, זולת אם החליט לדחותה לחלוטין."

המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס כותבים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א-2000) 281} "החלטתו של הנאמן לדחות תביעת חוב ניתנת לערעור לפני בית-המשפט. נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת חוב שהגיש. הערעור יוגש תוך 45 ימים מהמצאת ההחלטה לידיו. תוך 15 ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור יגיש הנאמן לבית-המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו. בתום הדיון בערעור יחזיר בית-המשפט את תביעת החוב לנאמן, זולת אם החליט לדחותה לחלוטין. מכוח סעיף 178(א) לפקודה מוסמך בית-המשפט בפשיטת רגל, גם בדונו בערעור על החלטת הנאמן, להכריע בשאלות שבעובדה ולגבות לצורך כך ראיות – בין אם הועלתה השאלה האמורה קודם-לכן לפני הנאמן ובין אם לאו. בנסיבות מסויימות רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בהחלטתו, על פיה נדחה ערעור על החלטת הנאמן."

תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת החוב שהגיש. הערעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצאה לנושה החלטת הנאמן.

נדגיש כי המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד הוא 15 ימים, בעוד שהמועד להגשת ערעור על החלטה המכריעה בתביעת החוב לגופה הוא 45 ימים {ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), תק-על 2008(3), 488 (2008)}.

קביעת מועדים ומסגרות זמנים במסגרת החוק והתקנות, באה כדי להבטיח את המסגרת הדיונית של כל הליך משפטי. דברים אלו מקבלים משנה-תוקף בהליכי פשיטת רגל כאשר קיימת חשיבות לסופיות תמונת החוב אשר תאפשר לחייב ולנושים לכלכל את ענייניהם בהתאם {פש"ר (ב"ש) 6338/05 תנופה לצמיחה עמותה ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי – הדרום ואח', תק-מח 2005(4), 9480 (2005)}.

ובמילים אחרות, "הרציונאל העומד מאחורי קביעת מועדי הערעור הוא עיקרון סופיותם וקידומם היעיל של הליכי פשיטת הרגל. זאת, כמו גם זכותם המהותית של החייב ושאר הנושים לדעת באורח סופי, לאחר זמן מוגדר, את מצבת החובות, וזכותם של הנושים שלא יצטרפו לפתע נושים חדשים, אשר ידללו את חלקם במסת נכסי החייב" {בש"א (ת"א-יפו) 24489/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עורך-דין יניב אינסל – נאמן לנכסי החייב פייראיזן צבי ואח', תק-מח 2005(2), 9005 (2005)}.

בניגוד לפרק הזמן העומד לרשות הנאמן בבודקו תביעת חוב, אשר ניתן להארכה על-ידי כונס הנכסים הרשמי וכן פרק הזמן הניתן לנושה להגשת תביעת חוב לפי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הניתן להארכה מטעמים מיוחדים, הרי שתקנה 96, הדנה בפרק הזמן הסטטוטורי העומד לרשות הנושה לערער על החלטת הנאמן איננה כוללת כל אופציה להארכה.

על-כן עולה השאלה, מה משמעותה של שתיקת המחוקק בנקודה זו, אף כי ידע היטב לומר דברו מפורשות כאשר עסק בהארכות מועד אחרות בתחום דיני הוכחות החוב. דומה, כי את השתיקה יש לפרש כהיעדר הסדר מיוחד לערעור על החלטת נאמן או מפרק בתביעת חוב.

על-כן אנו סבורים, כי חל הדין הרגיל, כפי שחל על ערעור רגיל על פסק-דין של ערכאה שיפוטית. דין זה מצאנו בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה "מועד או זמן שקבע בית-המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול-דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

אין מחלוקת כי הנאמן בפשיטת רגל, על-אף שהוא ממלא תפקיד מעין-שיפוטי בדונו בהוכחות חוב, איננו מהווה "בית-משפט" לפי הגדרתו בחוק בתי-המשפט ועל-כן הנאמן לא זכאי, וקל וחומר שלא לפי שיקול-דעתו המוחלט, להאריך מועדים אשר נקבעו בחיקוק.
המסקנה מן האמור היא כי, לנאמן אין כל סמכות להאריך את המועד לערער על החלטתו בתביעת החוב, זאת בכובעו כבעל תפקיד הדן בתביעות אלו.

כמו-כן נשאלת השאלה, האם הנאמן יכול ליתן הסכמתו להארכת מועד בכובעו כמשיב בערעור המוגש על החלטתו לבית-המשפט של פשיטת הרגל? תשובה לכך מצאנו ב- פש"ר (ת"א-יפו) 1037/98 {ממגורות אמיגה בע"מ (בפירוק) נ' רואה-חשבון רון מישאל בתפקידו כמפרק החברה ואח', תק-מח 2002(2), 67431 (2002)}. שם קבע בית-המשפט:

"נקודת המוצא בדיון אזרחי הוא, כי הסכמה בין הצדדים עשויה להתגבר, בדרך-כלל על מרבית המגבלות הפרוצידורליות. כך, גם לגבי הסכמה במשתמע; מן המפורסמות הוא, למשל, כי אם צד אשר אינו טוען טענת התיישנות העומדת לרשותו, רשאי הצד שכנגד להעלות את תביעתו על-אף שהתיישנה. אם כך הוא הדבר לגבי התיישנות, הרי לגבי מועדים אחרים בסדר דין אזרחי מכוח קל וחומר.

42. אלא מאי? מפרק חברה או נאמן בפשיטת רגל אינם "צד רגיל" להליך אזרחי. עסקינן בבעלי תפקיד, אשר אינם פועלים ברכושם ומתדיינים בעילות תביעה שלהם, אלא משמשים כנאמנים על נכסים וזכויות של צדדים שלישיים, קרי, נושי החברה בפירוק או החייב פושט הרגל, לפי העניין. אי-לכך, שיקול-הדעת של המפרק, לוותר על זכויות (מהותיות ופרוצידורליות) המוקנות לו בדין, מוגבל ומצומצם יותר משל בעל דין "רגיל".

אין פירושם של דברים, כאילו חובה על מפרק לדקדק עם הצד שכנגד "על קוצו של יוד", ולנסות למנוע ממנו את יומו בבית-המשפט בשל כל ליקוי פרוצדורלי או איחור פעוט. התנהגות כזו לא רק שאינה מחוייבת מן הדין, אלא ספק אם היא עומדת בקנה אחד עם חובת ההגינות המוגברת המוטלת על מפרק כ"ידו הארוכה של בית-המשפט". אלא, שחובת ההגינות של המפרק קיימת לא רק כלפי הצד שכנגד, אלא גם ובעיקר כלפי יתר הנושים, ואף כלפי החברה שתחת פיקוחו, לפי העניין.

ב- פש"ר 916/89, בש"א 6395/00 עורך-דין אזולאי נ' שחמורוב, תק-מח 2001(1), 38986 (2001), הזדמן לי כבר להעיר בעניין מעמדו המיוחד של בעל תפקיד מטעם בית-המשפט בהליכי חדלות פירעון:

'עיקרון הוא במצב דברים שכזה כי אין מדובר במקרה "רגיל" של נושה הפועל לגביית חוב מחייב סולבנטי ואפילו לא במקרה של נושה המבקש לגבות חוב מחייב בפשיטת רגל. אלא, מדובר בנאמן, שהוא זרועו הארוכה של בית-המשפט וכל פעולותיו לא נועדו לקיים אינטרס אישי שלו, אלא להאדיר ככל האפשר את כספי קופת פשיטת הרגל עבור הנושים.'

כך לגבי נאמן בפשיטת רגל, וכך גם לגבי מפרק חברה. מעצם היותו של המפרק זרועו הארוכה של בית-המשפט, האמון לפעול בנכסי הנושים, חלה עליו חובת נאמנות וזהירות מוגברת כלפיהם, אשר הופכת את מעמדו לשונה באופן מהותי ממעמדו של צד "רגיל" להתדיינות אזרחית. חובה זו עשויה להתקפח, אם יסכים המפרק להארכת מועד בלתי-סבירה, העשויה לפגוע בחברה בפירוק או באי-מי מנושיה או משתתפיה."

ב- בש"א (חי') 13799/05 {יונאי ובניו בע"מ (בפירוק) נ' ישראל פרידמן ואח', תק-מח 2005(4), 10239 (2005)} דחה בית-המשפט את טענות המבקש באשר לחישובי תביעתו. זאת ועוד. "ההכרעה המקורית בתביעתו ניתנה ביום 12.3.01, והמתוקנת אושרה ביום 27.8.03. לו רצה לערער עליה היה עליו לעשות כן תוך 45 יום מן המועד בו הומצאה לו", כאמור בתקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל.

ב- רע"א 4115/06 {אלעזר פרברי נ' אהרון יריב, בפש''ר ואח', תק-על 2006(3), 1719 (2006)} קבע בית-המשפט:

"2. אין ספק שתביעת החוב נדחתה כבר ביום 6.7.05. לרשות המבקש עמדו 45 ימים להגשת ערעור (תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985). כאמור, הכונס הרשמי אף היפנה את המבקש לאפשרות זו. המבקש לא נקט שום מהלך אף לאחר מכתבו של הכונס הרשמי מיום 8.8.05, אלא רק לאחר מכתבו השלישי של הכונס, זה מיום 1.1.06. בנסיבות האמורות ברי, כי המבקש אחר את המועד לערעור על דחיית תביעת החוב. אכן, במכתבו של הכונס הרשמי מיום 1.1.06 נאמר למבקש, כי הוא רשאי לערער לבית-המשפט. אולם, אין לראות בכך משום הארכת מועד ואף לא הסכמה להארכת מועד. בכל מקרה, הסמכות להארכת מועד נתונה בידי בית-המשפט. אף לא מצאתי צידוק להארכת מועד בשלב המאוחר בו פנה המבקש לבית-המשפט. אי-לכך דין בקשה זו להידחות וכך הנני מחליט."

2. תביעות קטנות
סעיף 64 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"64. ערעור [ת/7]
פסק-דין של בית-משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית-משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית-המשפט המחוזי; בית-המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד."

תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 קובעת כדלקמן:

"16. ערעור [תיקונים: התשנ"ב, התשנ"ו]
(א) המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט הוא או על החלטתו לפי תקנה 12 לגבי בקשה לבטל החלטה שלא בפני בעל דין, הוא 15 ימים מיום מתן פסק-הדין או ההחלטה.
(ב) ניתנה רשות ערעור יראו את כתב הבקשה ככתב ערעור.
(ג) בכפוף להוראות תקנה זו יחולו הוראות חלק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי על ערעור ועל בקשה לרשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט."

משילוב סעיף 64 לחוק בתי-המשפט ותקנה 16 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות כאמור לעיל, עולה כי פסק-דין של בית-המשפט לתביעות קטנות ניתן לערעור ברשות תוך 15 יום מיום מתן פסק-הדין ויידון בפני שופט אחד {ראו גם תל"א (מחוזי חי') 40931-07-10 בתיה כהן נ' פרג יחיאל, תק-מח 2010(3), 15496 (2010); רע"א (מחוזי נצ') 36306-06-10 יורם אפללו נ' זיוה קדוש, תק-מח 2010(3), 13596, 13597 (2010); רת"ק (מחוזי ת"א) 25664-03-10 לורי שם טוב נ' יאיר נסימי, תק-מח 2010(2), 13069 (2010); ע"א (מחוזי מר') 26695-03-10 שירה גזית נ' חברת סונול ישראל בע"מ, תק-מח 2010(2), 9695, 9696 (2010)}.

נדגיש כי לעניין מניין המועדים, לא חלות על בית-משפט לתביעות קטנות תקנות בתי-המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983, ועל כן ימי פגרה באים במניין המועדים {ת"ק (תביעות קטנות חי') 37395-03-10 בוריס סטלמך נ' אלכסנדר פרנק, תק-של 2010(3), 73992, 73993 (2010)}.

3. המפקח על בתים משותפים
סעיף 74 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"74. סמכויות המפקח
למפקח הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית-משפט שלום הדן בתביעה אזרחית."

סעיף 77 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"77. ערעור
(א) כל צד לסכסוך הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטת המפקח רשאי, תוך תקופה שנקבעה בתקנות, לערער עליה לפני בית-המשפט המחוזי שבאיזור שיפוטו נמצא הבית המשותף.
(ב) הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה אלא אם ציווה על כך המפקח או בית-המשפט שלפניו הוגש הערעור.
(ג) בערעור על החלטת המפקח לפי סעיף 72(ב) ידון בית-המשפט המחוזי בשלושה שופטים.
(ד) פסק-הדין של בית-המשפט בערעור לפי סעיף-קטן (א) ניתן לערעור ברשות כאמור בסעיף 19(ב) לחוק בתי-המשפט, התשי"ז-1957."

4. הוצאה לפועל
סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"80. ערר וערעור [תיקונים: התש"ן, התשנ"ה, התשס"ט]
(א) הרואה עצמו נפגע על-ידי פעולה של מנהל לשכת הוצאה לפועל או החלטה או של עובד מערכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 4א, רשאי להגיש ערר לפני רשם ההוצאה לפועל.
(ב) צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף-קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות רשם ההוצאה לפועל או שופט בית-משפט השלום לפני בית-משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 19, 25, 48 ו- 58 יהא בזכות.
(ב1) על-אף הוראות סעיף-קטן (ב), ערעור בעניין ביצוע פסק-דין בענייני משפחה, לרבות ערעור על החלטה לפי סעיפים 19, 25, 48 ו- 58 יידון בזכות לפני בית-המשפט לענייני משפחה בפני שופט אחד.
(ג) הוגש ערר או ערעור או בקשת רשות לערער לפי סעיף זה, אין בכך כדי לעכב הליך, אולם רשם ההוצאה לפועל או בית-המשפט שהוגש לפניו הערר או הערעור או בקשת רשות לערער רשאי להורות על השהייה או עיכוב, ורשאי הוא להתנות את ההשהייה או את העיכוב במתן ערובה להנחת-דעתו."

תקנה 118 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כדלקמן:

"118. ערר
(א) ערר על-פי פעולה של מנהל לשכת ההוצאה לפועל, לפי סעיף 80(א) לחוק, יוגש בכתב לרשם ההוצאה לפועל, תוך שלושה ימים מהיום שנודע לעורר על הפעולה; הערר יוגש במספר עתקים מספיק לרשם ההוצאה לפועל ולצדדים ויפרט את נימוקי הערר.
(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להחליט על סמך כתב הערר בלבד; ראה רשם ההוצאה לפועל צורך לברר טענותיהם של העורר או של הנוגעים בדבר, רשאי הוא להורות להמציא העתק מהערר לכל צד מעוניין, ולתת להם הזדמנות להשמיע טענותיהם לפניו בכתב או בעל-פה.
(ג) לאחר בירור הערר ייתן רשם ההוצאה לפועל החלטה מנומקת בכתב וימציאנה לצדדים שלא היו נוכחים בשעת מתן ההחלטה."

תקנה 119 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כדלקמן:

"119. רשות לערער [תיקונים: התשמ"ט, התשנ"ט(2), התשס"ט]
(א) רשם ההוצאה לפועל בתתו החלטה או צו שאין מהם ערעור בזכות יכול לכלול בהם רשות לערער; לא עשה כן - רואים אותו שהוא סירב לתת הרשות האמורה.
(ב) ניתנה רשות לערעור, יוגש הערעור תוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו, אם ניתנו בפני המערער, או מיום שהומצאו לו אם ניתנו שלא בפניו.
(ג) הגשת הערעור והדיון בו יהיו כאמור בתקנה 120(ג) עד (ז).
(ד) הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטה או צו של רשם ההוצאה לפועל, ולא קיבל רשות לערער לפי תקנת-משנה (א), רשאי לבקש רשות לערער מאת שופט של בית-משפט שלום שבתחום סמכותו נמצאת הלשכה שבה ניתנו ההחלטה או הצו.
(ה) בקשת דשות לערער לפי תקנת-משנה (ד) תוגש, תוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו; הבקשה תפרט את נימוקי הערעור ויצורפו אליה תצהיר לאימות העובדות, העתק מאושר מההחלטה או הצו שעליה מערערים והעתק מכל מסמך אחר שעליו מסתמך המערער; הבקשה והמצורפות אליה יהיו במספר עתקים מספיק לבית-המשפט, לרשם ההוצאה לפועל ולמשיבים.
(ו) החלטה המרשה לערער אינה ניתנת לערעור.
(ז) החליט בית-המשפט, לאחר שעיין בבקשה לפי תקנות-משנה (ד) ו-(ה), שאין היא מצריכה תשובה, יידחנה מיד."

תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כדלקמן:

"120. ערעור [תיקונים: התשנ"ה(3), התשנ"ז, התשס"ט]
(א) בית-המשפט שהוגשה בפניו בקשת רשות לערער, רשאי הוא לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, לאחר שנתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם ולאחר שהיה סבור שלא תיפגע זכותו של צד מעוניין באותו ערעור.
(ב) ניתנה רשות לערער ובית-המשפט לא דן בערעור כאמור בתקנת-משנה (א), או שהיה על ההחלטה ערעור בזכות, יוגש הערעור תוך עשרים ימים מיום מתן הרשות לערער, או מיום ההחלטה שהערעור עליה הוא בזכות, אם ניתנו בפני המערער, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו.
(ב1) ערעור על החלטה או צו של רשם ההוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק-דין בענייני משפחה כמשמעותם בחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, יוגש לבית-המשפט לענייני משפחה שנתן את פסק-הדין שהוגש לביצוע, ואם פסק-הדין המבוצע ניתן שלא על-ידי בית- המשפט לענייני משפחה, יוגש ערעור לבית-המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו נמצאת לשכת ההוצאה לפועל שבה ניתנה ההחלטה, על ערעור כאמור יחולו תקנות 258כח עד 258לג לתקנות סדר הדין.
(ג) ערעור יוגש במספר עתקים מספיק לבית-המשפט, לרשם ההוצאה לפועל ולמשיבים; המערער יפרש בו הנימוקים שבעובדה או שבחוק, ויצרף אליו העתק מאושר מההחלטה או מהצו שעליהם הוא מערער ושל כל מסמך שעליו הוא מסתמך, וכן תצהיר לאימות העובדות, זולת אם כבר צורפו לבקשה לרשות לערער לפי תקנה 119(ה).
(ד) המשיב בערעור יהיה מי שהיה בעל דינו של המערער בעניין שבו ניתנה ההחלטה או הצו שעליהם הערעור, אולם רשאי בית-המשפט להורות על צירופו של כל אדם אחר כמשיב; המשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בצירוף העתקים מאושרים של המסמכים שהוא מסתמך עליהם.
(ה) העתק מכתב הערעור והמצורפות אליו יומצאו למשיבים ולרשם ההוצאה לפועל.
(ו) בית-המשפט שלערעור יכול לאשר את ההחלטה או הצו שמערערים עליהם, לבטלו או לשנותו, הכל לפי ראות עיניו.
(ז) בית-המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ערכאת הערעור בערכאות שונות (הוראות חיקוק)